כמו נשים יהודיות שומרות מצוות רבות, סנדי טפנאק מבקרת במקווה מדי חודש, בסוף המחזור החודשי, כדרך לשמירה על הלכות טהרת המשפחה. היא מנקה את גופה ביסודיות לפני שהיא טובלת שלוש פעמים, בזמן שהבלנית צופה בה מקיימת את המצווה שנשים יהודיות מקיימות אלפי שנים לפני האיחוד הפיזי עם בעליהן.

אך בניגוד למרבית הטובלות במקווה, לטפנאק מחכה בבית אישה – עובדה שגורמת לעורכת הדין בת ה-36 לחוש אי נוחות מסוימת במהלך הביקורים שלה במקווה האורתודוקסי הסמוך לביתה. "יש איזה חשש. מה אם הבלנית תדע? מה אם פקידת הקבלה שמקבלת את התשלום תדע?" אמרה טפנאק.

"זוהי התחושה העיקרית שעולה. האם אני באמת שייכת הנה? האם האנשים האלה חושבים שאני שייכת הנה? ואני מניחה שברמה האישית ביותר, נשאלת גם השאלה האם אני באמת מאמינה שאני שייכת הנה?"

"זוהי התחושה העיקרית שעולה: האם אני באמת שייכת הנה? האם האנשים האלה חושבים שאני שייכת הנה? ואני מניחה שברמה האישית ביותר, נשאלת גם השאלה האם אני באמת מאמינה שאני שייכת הנה?"

טפנאק היא חלק מקבוצה קטנה אך צומחת של יהודים להט"בים שמאמצים את חוקי טהרת המשפחה לחיי הנישואים הפרטיים שלהם, וזאת למרות שחוקים אלה חלים על איחוד בין גבר לאישה. מכיוון שההנחיות עבור מי שאינו חי בנישואים הטרוסקסואלים מועטות מאד, רבים מסתמכים על רשתות חברתיות ועל שיחות בלתי פורמליות כדי לברר איך יתאים הנוהג למערכות היחסים שלהם.

"יש מגמה אמיתית בקרב אנשים שלא בהכרח ממקמים את עצמם במסורת, שאומרים 'אני עומד למצוא את עצמי במסורת, ואם אני לא שם, אני אדאג להכניס את עצמי לשם", אמרה לייני סולומן, יהודיה א-בינארית שעובדת כמנהלת הלימוד הלאומי ב"סברה", ישיבה קווירית בשיקגו.

טפנאק לא תמיד דמיינה את עצמה טובלת במקווה. "כמי שגדלה בסביבה אורתודוקסית מודרנית, ומבלי שהיו לי חברים להט"בים כמודל לחיקוי, אפילו לא עלה על דעתי שאספקטים כלשהם של טהרת המשפחה יהיו רלוונטיים בהקשר של משפחה גאה", היא אמרה. אך כשהיא ורעייתה, לינה, החלו, עוד לפני שנישאו בשנת 2018, לדון במנהגים היהודיים שהן רוצות לשלב בחיי המשפחה שלהן, הן הבינו שלנושא טהרת המשפחה יש משהו להציע. "ככל שדיברנו על כמה מההיבטים הפחות טכניים של זה, ויותר על המשמעות שמאחורי חלק מהכללים, חשבתי 'זה בעצם צריך להיות רלוונטי עבורנו'", נזכרה טפנאק.

לינה טפנאק, בתמונה עם הבלנית טליה לקריץ במקווה ווסט סייד שבניו יורק (צילום: באדיבות טפנאק)

יחד עם שמירה על כשרות ועל השבת, שמירה על חוקי טהרת המשפחה נחשבת לאחד מעמודי התווך בחיים יהודיים. למעשה, ההלכה קוראת לקהילות חדשות לבנות מקוואות לפני בניית בתי כנסת – ובתקופת הקורונה, קהילות רבות הותירו את המקוואות פתוחים לטבילה החודשית גם בשעה שבתי הכנסת נותרו סגורים.

חוקי טהרת המשפחה מוזכרים לראשונה בספר ויקרא, כשאלוהים מורה לבני ישראל על כמה מקורות טומאה. אישה במחזור חודשי נחשבת נידה במשך שבעה ימים, וגבר המקיים יחסי מין עם אישה נידה נחשב טמא.

חוקי ההלכה שינו את הנוהג, כך שאישה צריכה לספור עוד שבעה ימים "נקיים" לאחר סיום הווסת לפני שתוכל לטבול במקווה ולחדש יחסי אישות עם בעלה. פירוש הדבר שרוב הזוגות ההטרוסקסואליים המקפידים על הנוהג יכולים לקיים יחסים אינטימיים במשך כשבועיים מתוך החודש. זוגות רבים ישנים במיטות נפרדות ונמנעים ממגע ומפלירטוטים מזדמנים במהלך ימי הנידה.

ככל שדנו בנושא עם שרה מולהרן, רבּה שאינה משתייכת לאחד מהזרמים המוכרים ביהדות, שערכה את טקס הנישואים שלהן, הטפנאקיות מצאו שהיבטים שונים של המנהג מדברים לליבן. שתיהן מצאו משמעות ברעיון של טקס המציין את חילופי הזמנים, וסנדי חשה שתקופה שבה יחסי מין הם מחוץ לתחום מועילה למערכת היחסים. לאחר שהתייעצו עם מולהרן, הן קבעו נוהג לפיו כל אחת מהן תטבול במקווה אחרי הווסת, ואחרי ספירת שבוע במקום שבועיים של ימי נידה.

מולהרן, שהוסמכה לרבנות ע"י ההיברו קולג' וע"י ידי דניאל לנדס, רב אורתודוקסי פרוגרסיבי מירושלים, יעצה לעשרות זוגות קווירים בנושא. "האנשים שבאים אלי חושבים שלהלכה יש מה לתרום לחייהם בהיבטים המרכזיים של היותם בני אנוש, כאבן יסוד בחייהם, והם לא חושבים שזה עומד בסתירה להיותם קווירים", אמרה מולהרן. "כך שברמה מסוימת הגיוני לומר 'אם להלכה יש משהו לומר לי כיהודי, כבן אדם וכקוויר על האופן שבו ניתן לווסת את האכילה שלי, ולהסדיר את שעות היום שלי, למה שלא יהיה להלכה משהו לומר על חיי המין שלי?'"

"ברמה מסוימת הגיוני לומר: 'אם להלכה יש משהו לומר לי כיהודי, כבן אדם וכקוויר על האופן שבו ניתן לווסת את האכילה שלי, ולהסדיר את שעות היום שלי, למה שלא יהיה להלכה משהו לומר על חיי המין שלי?'"

קיימת מעט מאד הדרכה פורמלית לזוגות להט"בים שמעוניינים לשמור על חוקי נידה, ובניגוד לבנות הזוג טפנאק, יש זוגות שאין להם גישה לרב ידידותי לקווירים, שבקיא בחוקים, שכן מצוות הטבילה במקווה נשמרת בעיקר על ידי אורתודוקסים.

"האתגר העיקרי שאני שמעתי הוא שמעט מאוד מנהיגים דתיים היו מוכנים לקחת את זה ברצינות. אנשים מתקשים להתייחס אליהם ברצינות אם הם רוצים לשקול לשמור על גרסה כלשהי או על מראית עין של המצווה הספציפית הזו", אמרה מרים קבקוב, מנכ"לית ארגון אשל, ארגון להט"בים יהודים אורתודוקסים.

סולומן, יהודיה א-בינארית שעובדת ב"סברה", נזכרת איך התייחסו אליה בביטול כששאלה על השימוש במקווה. "כשהתחלתי לחשוב על הנהגת נידה בחיי, שאלתי על זה, ומה עלי לעשות, ונאמר לי, 'אל תדאגי, זה לא חל עלייך'", היא מספרת.

מאז, הפכה סולומן מקור מידע לאחרים שנמצאים במצב דומה, והיא משיבה על שאלותיהם של עשרות יהודים קווירים וטרנסים שמגלים עניין ורוצים ללמוד עוד על נידה ועל האופן בו הנידה חלה עליהם. "מאז שיש בעולם אנשים קווירים, אנשים חושבים על הנושא הזה, אבל אני חושבת שלעתים קרובות תורה שבעל פה מהסוג הזה קימת במחתרת", היא אמרה. "עכשיו זה הרגע שבו אותם מנהגים מחתרתיים משותפים ושואלים עליהם באופן גלוי יותר".

חלק מהשאלות האלה עוסקות בשאלה איך להחיל חוקים, שנוצרו במקור עבור זוג שבו רק אחת מבני הזוג מקבלת וסת, על זוג בו שתי בנות הזוג חוות מחזור חודשי. אלא אם המחזור החודשי של שתי בנות הזוג מתחיל באותו יום, הן תגענה למצב שבו ימי הנידה יהיו ארוכים משבועיים, והן לא תוכלנה לקיים יחסים אינטימיים – ובחלק מהמקרים זה יכול להימשך חודש שלם. כדי להימנע ממצב כזה, זוגות קווירים רבים מקיימים את תקופת הנידה הקצרה המותווית בתנ"ך.

"באופן כללי, אני מייעצת לזוגות שמקבלות וסת ורוצות לקיים מנהגי נידה, לקיים נידה של שבעה ימים ולא של שבועיים, כדי שיהיו בנידה לאורך תקופת הווסת, אך עדיין לפי הקצב שהרבנים חוזים, יהיו זמינות מינית זו לזו בערך מחצית מהזמן", אמרה מולהרן, הרבה שיעצה לבנות הזוג טפנאק.

אילוסטרציה, על אף סגירת בתי הכנסת בתקופת המגיפה העולמית, מקוואות כמו זו שבאפרת נותרו פתוחים לטבילה החודשית של נשים (צילום: דיויד ועקנין עבור וושינגטון פוסט באמצעות גטי אימג'ס)

קומץ הזוגות הקווירים שקיבלו ייעוץ מנחמה ברש, מורה אורתודוכסית המדריכה כלות לעתיד בנושאי נידה ובנושאים אחרים, בחרו לקיים תקופה קצרה יותר של נידה. "אחד הדברים שאני מדגישה הוא שזו אינה שיחה הלכתית, מפני שההלכה אינה מכירה בנישואי בני זוג מאותו מין באופן שבו היא מכירה בנישואים הטרוסקסואלים והיא אינה מכירה במיניות בין בני זוג מאותו מין", אמרה ברש, חברת סגל ב"פרדס", ישיבה בירושלים שאינה משתייכת לאחד הזרמים ביהדות.

"אז הם משלבים יסודות מהמבנה ההלכתי לתוך מערכת יחסים לא הלכתית, אבל מה שהם מחפשים, ומה שלדעתי הם רוצים, הוא להשיג קדושה, להשיג סוג מסוים של גבול, הפרדה בין היחסים זו עם זו לבין היחסים שלהן עם אלוהים".

"הם משלבים יסודות מהמבנה ההלכתי לתוך מערכת יחסים לא הלכתית, אבל מה שהם מחפשים, ומה שלדעתי הם רוצים, הוא להשיג קדושה, להשיג סוג מסוים של גבול, הפרדה בין היחסים זו עם זו לבין יחסיהן עם אלוהים"

ברש מכירה בכך שהעבודה שלה עם זוגות קווירים עשויה לגרום להרמת גבה בעולם האורתודוקסי. "יהיו אנשים בעולם האורתודוקסי שיאמרו 'אינך יכולה להחיל מושג כמו קדושה על מערכת יחסים לא הלכתית'", היא אמרה. "זו לא החלטה שלי. אני מלמדת תורה, אני מלמדת תלמוד, אני מלמדת הלכה, אני מלמדת ערכים יהודיים, והסטודנטים שלי בוחרים לשלב ולהחיל את הדברים האלה בחייהם ולהעניק לחייהם תוספת משמעות, ואני בהחלט מברכת על כך."

על אף שקהילות אורתודוקסיות רבות – במיוחד אלה שבעולם האורתודוקסי המודרני – הפכו בשנים האחרונות סובלניות יותר כלפי להט"בים, מערכות יחסים של בני זוג מאותו מין נותרו בגדר טאבו. הרב המכריע של הרבנים האורתודוקסים לא מקיימים חתונות לבני זוג בני אותו מין ולא נדיר שרבנים תומכים בכך שהומוסקסואלים יישארו רווקים או שמשפחות ישלחו ילדים ל"טיפול המרה".

המשמעות של גישות מסוג זה היא שיהודים דתיים גאים חשים אי-נוחות בביקורים במקוואות אורתודוקסיים. בחלק מהערים שבהן חיה אוכלוסייה יהודית גדולה יש מקוואות פלורליסטיים או לא אורתודוקסיים, אך לרבים יש גישה לגרסה האורתודוקסית בלבד. אישה בת 27 משיקגו, שביקשה שלא נפרסם את שמה, ניסתה להסתיר פעמים רבות שזוגתה היא אישה, כשביקרה במקווה אורתודוקסי. פעם אחת, בנסיעה לפריז, סיפרו בנות הזוג לבלנית שהן חברות.

"היינו חייבות לשקר כמובן. היינו צריכות למצוא כל פריט לבוש שנראה דתי וסובבנו את הטבעת כדי שהיא תיראה כטבעת נישואים, דברים מהסוג הזה", סיפרה. "הרגשתי רע שעלי לשקר מפני שהנשים האלה היו מזדעזעות אילו ידעו מה הן עושות. סיפרנו להן שאנחנו חברות, ושאנחנו בטיול עם הבעלים שלנו".

חלק מהיהודים הקווירים מוצאים דרכים דרך לשמירת הנידה, השונה לגמרי מהמוסכמות ההלכתיות. הרב בקי סילברסטין, רב טרנסג'נדר וג'נדרקוויר מבוסטון, קיבל פניות מכ-20 קווירים עם שאלות בנושא השימוש במקווה, ובשנת 2018 העביר שישה שיעורים בנושא ב"מעיין החיים", מקווה פלורליסטי מחוץ לבוסטון.

לסילברסטין יש "תפריט רעיונות" עבור אנשים שמחפשים אחר דרכים חלופיות לציון המחזור. אחד הרעיונות הוא אמירת ברכה קיימת, או כתיבת ברכה חדשה לציון המחזור, ושמירה על ריחוק חברתי מסוים מבן או מבת הזוג.

"יש דרכים רבות ליצור טקסים שעוסקים בגוף, טקסים שרואים במחזור תזכורת רבת עוצמה לתהליך הבריאה", אמר סילברסטין. "לחשוב מהי המשמעות של קיום תקופה של הפרדה במערכות יחסים ממוסדות, כל השאלות האלה הן שאלות חזקות בפני עצמן, ולדעתי, עבור הרבה אנשים, שמירה על נידה אינה התשובה".

"יש דרכים רבות ליצור טקסים שעוסקים בגוף, לחשוב מהי המשמעות של קיום הפרדה במערכות יחסים ממוסדות. כל השאלות האלה הן שאלות חזקות בפני עצמן, ולדעתי, עבור הרבה אנשים, שמירה על נידה אינה התשובה"

אולם בעיני אחרים הכוח טמון במציאת דרך להשתתף במנהג שבמשך אלפי שנים הגדיר את חיי הבית היהודי. "במונחים של האופן שבו גידלו אותנו, המקווה הוא חלק מהתפקוד הכללי של משפחות יהודיות שומרות מצוות", אמרה לינה טפנאק.

"למרות שהטיעון 'זה מה שכולם עושים' אינו משכנע בעיני. הייתי צריכה לוותר על מספר לא מבוטל של חלומות כשהשלמתי עם הזהות שלי וככל שהפכתי בטוחה יותר ביכולת שלי לנהל את היותי הומוסקסואלית, קווירית, ודתייה שומרת מצוות לפי תנאיי, אני עדיין שואלת למה אני צריכה להתאבל על דברים שאיני חייבת להתאבל עליהם, דברים שאני יכולה להשיב אלי, דברים שיכולים להיות בבעלותי?"