כאן עתידה הייתה לקום המרינה בחדרה, אוקטובר 2020 (צילום: אביב לביא)
אביב לביא

האיש הירוק לשבור את הגלים

חופים הם לפעמים געגועים ליאכטה, מסתבר ● או למגרש חנייה, או לשורת בתי עסקים שמושכים תיירים (אולי), ומעשירים את קופות העיריות (הלוואי) ● תכנית מרינות שאפתנית שמקודמת מנהריה ועד בת ים, צפויה לגזול מהמתרחצים כמה מהחופים היפים בארץ ולהאיץ את התפוררות המצוקים ● אביב לביא יצא למסע פרידה מצולם מהחופים הללו, בתקווה שמישהו בממשלה ישנה את דעתו

בשבועות האחרונים מתחמם המאבק על כמה מרצועות החוף הקסומות בארץ.

על הפרק: תכנית גרנדיוזית להקמת שורת מרינות על שפת הים התיכון.

המצדדים: ראשי ערים, שטוענים כי מקומות חנייה ליאכטות יסייעו למיתוג העיר ולתיירות (באמת? המרינה הפכה את אשקלון למותג בינלאומי?); בעלי יאכטות וכלי שיט שטוענים למחסור במקומות עגינה; ולאחרונה גם שרת התחבורה, מירי רגב, שנכנסה בתרועה לדיון ומנסה לרתום לקידום התכנית את שר הפנים, דרעי.

המתנגדים: ארגוני סביבה, והמשרד להגנת הסביבה, בראשות גילה גמליאל. לטענת הירוקים, כל מרינה כזו, שמשתרעת על 500-700 מטר מקו החוף, היא מבנה תשתית מאסיבי שהקמתו כרוכה בפגיעה בקו החוף ובהתערבות במשטר הזרמים ותנועת החולות, ותביא להאצת קריסת מצוקי הכורכר המסוכנת.

ההתנגדות הזו אף קיבלה רוח גבית ממבקר המדינה, שכתב לאחרונה כי:

""להקמת מעגנות חדשות או הרחבת מעגנות קיימות לאורך חופי הים התיכון בישראל עלולות להיות השלכות חמורות – הן עלולות להצר את החופים, וכך להגביר את הפגיעה במצוקים, לפגוע בהגנות הפיזיות המתוכננות על המצוק ולהוריד לטמיון את ההשקעות הגדולות של המדינה ושל הרשויות המקומיות בתכנון הגנות אלו ובהקמתן".

או במילים אחרות, ישראל שוברת את הראש ומשקיעה סכומי עתק בהאטת קריסת המצוקים, ובאותה נשימה מקדמת את הקריסה הזו במו ידיה והחלטותיה. המועצה הארצית לתכנון ובנייה עתידה להכריע במחלוקת בתקופה הקרובה, רק שנדמה שבוויכוח הזה נשכח מעט בעל העניין החשוב ביותר: הציבור.

הדמיית המרינה המוצעת בחדרה (צילום: החברה להגנת הטבע)
הדמיית המרינה המוצעת בחדרה (צילום: החברה להגנת הטבע)

מיליוני ישראלים שאין להם יאכטה, שמצטופפים בחופי הרחצה כמו סרדינים (כפי ששר הפנים בעצמו, אריה דרעי, התבטא לאחרונה), ושצמאים לכל סנטימטר פנוי של חוף. בחברה להגנת הטבע אומרים שעם קום המדינה עמדו לרשות כל ישראלי כ-30 סמ"ר חוף רחצה, כיום מדובר בכ-1.7 סמ"ר, ובקצב גידול האוכלוסייה גם זה יהפוך בתוך כמה שנים לזיכרון בריח מלוח. במקום להגדיל את מספר החופים המוכרזים, להרחיב את השירותים ולרווח את החופים, הולכים לכווץ אותם יותר.

כדי להבין את המשמעויות, ולראות בעיניים את שטחי החוף שעומדים להיות מופקעים מהציבור הרחב ולהימסר לידי היזמים ואנשי האלפיון והיאכטות, יצאתי עם משה פרלמוטר, שמוביל מטעם החברה להגנת הטבע את המאבק בתוכניות, לסיור בארבעה אתרים שבהם מתוכננות לקום מרינות באזור המרכז – מבת ים ועד חדרה (בגל הראשון של הבנייה מתוכננות לקום מרינות גם בחיפה ונהריה).

מירי רגב ואריה דרעי, ארכיון 2015 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
מירי רגב ואריה דרעי, ארכיון 2015 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

1

נתניה

אנחנו עומדים על מרפסת קטנה בקצה מצוק הכורכר, בפאתי שמורת האירוסים שבדרום נתניה. מדרום לנו השפך של נחל פולג, על הגבעה במרחק אפשר להבחין במכון וינגייט. מצפון, משתרעת רצועת חופי הרחצה היפים של נתניה.

למרגלותינו פרוסה רצועת חוף נהדרת, רחבת ידיים, מי טורקיז. זהו לא חוף רחצה מוכרז, אבל על אף שאנחנו בעיצומו של הסגר, נתנייתים רבים מגיעים לכאן – לעשות ספורט, ללכת, לרוץ, לתרגל יוגה, לטבול הרחק מעיניהם של הפקחים והשוטרים. ספק אם הם יודעים שעוד מעט עלולים לקחת להם את החוף.

זהו לא חוף מוכרז, אבל על אף שאנחנו בעיצומו של הסגר נתנייתים רבים מגיעים לכאן – לעשות ספורט, ללכת, לרוץ, לתרגל יוגה, לטבול הרחק מעיני הפקחים. ספק אם הם יודעים שעוד מעט עלולים לקחת להם את החוף

במקום השלווה הפסטורלית ששורה כאן עכשיו, מתוכננת מרינה שתתפוס רצועה של 700 מטר מקו החוף. תשתיות, רציף בטון, מעגנה, שוברי גלים. לרוחצים מן השורה לא יהיה מה לחפש כאן. הם יגורשו אל החופים המוכרזים, אלה שכבר עכשיו עולים על גדותיהם. "ברור לנו שבטווח הארוך החוף לא יישאר במצבו הטבעי", אומר לי פרלמוטר, "האוכלוסייה תגדל ויצטרכו לעשות כאן חוף רחצה, לפנות את הסלעים. אנחנו מקבלים את זה, כשיהיו 30 מיליון ישראלים נצטרך עוד חופי רחצה. אבל מה ההיגיון בלהפוך את החוף הזה לחנייה של יאכטות?"

כאן תקום המרינה בנתניה, אוקטובר 2020 (צילום: אביב לביא)
כאן תקום המרינה בנתניה, אוקטובר 2020 (צילום: אביב לביא)

2

חדרה

חשבתי שאני מכיר כל פינה ברצועת החוף שלנו. אז חשבתי. את נקודת החן הזו, שמסתתרת מצפון לחוף גבעת אולגה ומדרום לשפך נחל חדרה, פספסתי איכשהו עד היום. יש כאן מועדון ספורט ימי, בעורף החוף קבעו את משכנם כמה זולות וקרוואנים, והעיקר, יש מפרצון מושלם שכאילו הונחת פה בטיסת אקספרס מיוון.

ואת כל זה רוצים להפוך למרינה, על חשבון המפרץ שכעת משתכשכים בו בשלווה כמה אנשים, על חשבון רצועת החוף הנדיבה שמשתרעת מכאן ועד מסוע הפחם הארוך של "אורות רבין" (או בשמה העממי, רידינג חדרה).

דייגים במרינה הקיימת באשקלון (צילום: יעקב לדרמן)
דייגים במרינה הקיימת באשקלון (צילום: יעקב לדרמן)

"לקחת לנו את זה בשביל יאכטות", אומר לי ידיד, תושב חדרה, "זה כמו לבנות חניון על חשבון הפארק העירוני בגלל מצוקת חנייה. תמיד יהיה צורך במוצר שמכונה 'מקום חנייה', השאלה אם המדינה חייבת לספק אותו לכל המעוניין. על היבשה כבר מבינים שזה לא הגיוני, למה כשזה מגיע לים כל כך קשה להבין זאת?"

כאן עתידה לקום המרינה בחדרה, אוקטובר 2020 (צילום: אביב לביא)
כאן עתידה לקום המרינה בחדרה, אוקטובר 2020 (צילום: אביב לביא)

3

תל אביב

בשנים האחרונות קיבלה רצועת החוף הצפופה של תל אביב תוספת מבורכת: אחרי שהוקמה הטיילת בקטע שבין שדה דב לקו המים, התל אביבים גילו שכל השנים הסתתר שם, במה שפעם הייתה החצר האחורית של שדה התעופה, רצף מפרצונים ולגונות קסומות שהפכו לאתר הבילוי החביב על משפחות רבות בעיר.

אחרי שהפעילות בשדה דב הופסקה והוא ננטש, דאג מי שדאג לפרוץ פירצה בגדר הבסיס, ומאז תושבי השכונות הצפוניות – שיכון ל', רמת אביב החדשה, נופי ים – יכולים לצעוד ישירות לים שפעם היו צריכים לבצע הקפה גדולה כדי ליהנות ממנו.

מבט על המרינה בתל אביב, בריכת גורדון וכיכר אתרים בתל אביב (צילום: Moshe Shai/FLASH90)
מבט על המרינה הקיימת בתל אביב, בריכת גורדון וכיכר אתרים (צילום: Moshe Shai/FLASH90)

רק שכל הטוב הזה עומד להילקח מהם. גם בתל אביב סבורים משום מה שמרינה חדשה היא צו השעה. לפי התוכניות, היא תוקם למרגלות תחנת הכוח רידינג, היכן שיש מתחם שכבר מותאם לכך, אבל תשתרע כ-350 מטרים נוספים צפונה – על חשבון מקבץ המפרצים הנהדר. קשה להאמין שזה מה שהעירייה סבורה שתל אביב זקוקה לו. במקום להוסיף את החוף לרשימת החופים הרשמיים של תל אביב, עם שירותי הצלה ורחצה מסודרים, מקדמים תכנית להפוך אותו לחניון ימי.

קשה להאמין שזה מה שהעירייה סבורה שתל אביב זקוקה לו. במקום להוסיף את החוף לרשימת החופים הרשמיים של תל אביב, עם שירותי הצלה ורחצה מסודרים, מקדמים תכנית להפוך אותו לחניון ימי

"העלינו כמה הצעות חלופיות", אומר פרלמוטר, "אפשר להעמיק לתוך הים את המרינה בחוף גורדון, אפשר להשמיש את המעגנה בנמל. אם התכנית הזו תתממש, היא לא רק תיקח מהציבור רצועת חוף מוצלחת, אלא גם תפגע בחופים הבאים – תל ברוך וחוף הצוק – שכבר היום סובלים מאוד ממחסור גדול בחול".

כאן עתידה לקום המרינה בתל אביב, אוקטובר 2020 (צילום: אביב לביא)
כאן עתידה לקום המרינה בתל אביב, אוקטובר 2020 (צילום: אביב לביא)

4

בת ים

אולי זו שעת הצהריים הבוהקת שבה הגעתי, אבל החול ברצועת החוף הרחבה נראה לבן במיוחד והים תכול במיוחד. ובקיצור, תאילנד זה כאן, במקטע הדרומי ביותר של חוף בת ים, בואכה חוף ראשון ומועדון הגלישה "קוצי", שהעניינים מתנהלים בו בעצלתיים. גם דבוקת הדקלים שתוחמת את החוף תורמת לתחושה שפיסת הנוף השלווה הזו הגיעה בקפסולה מארץ רחוקה. וכן, גם כאן מתוכננת לקום מרינה. "כל כך יפה כאן", מתפעל פרלמוטר, ומבטיח: "לא ניתן לזה לקרות".

כאן עתידה לקום המרינה בבת ים, אוקטובר 2020 (צילום: אביב לביא)
כאן עתידה לקום המרינה בבת ים, אוקטובר 2020 (צילום: אביב לביא)
עוד 968 מילים
סגירה