מוכרחים להודות: היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ניסה לעשות תרגיל יפה לתנועה לאיכות השלטון, בכל הנוגע לתהליך קבלת ההחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרשת המניות (נכון יותר יהיה לקרוא לה – פרשת המניות-כלי השיט; על כך בהמשך).

ביום ראשון בשבוע שעבר, שלושה ימים לאחר שפירסם את הודעתו בדבר ההחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית בפרשת המניות, הגישה הפרקליטות לבג"ץ את תגובתו של היועץ לעתירת התנועה לאיכות השלטון.

העתירה תויגה בטעות בשיח הציבורי ככזו העוסקת אך ורק בפתיחה מחדש של החקירה בתיק 3000 – פרשת הצוללות. היא אכן גובתה בתצהירים ובעבודת תחקיר מרשימה, שתכליתה להוביל למסקנה כי הקביעה הנושנה של מנדלבליט, עוד משנת 2017, שלפיה נתניהו כלל אינו חשוד בפרשה זו – אינה יכולה לעמוד.

אך ליבה של העתירה עוסק בעובדות שהתבררו בחודשים האחרונים, סביב פניותיו החוזרות ונשנות של נתניהו לוועדת ההיתרים, בדרישה לאפשר לו להיעזר בבן דודו נתן מיליקובסקי במימון ייצוגו המשפטי.

עובדות אלה עניינן במתנות, בהטבות, ובמענקים כספיים שקיבל נתניהו ממיליקובסקי לאורך השנים. כך התגלה שנתניהו רכש מחברה שבשליטת מיליקובסקי בשנת 2007 מניות של חברה שעשתה עסקים עם ענק הספנות הגרמני תיסנקרופ, ומכר אותן בשנת 2010 – שנה וחצי לאחר ששב ללשכת ראש הממשלה – בחזרה לתאגיד שבבעלות מיליקובסקי, ברווח מדהים של מאות אחוזים.

נתן מיליקובסקי (צילום: Drew Altizer Photography)

את העתירה הגישה התנועה לאיכות השלטון בחודש יוני האחרון. וכבר אז התריעה כי מנדלבליט חייב לפתוח בחקירה בהקדם, כי על-פי הידוע, בחודש נובמבר תחול התיישנות ולא ניתן יהיה עוד לפתוח בחקירה – עשר שנים בדיוק לאחר שנתניהו מכר את המניות בסכום השווה ל-16 מיליון שקלים.

מנדלבליט, כדרכו, התמהמה וביקש עוד ועוד זמן מבג"ץ. בשלב מסוים, אפילו סבלנותו של השופט התורן שקלט את העתירה, נעם סולברג, כמעט פקעה: בתחילת חודש אוגוסט ביקשה הפרקליטות לדחות את מועד התשובה לעתירה עד לסוף חודש אוקטובר, נוגע-לא-נוגע בסוף תקופת ההתיישנות. "עם קבלת העתירה אצל המשיבים החלה העבודה על גיבוש העמדה", היתממה הפרקליטות.

סולברג נתן למנדלבליט עד ל-15 באוקטובר. ביום המיועד ביקשה הפרקליטות עוד שלושה ימים, בקטנה, ודקות אחדות לאחר מכן שיחררה לתקשורת את ההחלטה הרשמית של היועץ, שלא לפתוח בחקירה.

מה שמעניין הוא איך מנדלבליט והפרקליטות הצליחו לנצל את הפדוצדורה כדי למשוך את עצמם בשערות ראשם: במקום להגיש תשובה לבג"ץ, היועץ פירסם קודם כל החלטה מטעמו, ואז התבסס על ההחלטה כדי לטעון שצריך למחוק את העתירה, מאחר שהיא כבר איננה רלוונטית.

במקום להגיש תשובה לבג"ץ, היועץ פירסם קודם כל החלטה מטעמו, ואז התבסס על ההחלטה כדי לטעון שצריך למחוק את העתירה, מאחר שהיא כבר איננה רלוונטית

לשיטתו של מנדלבליט, עם פרסום ההחלטתו שלא לחקור, התשתית העובדתית של העתירה השתנתה, וכעת צריך למחוק את העתירה ובמידת הצורך – לאחר שהתנועה לאיכות השלטון תלמד את ההחלטה החדשה, וככל שהיא לא תהיה שבעת רצון – להגיש עתירה חדשה. כמובן, אחרי מיצוי הליכים חדש, מבראשית. תרגיל מבריק מספר תרגילי המסמוס ליועצים פאסיביים.

אביחי מנדלבליט (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

למעשה, התרגיל של מנדלבליט היה מתוחכם אפילו יותר: הוא פירק את עתירת התנועה לאיכות השלטון לשלושה חלקים, והתייחס לכל אחד מהם בנפרד.

• עניין המניות – ובכן, כאמור, לגישתו צריך להתחיל הכול מחדש.
• עניין פרשת כלי השיט – בנושא זה, אמר היועץ, אין צורך בכלל לדון שוב, שכן בעבר כבר הוגשו עתירות לבג"ץ על ההימנעות מלחקור את נתניהו במסגרת הפרשה הזו, ופסקי הדין שניתנו בבג"ץ הם בבחינת "מעשה בית דין".
• ולגבי הדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית בפרשה זו – זה בכלל לא רלוונטי, אמר היועץ , וממילא אין זה מתפקידו של בג"ץ להכריע מתי ובאילו נושאים יוקמו ועדות חקירה.

למה הפירוק לגורמים הוא תרגיל מתוחכם נוסף? בדיוק מפני שהמידע החדש שהתברר בנושא המניות, מקרין באופן ישיר על קבלת ההחלטות השלטונית של נתניהו בפרשת כלי השיט.

במשקפיים של עבירת השוחד – אם המתנות שהמטיר מיליקובסקי על נתניהו לאורך השנים הם "מתת", תמורת דבר קונקרטי או במתכונת של "שלח לחמך", הרי שההחלטות שקיבל נתניהו לבחון הזמנת צוללות מתיסנקרופ; להעביר את תחזוקת הצוללות לידי תיסנקרופ; ולהזמין ספינות נגד-צוללות לא מהמספנה הקוריאנית שזכתה במכרז הבינלאומי, אלא דווקא מתיסנקרופ – וכל זאת בעת שתיסנקרופ רוכשת פלדה מחברות שבשליטת מיליקובסקי – הן ה"תמורה". נסגר מעגל השוחד.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרת התחבורה מירי רגב בנמל חיפה, 19 באוקטובר 2020 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

זו הסיבה שבגללה צריך לראות את פרשת המניות וכלי השיט כפרשה אחת. הסיפור הזה הוא סיפור מאוחד, משולב.

אבל בכל מה שנוגע לנתניהו, מנדלבליט לא מפספס אף דף מספר התרגילים הסנגוריאליים. במקרה הזה, בחינת כל עץ בנפרד, מבלי לראות את היער.

בשבוע שעבר, לאחר שהיועץ הגיש את תגובתו לעתירה, הסתמן כי השופט סולברג נכון לשתף פעולה עם תרגילי היועץ. הוא הורה לתנועה לאיכות השלטון להתייחס בתוך שבוע לשאלה מדוע לא תימחק העתירה הנוגעת למניות, תוך שייקבע כי יש להגיש עתירה חדשה, אחרי סבב חדש של מיצוי הליכים.

אתמול הגיבה התנועה בתקיפות: בשום אופן לא, הם כתבו. לכל היותר במצבים כאלה נוהגים לתקן את העתירה, לא להתחיל מהתחלה. מה גם ששעון ההתיישנות עדיין מתקתק. אם היועץ נתלה בפרוצדורות, גם לתנועה לאיכות השלטון מותר.

"הסעד המבוקש על ידי העותרת איננו קבלת החלטה על ידי היועץ", כתבו עורכי הדין אליעד שרגא ותומר נאור, "אלא פתיחת חקירה פלילית בפרשת המניות". הדרישה הזו לא השתנתה גם אחרי שהיועץ פירסם את החלטתו.

אליעד שרגא ותומר נאור מהתנועה לאיכות השלטון, בדיון בבית המשפט העליון (צילום: Oren Ben Hakoon/POOL)

ההפתעה הגיעה אמש – כשסולברג שינה כיוון. בהחלטה יובשנית הכריע לטובת העותרת: התנועה לאיכות השלטון, קבע, תגיש עתירה מתוקנת, ולא תיאלץ להתחיל את כל הסבב מתכתחילה.

בצדק חגגו אמש החברים באיכות השלטון: "דרמה משפטית", הם צהלו, "למרות בקשת היועץ המשפטי, בג"ץ דחה את בקשת המדינה למחוק את פרשת המניות מהעתירה". צודקים: בימים אלה, כמה פעמים זה כבר קורה.

גילוי נאות: עו"ד יובל יועז מייצג את "משמר הדמוקרטיה הישראלית" הפועל בנושא פרשת המניות; והיה שותף לעתירות שהוגשו בעבר בנושא תיק 3000.