משפחת סרנה באיחוד האמירויות עם מוחמד אל מובאראק (צילום: באדיבות מישל סרנה)
באדיבות מישל סרנה

טור מיוחד מה למדתי על איחוד האמירויות כאשת הרב הראשי שם

מישל וולדמן סרנה היא רעייתו של הרב הראשי באמירויות, יהודה סרנה ● בטור אישי היא כותבת בפתיחות על החיים במדינה שפותחת כעת את שעריה בפני ישראלים, על חברתה האמירתית שאוהבת את "שטיסל" ואת עומר אדם, על היחסים הקרובים שפיתחה משפחתה עם האימאם המקומי, ועל היחס לנשים בדובאי ● ויש לה גם מסר לישראל: בקרוב האמירתיים יגיעו לכאן, אנא אל תשפילו אותם בנמל התעופה

יהודים בכל העולם חוגגים, ובצדק, את הסכם השלום ההיסטורי והמדהים בין ישראל לבין איחוד האמירויות. ומי שעוד חוגג הם האמירתיים. הישראלים מצפים בכיליון עיניים לבקר באיחוד האמירויות, כשייפתחו השמיים ויחודשו הטיסות. כיהודייה בעלת קשרים הדוקים לאיחוד האמירויות, אני יודעת איזו חוויה מצפה להם. זהו מקום שיקדם את האורחים מישראל בברכה, אך גם יאתגר אותם.

בשנתיים האחרונות ביקרנו – בעלי, ילדיי ואני – ארבע פעמים באיחוד האמירויות, ולאחרונה אף חגגנו את ראש השנה ואת חג סוכות באבו דאבי. מרתקים אותי כמה היבטים באמירויות הדומים לנעשה בישראל, למשל, גאוותם על הפרחת השממה במדבר, הקמת מרכז תיירות עולמי, הישגים אדירים בתחום הטכנולוגיה, ושימור זהותה של אומה קטנה ובעלת השפעה גדולה.

בעלי יהודה, כיום הרב הראשי של איחוד האמירויות, ביקר שם בעשור האחרון יותר מעשרים פעמים כרב של אוניברסיטת ניו יורק, NYU, שיש לה שלוחה באבו דאבי. יחד איתה הוא מטפח קשרים, ועובד עם נציגי האיחוד בארצות הברית ועם הקהילה היהודית המתפתחת באיחוד האמירויות. אני אופטימית בנוגע לשיתוף הפעולה החדש וההיסטורי בין ישראל לאמירויות, ולהזדמנות הייחודית ללמוד מהשותפים והידידים החדשים שלנו, ולצמוח יחד איתם.

גם אם אי אפשר לסלוח על כך, אפשר אולי להבין שאחרי עשרות שנות טרור, מתח ועימותים עם המדינות המוסלמיות באזור, יהודים רבים בישראל ומחוצה לה נוקטים לשון מכלילה, ומביעים חשש ורתיעה מבני דודינו המוסלמים. ואולם לאחר שפיתחתי קשרים אישיים הדוקים שם, מתקשים ילדיי להבין את נקודת ההסתכלות הזאת. החיבוק החם ששלחו היהודים ברחבי העולם לידידים המוסלמים החדשים באיחוד האמירויות מעודד הרבה יותר.

בביקורינו האחרונים חשנו את ההתלהבות בשני הצדדים לטיפוח תקדים היסטורי של הסכם שלום חם בין מדינה ערבית מוסלמית במזרח התיכון, לבין מולדתנו היהודית. כולנו ערים לפוטנציאל הגדול הטמון באפשרות של בניית יחסים אמתיים ואישיים בין כל אדם המשתייך לשתי הדתות שלנו, גשר שהוא כה נחוץ.

דגל איחוד האמירויות בכיכר רבין בתל אביב, 14 באוגוסט 2020 (צילום: AP Photo/Oded Balilty)
דגל איחוד האמירויות בכיכר רבין בתל אביב, 14 באוגוסט 2020 (צילום: AP Photo/Oded Balilty)

האמונה המוסלמית שזורה בתרבות המקומית שם: בנמלי התעופה יש חדרי היטהרות לקראת התפילות, בפארק השעשועים קוטעים את המוזיקה הנשמעת כל העת כדי לקרוא לתפילה, וחדרי מלון מציעים ספרי קוראן ומחצלות תפילה. אני מלאת יראת כבוד לאופן שבו מנהגי חול וקודש משולבים זה בזה – דבר שאני שואפת אליו בחיי הפרטיים, אך מתקשה למצוא בחברה שלאו דווקא מוכוונת לכך.

בביקורים שם הסתכלו עלינו המקומיים לא פעם בסקרנות. הרגשנו את מבטיהם של מי שככל הנראה לא ראו מעולם יהודי דתי. באחד הביקורים בקניון של דובאי החל מאבטח לעקוב אחרינו, שכן נוכחותנו נראתה לו, ככל הנראה, חריגה.

המקומיים הסתכלו בנו לא פעם בסקרנות. הרגשנו את מבטיהם של מי שככל הנראה לא ראו מעולם יהודי אורתודוקסי. באחד הביקורים בקניון של דובאי החל מאבטח לעקוב אחרינו, שכן נוכחותנו נראתה לו חריגה

אלא שמעולם לא חשתי שם שמשפחתנו אינה יכולה לשמור על מצוות הדת באופן חופשי – בני חבשו כיפות וציציותיהם בצבצו מבגדיהם, וילדיי התפללו במרחב הציבורי בחופשיות. הם התפללו תפילת מנחה בנמל התעופה, ובביקורנו האחרון החזיקו בידיהם לולבים ואתרוגים. כאישה אורתודוקסית חשתי מאוד בנוח לכסות את שיערי וללבוש בגדים צנועים, ממש כשם שהרגישו ידידותיי היהודיות החילוניות בנוח ללבוש מכנסי ג'ינס וחולצות בעלות שרוולים קצרים. הנשים המוצגות בשלטי החוצות או בכרזות במוזיאונים משקפות קשת רחבה של סוגי לבוש, מהחיג'אב והבורקה, ועד לבוש יותר חילוני ומערבי.

אין זה סוד שהאמירויות מתמודדת עם אתגרים, בהם פיתוח כללי עבודה הוגנים, סיכול תיירות המין וחופש פולחן לכול. אך יש התקדמות בכיוון הנכון. המדינה פרסמה גם ספרי הסברה חדשים שבהם מכירים במדינת ישראל ומשבחים את הסכם השלום, והם הופצו כבר שבועיים אחרי החתימה על הסכם השלום.

המפנה המהיר והכן הזה מזמין אותנו לשאול כיצד יכולים יהודים לקדם בברכה רגע היסטורי כזה, ולהקיש ממנו כיצד מבקרים לא יהודים במרחב שלנו, בישראל ובתפוצות, יזכו ביחס מכבד ובהפגנת סובלנות. ישראל אכן נתונה לאיומים קיומיים כתוצאה מהיחס של מדינות מוסלמיות רבות באזור, אך עלינו לזכור כי היהודים והמוסלמים חיו באזור זה במשך מאות בשנים תוך דו-קיום שליו ובונה.

איוונקה טראמפ, בתו של נשיא ארה"ב, מבקרת באיחוד האמירויות, פברואר 2020 (צילום: AP Photo/Kamran Jebreili)
איוונקה טראמפ, בתו של נשיא ארה"ב, מבקרת באיחוד האמירויות, פברואר 2020 (צילום: AP Photo/Kamran Jebreili)

באחד מביקורי הקיץ האחרונים שלנו בארץ נתקלנו בנמל התעופה בקבוצת תיירים מוסלמים של אנשי מקצוע צעירים מלונדון. חברי הקבוצה עוכבו במשך שעות ובלא הסברים לצורך בידוק בטחוני. חברנו הקרוב, העובד לצד בעלי כאיש דת מוסלמי באוניברסיטת NYU, ושימש בעבר כאיש הדת המוסלמי של משטרת ניו יורק, עוכב אף הוא במשך שעות בעת שביקר בארץ. איך מתכוננת ישראל לקראת אורחיה החדשים מהאמירויות, שאולי יגיעו בלבוש מוסלמי מסורתי?

חלק בלתי נפרד ממארג ביטחונה וקיומה של ישראל הם מחסומי ביקורת, איסוף מודיעין והקפדה על הפן הביטחוני. אך האם אפשר במקביל לדאוג להגנת גבולותיה ותושביה תוך השקעה בעריכת קבלת פנים מכובדת לבני כל הדתות?

חלק בלתי נפרד ממארג ביטחונה וקיומה של ישראל הם מחסומי ביקורת, איסוף מודיעין והקפדה על הפן הביטחוני. אך האם אפשר במקביל לדאוג להגנת גבולותיה תוך השקעה בעריכת קבלת פנים מכובדת לבני כל הדתות?

כ-12%-20% מתושבי האמירויות הם אזרחים. השאר הם מהגרים מרחבי האזור, מדרום אסיה ומצפון אפריקה, ובכלל זה הודו, פקיסטן, סוריה, סעודיה, מצרים, ירדן, איראן ועיראק. נאמר לי שרוב המורים לערבית בבתי הספר הם פלסטינים.

מספרים כי בקרב תושבים אלה שאינם אזרחים, גם ממדינות המערב, רווחת עדיין אנטישמיות מסוימת, גם אם לא גלויה. לכן, חלק מאנשי הקהילה היהודית במקום עודם מעדיפים לדבר בלחש על השתייכותם הדתית. לא מכבר הזכרתי לילדיי עד כמה גדולה אחריותנו ועד כמה זכינו שאנו מייצגים את העם היהודי, וחובתנו לעשות זאת במלוא הכבוד במרחב שסביבנו ועם האנשים שאנו פוגשים.

במהלך חגיגות התשליך של הקהילה היהודית של איחוד האמירויות, שנערכו בהתלהבות גואה בראש השנה האחרון, חבשו רבים מבני הקהילה, לראשונה בגלוי, כיפות לראשיהם. ככל שהתושבים היהודיים יחושו נוח יותר לצאת בפומבי כשהם עוטים את סממני הדת שלהם, תוכל להיווצר לראשונה באיחוד האמירויות ההזדמנות למפגש עם תושבי האזור כשווים בין שווים. ניתנת לנו הזדמנות לשנות תפיסות וציפיות דרך קשרי ידידות אישיים, שותפויות ויוזמות.

לכמה מאיתנו – בעיקר מבין אלה המזדהים כמקפידים על מצוות הדת – הזדמן לקיים קשרי ידידות הדוקים עם בני דתות אחרות?

מירי רגב מבקרת באיחוד האמירויות (צילום: Ministry of Culture and Sport via AP)
מירי רגב מבקרת באיחוד האמירויות (צילום: Ministry of Culture and Sport via AP)

חברתנו הקרובה אלי קריל פתחה את חברת ההסעדה הכשרה הראשונה באיחוד האמירויות (אני אישית נהניתי ממומחיותה הקולינרית הן בדובאי והן במנהטן בפסטיבל המזון הכשר של ניו יורק, שלאחריו הותירה בידינו את המזון שנשאר). דרך הבלוג שלה, שעוסק במזון כשר, הכירה כמה חברים מהאמירויות, שמאז אף "עשו שבת" עם בני משפחתה, וכך גם נהנו ממטעמיה בסעודות ראש השנה, במוצאי יום כפור ובסוכות. שניים מידידיה אף למדו עברית במשך שנה – זמן רב לפני שהועלתה האפשרות של הסכם שלום.

אזרחית מהאיחוד, ששמה מיי, המתארת עצמה כחובבת מזון אנין, מתמצאת יותר מרוב היהודים בעולם ברזי המטבח היהודי ובתרבות הישראלית (היא צפתה בכל פרקי הסדרה "שטיסל"), במוזיקה ישראלית (היא מעריצה של עומר אדם) ובסצנת המזון הישראלית (ואף הזמינה את הבעלים של מסעדת "זהב" בפילדלפיה, מייקל סולומונוב, לפתוח סניף בדובאי). מיי סיפרה לי שהוריה – אמירתיים הדבקים במסורת ובדת, שנולדו באבו דאבי ודוברים ערבית רהוטה – חינכו אותה להתנסות בסוגי תרבויות, מקומות, אנשים וחוויות, ובכלל זה ישראל ויהודים.

אזרחית מהאיחוד המתארת עצמה כחובבת מזון אנין, מתמצאת יותר מרוב היהודים בעולם ברזי המטבח היהודי ובתרבות הישראלית (היא צפתה בכל פרקי הסדרה "שטיסל") ובמוזיקה ישראלית (היא מעריצה של עומר אדם)

זמן קצר לאחר ההכרזה על הסכמי השלום, היא הקריאה בטלוויזיה של אבו דאבי מכתב ברכה נפלא לשותפיה הישראלים החדשים – וכל זאת בעברית טובה.

למעשה, יחד עם חלק מחברותיה היא הופתעה לגלות שישראל ואיחוד האמירויות לא היו לפני כן ביחסי שלום. זה בהחלט תאם את החוויה שחווינו בנמל התעופה, שבו בירכו אותנו ב"שלום", ואת החוויה של ילדיי בפארק המים אטלנטיס, שם שמעו את השיר "ירושלים", של הזמר היהודי מתיסיהו. המיליארדר שהוא בעליו של מלון האבטור פאלאס המרהיב, שאירח את חגיגות סוכות הראשונות הפומביות, ביקר אצלנו אישית בשמחת תורה כדי לקדם בברכה את הקהילה.

כיצד נשכיל למצוא איזון בין הפחד המציאותי שלנו מהמוסלמים המבקשים להשמיד את עמנו ואת מולדתנו, לבין הפגנת פתיחות כלפי אלה המקדמים את פנינו לשלום, בעיקר כאשר לא תמיד קל להבדיל ביניהם? כיצד נוכל מצידנו לעודד את ילדינו להפגין סקרנות של ממש, נדיבות רוח ופתיחות לזולת, גם כלפי אלה שלימדו אותנו להתייחס אליהם בחשדנות? כיצד נוכל להרגיש ביטחון שפתיחות כלפי האחר לא תבוא על חשבון התרבות היהודית וחיי ההלכה המוטמעים בילדינו? איך לאזן בין המתח הנובע מהאירועים והעימותים שהתרחשו לא מכבר, ובד בבד לקבל בברכה את ההזדמנויות החדשות לשיתופי פעולה?

מנהיגי איחוד האמירויות הוכיחו אומץ ותעוזה כשהושיטו לישראל יד לשלום אמתי. באירוע ראשון מסוגו, מרגש ומעורר השראה, שערכה שם חברת מועצת עיריית ירושלים, פלר חסן-נחום, לנשים ישראליות ואמירתיות, הן שבו וחזרו על המשפט "איחוד משפחות". כולנו ששנו ללמוד אישה מרעותה ולצמוח יחדיו.

הרב יהודה סרנה (צילום: Emal Countess/Getty Images for the 2014 Tribeca Film Festival)
הרב יהודה סרנה (צילום: Emal Countess/Getty Images for the 2014 Tribeca Film Festival)

בתום סעודה ממושכת הן הציעו לנו להצטרף לנסיעה במכוניותיהן והזמינו אותנו לבתיהן לארוחה ולחגיגות משפחתיות. אין מילים שיוכלו לתאר את הקרבה הטבעית, הקשר והכבוד ההדדי שחשנו זו כלפי זו. כשהצגנו את עצמנו, סיפרתי על יחסי הידידות ההדוקים של משפחתי עם האימאם של אוניברסיטת NYU (שגר מעלינו) ומשפחתו. היה זה מעורר מחשבה להיווכח עד כמה נדירים קשרים כאלה.

ילדינו משווים עם "בני הדודים" המוסלמים שלהם את הישגיהם בימי הצום של כל אחת מהדתות, ודנים בסיפורי התנ"ך המשותפים כמו סיפור יונה. ילדיו של האימאם מכנים את בעלי "אבא". שניים מבין ילדיי לומדים ערבית בבית הספר התיכון האורתודוקסי המודרני , וממש משמח לראות עד כמה יהודים ברחבי העולם ששים לקדם בברכה את ידידיהם החדשים מהאמירויות.

לרוע המזל, משום שאני ערה למתח בין שתי הדתות שלנו והתנסיתי בכך, אני מכירה את התפיסות האלה. אבל אני גם יודעת שהדרך היחידה לשפר את היחסים עם קרובינו היא לעקור את האפליה וללכת בדרך שסללו שותפינו מהאמירויות. האם אנחנו מוכנים לחולל שינוי בנראטיב הזה, שינוי בליבנו, בביתנו, בבתי הכנסת שלנו ובבתי הספר שלנו?

ילדינו משווים עם "בני הדודים" המוסלמים שלהם את הישגיהם בימי הצום של כל אחת מהדתות, ודנים בסיפורי התנ"ך המשותפים כמו סיפור יונה. ילדיו של האימאם מכנים את בעלי "אבא". שניים מבין ילדיי לומדים ערבית

ההנהגה והאזרחים של האמירויות ושל ישראל מקדמים אלה את אלה בברכה נלהבת, מתוך אופטימיות ובלב חפץ. אמנם האמירתיים בוודאי יצאו נשכרים משלום עם ישראל, אך בד בבד הם סיכנו חלק מהבריתות שלהם באזור בכך שתמכו ודבקו בהסכמי שלום.

תושבי איחוד האמירויות צופים בשיגור של חללית לא מאוישת של מדינתם לכיוון מאדים, 20 ביולי 2020 (צילום: Jon Gambrell, AP)
תושבי האמירויות צופים בשיגור חללית לא מאוישת של מדינתם לכיוון מאדים, יולי 2020 (צילום: Jon Gambrell, AP)

עלינו להשיב להם כגמולם לא רק על ידי כיבוד מנהגיהם, המרחב שלהם, והרגישויות שלהם כאורחיהם וכתושבים שם. אלא גם כהזדמנות להוכיח – בלהט ובשכנוע – שהעם היהודי ברחבי העולם מעוניין בשלום, בידידות ובצמיחה הדדית, משניתנת ההזדמנות.

האמירתיים יצאו נשכרים משלום עם ישראל, אך סיכנו חלק מהבריתות שלהם באזור בכך שדבקו בשלום. עלינו להשיב להם כגמולם לא רק על ידי כיבוד מנהגיהם, המרחב שלהם, והרגישויות שלהם כאורחיהם וכתושבים שם

מישל וולדמן סרנה היא פסיכולוגית, מייסדת ומנהלת שותפה של פרויקט המנהיגות האורתודוכסית, מרצה וכותבת בנושאים הקשורים לפסיכולוגיה, רוחניות, התפתחות וחיי משפחה. היא נשואה לרב יהודה סרנה ואם לשישה

עוד 1,605 מילים
סגירה