ישראל זקוקה לפרויקטור. לא לנגיף הקורונה. לנגיף האמיתי שמונע ממנה להתגבר עליו. נגיף האנמיה האידאולוגית-יהודית של הרוב הציוני משמאל ומימין.
מלחמה. מאות טילים נוחתים בתפזורת ומכסים את שמי הארץ. אף אחד לא יודע היכן ינחת הטיל הבא. כל עיר ואם היא כתובת. בני ברק, תל אביב, אשדוד, רמת השרון, ירושלים, מערכת כיפת ברזל מיירטת עשרות טילים, אך לא מסוגלת ליירט מתקפה של מאות טילים בשעה.
שדרני ושדרניות תחנות הטלוויזיה והרדיו פורצים באמוק לשידור: "טיל נחת כרגע ברחוב הירקון, עוד אחד בפתח תקווה". פיקוד העורף וממשלת ישראל מכריזים על מצב חרום. ישראל כולה נקראת לסגר. החרגות לתפילות, הפגנות? בלפור, ככר רבין, מאה שערים, בתי כנסת? הצחקתם. אף אחד לא מעז להוציא את ראשו מפתח ממ"ד ביתו ולקפד את חייו במעלה הדרך לבית הכנסת או להפגנה.
נגיף הקורונה הוא טיל. טיל סמוי מן העין. פגיעתו לא צפויה, מבלבלת. הוא בוחר קורבנות ללא אבחנה, עם נטייה לכשרות בד"ץ ולעתים בג"ץ.
מתקפת טילים על ישראל. מצב חירום. החרגות לתפילות? הפגנות? הצחקתם. איש לא מעז להוציא את הראש מהממ"ד. נגיף הקורונה הוא טיל סמוי מן העין, הבוחר קורבנות ללא אבחנה, עם נטיה לכשרות בד"ץ או בג"ץ
את הקורבן המזדמן הוא יתקוף כשנוח לו, ללא הודעה מוקדמת. עם ובלי מחלות רקע. אתה לא יודע על איזו מערכת כלי דם הוא יבחר להתיישב. נדמה שגם הנגיף לא ממש יודע. ראות? מוח? לב?
כמו במתקפה הגאוגרפית, בטופוגרפיית הגוף אין מקום חסין. יהיו שיחוו סימפטומים קלים עד קשים. מקצתם יסתבכו וימותו, או שלא, לעת עתה. אחרים, יגררו פגיעות כרוניות לשארית חייהם. אסימפטומטיים וחולים קלים קלי הדעת, יהפכו למשגרים פוטנציאלים של טילים סמויים, שיפגעו בסביבתם ומשם בכולנו, וחוזר חלילה.
את המשגרים הללו לא ניתן ליירט. כאן לא יועילו פיקוד העורף, משטרת ישראל, סיירת מטכ"ל ויחידות יס"מ. המשגרים האלה פזורים במתחמים אזרחיים אקס-טריטוריאליים שמתקצבת ומעודדת מדינת ישראל. חלקם לא נשמעים להנחיות מתוך אידאולוגיה ומפעילים מאזן אימה אלים מול כוחות האכיפה.
הנגיף האמיתי שהפך את מתחמי האקס-טריטוריה החרדים לבירות קורונה, אינו ביולוגי אלא אידאולוגי. האידאולוגיה ההגמונית של החרדיות האולטרה-אורתודוקסית אשכנזית מכרסמת בהתמדה מאז קום המדינה בישראל הציונית. היא עיצבה את השיח הדתי אורתודוקסי לעדותיו: חסידים, ליטאים, ספרדים, ודתיים-לאומיים, והעמיקה את השסע התרבותי-חברתי בישראל.
ימי הקורונה ממחישים כי מתחמי אקס-טריטוריה מוזנחים הם סכנת חיים ברורה ומיידית שעלולה להתפוצץ על כולנו ולסמן את תחילת קריסת הבית השלישי לתוך עצמו.
המשגרים האלה פזורים במתחמים אזרחיים אקס-טריטוריאליים שמתקצבת ומעודדת מדינת ישראל. חלקם לא נשמעים להנחיות מתוך אידאולוגיה ומפעילים מאזן אימה אלים מול כוחות האכיפה
מחאות הזעם הלבנות – לובשי שחורים מכאן, ומנופפי שחורים משם, הם ביטוי לשסע סוציולוגי-תרבותי עמוק, שחולל הנגיף האידאולוגי. שסע שהוא תוצר של חור שחור היסטורי ביחסי דת מדינה. המתח הלא פתור בין שני מאפייניה: יהודית-דמוקרטית.
מאז קום המדינה, מתח זה מונע גיבוש עקרונות לחוקה מוסכמת. באין חוקה ותשתית ערכית משותפת, אולתרו חוקי יסוד משובשים, לצד חלוקת משאבים ומוקדי כוח לעדות וכתות. אנרכיה אידאולוגית זו הפכה את ישראל למדינת מובלעות אקס-טריטוריאליות. לכל מובלעת אוטונומית: הנהגה, זרם חינוך, ומערכת חוקים משלה.
מלכוד ה"חד גדיא"
מתחמי האקס-טריטוריה הן למעשה שחזור משוכלל ומעוות של מתחמי האוטונומיה היהודית קהילתית בגלות במאות המאוחרות. מתחמים המאפשרים לנהל בישראל אורח חיים קהילתי-עצמאי מחוץ למעגל העבודה והחובות, עם קופון לא קטן של זכויות פריווילגיות.
אלא שנגיף הקורונה הזכיר לכולנו שאי אפשר לקיים מדינה שקמה בזכות ההשתחררות מכבלי האורתודוקסיה הדתית גלותית, ובד בבד להקים, לטפח ולשחזר אותם כאן.
דיסוננס ערכי זה הוא ביטוי למציאות פוליטית אבסורדית. מציאות שבה המפלגות הציוניות נתונות עשרות שנים במלכוד פוליטי שלא מאפשר להן לגבש רוב ולשלוט. הרוב הציוני בישראל משוסע לשני שבטים, כמעט עמים, מנוכרים זה לזה, המתחרים על השלטון.
אלא שנגיף הקורונה הזכיר לכולנו שאי אפשר לקיים מדינה שקמה בזכות ההשתחררות מכבלי האורתודוקסיה הדתית גלותית, ובד בבד להקים, לטפח ולשחזר אותם כאן
הניכור והשסע העמוק באים לביטוי בדפוסי הצבעה שבטית קשיחה, כזו שיצרה "חומת ברלין פוליטית" החוצצת בין הגושים ואינה מאפשרת להקים קואליציה הנשענת על רוב ציוני. כך הפכה המערכת הפוליטית לשבויית לשון מאזניים חרדית לעומתית לא ציונית. כך הגוש התורן שוב יכבוש את השלטון כשהוא רוכב על עגלת הנכות החרדית, שאותה הוא ייאלץ להמשיך לתקצב, לשמר ולתחזק.
ישראל לא תוכל לצאת מהמלכוד הפוליטי, שמנציח את מתחמי האקס-טריטוריה החרדית, מבלי להפיל את חומת השסע. חומה החוצצת בין שני גושים מקוטבים ללא תשתית ערכית משותפת:
גוש הימין-דתיים, שמצויד בזהות יהודית דתית אנכרוניסטית ומעוותת. ומנגד – גוש השמאל-מרכז, שמנסה לבדל את עצמו מהסטראוטיפ הנ"ל, ולשם כך הוא מאמץ זהות ישראלית חלולה.
חומת הפרדה זו היא תוצר של מחדל היסטורי: היהדות נעה תמיד בדיאלקטיקה שבין רציפות למרד. מדינת ישראל קמה בזכות המרד. החילון גאל את היהודים מהקיפאון והדוגמטיות, והיה המנוע להקמת המדינה. אבל תנועות השמאל הציוני שהובילו את המהלך, לא השכילו להבין שמרד זה הוא רק שלב ביניים ברצף היהודי הבין-דורי. לכן הן לא אתגרו את עצמן לצעד הבא שהתבקש: לגאול גם את היהדות מחומות הגלות שבהן הייתה כלואה, וליצור תשתית לזהות יהודית-ישראלית משותפת המותאמת לעידן של עצמאות מדינית.
תכני היהדות הופקרו לקבוצות אולטרה-אורתודוקסיות דתיות וחרדיות שהעירו מחדש תכני דת גלותיים. תכנים שהכתימו את ערך הלאומיות בתפיסה יהודית מעוותת, אשר עיצבה את השיח הלאומי והדתי בישראל. מנגד, השאיפה המובנת להתבדל ממגמה זו גררה בהדרגה את תנועות השמאל לאמץ זהות ישראלית כנענית יותר, מנוכרת לפרטיקולריות הלאומית. זהות המתמקדת בערכים אוניברסליים ליברליים (דמוקרטיה, שוויון וזכויות הפרט).
מדינת ישראל קמה בזכות המרד. החילון גאל את היהודים מהקיפאון והדוגמטיות והניע את הקמת המדינה. אבל תנועות השמאל הציוני שהובילו את המהלך, לא השכילו להבין שהמרד הוא רק שלב ביניים ברצף היהודי
אך מעגל החד גדיא לא נסגר. אנטגוניזם נגדי הוביל להקצנה דתית, וחוזר חלילה. חומת ברלין האידיאולוגית הפכה לבטון יצוק. מתחמי האקס-טריטוריה הגביהו את החומות.
לצאת ממעגל ה"חד גדיא"
ישראל זקוקה לפרויקטור. לא לנגיף הקורונה. לנגיף האמיתי שמונע ממנה להתגבר עליו. נגיף האנמיה האידאולוגית-יהודית של הרוב הציוני משמאל ומימין.
פרויקטור שיבין, שאי אפשר להפיל את חומת השסע בלי לתקן את המחדל ההיסטורי שחולל אותו. בלי שתנועות השמאל והימין ישלימו את השלב החסר במהפך הציוני בריפוי היהדות מעצמה.
פרויקטור שיכתוב אתנו יחד מסמך עקרונות לחוזה יהודי-ישראלי חדש בינינו לבין עצמנו. כזה שיאפשר לשמאל להחזיר את היהדות אליו, ולימין ואולי לכולנו להשתחרר מהתפיסה ההגמונית האולטרה-אורתודוקסית. מסמך שיעשה עלייה ליהדות, ויספר את הסיפור של כולנו: חילונים, דתיים, מסורתיים. שמאל, ימין ומרכז.
המסמך הזה לא יהיה המצאה חדשה. את עקרונות המסמך כתבו לפני אלפי שנים נביאי ישראל שיצאו נגד הפיכת הפולחן הדתי לאורח חיים. נביאים שמיקדו את הדרישה האלוהית בקריאה לצדק חברתי. לחיי עבודה ויצירה שבהם נקרין את צלם אלוהים שבנו החוצָה אל הזולת – באהבה, בדאגה לאחר, לגר, לחלש. בשאיפה תמידית לסור מרע ולעשות טוב. להיות חברה שיש לה אלוהים. יהיה זה אלוהים במשמעות הדתית אמונית או כמחויבות לעקרון אוניברסלי על אנושי.
דרוש פרויקטור שיכתוב איתנו מסמך עקרונות לחוזה יהודי-ישראלי חדש בינינו. שיאפשר לשמאל להחזיר את היהדות אליו, ולימין להשתחרר מהתפיסה ההגמונית אורתודוקסית. מסמך שיעשה עלייה ליהדות
רק מפץ אידאולוגי ששואב את ערכיו מספרות החכמה והמורשת היהודית, מפץ שבו כולנו – משמאל ומימין – נשתחרר מההגמוניה האולטרה-אורתודוקסית, ונאמץ מתווה לזהות יהודית-ישראלית משותפת לכולנו – רק מפץ שכזה יבקיע את חומת השסע בתוכנו, ויסלול דרך למפץ פוליטי. מפץ שיאפשר לקואליציית רוב ציוני למשול, לשקם את מתחמי האקס-טריטוריה, ואולי להציל את ישראל מעצמה.
בנצי גיספאן הוא בוגר מדעי המדינה, פילוסופיה ומשפטים, לשעבר יו״ר, מנכ״ל ובעלי קבוצת "מתחתנים", עו״ד ואיש עסקים, מיוזמי תנועת ״מתחברים - יהדות ישראלית״, שהציעה פלטפורמה רעיונית לזהות יהודית-ישראלית. פרסם מאמרים ומקאמות בעיתונות, כותב בימים אלה ספר פרשנות יהודית-ישראלית למקרא
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם