כמה דקות לפני 21.30 זרמו ההמונים מכלל התהלוכות שהתקיימו ברחבי ירושלים אל תוך כיכר פריז, ומילאו אותה עד אפס מקום. ברמקולים העצומים, שלא היו מביישים הופעה בפארק הירקון, התנגן שיר המחאה של מרסדס סוסה, "אם יידום הזמר", שבעקבותיו נאלצה הזמרת לגלות מארגנטינה תחת שלטון הדיכוי של החונטה הצבאית שם ב-1979. קודם לכן היא נעצרה במהלך הופעה שלה.

השיר מושמע בקולי קולות במרכז הכיכר, בהתרסה נגד החלטת משטרת ירושלים למנוע השמעת שירים ברמקולים אחרי השעה 21:30. משטרת ירושלים כל כך רגישה למוזיקה אחרי השעה הזו, שהיא אפילו החרימה את הרמקולים באחת ההפגנות הקודמות, ולקחה לחקירה את ישי הדס, מראשי קריים מיניסטר.

הדס מספר שנקרא ללא פחות משלוש חקירות במשטרה. בניגוד למרסדס סוסה, הוא עדיין לא גלה לחו"ל, והשבוע צפוי להתייצב בפני בג"ץ, כדי להילחם על זכותו להשמיע מוזיקה בבירה. "הם החליטו לאסור השמעת שירים ללא סיבה, כמו בארגנטינה בימיה האפלים", הסביר לי אחד ממובילי המחאה.

הדס מספר שנקרא לשלוש חקירות במשטרה. בניגוד למרסדס סוסה, הוא עדיין לא גלה לחו"ל, והשבוע צפוי להתייצב בפני בג"ץ, כדי להילחם על זכותו להשמיע מוזיקה בבירת ישראל

ובאמת, כשמעיינים בהחלטת בג"ץ, לא מוצאים כל התייחסות לאיסור על השמעת מוזיקה עד השעה 23:00 בלילה בהפגנות. אבל משטרת ירושלים החליטה כנראה להמציא חוקים משלה, וזה עוד החוק הפחות חמור שהמציאה לכאורה הערב.

21:40, השוטרים שועטים לכיכר

השעה 21:30 היא נקודת ציון מיוחדת בבלפור. בניגוד להשמעת מוזיקה ברמקולים אחרי שעה זו, בג"ץ היה נחרץ לגבי האיסור שלו להרעשה באמצעות זמבורות, תופים, כלי הקשה ואמצעי הרעשה אחרים, שאינם אמצעי כריזה והגברה.

קהל המפגינים כבר מתורגל, והדס נותן את האות ברמקולים דקה לפני שעת ה-ש'. בבת אחת המפגינים מוציאים את זעמם בנשיפה חזקה בזמבורות, המתופפים מכים בעוצמה, והסירים והמחבתות שבידי המפגינים הופכים לגוש לא ברור של מתכת עקומה, מעוצמת המכות שהם חוטפים ממקלות מאולתרים.

בבת אחת המפגינים מוציאים את זעמם בנשיפה חזקה בזמבורות, המתופפים מכים בעוצמה, והסירים והמחבתות שבידי המפגינים הופכים לגוש לא ברור של מתכת עקומה, מעוצמת המכות שהם חוטפים

רגע לאחר מכן יורד הווליום בבת אחת, כאילו מישהו לוחץ על כפתור המינוס בשלט. התופים נחים והזמבורות עוברות למיוט. רק המוזות מסרבות לשתוק.

אך כאשר נראה שהכל מתנהל לפי החלטות בג"ץ, מתחיל מופע האבסורד השבועי, בהפקת משטרת ירושלים. בדיוק בשעה 21.40, השקט היחסי בכיכר מופר. לא על ידי המפגינים, כי אם על ידי מספר עצום של שוטרים, שמפלסים את דרכם אל תוך הכיכר, מכיוון רחוב קינג ג'ורג', כאילו הוטלה עליהם המשימה של כיבוש החרמון.

בשבוע שעבר הייתה זו פלוגת יס"מ, השבוע הם שלחו "רק" מחלקה. ואז מתחיל אירוע שצריך לשפשף את העיניים, כדי להאמין שהוא מתרחש במדינה מתוקנת:

שרון, תושבת חולון, מספרת לי שעמדה לתומה בכיכר כשהרגישה שמישהו תולש מידיה את הסיר שהחזיקה. כשהסתובבה ראתה את השוטר מתרחק עם הסיר שלה, כשמצדה השני הגיח שוטר אחר, וחטף את הכף שאחזה בידה השנייה. אם זה לא היה עצוב, זו הייתה יכולה להיות פתיחה משעשעת לסרט פרודיה משטרתי.

במשך דקות ארוכות, צצו השוטרים בהפתעה בחלקים שונים של הכיכר, והחרימו מהמפגינים באלימות גם ציוד אישי יקר ללא סיבה. החל במגפונים (אף שההיתר להשתמש בהם הוא עד השעה 23:00), דרך תופים וכלה בזמבורות, שכלל לא היו בשימוש אז. השוטרים הסבירו למפגינים ההמומים שהציוד נלקח מהם מחשש שישתמשו בו אחר כך. לפי הטיעון הזה, אין סיבה שהשוטרים יתאפקו ולא יחרימו מהמפגינים גם את כלי הרכב שלהם, מחשש שיעשו איתם תאונה אחר כך.

השוטרים הסבירו למפגינים ההמומים שהציוד נלקח מהם מחשש שישתמשו בו אחר כך. לפי הטיעון הזה, אין סיבה שהשוטרים יתאפקו ולא יחרימו מהמפגינים גם את כלי הרכב שלהם, מחשש שיעשו איתם תאונה אחר כך

וכשזה קורה, הזעם בכיכר עולה והרוחות מתלהטות. ברמקולים שנותרו קוראים המפגינים למשטרה לחדול מהחרמת הציוד האישי, ואומרים למפגינים לקחת את שמות השוטרים שהחרימו מידיהם את הציוד. השוטרים, מצדם, הופכים ליותר ויותר עצבניים, מול קהל מתוסכל שמונע מהם ולהחרים ציוד. ואז מתחיל הבלגן, והעימותים האלימים הבלתי נמנעים והבלתי נעימים בלשון המעטה.

בכל אותו הזמן מפקדי המחוז התבוננו מהצד בפקודיהם, והביטו ברגע המזוקק שבו הפכו אותם לקורבנות של פקודה לא חוקית, לכאורה. בהחלטה אחת שקיבלו, הם הטיחו את השוטרים במפגינים, והם יכולים לראות מקרוב איך ברגע הופכת הפגנה רגועה וחוקית לבלגן שלם שכולל מכות, דחיפות, קללות וכאוס כללי.

לא ברור מה המטרה של משטרת ירושלים באירוע הזה, מלבד תהליך ידוע מראש של פרובוקציה, שכלל לא ברור למה נועדה ואת מי היא משרתת. ואולי דווקא כן.

כעת פועלת קבוצת קריים מיניסטר לקראת התייצבות מול בג"ץ נגד החרמת הציוד. אולי שם יעשו סדר בחוקים שהמשטרה המציאה. הבעיה היא שאת הבלגן הגדול באמת במשטרה, שמתנהגת כעדר ללא מפכ"ל, אפילו עשרה בג"צים לא יצליחו לפתור.

תגובת המשטרה: "מתוקף תפקידה של משטרת ישראל במחאות, פועלת המשטרה על מנת לאפשר את חופש המחאה לכל אזרח תוך יצירת האיזונים המתאימים והתחשבות בתושבי האזור ובזכותם לנהל שגרת חיים נאותה, מוגנת ובטוחה. משטרת ישראל בהתאם לסמכויות המוקנות לה בדין, קבעה תנאים לקיומן של המחאות, לרבות סוגיית השימוש באמצעים המהווים הקמת רעש, שאף אושרו בעתירה שנדונה לאחרונה בבג"צ 5078/20.

"נוסיף, כי בסמכותה של משטרת ישראל לעדכן את תנאי קיום המחאות מעת לעת, ומצופה מהציבור לקיים את המחאות במסגרת החוק ובהתאם לתנאים".