יצחק רבין, 1993 (צילום: משה שי/פלאש90)

רַבִּין

אוצר מילים

יצחק רבין הוא המת הכי נוכח בחיינו ● ברור שהוא נוכח בחיי אלה שעוד זוכרים אותו, מתגעגעים אליו ומתרפקים על העולם שהוא ייצג ● אבל הוא נוכח לא פחות בחיי אלה שעושים כל שביכולתם כדי שהוא יישכח

יצחק רבין הוא המת הכי נוכח בחיינו.

נוכחותו מורגשת לא רק בכבישי האגרה, הרחובות, הכיכרות ובתי הספר שנושאים את שמו. גם הרצל, ארלוזורוב, ויצמן, בן-גוריון ובגין הונצחו בלי סוף, אבל נוכחותם בחיינו דלה עד לא קיימת.

לא כך רבין. ברור שהוא נוכח בחיי אלה שעוד זוכרים אותו, מתגעגעים אליו ומתרפקים על העולם שהוא ייצג. אבל הוא נוכח לא פחות בחיי אלה שעושים כל שביכולתם כדי שהוא יישכח. כמו כל טראומה, גם הטראומה של הרצח מלווה לא רק את מי שמחטט בה ומנסה לטפל בה, אלא גם את מי שמנסה להדחיק אותה או לגמד אותה.

ובשנים האחרונות הטראומה הזו נוכחת בעיקר אצל מי שצעירים מכדי לזכור או להבין. הם נדרשים לדקלם שירים נושנים ולהשתתף בשיחות משמימות עם מורים, שרבים מהם כבר צעירים בעצמם מכדי לזכור את הרצח.

יצחק רבין, ינואר 1993 (צילום: משה שי/פלאש90)
יצחק רבין, ינואר 1993 (צילום: משה שי/פלאש90)

השנה הם נדרשים למדוד את קולקציית הסתיו החדשה של רבין הנקראת "משבר כהזדמנות", ובמסגרתה הרצח ("הנורא" כמובן, להבדיל ממעשי רצח לא נוראים) הוא "הזדמנות לשיח על אודות היכולת להתמודד עם משברים ואתגרים שמשסעים את החברה, על אודות הקושי לזהות הזדמנויות הגלומות במשברים ומאפשרות לצמוח מתוך הקושי ועל אודות מקומו של האזרח בעיצוב ההוויה שבתוכה הוא חי".

הפיהוקון הזה הוא ציטוט מתוך חוזר משרד החינוך שנשלח השבוע לקראת יום רבין, שנערך הפעם ברוח התקופה בשיחות זום – שבהן נדרשו התלמידים שטופי אלכוג'ל ודמע, לדקלם קלישאות חבוטות על "חשבון נפש לאומי".

כל שנה רוחות הסתיו מביאות עימן גם את הזעזוע התורן סביב יום השנה לרצח – "פסטירבין", כמו שאוהבים ללגלג עליו בימין הזחוח. השנה הגיעה רוח הרפאים של רחל אמנו, כפרה עליה, ששבה לחיינו רכובה על גבו של שר ירושלים והמורשת (ולשעבר שר החינוך), הרב רפי פרץ.

יצחק רבין, יולי 1993 (צילום: משה שי/פלאש90)
יצחק רבין, יולי 1993 (צילום: משה שי/פלאש90)

פרץ כתב לשר החינוך יואב גלנט (וכמובן לתקשורת) מכתב שבו הזכיר כי "על פי המסורת, בתאריך י"א בחשוון נפטרה רחל אמנו. רחל אמנו ייצגה לאורך שנות הגלות את דמות האם המתפללת לרחמים על בניה. דמותה מקבלת מקום מרכזי במדרש ובמסורת ישראל, ומהווה סמל לאומי לכמיהתו של עם ישראל לצאת מהגלות ולשוב לארץ ישראל.

"לפני עשרים וחמש שנים, בתאריך זה בדיוק, נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. מאז מציינים במערכת החינוך את רצח ראש הממשלה, את פועלו וזכרו. כתוצאה מכך, יום פטירתה של רחל אמנו, וכן דמותה ומשמעותה הלאומית, אינם באים לידי ביטוי בתאריך זה בבתי הספר".

המכתב ספוג הפאתוס הזה זכה, כמובן, לתגובות הפבלוביות הצפויות מראש. לא קשה לדמיין איך רבין עצמו היה מגיב, אלמלא איתרע מזלו להירצח בדיוק בתאריך זה. הוא בטח היה מנפנף בידו בקוצר רוח מופגן, באותה תנועת ביטול ידועה של בני דורו, המזכירה גירוש זבוב טורדן. כי אם יש משהו שרבין באמת גילם בעקביות, לאורך כל חייו – מעבר ל"מורשת רבין" השנויה במחלוקת – זה ניסיון הרואי, נועז, אוונגרדי, אולי חסר סיכוי מלכתחילה, להשתחרר בדיוק מהכבלים שהרב פרץ מונה במכתבו. "המסורת", "שנות הגלות", "דמות האם המתפללת לרחמים", "ארץ ישראל", "המדרש ומסורת ישראל".

יצחק רבין ושמעון פרס בפגישה של מרכז מפלגת העבודה ב-1993 (צילום: משה שי/פלאש90)
יצחק רבין ושמעון פרס בפגישה של מרכז מפלגת העבודה ב-1993 (צילום: משה שי/פלאש90)

רבין הצבר, הפלמ"חניק, הישראלי, רצה להיות כמו אליק שנולד מהים. ללכת בשדות. להחליף את "ארץ ישראל" ב"מדינת ישראל" ואת האם הפאסיבית, המתפללת לרחמים על בניה, בבנים האקטיביים היוצאים לקרב כדי הגן על אמותיהם ובנותיהם. רבין ובני דורו האמינו שיהיה בכוחם לנתק את האומה מהעבר הזה – שנתפס בעיניהם כאנכרוניסטי, בכייני, מתבוסס ברחמים עצמיים, טבול בקיטש אמוני – ובמקום היהודי הישן, לברוא את העברי החדש.

הישראלי זקוף הגו, עם ריח פריחת הפרדסים והדשא הקצוץ והורה ממטרה וזיעת מסעות במדבר ורגליים יחפות שמטופפות על גבעות הכורכר שעל חוף הים. זה הישראלי שפניו ניבטות אלינו מהצילומים היפים של משה שי שמתפרסמים כאן. מתפקע מצחוק משוחרר באירוע אחד, מעשן בדאגה באינספור אירועים אחרים, לא מהונדס, לא מלוטש, לא מחופש. לא עושה אבו-עלי, כמו שהוא אולי היה מתאר את זה בפלמ"חניקית מדוברת.

היום אנחנו יודעים שהחלום הזה – החילוני במפגיע, הפרגמטי, הריאליסטי, המפוכח, היעיל, הביצועיסטי, הנועז, המקמץ במילים – שימש גם כיסוי לעוולות רבות, שעוד לא הגלידו. אבל הוא גם היה המנוע למהפכה הציונית – שעם כל מגרעותיה, הייתה מהמהפכות הלאומיות המרשימות בתולדות העמים.

יצחק רבין מבקר בחנות מכולת בתל אביב, 3 בינואר 1992 (צילום: משה שי/פלאש90)
יצחק רבין מבקר בחנות מכולת בתל אביב, 3 בינואר 1992 (צילום: משה שי/פלאש90)

ואת זה בדיוק מנסים עכשיו להשכיח, במסגרת מסע הדה-קונסטרוקציה האלים של עברנו, שמנהיג הימין המתנחלי, החרד"לי, הארצישראלי, המסורתי, הלאומני, שלא במקרה ניתק מהפרגמטיזם של יהודי ארה"ב וחבר אל האפוקליפטיות של האוונגליסטים הנוצרים, בדרכו למלא במתק שפתיים שמרני דווקא את הציווי הרדיקלי של האינטרנציונל: להחריב עד היסוד את כל מוסדות העולם הישן. להחליף את מדינת ישראל בארץ ישראל, ואת אזרחי ישראל הקונקרטיים בעם ישראל הקונספטואלי.

אי אפשר לנצח בקרב על העתיד בלי להשתלט קודם על זיכרון העבר. יש מידה רבה של אירוניה בכך שהקרב  הזה מתחולל דווקא סביב רבין – האיש שהשיר האהוב עליו ביותר כלל את המלים "ונזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר", אבל השיר האחרון ששר לפני שנרצח היה "אל תביטו לאחור, הניחו להולכים". רבין – כמו הפלמ"חניקים בני דורו – חיפש את המחר. "האמיני יום יבוא, טוב יהיה מבטיח לך". הוא ניסה להתנער מהגורל היהודי כדי שיוכל לקחת את גורלו בידיו.

הוא מאס בלוח השנה היהודי הישן וקיווה להחליף אותו בלוח שנה ישראלי חדש. על כך הוא נרצח.

יצחק רבין והרמטכ"ל משה לוי ביולי 1986 (צילום: משה שי/פלאש90)
יצחק רבין והרמטכ"ל משה לוי ביולי 1986 (צילום: משה שי/פלאש90)

רחל אמנו לא משתרבבת לסיפור הזה במקרה. אפשר לטעות ולחשוב שהניסיון לחבר את יום רבין ליום רחל אמנו הוא לא יותר מאצבע בעין, הטרלה מטורללת של אנשי האתמול. אבל כך נחמיץ את המשמעות העמוקה של הסיפור הזה.

יותר מכל גיבורה מקראית אחרת, דמותה של רחל ליוותה גם את המהפכה הציונית. רחל המשוררת העידה ש"דמה בדמי זורם", אמני בצלאל הרבו לצייר את קבר רחל וב-1920 אפילו נערכה שם אזכרה להרצל. כשהקבר נשאר בידי הירדנים בתום מלחמת העצמאות, הוקם בהר ציון אתר זיכרון אלטרנטיבי לרחל ולקברה. נדב שרגאי מספר בספרו "על אם הדרך" ש"בי"א במרחשוון, יום פטירתה של רחל אמנו, התקיים במקום טקס זיכרון ותפילה לזכרה של רחל, שזכה גם לכינוי 'יום האם'". אבל על פי כל העדויות, "יום האם" הזה לא נקלט ממש בלוח השנה הישראלי, ונותר אירוע אזוטרי למדי.

בנאומו ביום חמישי בישיבת הכנסת לזכר רבין, ערך ראש הממשלה בנימין נתניהו השוואה מופרכת בין ההפגנות נגדו כיום להפגנות ב-1995. ההפגנות בבלפור ועל הגשרים הן בומבמלה של ילדים תמימים לעומת מה שהלך בכיכרות בישראל של ימי אוסלו.

שמעון פרס ויצחק רבין, ספטמבר 1986 (צילום: משה שי/פלאש90)
שמעון פרס ויצחק רבין, ספטמבר 1986 (צילום: משה שי/פלאש90)

מה לא היה שם? מאגיה ופסיכולוגיה, בג"ץ ובד"ץ, ריקודים ציניים על הדם בפיגועים, התססת יהודי אמריקה, קריאה למרד של חיילי צה"ל. "כל זאת לא כדי לגבש אלטרנטיבה לממשלה – אלא פשוט כדי 'להפיל אותה מיד'. למוטט בכוח ממשלה נבחרת, כדרך שמפילים מבנה לא-חוקי, מטלטלים כתבת מעל ניידת שידור או מעיפים רוכב מסוסו", כתב דורון רוזנבלום ב"הארץ" במאמר נבואי שהסתיים בפסקה:

"אומרים שהמהפך הפוליטי הראשון ב-1977 היה מבחנה המוצלח של הדמוקרטיה הישראלית. זו טעות: המבחן האמיתי הוא בעיכול המהפך הנגדי של 1992. תוצאות מבחן זה אינן ידועות עד היום, שכן במלחמת הגרילה נגד ממשלת רבין טרם נורתה הירייה האחרונה".

המילים האלה פורסמו ב-22 בספטמבר 1995. חודש וחצי לפני הרצח.

הראשון שזיהה את הפוטנציאל של החיבור בין רצח האב לדמעות האם היה חנן פורת, מראשי המחנה שיצא ב-1995 לכיכרות כדי להדיח ראש ממשלה מכהן. פורת הבין שכדי להתנער מהאשמה, אתה חייב סיפור חלופי. וכשאתה מתמודד עם מה שצובר במהירות מעמד ונפח של מיתוס, אתה חייב להציב מולו מיתוס גדול לא פחות. הוא שלף את רחל אמנו.

יצחק רבין וח"כ מיכה גולדמן בפגישה של מפלגת העבודה, ב-16 בספטמבר 1989 (צילום: משה שי/פלאש90)
יצחק רבין וח"כ מיכה גולדמן בפגישה של מפלגת העבודה, ב-16 בספטמבר 1989 (צילום: משה שי/פלאש90)

במאמר שפרסם ב-2007 כתב פורת: "היה זה לפני 12 שנה, במוצאי שבת פרשת לך לך, בשנת תשנ"ו. ההמונים הריעו ושרו שיר לשלום בתל אביב בכיכר רבין, שנקראה באותם ימים כיכר מלכי ישראל, ואילו אני שהייתי רחוק עד מאוד מצהלת שמחתם, שנראתה לי נבובה ומזויפת, שמתי פעמי מירושלים בואכה בית לחם, לפקוד את קברה של רחל אמנו ביום פטירתה שנדחה באותה שנה בשל קדושת השבת – למוצאי שבת".

פורת מספר איך נהג לכיוון בית לחם, וכשהגיע לסביבות מנזר מר-אליאס, פתח לתומו את הרדיו במכונית ושמע את הודעתו הנרעשת של איתן הבר "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה". לא ברור למה הוא נסע לקבר רחל דווקא ב-11 בלילה, וזה לא הפרט היחיד בסיפור שלו שמעורר אי אמון אינטואיטיבי.

"באותה שעה לא ידעתי את נפשי", כתב פורת. "הכרתי את יצחק רבין והיו לי עמו גם קשרי ידידות וגם ויכוחים מרים ונוקבים, אך עצם המחשבה שיהודי הרים את נשקו וירה באחיו – ראש הממשלה – עוררה בי זעזוע וחלחלה… ואז, לפתע, כמו ממרחקים המה באוזני קול בכי: 'רחל מבכה על בניה'. נשכתי את שפתי עד זוב דם והרהרתי בלבי: עכשיו, ברגע זה ממש מבכה רחל את מותו של יצחק רבין 'כי איננו'".

יצחק רבין, 1993 (צילום: משה שי/פלאש90)
יצחק רבין, 1993 (צילום: משה שי/פלאש90)

אחד הוויכוחים המרים שפורת ניהל עם רבין, היה ויכוח על גורלו של קבר רחל. כך הוא תיאר אותו בראיון לערוץ 7 של המתנחלים:

"אחרי הסכמי אוסלו, כשקבר רחל היה אמור להיות מחוץ לגדר, לא ידעתי את נפשי. הדבר ממש קרע את לבי. ביקשתי מרבין להיפגש עמו והוא נתן את הסכמתו לכך. הגעתי ללשכה שלו מצויד במפות. בפתח הלשכה עמד ח"כ מנחם פרוש וביקש להצטרף לפגישה. לאחר שרבין הסכים, הגענו ביחד – אני שטחתי את הטענות בצורה חזקה והדברים עשו רושם מסוים על רבין, אך ראיתי שלא הכרעתי את הכף ובעיקר שכבר היה הסכם חתום בראשי תיבות עם ערפאת שקבר רחל אמור להיות אצל הפלסטינים כחלק מבית לחם.

"ופתאום מנחם פרוש התפרץ, תפס את רבין ונענע אותו וצעק עליו "ר' יצחק הרי זה מאמא רוחל" והתחיל לבכות, זלגו מעיניו דמעות והרטיבו את כל החליפה של רבין. רבין אומר לו 'מנחם תרגע אתה תתעלף לי בידיים'. פורוש ענה לו – 'איך אני אירגע אתה רוצה לקבור את אמא רחל מחוץ לגדר', וכך נענע אותו. לא אשכח את הרגע הזה, ראיתי את יצחק רבין ופניו מסמיקות ומחווירות, והוא לא יודע איפה למצוא את עצמו.

"במקום הוא אמר לנו 'תנו לי רגע לבחון את הדברים', התקשר בנוכחותנו לשמעון פרס, שהיה אז שר החוץ, ואמר לו בקשר לקבר רחל, 'אני רוצה שנבחן את הדבר פעם נוספת'. ראיתי שבעקבות הזעקה הזאת הייתה איזושהי תפנית מדינית, ואולי המתה כאן ביצחק רבין עם כל שיגיונותיו הנקודה היהודית, בזכותה של רחל אמנו".

יעל דיין ויצחק רבין ביולי 1989 (צילום: משה שי/פלאש90)
יעל דיין ויצחק רבין ביולי 1989 (צילום: משה שי/פלאש90)

נדב שרגאי מקדיש בספרו על קבר רחל פרק שלם לפגישה הגורלית הזו. "העובדה שרבין נרצח ביום פטירתה של רחל אמנו הייתה סמלית", הוא כותב, "אך הוענקו לה משמעויות סותרות. 'רחל בוכה בכי מיוחד על בנה רבין שלא נהרג ביד אויב אלא ביד יהודי' אמר חנן פורת. מכאן ולהבא ביום הזיכרון ליצחק רבין מדי שנה בשנה, היה פורת מלמד עליו זכות, ומזכיר כיצד נעתר לפניות הרבות והשאיר את קבר רחל בשליטת ישראל".

ומאז הם מחוברים. אבא רבין ואמא רחל. והחיבור הזה, מופרך ככל שהוא נשמע, עוד ילך ויתחזק בעזרת משרד חינוך רופס וצבא בנות שירות שפוגשות עכשיו את ילדי ישראל בזום. ועוד מעט הדור שגדל והתבגר בימי נתניהו כבר לא יידע להבדיל בין הקיטש המפד"לניקי על האם הטובה שבוכה על ילדיה, לקיטש החרדי  על "מאמע רוחל" לקיטש המפא"יניקי על הלוחם המהולל שהפך בסוף ימיו לאדריכל השלום.

ובתוך נהרות הקיטש הללו מתנהל קרב המאסף על העבר וקרב ההבקעה על עיצוב העתיד. זה הקרב בין הכיכר החילונית הנמצאת בטבורה של העיר העברית הגדולה שפניה אל העתיד, לבין קבר האם המיתולוגית, שניצב בטבורה של מדינת יהודה שפניה אל העבר.

יצחק רבין, ינואר 1993 (צילום: משה שי/פלאש90)
יצחק רבין, ינואר 1993 (צילום: משה שי/פלאש90)
עוד 1,669 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 2 בדצמבר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הם מתקשים להתארגן, לנהל את הזמן, להתרכז במשך יותר מ-10 דקות רצוף, או לזכור לאכול ולשתות בזמן סביר ● כ-10% מתלמידי ישראל סובלים מהפרעת קשב, והמעבר ללמידה חלקית בזום הפך עבורם לאסון של ממש ● מסמך שהפיק משרד החינוך הציג את הקשיים וההזדמנויות בלמידה מרחוק, אבל אפילו ההמלצה להקליט את השיעורים בכיתה לא מיושמת

עוד 1,503 מילים

נורמליזציה עם מצרים וירדן? מוקדם מדי לחגוג

הנורמליזציה בין ישראל, האמירויות ובחריין מלמדת על דגם חדש של שלום המתפתח לנגד עינינו. אולם ההתמקדות של נתניהו והתקשורת בנורמליזציה משכיחה את העובדה כי רובו של העולם הערבי עדיין מחרים את ישראל ורואה בנורמליזציה מילת גנאי. סיפורו של השחקן והזמר המצרי הידוע מוחמד רמדאן, שהצטלם עם הזמר הישראלי עומר אדם במהלך מסיבת גג שהתקיימה בדובאי, מהווה דוגמה מצוינת לבחינת סיכויי הנורמליזציה עם מצרים וירדן.

הנורמליזציה בין ישראל והמפרציות מלמדת על דגם חדש של שלום. אך התמקדות נתניהו והתקשורת בנורמליזציה משכיחה את זה שרוב העולם הערבי עדיין מחרים את ישראל ורואה בנורמליזציה מילת גנאי

הרשתות החברתיות במצרים סערו לאחר שעמוד רשמי של משרד החוץ הישראלי בשפה ערבית העלה את התמונה ומתחתיה הכתובית: ״האמנות תמיד מאחדת אותנו״. כתוצאה מכך, הזמר זכה למתקפה חסרת תקדים של גולשים ברשתות. הוא הוכרז כציוני, בוגד, ושחקן ״בקרנבל הנורמליזציה״ המשרת את "הפרויקט הציוני באזור״.

חמור מזה, המתקפה נגד רמדאן חרגה מגבולות הרשתות החברתיות. איגוד השחקנים במצרים השעה את חברותו ואילו איגוד העיתונאים הורה שלא לפרסם כל ידיעות עליו משום שהוא הפר את האיסור על כל צורה של נורמליזציה עם ״המדינה הכובשת״. לבית המשפט המצרי אף הוגשה תביעה נגדו בגין ״העלבת העם המצרי".

רמדאן ביקש למזער את הנזק שנגרם לו; הוא פרסם תגובה באינסטגרם ובה טען שלא היה מודע ללאומיותו של הזמר והוסיף כי הוא "מצדיע לעם הפלסטיני״. בהמשך אף שינה את תמונת הפרופיל שלו לתמונה של דגל פלסטין.

פרשה זו חשפה את בפני הציבור הישראלי, פעם נוספת, את עוצמת ההתנגדות במצרים לנורמליזציה עם ישראל. השיח הציבורי במצרים, כפי שעלה ברשתות החברתיות, ביטא עמדה אחידה המתנגדת לכל מגע עם ״הכובש הציוני״ וחידד כי גם לאחר למעלה מ-40 שנים לאחר חתימת הסכם השלום, רבים בחברה האזרחית המצרית עדיין רואים בישראל אויב עיקרי.

איגוד השחקנים במצרים השעה את חברות רמדאן, איגוד העיתונאים הורה לא לפרסם ידיעות עליו משום שהפר את האיסור על ביטויי נורמליזציה עם ״המדינה הכובשת", והוגשה תביעה נגדו בגין ״העלבת העם המצרי"

ביטויי התנגדות חריפים אלו לנורמליזציה אינם תופעה חדשה. לאורך השנים התנגדות זו שיקפה את התובנה, שהעמקת הקשרים עם ישראל מהווה חסם בפני שיקום מעמדה של מצרים במערכת האזורית. עמדות אלו מצאו את ביטוין מעת לעת במתקפות כלפי מי שנחשד בקידום נורמליזציה, כדוגמת הדחתו של חבר הפרלמנט המצרי, תופיק עוכאשה, לאחר שאירח בביתו את שגריר ישראל. במקרים קיצוניים עמדה זו לבשה פנים אלימות, כפי שבא לידי ביטוי בתקיפת שגרירות ישראל במצרים על ידי מפגינים ב-9 בספטמבר 2011.

המשטר המצרי בעבר לא פעל נגד שיח שנאה זה. חוסני מובארכ שימר את יחסי השלום עם ישראל ואף ביצר את מעמדה של מצרים כמתווכת מרכזית בין ישראל לפלסטינים, אך הוא לא עשה "יחסי ציבור" לשלום עם ישראל. מנגד, הוא התיר חופש ביטוי נרחב לשיח עוין כלפי ישראל ועשה מעט מאוד כדי למחוק ביטויים אנטי-ציוניים ואנטישמיים בכלי התקשורת. ניסיונות להגביל שיח אנטי-יהודי היו תוצר של לחצים חיצונים, בעיקר אמריקאים, ולא נבעו מתוך ניסיון לשנות תודעה.

הגישה הדואלית של מובארכ נבעה מכך שהעמדות העוינות כלפי ישראל שירתו אותו ברמה הפנימית. שתיקת המשטר הייתה חלק מדרכי התמודדותו עם התגברות ההשפעה של גורמי האסלאם, בעיקר האחים המוסלמים, במרחב הציבורי, שביטאו עמדות אנטי-יהודיות ואנטי-ישראליות. עמדות אלה הצטלבו עם העמדות של כוחות חילונים כמו נאצריסטים, שמאל ואף ליברליים, שהתנגדו למדיניות של ישראל כלפי הפלסטינים.

מגמות אלו ממשיכות להתקיים גם תחת שלטונו של אל-סיסי. נשיא מצרים אמנם הרחיב את שיתוף הפעולה הביטחוני והדיפלומטי עם ישראל, הביע תמיכה בשימור יחסי השלום ואף קידם בברכה את הסכמי הנורמליזציה בין ישראל והאמירויות, אך הוא לא הביע תמיכה בנורמליזציה בתחומים האזרחיים.

הטיעונים ללגיטימציה של אל-סיסי ממוקדים בהיותו המנהיג שיכול להציל את מצרים מאויביה הפנימיים והחיצוניים ולהוביל לביטחון וליציבות. אמנם ההגנה שהוא מבטיח לעם המצרי ממוקדת בארגוני הטרור והאחים המוסלמים, אולם שימור הדימוי של ישראל כאויב פוטנציאלי משרתת טיעונים אלו ללגיטימציה ובעיקר תומכת באוטוריטריות הצבאית.

ביטויי התנגדות חריפים אלו לנורמליזציה אינם תופעה חדשה. לאורך השנים התנגדות זו שיקפה את התובנה, שהעמקת הקשרים עם ישראל מהווה חסם בפני שיקום מעמדה של מצרים במערכת האזורית

הסכסוך המתמשך של ישראל עם הפלסטינים והעדר ההתקדמות בפתרון הסכסוך משמש חומר בערה המניע את שיח ההתנגדות כלפי ישראל. עם-זאת, חשוב להדגיש כי הוא לא גורם בלעדי. שיח העוינות כלפי ישראל הוא תוצר של כמה גורמים נוספים:

  1. ראשית, התפשטותן והעמקתן של עמדות אנטישמיות ואנטי-יהודיות על ידי גורמים שונים ובראשם הכוחות האסלאמיסטים והאיגודים המקצועיים. חלק מהעמדות הללו בא לידי ביטוי בתקשורת ובמערכת החינוך המצריים.
  2. שנית, המדיניות העקבית של השלטון תרמה לכך שהבעת התנגדות לנורמליזציה מהווה כלי בידי כוחות פוליטיים לתקוף את המשטר מבלי שיוגדרו על ידו כבוגדים, או כמי שפוגעים באינטרסים של מצרים ובכבודה.

במלים אחרות, בהיעדר כלים לתקוף את המשטר, הנושא הישראלי מהווה שסתום להבעת מחאה "לגיטימית". כך למשל המתקפה הנוכחית נגד רמדאן שימשה הזדמנות לבטא התנגדות למדיניות של מדינות המפרץ, אשר פועלות "בשירות החלום הציוני להנהיג את העולם הערבי״, אך בד בבד היא כללה גם הזדמנות לבטא לעג וגינוי ליחסיו של אל-סיסי עם ישראל ואף הגדרתם כבגידה.

תגובתו של המשטר המצרי הפעם הייתה שונה; לא זו בלבד שהתקשורת לא תקפה את השחקן, אלא שפובליציסט בכיר תקף בעיתון הממסדי "אל-אהראם" את תגובת האיגודים המקצועיים, ולא ראה פסול בקיום הקשר, במיוחד בקרב בני הדור הצעיר שלא הכירו מלחמות נגד ישראל.

השינוי בעמדת המשטר חשוב והוא מלמד כי המחאה התקשורתית נתפסת גם כמחאה נגד המשטר ועל כן מאיימת עליו. יתכן גם שההסכמים של ישראל עם האמירויות ובחריין, והקשר עם הסעודים, חיזקו את הביטחון של המשטר המצרי.

מוקדם לומר האם תגובה זו מסמלת שינוי בעמדת המשטר כלפי התבטאויות אנטי-ישראליות או אנטי-נורמליזציה. בכל מקרה, תגובה זו מלמדת עד כמה יש למשטר תפקיד חשוב בשינוי השיח כלפי ישראל ובעיצובו. קשה להשוות בין מדינות המפרץ, שם אין איגודים מקצועיים או גורמי אופוזיציה אסלאמיים משמעותיים, ובין מצרים, ירדן ומדינות ערביות נוספות, שם נדרש המשטר להתמודד עם כוחות אלה.

בהיעדר כלים לתקוף את המשטר, הנושא הישראלי מהווה שסתום למחאה "לגיטימית". המתקפה נגד רמדאן איפשרה לבטא התנגדות למדיניות המפרציות, אך כללה גם הזדמנות לבטא לעג וגינוי ליחסי אל-סיסי עם ישראל

ולכן, ישראל תמשיך להתמודד עם שני סוגים של שלום: זה עם מדינות המפרץ, וזה עם שאר מדינות ערב. התקדמות או פתרון הבעיה הפלסטינית עשוי לחמם את השלום הקר, אולם נדרש כאן גם מאמץ מצדן של המדינות הערביות לקדם את השלום בתקשורת ובמערכות החינוך שלהן.

פרופ' אלי פודה מלמד בחוג ללימודי האסלאם והמזה"ת באוניברסיטה העברית וחבר וועד מנהל במיתווים, המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית. ערך יחד עם פרופ' און וינקלר את הספר "הגל השלישי: מהפכה ומחאה במזרח התיכון".

ד״ר בשמת יפת היא מרצה במחלקה ללימודי המזרח התיכון ומדע המדינה באוניברסיטת אריאל ועמיתת מחקר במרכז לחקר המזרח התיכון ומרכז אסיה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 958 מילים

למרות הנאום החד, גנץ עדיין לא הפנים שזה באמת נגמר

בני גנץ נשא אתמול נאום טוב ● הנאום, שכתב חילי טרופר עם קצת השראה מחוה אלברשטיין ושלום חנוך, הציג היטב את האינטרסים ואת התרגילים הבלתי נסבלים של נתניהו לאורך הדרך ● ובכל זאת, גנץ לא הלך עד הסוף ● מבחינת נתניהו, הסיפור גמור - הוא רק צריך לבחור את מועד הבחירות ● ובליכוד כבר מסמנים את האסטרטגיה: נתניהו יתמקד בלפיד, ייכנס בו בכל הכוח, ויתעלם מבנט ● פרשנות

עוד 569 מילים

השר שי: לא נתנגד לאי אמון קונסטרוקטיבי, יש בדיקות כל הזמן

איילת שקד: אין סיכוי לממשלה אחרת בכנסת הזו ● ח״כ יעקב אשר לנתניהו וגנץ: מנעו את הפארסה הזו של בחירות במהלך מגיפה ● סקר: אייזנקוט משיג 4 מנדטים ● רע״ם עשויה להימנע בהצבעה על פיזור הכנסת היום ● ניר ברקת: לא אתמודד מול נתניהו בפריימריז ● מיקי זוהר: ״לומר שלרה"מ לא הייתה כוונה לקיים את ההסכם הקואליציוני - שקר מוחלט" ● מרב מיכאלי: אם איסמן רוצה להיות ממונה הוא צריך לומר דברים בפומבי

10:54 עריכה

יום ארוך במליאה:

10:53 עריכה

הוועדה לקידום מעמד האישה ולשיווין מגדרי בראשות ח"כ עודד פורר אישרה הבוקר (ד') לקריאה ראשונה את הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (שלילת אפוטרופסות מהורה שהורשע ברצח או בניסיון רצח בתוך המשפחה). החוק שהוגש על ידי היו"ר פורר, ח"כ גדעון סער וחברי כנסת נוספים אושר פה אחד.

היו״ר פורר: ״הוכחנו היום שבעבודה נכונה ובקידום אג׳נדה ראוייה – גם בכנסת הזאת מצליחים להגיע להסכמה רחבה למען עשיית צדק״.

10:44 עריכה

מרב מיכאלי: אפשר למנות את איסמן אם ייקח אחריות:

ההתקוממות נגד הבחירה בעמית איסמן מובנת ומוצדקת לגמרי. קשה שלא לקבל את הרושם לפיו האמירות המיניות והבוטות שלו שנחשפו…

Posted by ‎Merav Michaeli מרב מיכאלי‎ on Wednesday, December 2, 2020

10:10 עריכה

היו"ר ח"כ יעקב אשר אמר בפתח הדיון על מתווה הקניונים המתוקן: "אני חרד מאוד למה שהולך לקרות בתקופה הקרובה ורואה אנשים שרוממות הקורונה הייתה בגרונם בחודשים הללו וטענו שיש להתנהל באחריות ולשים הכל בצד ולהתמקד בהתמודדות עם הקורונה ועם שגרת החיים בקורונה. ניסינו להכניס לדיסקט של משרד הבריאות שהמלחמה הגדולה היא לא רק בקורונה אלא שמדובר בחיים של אנשים, בחינוך, ולא רק ללכת צעד קדימה צעד אחורה לסגור ולפתוח. הזמן נטו שתלמידים שהו בביה"ס בשנה האחרונה הזוי. לכן, אני קורא לאותם אנשים שמתיימרים להנהיג את המדינה ולמנהיגים ומצטט אתכם: תעזבו הכל ותטפלו בקורונה. אם רואים באופק של החצי שנה הקרובה חיסון בוא נתחיל לדבר פוליטיקה בעוד חצי שנה".

עוד אמר: "תחשבו על החלטות קבינט במצב כזה של שתי מפלגות שמפרקות ממשלה, איך יקבלו החלטות על החיים שלנו, על חיי הילדים שלנו? זה מדאיג מאוד, חמור מאוד, מפחיד מאוד ואני קורא לכם: תמנעו את הפארסה הזו של בחירות במהלך מגיפה. אנחנו כבר חצי שנה כמעט יומיום דנים בחדר הזה ומנסים לתקן את הדברים וזו האחריות הלאומית של כולנו. יש עוד כמה שעות עד להחלטות של הערב שאולי יוסרו מסדר היום".

בהתייחסו לצעדי ההמשך במאבק בקורונה אמר: "כמו שעשינו פיילוט של איים ירוקים, יש ללכת בטכנולוגיה שתיצור כרטיס ירוק לא רק למחלימים אלא גם על בדיקות מהירות. מי שיעשו בדיקה יהיו להם 72 שעות לפחות שיוכלו לתפקד וללכת לאירועי תרבות ולשאר הדברים.יש מערכות דיגיטליות שיודעות לעבוד עם זה ואם נוסיף את הבדיקות הסרולוגיות, נדע לתפקד הרבה יותר טוב".

על החשש מ"מסיבות הדבקה" אמר: "יכול להיות שיהיה פרומיל של אנשים הזויים, אבל בגלל זה מונעים לשחרר את הכלכלה והחינוך בצורה יותר טובה? במקום להתווכח כל היום כמה אנשים ייכנסו לחנות, יכולתם לעשות פיילוט ראשון על ברקוד. אני קורא לרה"מ ורה"מ החליפי- שבו היום ותנו לנו דרכון ירוק שאנחנו מדברים עליו כבר מסוכות. תפסיקו לטפל בדיאגנוזה של המחלה ותתחילו לטפל באפשרות לחיות עם הנגיף הזה".

09:59 עריכה

עבאס מנסור מעדכן: עוד לא החלטנו.

09:58 עריכה

אעידה תומא-סלימאן על רקע דבריו של עבאס מנסור:

09:57 עריכה

סקר מנדטים: גוש הימין עם 67, איזנקוט לוקח מהליכוד מימינה ומכחול לבן.

09:17 עריכה

ח״כ איילת שקד כמובן מרוצה מפיזור הכנסת המסתמן. בראיון בגל״צ אמרה כי ״הרבה מאזרחי ישראל רואים שהממשלה חולה, מתקוטטת ולא מתפקדת. עדיף ללכת לבחירות מאשר עוד שנה של חוסר תפקוד״.

האם יש סיכוי לראש ממשלה אחר בכנסת הנוכחית? לדברי שקד ״אין קואליציה אחרת בכנסת הנוכחית״. ״שמעתי את יזהר שי קודם״ היא אומרת, ״וזה ווישפול ט׳ינקינג. מה יהיה שונה? אנחנו במשבר בריאותי וכלכלי, נתניהו פירק את גוש הימין, בנט המתאים ביותר בשעה זאת לנהל את ישראל. אנחנו אלטרנטיבה שלטונית״.

שקד סירבה לענות קונקרטית אם מפלגתה תסרב לשבת תחת נתיהו. לדבריה  ״אנחנו מפלגה עצמאית, אנחנו לא חלק מהגושים המוזרים של ביבי ורק לא ביבי. אנחנו פועלים לטובת מדינת ישראל. אם הליכוד ירצו להצטרף – נסכים״.

שקד הגיבה על דברי הנגבי אתמול לפיהם ״נחליף גנץ בבנט״, אמרה ״אני מציעה לצחי הנגבי שיתחיל לחשוב אם הוא רוצה להיות שר בממשלת בנט״.

לדברי שקד היא בעד חוק צרפתי אבל עם קציבת קדנציות ולא רטרואקטיבית.

האם בנט הציע ליפעת שאשא-ביטון להיות מספר 2 בימינה כפי שהתפרסם אתמול? שקד טוענת שזה לא נכון – ״פייק ניוז מוחלט״.

08:54 עריכה

הזמר יהורם גאון שוקל לרוץ לתפקיד נשיא המדינה. כך פורסם הבוקר ברשת ב׳. גאון נתן את הסכמתו לקמפיין רשת שנועד לאסוף חתימות של עשרה חברי כנסת שיאפשרו את הצגת מועמדותו לתפקיד.

08:29 עריכה

השר יזהר שי אמר שכחול לבן היא לא זו שתמנע אי אמון קונסטרוקטיבי. ״יש בדיקות כל הזמן״, אמר שי, והסביר שללכת לבחירות זה הדבר הכי פחות טוב למדינת ישראל ואם אפשר למנוע את זה – הם יעשו זאת.

שי לא פסל ישיבה תחת יאיר לפיד ואמר ״גוש השמאל צריך חיבורים ברגע שנדע אם ומתי יש בחירות״.

08:21 עריכה

מיקי זוהר תקף בגלי צה״ל: ״ההתנהלות של כחול לבן, ובעיקר של אבי ניסנקורן לא חיברה בין הצדדים בממשלה, אבל לומר שלרה"מ לא הייתה כוונה לקיים את ההסכם – שקר מוחלט".

מיקי זוהר המשיך בקו של מפלגתו וטען שבנט עשוי להקים ממשלה עם מרצ, יאיר לפיד והמשותפת.

08:17 עריכה

עדכונים מחזית המשותפת:

08:16 עריכה

ח״כ אופיר סופר – להוציא את יד ושם מהשיח הפוליטי:

07:48 עריכה

אלי אבידר יורד נמוך:

07:33 עריכה

שרת התיירות אורית פרקש-הכהן התראיינה לגלי צה״ל ואמרה שהיא תומכת בני גנץ להצביע בעד פיזור הכנסת. לדבריה, "הדברים שאמר אתמול גנץ משקפים את התחושות של כולנו בכחול לבן. לא נכנסנו לפוליטיקה בגלל סקרים ואנחנו לא מקבלים החלטות לפיהם. זו הנקודה שבה אנחנו אומרים – עד כאן".

07:32 עריכה

ניר ברקת: השיתוק מקשה על ההחלטות. הציבור רוצה או שינוי של כחול לבן או הליכה לבחירות.

ברקת שהתראיין לגל״צ התייחס לפריימריז בליכוד ואמר: "לא אתמודד מול רה"מ נתניהו, מעריך שגם האחרים לא – התוצאה ידועה מראש. בסוף יהיו רק פריימריז לרשימה".

בציוץ שפרסם קרא לגנץ להתפטר:

07:21 עריכה

יאיר לפיד: אני אוביל.

לפיד אמר שהזהיר את גנץ ואשכנזי לפני החבירה לנתניהו:

07:16 עריכה

זאב אלקין ברשת ב׳ על דרישתו של גנץ להעביר תקציב 2021 עכשיו:
״מה זה אישור תקציב מיד? כאילו הוא לא מבין מה התהליך התקין. אנחנו חתמנו על תקציב עד אוגוסט. לגבי תקציב דו שנתי – לאור הנסיבות לא רצינו תקציב דו שנתי. ברור שבלתי אפשרי להעביר תקציב ל-2021 עכשיו״.

אלקין אמר על בנט: ״הואצמתבטא בשבועות האחרונים שגוש הימין לא קיים יותר. אני בכלל לא בטוח שהוא ירצה ללכת עם הליכוד".

07:10 עריכה

תמר זנדברג על נאום גנץ: "בעיקר התמלאתי כעס. כל הדברים שנאמרו היו ידועים מראש, כולם הזהירו אותו. להגיע למסקנה הזו אחרי שישה חודשים זו חוכמה קטנה מאוד".

על האפשרות שרע"ם יצטרפו לממשלה: "לא רואה את זה קורה. זה דבר אחד להגיד שאנחנו רוצים להשיג דברים, ודבר אחר לגמרי לתמוך במושחת גזען"

זנדברג אמרה את הדברים בגלי צה״ל.

07:07 עריכה

בארץ מפרסמים: בעקבות סקר פנימי, בכירים במרצ שללו את הרעיון להפוך לרשימה יהודית-ערבית.

גורם במפלגה העריך כי פלח המצביעים בין מרצ לרשימה המשותפת שעשוי לתמוך במרצ עם הפיכתה לרשימה יהודית-ערבית מסתכם ב-4,000-3,000 אנשים. "בסוף זאת באמת קבוצה מאוד קטנה", אמר הגורם. לדבריו, "אפשר למשוך מצביעים ערבים למרצ, אבל הם לאו דווקא מחפשים מפלגה יהודית-ערבית. מנגד, מצביעים יהודים עשויים לברוח מתמיכה ברשימה כזאת, משום שמצביעי מרצ מחשיבים את עצמם לשמאל ציוני בהגדרה".

07:01 עריכה

עדיין לא ברור אם מנסור עבאס יצביע עם האופוזיציה היום -ומה יעלה בגורל הרשימה המשותפת.

בסטטוס שפרסם כתב עבאס כי אינו סומך על נתניהו אך גם לא על גנץ ולפיד.

الشعار الانتخابي ليس هدفًا في العمل البرلماني!من الواضح أن اجتماع اليوم وموقف نواب الحركة الإسلامية يشغل وسائل الإعلام…

Posted by ‎منصور عباس – Mansour Abbas‎ on Tuesday, December 1, 2020

עוד 21 עדכונים

למקרה שפיספסת

המעמד והפוליטיקה של "השכירים" העצמאים

המונח 'פרקריאט', 'precariat' (הלחם של Precarious ו- Proletariat) מתאר את השכירים העצמאים, אוכלוסייה הסובלת מחוסר יציבות, מחוסר ביטחון תעסוקתי ומחוסר יכולת לתכנן את עתידה.

המונח 'פרקריאט', 'precariat' (הלחם של Precarious ו- Proletariat) מתאר את השכירים העצמאים, אוכלוסייה הסובלת מחוסר יציבות, מחוסר ביטחון תעסוקתי ומחוסר יכולת לתכנן את עתידה

פרקריאט מתייחס למצב הנרחב של עבודה זמנית, גמישה, מותנית, מזדמנת, ולסירוגין. למעמד החברתי של אנשים ללא ביטחון תעסוקתי, או ללא סיכוי לעבודה קבועה, לתעסוקה או תת-תעסוקה לסירוגין, לעובדים תחת הסדרי עבודה לא יציבים, ללא קביעות וללא תנאים סוציאליים. פרקריאט מתייחס לעובדים שזכויותיהם נשחקו, לאלו החיים באי וודאות וללא בטחון כלכלי ותעסוקתי, לעובדים עצמאיים המעורבים רק באופן חלקי בעבודה ושעליהם לבצע פעילויות נרחבות ללא תגמול מתאים, שהכרחיות אם הם רוצים לשמור על גישה למשרות ולהכנסות ראויות. ברשומה זו אקרא להם 'השכירים העצמאיים'.

המחאות החברתיות בישראל בקיץ 2011, מחאת הדיור, מחאת הקוטג', מחאת העגלות ואחרות, זעזעו את הממשלה שמיהרה להודיע על שורת צעדים שיינקטו לפתרון מצוקת הדיור. בנוסף, הוקמה ועדה בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג במטרה לבחון ולהציע פתרונות לדרישות הכלכליות והחברתיות של המפגינים ובעיקר למצוקת יוקר המחיה במדינת ישראל ולפערים החברתיים.

יתכן שניצנים להתעוררות מעמד ה'פרקריאט' 'Precariat', ניתן לראות במחאות אלו. תגובה של המעמד של אלו החיים 'על הסף' או השכירים העצמאיים, לשינויים בכלכלה הגלובלית ולהשלכותיהם על המשק הישראלי, ותחילת מאבק למדיניות של שינוי רדיקלי בחלוקת ההכנסות, שתחזיר את רכוש הכלל the commons לציבור ותבטיח הכנסה ראויה לכל.

כך אנו רואים היום את התנועה להכנסה בסיסית אוניברסלית (Universal Social Income, UBI) הקוראת לחלק לכל האזרחים במדינה הכנסה בסיסית ללא תנאים וללא דרישות. הניסוי הראשון מסוגו ברמת המדינה שבוחן מתן הכנסה בסיסית לכל אזרח הסתיים לפני כשנה וחצי בפינלנד ועורר כותרות גדולות בכל העולם.

הכלכלה העולמית עברה מהפך דרמטי

מאז 1980, הכלכלה העולמית עברה מהפך דרמטי, עם הגלובליזציה של כוח העבודה, המהפכות הטכנולוגיות, האוטומציה, ובעיקר הופעת האנשים המחזיקים בעושר עצום, הביג פיננס, ביג פארמה וביג טק, Big Finance, Big Pharma, Big Tech. הקונצנזוס הסוציאל דמוקרטי של השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה פינה את מקומו ל'רפורמות' המקדמות 'גמישות בעבודה', המשאיר את העובדים מאחור ומעצבות מחדש את מבנה המעמדות.

במערכת הכלכלית החדשה, חלק ניכר מהעובדים כבר לא משתתפים ברווחים מהצמיחה הכלכלית. האסטרטגיה הכלכלית שננקטה מאז ימי תאצ'ר-רייגן הביאה למערכת של 'רנטיירים', אנשים שהכנסתם באה מרכוש. ב'רנטייר קפיטליזם' rentier capitalism’' חלק גדל והולך של ההכנסות הולך לבעלי ההון, לבעלים של קניין פיזי, פיננסי ורוחני, וחלק קטן והולך של ההכנסות מגיע לעובדים.

כל זה יצר מבנה מעמדי גלובלי חדש המאופיין בפלוטוקרטיה של מולטי-מיליארדרים בעלי כוח כלכלי ופוליטי אבסורדי, מעמד קטן והולך של עובדים שכירים עם ביטחון תעסוקתי והטבות סוציאליות שאינן שכר, הפרולטריון ההולך ומצטמצם, ומעמד חדש הצומח במהירות, ה'פרקריאט' 'Precariat', שהוא מעמד השכירים העצמאיים השונה מבחינת הניסיון וההשקפה שלו מהפרולטריון.

נוצר מבנה מעמדי גלובלי חדש המאופיין בפלוטוקרטיה של מולטי מיליארדרים בעלי כוח כלכלי ופוליטי אבסורדי, מעמד מצטמק של שכירים עם ביטחון תעסוקתי, ומעמד חדש הצומח במהירות של שכירים עצמאים

הפרקריאט נוצר הן בעקבות בחירה של העובדים ובעיקר מחוסר ברירה של העובדים, מכיוון שמעסיקים רבים החליטו לעבור להעסקה במתכונת זו במקום העסקת שכירים. אחד המאפיינים של הפרקריאט הוא חוסר ביטחון מקיף, מה שהופך אותו למעמד מסוכן.

חברת וולט בישראל

חברת וולט היא חברה המפעילה שירות מקוון באמצעות אפליקציה להזמנת מנות אוכל ממסעדות ואספקתו למזמינים. החברה מאפשרת לכל מסעדה להירשם, מתווכת את ההזמנה מהלקוח, דואגת למשלוח ולמסירה למזמין המשלם באמצעות כרטיס אשראי. וולט התחילה לפעול בישראל בדצמבר 2018 והיא הכניסה את תל אביב לעידן כלכלת ה'חלטורה', ‘Gig Economy', או מה שממוסגר ככלכלה שיתופית.

עובדי חברת וולט Wolt בישראל הם דוגמה טובה למעמד הפרקריאט. השליחים של וולט אינם שכירים, ולא באמת עצמאיים. אין להם את התנאים הסוציאליים החוקיים, הם אינם זכאים לימי מחלה בתשלום, הבראה, פיצויי פיטורים ושעות נוספות. הם לא זכאים לדמי אבטלה לאחר סיום ההעסקה, שלא לדבר על פנסיה, ולמעסיק אין כל חובה כלפיהם במקרה שייכנסו לבידוד או יחלו.

השליח של וולט מקבל שכר כנגד חשבונית. הוא האחראי הבלעדי לתשלום מיסים ודמי הביטוח הלאומי ולהסדרת היותו מבוטח, והוא נדרש להירשם ברשות המסים כעוסק מורשה או פטור.

מנקודת המבט של השליחים יש גם צדדים חיוביים בעבודה אצל וולט, ונראה שאלפי צעירים מקבלים ממנה פרנסה מלאה או חלקית, כמעט בכל שעות היום. זו עבודה גמישה, לא מאוד מחייבת, ולכאורה מתי שנוח (כל שליח מחויב לשתי משמרות 'משוריינות' בשבוע, אחת ביום חול ואחת בשישי־שבת, שאורכן שעתיים עד שש שעות, שבהן הוא צריך להיות זמין לנסיעות, עליהן הוא מקבל שכר מובטח, מינימום 40 שקל לשעה, גם אם אין הזמנות).

וולט התחילה לפעול בישראל בדצמבר 2018 והיא הכניסה את תל אביב לעידן כלכלת ה'חלטורה', ‘Gig Economy', או מה שממוסגר ככלכלה שיתופית. עובדי חברת וולט בישראל הם דוגמה טובה למעמד הפרקריאט

זו עבודה פשוטה שאינה דורשת השכלה, מקבלים הזמנה באפליקציה, אוספים את האוכל, מביאים ללקוח, ועוברים להזמנה הבאה.

השלכות מעמד הפרקריאט על העובדים

העסקת השכירים העצמאיים, כלכלת החלטורה, מתרחבת למגוון תחומים. למשל שירות ההסעות אובר, ולאחרונה נמסר כי בניו יורק החלו להעסיק גם עובדי מסעדות, טבחים, שוטפי כלים ומלצרים באותו מודל. ברור שהעולם זז לצורות חדשניות של יחסי עובד מעביד, של העסקת עובדים שהם כביכול עצמאיים.

התפתחויות אלו מחייבות חשיבה מחדש על צורות של העסקה ותעסוקה שיבטיחו לעובדים תנאי עבודה הולמים. בעולם הדינמי והמשתנה של היום ובעתיד לא ניתן עוד לחשוב במושגים של קביעות ובטחון תעסוקתי לכל העובדים. אבל צריך להבטיח לכל העובדים ביטוח פנסיוני וביטוח רפואי לרבות כיסוי ימי מחלה וביטוח אבטלה, שיהיו זהים בלי קשר לצורת ההעסקה. חייבים לענות לשאלות של זכויות יסוד של העובדים, להבטיח הכנסה מינימלית, חופשה בתשלום, ימי מחלה ומערכת שמבטחת נגד אובדן כושר עבודה. במצב הקיים בישראל קיימות המסגרות ליצור תנאים אלו וניתן די בקלות להסדיר זאת באמצעות חקיקה.

זה מקרה ברור בו התפתחות הטכנולוגית משיגה את החקיקה והרגולציה, ולא ברור שהמבחנים המשפטיים הקיימים נותנים את המענה לשינויים אלו בשוק העבודה.

המפתח, לפי נשיאת בין הדין הארצי לעבודה השופטת ורדה וירט־לבנה, מצוי אולי ביצירת תבנית העסקה חדשה, שבה העובד זכאי לחלק מההגנות והזכויות, אך לא לכולן. בכל מקרה:

"חשוב להקפיד על כך שלא נאפשר במו ידינו יצירת עיוותים חברתיים ושוק עבודה בו לעובדים רק אשליה של עצמאות וגמישות, כאשר בפועל הם ניזוקים הן בטווח המיידי והן בטווח הארוך, בכל הקשור לזכויותיהם הסוציאליות".

הבעיה היא שהרבה ממשלות ובמיוחד זו שלנו בישראל, אינן מעוניינות בהסדרים כאלו. דאגה לעובדים ולזכויותיהם אינה על סדר היום של התפיסות הכלכליות הנוכחיות, והכלכלנים המובילים בממשלה ובמועצה הלאומית לכלכלה אינם חושבים שזו מטרה חשובה.

הבעיה היא, שהרבה ממשלות, ושלנו במיוחד, אינן מעוניינות בהסדרים כאלו. דאגה לעובדים ולזכויותיהם אינה על סדר היום של התפיסות הכלכליות הנוכחיות, והכלכלנים המובילים בממשלה ובמועצה הלאומית לכלכלה אינם מכירים בחשיבותה

השלכות מעמד הפרקריאט על הפוליטיקה הישראלית

מעמד הפרקריאט או השכירים העצמאיים טומן בחובו פוטנציאל לשינוי. אולם כדי לממש את הפוטנציאל הזה, על המשתייכים למעמד הפרקריאט להיות מודעים למצבם, ולהילחם על מדיניות של שינוי רדיקלי בחלוקת ההכנסות, שתחזיר את רכוש הכלל לציבור ותבטיח הכנסה ראויה לכל.

התופעה של חיים באי וודאות, ללא בטחון כלכלי ותעסוקתי, בקיום כלכלי רופף, היא סימן ההיכר של המערכת הכלכלית הנוכחית. השילוב בין שיטות חדשות בתחום השירותים והמסחר, כמו רכישות ברשת האינטרנט, אוטומציה, גלובליזציה וקיצוץ ברווחה ובהוצאת החברתית, יצר אי יציבות כלכלית מסיבית לאזרחים מן השורה, למעמד הביניים ולעניים, לגברים ונשים, לצעירים ומבוגרים, לעובדים מיומנים ולא מיומנים.

התפתחויות אלו יוצרות הזדמנות למפלגות בארץ ובארה"ב, אם הן יתאימו עצמן למציאות של תנאי העבודה החדשים, לכלכלת הפרקריאט. המפלגות הפוליטיות העיקריות בישראל לא יוכלו לייצר רוב לאומי אלא אם יתחשבו, בעת עיצוב האסטרטגיות שלהן, בהתפתחויות אלו ובמגמות המשתנות עקב כך אצל הבוחרים. פוליטיקה של זהויות אתניות, של פריפריה מול מרכז, ושל דת ומדינה נותרו קווי הפרדה חשובים, אך הבחירות ב-2020 בישראל ובארה"ב הראו נזילות ושונות אידיאולוגית גבוהה יותר ממה שהיה מקובל, וממה שהתקשורת דיווחה.

אם המפלגות בישראל יוכלו לספק מנהיגות בנוגע לשכירים העצמאיים, לספק בטחון כלכלי, ולו גם חלקי, למעמד הפרקריאט, זה יהיה שווה ערך להישגים שהשיגו הדמוקרטים בארה"ב לעובדי הצווארון הכחול תחת הניו דיל במהלך השפל הגדול.

אם המפלגות בישראל יספקו מנהיגות בנוגע לשכירים העצמאיים, לספק בטחון כלכלי ולו חלקי, למעמד הפרקריאט, זה יהיה שווה ערך להישגי הדמוקרטים בארה"ב לעובדי הצווארון הכחול תחת הניו דיל במהלך השפל הגדול

בתקופה זו, על בסיס החדשנות ההיסטורית של קיינס בדבר ההכרח בהתערבות הממשלה בתחומים שהשוק אינו יכול ואינו נותן מענה בהם, שנתנה את הרקע התיאורטי לכינונה של מדינת הרווחה בארה"ב ובאירופה, הממשל של הנשיא רוזוולט פיתח מדיניות כלכלית שהקלה על ההרס שנגרם בעקבות המשבר הכלכלי של 1929. המדיניות קיימה קואליציה ממשלתית מנצחת והביאה למה שנקרא 'תור הזהב' בכלכלה בארה"ב ובאירופה בתקופה שבין 1945 ועד 1980 בערך. מדיניות שהביאה לצימצום אי השוויון, לכך שמעמד הביניים הנמוך זכה להשכלה ולהשכלה גבוהה (G.I. Bill), שמעמד הנשים השתפר, ועוד.

המפלגות צריכות להבין שהעבודה השכירה אינה דומה למה שהיתה, ויותר לא תהיה. שמה שהיום הוא המהות של השכירים העצמאיים – העבודה, החיים, הקיום, הזהות – שונים לחלוטין ממה שהייתה המהות של הצווארון הכחול של המאה העשרים, של מפא"י ומפלגת העבודה בישראל ושל הקואליציה של הדמוקרטים בארה"ב, ותהיה שונה עוד יותר בעוד 10 עד 20 שנה – עד שלא יבינו זאת, יהיה להם קשה להציע פתרונות אמינים לשכירים העצמאיים של היום.

מפלגה שמבינה זאת צריכה להתייחס למעמד 'השכירים העצמאיים', לפרקריאט ולכלכלת הפרקריאט. היא צריכה למנוע ולהפסיק את הפגיעה בעבודה המאורגנת, להגדיר את עמדותיה ביחס למיסוי על העשירים ביותר, למיסוי על ההון והעבודה, להגדיר את עמדתה ביחס למיקור חוץ בתעשייה, לגלובליזציה, להשליך הרבה אמונות ניאו-ליברליות ישנות שאבד עליהן הכלח, ועוד.

משמעות הדבר היא הכרה בכך שמדיניות כלכלית לאומית תידרש לא רק להפחית את אי-השוויון הקיים, אלא גם לקדם צמיחה כלכלית וביטחון אמיתי, תוך התייחסות למצב הגלובלי הקיים. צמיחה כלכלית שאינה מתפזרת בקרב האוכלוסייה מחריפה את אי השוויון ומעניקה חלקים גדלים והולכים מן התוצר לתאגידים הגדולים ולמיליארדרים הגדולים.

במילים אחרות, הרעיון שניתן להשיג ביטחון כלכלי ותעסוקתי רק על ידי יצירת משרות של עבודות שנועדו לשרת את האינטרסים של מעמד האוליגרכים, והעשירונים העשירים, הוא רעיון מסוכן.

הרעיון שניתן להשיג ביטחון כלכלי ותעסוקתי רק על ידי יצירת משרות של עבודות שנועדו לשרת את האינטרסים של מעמד האוליגרכים, והעשירונים העשירים, הוא רעיון מסוכן

הדמוקרטים בארה"ב אימצו מדיניות ירוקה, 'ניו גרין דיל' שלא הצליחה עד כה לדבר אל העובדים במדינות התעשייתיות ובמרכז ארה"ב. הדמוקרטים קבלו במידה רבה את ההמלצות של רשויות הבריאות הציבורית להפחתת מגיפת הקורונה, אך הם נותרו חסרי רגישות לחרדותיהם של עשרות מיליוני אמריקאים, אשר משרותיהם נהרסו, כנראה לתמיד בעקבות הקורונה, אשר חובותיהם במשק הבית – פיגור בשכר דירה, בתשלומי משכנתא, ובריבית, כמו גם ריבית עבור הלוואות להשכלה ורכב – עלו ללא הפסקה, גם בהתחשב בתמריצים הזמניים מהממשל. זה מצביע על כך שהחרדה הכלכלית של מיליוני העובדים האמריקאים, שהחלו להבין כי עבודתם פשוט לא חיונית יותר, זהה ואף גוברת על החששות המתמשכים ממגפת הקורונה.

המאבק על המצביעים מקרב השכירים העצמאיים, הפרקריאט, יגדיר את המפלגות בישראל בשנים הקרובות. הוא יכוון, ואולי אף יאלץ אותן להציע מדיניות שתתחיל לתת מענה לדאגותיהם של מצביעים אלו.

עד שתהייה התייחסות, עד שייענו הבעיות הכלכליות ארוכות השנים של קבוצה זו – משרות, בריאות, בטיחות, זיהום, המטרה הציבורית, ומעל לכל, יציבות יחסית וביטחון תעסוקתי לאורך תקופות זמן ארוכות, ישראל עלולה להישאר מדינה מפולגת באופן עמוק, מדינה הנמצאת במלחמה עם עצמה.

לקריאה נוספת:

Meet the precariat, the new global class fuelling the rise of populism
https://www.weforum.org/agenda/2016/11/precariat-global-class-rise-of-populism/

Who are 'The Precariat' and why do they threaten our society?
https://www.euronews.com/2018/05/01/who-are-the-precariat-and-why-they-threaten-our-society-view

The Precariat: Today's Transformative Class?
https://greattransition.org/publication/precariat-transformative-class

A new class for a new age: the dawn of the ‘precariat’
https://www.friendsofeurope.org/insights/a-new-class-for-a-new-age-the-dawn-of-the-precariat/

Rentier capitalism: the UK case
https://www.bennettinstitute.cam.ac.uk/blog/rentier-capitalism-uk-case/

The Precariat and Class Struggle
https://journals.openedition.org/rccsar/585

Why 2020 Was the ‘Precarity Election’ in US
https://www.newsclick.in/why-2020-was-precarity-election-US

The gig economy is a symptom of bigger problems
https://www.ft.com/content/a90d9ba8-4d2e-4ec4-b971-24ebebd5822d

הצעירים מוותרים על "כלכלת החלטורה" – וחוזרים להיות שכירים
https://www.themarker.com/opinion/1.9133146

איך הפכה כלכלת השיתוף מבשורה לאסון תעסוקתי
https://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3777025,00.html

https://en.wikipedia.org/wiki/Precarity

https://en.wikipedia.org/wiki/Precariat

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,780 מילים
עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

ברחובות ח'רטום, הסודנים מקווים שישראל תוציא אותם מהעוני

"שבענו מנאומים על מטרות נעלות, תנו לי להאכיל קודם את המשפחה שלי", אומר אחמד, תושב ח'רטום, לכתב זמן ישראל שביקר בסודן בחודש שעבר ● שבועות ספורים אחרי שישראל וסודן הסכימו לנרמל את יחסיהן, סודנים מקווים שישראל תשקיע במדינה הענייה ומוותרים על איבה של עשורים לטובת תקווה של שגשוג ● "עמדנו לצד הפלסטינים במשך זמן רב, אבל אנחנו חייבים גם לדאוג לבית שלנו"

עוד 1,062 מילים

יאיר נתניהו במו"מ לשכור דירה ליד אחיו בהרצליה

פרסום ראשון יש חיים אחרי המעון בבלפור: בנו הבכור של ראש הממשלה מנהל משא ומתן על שכירת דירה בסמוך לאחיו אבנר, בפרויקט "מחיר למשתכן" בגליל ים החדשה ● אבנר וחברתו נוי בר אמורים להיכנס לגור בפרויקט בימים הקרובים ● בנוסף, היחידה לאבטחת אישים בשב"כ מנהלת מו"מ לשכירת שתי דירות במקום עבור מאבטחי בניו של רה"מ

עוד 620 מילים

שנה לקורונה הזמן טס כשלא נהנים

לפני שנה בדצמבר, התאריך המדויק לא ידוע, התגלה וירוס חדש בעיר ווהאן בסין ● מעטים העלו בדעתם שתוך זמן קצר הוא יטלטל את העולם, ישתק כלכלות, יסגור גבולות, יחולל שמות בחינוך, בתעסוקה, בתרבות - ויגבה את חייהם של כמיליון וחצי בני אדם ● האימונולוג פרופ' צביקה גרנות מסכם שנה בצל המגפה ומזהיר: "הקורונה היא רק קדימון קליל לאסון האמיתי שמחכה לנו מעבר לפינה"

עוד 3,852 מילים

גנץ: "לא לי שיקר נתניהו, לכם הוא שיקר. לא אותי הוליך נתניהו שולל, אלא את אזרחי ישראל"

ראש הממשלה החליפי הודיע שכחול לבן תתמוך בפיזור הכנסת ● יושב ראש הקואליציה זוהר: "נאום גנץ נגד רה"מ והליכוד הוא התחלת קמפיין הבחירות שלו" ● ראש שירותי בריאות הציבור: אנחנו בתחילת הגל השלישי ● בית המשפט הורה למדינה להעביר לנתניהו חומרי חקירה שלא נמסרו לו ● ריבלין על האופציה שישוב לפוליטיקה בתום כהונתו: "להתעסק בפוליטיקה בגיל 82 זה קצת מופרז"

עוד 60 עדכונים

טענת ההגנה מן הצדק עשויה לסייע לנתניהו - או להתהפך עליו

נתניהו פוסע בדרכו של נשיא המדינה לשעבר קצב, שבסיום שלב ההוכחות במשפטו הגיש כרך עב-כרס עם טענות לשפיטה על ידי התקשורת ● בהכרעת הדין של קצב כתבו שופטיו כי "בעניינו אכן נחצה הגבול באופן חסר תקדים" והתחשבו בכך בגזר דינו ● אלא שהבחירה של פרקליטי נתניהו ללוות את טענותיהם בהצהרות תקשורתיות עלולה להוביל לאפקט ההפוך ● פרשנות

עוד 732 מילים

פרה-היסטוריה אמני הסלע של הר כרכום

מספר הולך וגדל של מבקרים מגיע להר כרכום, קרוב לגבול עם סיני ● מלבד הנוף היפהפה, פליאוקלימטולוגים וארכאולוגים נמשכים למקום בגלל תחריטי הסלע העתיקים שהתגלו במקום ומהווים עדות להיסטוריה בת אלפי שנים ● חלקם אף קשורים לתנ"ך ● אבל יש גם חריטות שהוסיפו תיירים חסרי מחשבה ● עכשיו מנסים ברשות הטבע והגנים להגן על האתר הפרה-היסטורי המלא באמנות

עוד 1,398 מילים

בימים יפים, האפיק של נחל פולג שנשפך לים הוא מראה מושלם, אבל ימי המבול האחרונים היו הכל חוץ מיפים ● עם פרוץ הממטרים יצאו הודעות בהולות על סגירת כל חופי הרחצה בארץ מפאת זיהום ● הסיבות מוכרות: מערכות ניקוז עירוניות מיושנות, שמותאמות לממטרים נינוחים מהסוג שהיה נפוץ כאן פעם, לפני שהאקלים השתגע, לא עומדות במתכי הגשם מהסוג החדש ● חוף פולג כמשל

עוד 1,042 מילים ו-1 תגובות

בדיקת זמן ישראל "תאונות קורות בגלל שחוסכים בכסף"

כ-100 מפקחי עבודה אמורים לתת פתרון לכ-85 אלף מפעלים ואתרי בנייה, אבל התוצרים שמביאים המפקחים לא הופכים לכתבי אישום והקטל נמשך ● אין דיווח על קבלני משנה ועובדים שנפגעים לא יודעים ממי לתבוע פיצוי ● חברות הביטוח לא דורשות מהקבלנים לעמוד תנאי בטיחות, כתנאי לתחולת הפוליסה ● "הם מוכרים פוליסות במאות מיליונים והנזק ממוות של כמה פועלים הוא מיליונים בודדים"

עוד 2,852 מילים

קבינט הקורונה צמצם את מספר המבקרים שיכולים לשהות בו זמנית בקניונים

ועדת האיתור המליצה פה אחד למנות את פרקליט מחוז חיפה עמית איסמן לפרקליט המדינה ● דיווח: גנץ הודיע לנתניהו שכחול לבן תתמוך בקריאה טרומית בפיזור הכנסת ● דיווח: אחרי שיחה עם מיקי זוהר, נתניהו חזר בו מכוונתו למנות סגן ליושב ראש הקואליציה ● מנהל העבודה לשעבר מטעם חברת הניקיון במשרד ראש הממשלה מבקש ממבקר המדינה לפעול לביטול פיטוריו

עוד 62 עדכונים

חג ההודיה של בנימין נתניהו

אתמול הודיע היועמ"ש לגנץ כי עליו להקפיא את ועדת הבדיקה בפרשת הצוללות רגע לפני שהייתה אמורה להתחיל לפעול ● וביום רביעי תעלה הצעתו של יאיר לפיד לפיזור הכנסת ● הסיכוי שגנץ יצביע בעדה גבוה מאי פעם ● אם ההצעה תעבור בקריאה טרומית, נתניהו יקבל אופציה נוספת, מועד חדש וגמיש לבחירות, בהתאם למפת החיסולים, החיסונים או ההסכמים הנוחה לו ● פרשנות

לפעמים נדמה שיש מי שעומד ושופך על ראש הממשלה בנימין נתניהו צ'ופרים ללא הפסקה.

אתמול שיגר היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנלדבליט מכתב לשר הביטחון בני גנץ ודרש ממנו לעצור לפי שעה את ועדת הבדיקה הממשלתית שמינה בפרשת הצוללות וכלי השייט. ובמהלך השבוע עשוי גנץ עצמו להצטרף להצעה של יאיר לפיד ולהעביר בקריאה טרומית הצעת חוק לפיזור הכנסת. גם זו מתנה לא צפויה שתיפול על נתניהו.

נתניהו ודובריו התקוממו נגד ההחלטה של גנץ להקים את ועדת הבדיקה במשרד הביטחון. הם טענו כי מדובר בוועדה שקמה מסיבות פוליטיות (מה שנכון), והיא אמורה הייתה להביא בארבעת החודשים הקרובים עדויות של אנשי ביטחון בכירים שרק יביכו את נתניהו בימי הבחירות.

הבקשה של היועץ משחררת אנחת רווחה גדולה בלשכת ראש הממשלה. "נתניהו שולח פרחים למנדלבליט", צייץ אמש אביגדור ליברמן, בנימה בולטת של אכזבה.

הבקשה של היועץ משחררת אנחת רווחה גדולה בלשכת ראש הממשלה. "נתניהו שולח פרחים למנדלבליט", צייץ אמש אביגדור ליברמן, בנימה בולטת של אכזבה

הוועדה הזו נראתה חשודה מלכתחילה – גם בעלת אינטרס פוליטי וגם חסרת סמכויות ויכולת לחקור את הדרג המדיני. צריך תמיד לזכור כי מסקנות הוועדה היו אמורות לבוא בסוף לממשלה, ושם ברור מה היה עולה בגורלן. מנדלבליט הוריד מכה ניצחת על הוועדה הזו, גנץ הודיע שהוא מקבל את ההנחיה ומתואם איתה – ובקיצור, הקפאת מצב ומתנה לנתניהו.

אבל זה לא הפרס היחידי. ביום רביעי תגיש סיעת יש עתיד הצעה לפיזור הכנסת. הפעם זה לא רק איום, אלא מעשה פרלמנטרי. מכבש הלחצים על גנץ להצטרף לאירוע הוא כבד. הגורמים המיליטנטים בכחול-לבן טוענים שאי אפשר להמשיך עם הממשלה המקרטעת הזו וצריך לשים סוף לשותפות עם הליכוד.

כפי שפורסם לראשונה בזמן ישראל, בכירים בכחול לבן איימו ועדיין מאיימים לפלג את המפלגה ואת הסיעה בכנסת אם גנץ ייכנע לנתניהו בחודש הקרוב. גנץ עצמו מהסס, כדרכו. ייתכן והוא עדיין מאמין בקיום הרוטציה.

הצעת החוק לפיזור הכנסת משחקת לידיו של נתניהו. אם ההצעה תעבור בקריאה טרומית מחרתיים (רביעי), היא תנדוד לוועדת החוקה של הכנסת כמו כל חוק יסוד אחר. בראש הועדה הזו יושב יעקב אשר מיהדות התורה, בעל ברית של נתניהו ויריב חדש של גנץ, בעיקר על רקע חוקי הגיוס והגיור.

אשר יכול לשחק בוועדה כרצונו, ולהחזיר את החוק למליאה לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית מתי שנוח לנתניהו. לפי חוק יסוד הכנסת – בקריאה השלישית צריך לקבוע מועד לבחירות, עד חמישה חודשים מיום ההצבעה והעברת החוק.

יעקב אשר יכול לשחק בוועדה כרצונו, ולהחזיר את החוק למליאה לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית מתי שנוח לנתניהו. בקריאה השלישית צריך לקבוע מועד לבחירות, עד חמישה חודשים מיום ההצבעה

במלים אחרות: נתניהו מקבל כאן אופציה נוספת, מועד חדש וגמיש לבחירות, בהתאם למפת החיסולים, החיסונים או ההסכמים הנוחה לו. והכל בנדיבותם של יאיר לפיד ובני גנץ, אם יעבירו מחרתיים את ההצעה.

ואם כל זה לא מספיק, יש גם בונוס. נתניהו יוכל תמיד להאשים את גנץ בהקדמת הבחירות באמצע משבר הקורונה. הוא הרי האיש שהצביע, אם יצביע, בעד פיזור הכנסת.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
בנט לא יכול לבנות לזמן הארוך, כי אי אפשר לדעת מה יקרה פה בעוד כמה שנים. אולי יקום יורש לביבי בליכוד. וגם המנדטים שהוא מביא עכשיו הם סוג של שיא, תולדה של המצב. הוא גם לא יכול לעשות עיסקה... המשך קריאה

בנט לא יכול לבנות לזמן הארוך, כי אי אפשר לדעת מה יקרה פה בעוד כמה שנים. אולי יקום יורש לביבי בליכוד. וגם המנדטים שהוא מביא עכשיו הם סוג של שיא, תולדה של המצב.
הוא גם לא יכול לעשות עיסקה עם ביבי כי ביבי בילתי אמין בעליל.
חוץ מי זה בנט לא מפחד לקחת סיכון. לכן האופציה הכי סבירה זה קואליציה עם מתנגדי נתניהו כדי להגיע עכשיו לראשות הממשלה. זו הזדמנות בלתי חוזרת.

עוד 443 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה