הרוסים באים, אבל הפעם התקשורת מוכנה

עוד שבוע שבו הפער בסקרים מתרחב לטובת ביידן ● עוד שבוע שבו טראמפ ממשיך לזלזל במגפת הקורונה ומזיק לסיכוייו ● שבועיים וחצי לפני הבחירות, ארה"ב נערכת לבליץ אחרון של פייק ניוז והפתעות של הרגע האחרון ● אבל מלבד שימוע מנומנם למועמדת לבית המשפט העליון והבטחות של טראמפ לנשק את כולם, הפעם ניכר שהתקשורת לא מתמסרת לתרגילי הנשיא

16/10/2020 11:34
דונלד טראמפ בעצרת בחירות בדה-מוין, איווה, ב-14 באוקטובר 2020 (צילום: AP Photo/Charlie Neibergall)

מספרי השבוע

התפרצות הקורונה בבית הלבן, שני נדבקים חדשים:

  • טריש סקליה, אשתו של שר התחבורה שישבה מאחורי מלאניה טראמפ בטקס ההכרזה על מועמדות איימי קוני בארט בגן הוורדים.
  • בארון טראמפ, בנו הצעיר של הנשיא, שבינתיים החלים.
ברון טראמפ עם הוריו מלאניה ודונלד, בוועידה הרפובליקאית בבית הלבן, ב-27 באוגוסט 2020 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

ברון טראמפ עם הוריו מלאניה ודונלד, בוועידה הרפובליקאית בבית הלבן, ב-27 באוגוסט 2020 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

ממוצע הסקרים של 538:

  • כלל ארה"ב: ביידן +10.5
  • פנסילבניה: ביידן +7.2
  • פלורידה: ביידן +4.5
  • נוואדה: ביידן +6.4
  • אריזונה: ביידן +3.9
  • וויסקונסין: ביידן +7.9

השימוע של איימי קוני בארט

בשנת 1987 העמיד הנשיא רונלד רייגן את רוברט בורק כמועמד לשופט בבית המשפט העליון במקום לואיס פאוול המתון, שפרש. בורק היה בעל פילוסופיה שיפוטית ימנית קיצונית, ובין השאר טען שיש לבטל את החלטות ביהמ"ש העליון, החל מבראון נ' מועצת החינוך, שביטלו את חוקי ג'ים קרואו וההפרדה הגזעית בשנות ה-50 וה-60.

בורק גם נשא בכיסו הבטחה למנוי לבית המשפט העליון עוד מימי ממשל ניקסון בשל תפקידו ב"טבח ליל שבת" ב-1973 – אז הורה ריצ'רד ניקסון לפרקליט המדינה אליוט ריצ'רדסון לפטר את החוקר המיוחד בפרשת ווטרגייט, ארצ'יבלד קוקס. ריצ'רדסון סירב והתפטר, וניקסון העביר הוראה זהה לסגנו וויליאם רוקלהאוז, שגם כן סירב והתפטר. בורק, עד אז מספר 3 במשרד המשפטים, הפך לפרקליט המדינה ואכן פיטר את קוקס.

רונלד רייגן מכריז על מועמדותו של רוברט בורק, משמאל, לבית המשפט העליון, ב-1 ביולי 1987 (צילום: AP Photo/Charles Tasnadi)

רונלד רייגן מכריז על מועמדותו של רוברט בורק, משמאל, לבית המשפט העליון, ב-1 ביולי 1987 (צילום: AP Photo/Charles Tasnadi)

מועמדותו של בורק עוררה סערה רבתי, עימות סוער בסנאט ואף מסעות ציבוריים מצד ארגונים כמו ה-ACLU. לבסוף הסנאט דחה את המינוי ברוב של 58-42 – שישה מהמתנגדים היו רפובליקאים ושניים מהתומכים דמוקרטים. הסנאט כבר פסל בעברו שופטים מועמדים – בדרך כלל המינוי עוכב עד שהמועמד בעצמו פרש. במקרה של בורק, הוא עצמו דרש להמשיך את התהליך עד לדחייה רשמית, למרות שידע שלא יאושר. אולם, עד למקרה של בורק, דחייה של שופט הייתה לרוב בשל יכולותיו או האתיקה שלו, לא בשל עמדותיו (לפחות לא פומבית).

הדחייה של בורק, מלבד העוינות הרבה שעוררה בין המפלגות, הביאה גם לשנוי משמעותי באופיים של השימועים. מועמדים הבינו כי אם יציגו עמדות מפורשות בשימוע הם עלולים לעורר התנגדות, ולכן מאז 1987 חלקים ניכרים מהשימועים של המועמדים לבית המשפט העליון הפכו לתרגילי התחמקות בהם המועמדים מסרבים להתחייב רשמית כיצד יפסקו בנושא זה או אחר.

במקביל, ההתחמקות הזו הפכה הלכה למעשה לפחות ופחות הכרחית מכיוון שהקיטוב הפוליטי ההולך וגובר הפך את היכולת של שימוע כזה או אחר באמת לשנות את דעותיו של סנאטור לזניח. גם עדות ישירה על אונס כנגד השופט ברט קוואנו לא מנעה את אישורו לפני שנתיים, והפעם כל 53 הסנטורים הרפובליקאים התחייבו כבר להצביע לאיזה מועמד שטראמפ יציע, עוד לפני שאפילו הכריז על מועמדים ספציפיים.

ברט קוואנו במהלך השימוע על מועמדותו לעליון בסנאט, ב-27 בספטמבר 2018 (צילום: Saul Loeb/Pool Image via AP)

ברט קוואנו במהלך השימוע על מועמדותו לעליון בסנאט, ב-27 בספטמבר 2018 (צילום: Saul Loeb/Pool Image via AP)

שני תהליכים אלה הגיעו לשיא בשימוע של איימי קוני בארט השבוע: התוצאה של ההצבעה ידועה מראש – הדבר היחיד שיכול למנוע את אישורה של בארט הוא המשך התפשטות הקורונה בסנאט; ובארט הביאה את ההתחמקות לכדי שיא.

היא סירבה להביע את דעתה לא רק על נושאים כמו איסור הפלות או חוקי זכויות האזרח, אלא גם על עצם החובה של הנשיא לפנות את מקומו בשלום אם הוא מפסיד בבחירות (היא טענה ש"זהו נושא שכרגע במחלוקת פוליטית ואני לא מעוניינת להיכנס אליו"); על היכולת של הנשיא לדחות את הבחירות על דעת עצמו; על החוקתיות של ביטוח הבריאות או הביטוח הלאומי; אפילו על החוקתיות של איסור למכור אמצעי מניעה. אני לא סבור שבארט באמת רואה אפשרות של אי-העברת סמכויות הנשיא לנשיא הנבחר או הפיכת התקדימים הללו, אבל בראייתה זה יכול לעצבן את טראמפ אם תאמר זאת, אז למה לה?

התוצאה היא שהשימוע של בארט היה הצגת תיאטרון. לפני שנתיים, השימוע של קאוונו סייע לקמאלה האריס להפגין את יכולותיה והעלה אותו לתשומת הלב הציבורית; השבוע חלק מהסנאטורים הצליחו להשתמש בו כדי להעביר מסרים, אפילו לא ישירות ביחס לבארט: לינדזי גראהם ניצל את ההזדמנות כדי להתחנף לנשיא טראמפ; הסנטור הדמוקרטי שלדון וויטהאוס פרט את מסלולי הכספים שמסייעים לנווט שמרנים כמו קוני בארט לבית המשפט העליון.

איימי קוני בארט במהלך השימוע בסנאט על מינויה לבית המשפט העליון, 13 באוקטובר 2020 (צילום: AP Photo/Susan Walsh)

איימי קוני בארט במהלך השימוע בסנאט על מינויה לבית המשפט העליון, 13 באוקטובר 2020 (צילום: AP Photo/Susan Walsh)

בשלב מסוים גם בארט לא הצליחה לציין את חמש החירויות המובטחות בתיקון הראשון לחוקה (חופש הביטוי, הדת, העיתונות, ההפגנה והעצומה), שאלה סטנדרטית במבחני האזרחות למתאזרחים. עדיין, את הסיכויים של בארט להתמנות זה כנראה לא ישנה, אבל זה לפחות מצליח לשעשע או להעביר אינפורמציה לציבור.

טראמפ

על אף שכמיטב המסורת, הודעות הרופא של דונלד טראמפ מעורפלות ולא מבהירות במפורש האם ומתי עבר בדיקת PCR שלילית, נראה שהנשיא החלים מהקורונה.

טראמפ יצא השבוע לסיבוב עצרות, חלקן במתחמים סגורים, ועל אף הסיכון הבריאותי בכך – הרמן קיין נדבק מקורונה בעצרת של טראמפ באוקלהומה ביוני ולאחר מכן נפטר מהמחלה, ובעצרת במינסוטה לפני שטראמפ הודיע על מחלתו נדבקו לפחות תשעה משתתפים – הן מושכות קהל גדול.

דולנד טראמפ משליך מסכה אל הקהל בהגיעו לעצרת בחירות בסנפורד, פלורידה, ב-12 באוקטובר 2020 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

דולנד טראמפ משליך מסכה אל הקהל בהגיעו לעצרת בחירות בסנפורד, פלורידה, ב-12 באוקטובר 2020 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

עם זאת, קשה לומר שהן מביאות את השנוי המיוחל, ממספר סיבות:

  • בניגוד ל-2016, הן לא תופסות כל כך הרבה תשומת לב תקשורתית מחוץ לפוקס ניוז, כפי שתפסו ב-2016 ואף לא מועברות בשידור חי.
  • מבחינת תשומת הלב, בשבועות האחרונים של קמפיין 2016 טראמפ היה מועמד מאוד ממושמע, והוריד פרופיל עד כמה שיכל. התקשורת המרכזית עברה לעסוק בהילארי קלינטון ובנושאים של טוהר המידות וסקנדלים – נושאים שבהם הייתה לקלינטון תדמית ציבורית גרועה ממילא. כיום עצרותיו של טראמפ מחזירות את הפוקוס אליו – אם בכלל עבר ממנו – והן משאירות את וירוס הקורונה והטיפול בו בראש סדר היום, נושאים שבהם הציבור מעדיף את ביידן ביתרון עצום.
  • גם מסריו של טראמפ בתחום הקורונה לא מאוד מעודדים. בעצרת בפלורידה הכריז שהוא חסין ושהיה רוצה לרדת ולנשק כל אחד בקהל. לפי דיווח של ה"ניו יורק טיימס", כששוחרר מבית החולים רצה בהתחלה לצאת בהליכה שפופה ואז לקרוע את חולצתו ולחשוף חליפת סופרמן, ורק מאמץ מרוכז של עוזריו הניא אותו מכך. פרסומת של קמפיין טראמפ ציטטה בצורה מעוותת את דר' אנתוני פאוצ'י, מנהל ה-CDC, כמהלל את ממשל טראמפ על טיפולו בווירוס – ופאוצ'י הביע בפומבי את חוסר שביעות רצונו מכך. בתגובה, טראמפ יצא במתקפה חזיתית עליו. לפי מיטב הידע מסקרים, רוב האמריקאים לוקחים ברצינות את הקורונה, ודר' פאוצ'י הוא מאנשי הממשל הבודדים שזוכים לאמון רוב הציבור; להיכנס לעימות פומבי איתו לא בהכרח מועיל לטראמפ.

התקשורת

אחד הנושאים שהכי פחות זוכים לתשומת לב הוא התפקיד השונה של תקשורת המיינסטרים במירוץ השנה בניגוד ל-2016. פוקס ניוז ושאר האקו-סיסטם השמרני היו ונותרו מכונת תעמולה משומנת. אלא שב-2016 תקשורת המיינסטרים הדהדה הרבה מהסיפורים של פוקס ניוז שלא בהכרח היו ראויים לכך.

כך למשל סיפור האימיילים של קלינטון זכה להמון תשומת לב; מכתבו של ראש ה-FBI ג'יימס קומי בשבוע האחרון של הקמפיין למעשה לא חידש דבר בחקירה (פתיחת החקירה מחדש נסגרה תוך כמה ימים) ועדיין דווח כראיית זהב לשחיתותה הבלתי נתפסת, כביכול, של קלינטון, גם בתקשורת המיינסטרים.

השבוע, רודי ג'וליאני מסר ל"ניו יורק פוסט" (בעצמו חלק ממערך התעמולה של התקשורת השמרנית) כונן מחשב המכיל אימיילים שכביכול נשלחו מהאנטר ביידן וכביכול מוכיחים את מעורבותו של אביו בפרשת שחיתות אוקראינית. האימיילים נראים במקרה הטוב חשודים, אם לא מזויפים ממש (החל מהפורמט של כתובת ה-gmail, שלא מכילה את הסוגרים המלוכסנים, וכלה בסיפור הכיסוי המצ'וקמק של איך הדיסק הקשיח הגיע לג'וליאני). אתמול כבר פרסם ה"ניו יורק טיימס" שה-CIA מעריך כי האיימילים זויפו על ידי המודיעין הרוסי, שרודי ג'וליאני בקשר איתו.

שער הניו יורק פוסט אחרי שטוויטר ופייסבוק חסמו שיתוף לכתבת העיתון על האנטר ביידן

שער הניו יורק פוסט אחרי שטוויטר ופייסבוק חסמו שיתוף לכתבת העיתון על האנטר ביידן

ביקום הקולנועי של פוקס ניוז (והקרדיט לביטוי למעיין אפרת), זו הוכחת זהב לשחיתותו של ביידן, ובעולם של 2016 תקשורת המיינסטרים הייתה מהדהדת את ההאשמות, גם אם במסגור של "הוא טוען כך והוא טוען כך". הפעם קרה הבלתי יאמן, ותקשורת המיינסטרים ברובה ניסתה להעריך מה האמת שבסיפור.

וכך, הסיפור לא הודהד או הודהד המיסגור של "האם האימיילים שהגיעו לניו יורק פוסט מזויפים"? בהמשך, טוויטר ופייסבוק אף נקטו בצעד החריג של מניעת הפצת הסיפור בפלטפורמות שלהן מכיוון שהוא פייק ניוז או הושג בדרכים לא חוקיות.

פייסבוק וטוויטר לא באמת ראו את האור. הן כנראה מעריכות שהרוח נושבת לכיוון של ניצחון דמוקרטי ומעדיפות להיות בצד המנצחים. עדיין, גם אם מכל הסיבות הלא נכונות, הסיקור התקשורתי השנה מעט יותר טוב מזה של 2016, וראוי לשים לכך לב.

מצב המירוץ

טקסס וג'ורג'יה הצטרפו השבוע לרשימת המדינות בהן החלה ההצבעה, ונרשמה הצבעת שיא ביום הראשון של ההצבעה המוקדמת: במחוז האריס, המכיל את יוסטון, למשל, נרשמו ביום הראשון קצת פחות מ-130,000 קולות, 10% מסך הקולות במחוז ב-2016. נכון ליום שלישי, כעשרה מיליון אמריקאים כבר הצביעו, כ-4% מבעלי זכות ההצבעה, או 7% ממספר האנשים שהצביעו ב-2016.

כל אירועי השבוע משאירים רק אדוות קטנות בסקרים. הפער לטובת ביידן ממשיך לגדול בהתמדה, ואם אכן מצב הסקרים יישאר כך גם ערב יום הבחירות, תצטרך להיות טעות מסיבית בסקרים או ברבור שחור ביום ההצבעה כדי שיפסיד (ב-2016, בניגוד לנרטיב המקובל, טעות הסוקרים הייתה כ2%, פחות מטעות ממוצעת ביום הבחירות).

לא נראה שמשהו מאירועי השבוע מתרחש בניגוד לתפיסה בציבור שמלכתחילה מעניקה לביידן את היתרון: טראמפ מחזיר לפוקוס את הנושאים בהם הוא הכי חלש; הרפובליקאים בסנאט דוחפים את מינויה של קוני בארט למרות שרוב עצום של הציבור היה מעוניין שהמינוי יחכה לנשיא הבא; ואפילו אחת ההזדמנויות הבודדות מבחינת טראמפ לשנות את כיוון המרוץ באופן מהותי, העימות השני, בוטל מכיוון שטראמפ לא היה מוכן לערוך אותו באופן וירטואלי.

דונלד טראמפ ב"אסיפת העם" של רשת אן-בי-סי, ב-15 באוקטובר 2020 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

דונלד טראמפ ב"אסיפת העם" של רשת אן-בי-סי, ב-15 באוקטובר 2020 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

העימות השני היה אמור להיערך בפורמט של "אספת עם", בה הבוחרים שואלים את המועמדים שאלות. בשבוע שעבר, משנודע שטראמפ מסרב לערוך את העימות באופן וירטואלי, רשת ABC הכריזה שתערוך "אספת עם" כזו עם ג'ו ביידן בלבד.

השבוע, משנועד שטראמפ החלים, הכריזה NBC שבמקביל לאספת העם עם ביידן, הרשת תשדר "אספת עם" כזו עם טראמפ. ההכרזה זכתה לביקורת רבה, שכן למעשה NBC נתנה מתנה לטראמפ על כך שביטל את השתתפותו בעימות.

בין אם מסיבה זו, ובין אם סיבות עיתונאיות גרידא, מנחת השידור עם טראמפ, סאוונה גאת'רי, היתה מאוד אסרטיבית והצליחה להעמיד, בצורה נדירה, את טראמפ מול שאלות קשות שהתקשה להשיב עליהן:

האם נבדק לפני העימות הקודם כפי שהתחייב – ההתחמקות של טראמפ רומזת שכנראה שלא נבדק;

האם הוא מתנער מתיאוריות הקונספירציה של QAnon, לפיהן כל הממסד הפוליטי האמריקאי מורכב מרשת עובדי שטן פדופילים שרק טראמפ יציל את אמריקה מהן – טראמפ סירב להתנער ואמר שהוא רק יודע שהם נגד פדופליה;

האם הוא אכן חייב 400 מיליון דולר ולמי – שוב, טראמפ התחמק ובכך למעשה אישר את הסיפור;

והשיא, כאשר שאלה מדוע צייץ מחדש ציוץ המכיל קונספירציה שקרית מטורללת לפיה חיסול בן-לאדן זוייף. טראמפ הגיב שהוא לא לוקח אחריות כי הוא רק צייץ מחדש (ריטווט), ועל כך גאת'רי ענתה בתסכול: "אני לא מצליחה להבין את זה, אתה נשיא ארצות הברית, אתה לא איזה דוד משוגע שמרטווט כל מה שהוא רואה".

הניגוד לאירוע של ביידן היה קיצוני: ביידן גם עמד בפני שאלות קשות (למשל, האם הוא מתחייב או מתנגד לשנות את מספר השופטים בבית המשפט העליון) אבל הוא בא רגוע וענה תשובות מדודות והגיוניות. האינטראקציה עם השואלים הבוחרים היתה כל כך טובה, שביידן נשאר לענות על שאלות דקות ארוכות לאחר שהשידור נגמר.

ג'ו ביידן בארוע בחירות בפלורידה, ב-13 באוקטובר 2020 (צילום: AP Photo/Carolyn Kaster)

ג'ו ביידן בארוע בחירות בפלורידה, ב-13 באוקטובר 2020 (צילום: AP Photo/Carolyn Kaster)

הסנאט ובית הנבחרים

בבית הנבחרים, הדמוקרטים נהנים כרגע מרוב של 35 מתוך 430 הנציגים – חמישה מושבים התפנו מאז בחירות 2018, אז זכו הדמוקרטים ברוב של 36 מתוך כלל 435 המושבים. כל 435 המושבים עומדים לבחירה ונראה שהתוצאה הכי מסתברת כיום היא שהדמוקרטים רק יגדילו את הרוב שלהם.

חמישה מושבים שמוחזקים היום בידי רפובליקאים  מוגדרים על ידע האתר Crystal ball של מדען המדינה הידוע לארי סבטו כנוטים לדמוקרטים או דמוקרטים בטוחים:

  • המחוזות השני והשישי של צפון קרולינה, המכילים את הערים ראלי וגרינסובורו בהתאמה – שניהם מחוזות שהפכו הרבה יותר דמוקרטים עם שינוי גבולות המחוזות לאחר שבית המשפט פסל את מפת המחוזות של המדינה בשל ג'רימנדרינג (שנוי גבולות המחוזות כדי להיטיב עם מפלגה זו או אחרת) אגרסיבי;
  • המחוז ה-23 של טקסס המכיל את עמק הריו-גרנדה, בו אוכלוסייה היספאנית גדולה;
  • המחוז ה-24 של טקסס בפרברי דאלאס;
  • והמחוז השביעי של ג'ורג'יה בפרברי אטלנטה.

כמו כן, 6 מחוזות דמוקרטים ו-10 רפובליקאים מסווגים כתיקו. ואין אף מחוז דמוקרטי שמסווג כנוטה לרפובליקאים.

תור להצבעה מוקדמת בדורהאם, צפון קרולינה, ב-15 באוקטובר 2020 (צילום: AP Photo/Gerry Broome)

תור להצבעה מוקדמת בדורהאם, צפון קרולינה, ב-15 באוקטובר 2020 (צילום: AP Photo/Gerry Broome)

בסנאט המצב יותר מותח. כיום לרפובליקאים רוב של 53-47 סנאטורים. העובדה שמוקצים שני סנטורים לכל מדינה מטה את הייצוג לטובת מדינות דלילות וכפריות, ולכן הרוב הרפובליקאי בסנט מייצג רק כ47% מהאמריקאים. מתוך 35 המושבים שעומדים לבחירה השנה, 12 מוחזקים על ידי דמוקרטים ו-23 על ידי רפובליקאים. דאג ג'ונס הדמוקרט שמייצג את אלבמה – שזכה בבחירות אחרי שהרפובליקאים העמידו מולו פדופיל – כנראה יאבד את כסאו.

מהצד הרפובליקאי, שלושה סנאטורים נראים בסכוי גבוה לאבד את כיסאם, שכן המדינות אותן הם מייצגים מכחילות: סוזן קולינס ממיין, קורי גרדנר מקולורדו וקירסטן סינמה מאריזונה. וכן יש קבוצה של 2-5 סנטורים רפובליקאים – מאיווה, מצפון קרולינה, מג'ורג'יה, ממונטנה ומדרום קרולינה – שבמקרה של ניצחון דמוקרטי משמעותי יכולים גם כן לאבד את כיסאם. לאחת מהן, גו'ני ארנסט מהמדינה החקלאית איווה, היה רגע מאוד לא מוצלח בעימות משלה השבוע:

כך או אחרת, בחישוב פשוט, הסנאט כרגע הוא too close to call.