1

העולם הערבי והמוסלמי נגד צרפת

עוד לפני שהחל גל הטרור הנוכחי נגד צרפת, הרפובליקה והנשיא שלה – עמנואל מקרון – היו על הכוונת של טורקיה ושל מדינות ערב רבות. התגובות הנזעמות באו בתגובה להחלטת מקרון שלא למנוע פרסום קריקטורות של הנביא מוחמד, במסגרת הזכות לחופש הביטוי בארצו. "אין שום קשר בין חופש הביטוי למתקפה נגד הנביא", אמר אז נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, וקרא למקרון "משוגע".

לאחר פיגוע הטרור שבו נרצח המורה הצרפתי סמואל פאטי, שראשו נכרת על ידי פליט מוסלמי ממוצא צ'צ'ני, הדיון על אסלאם, טרור, קיצוניות וחופש הביטוי התלקח לאש גדולה, ואף הוביל להחלטה להחרים את התוצרת הצרפתית בטורקיה ובמספר מדינות ערביות. ביום חמישי אירע בניס פיגוע מזעזע לא פחות.

נשיא צרפת מקרון מחוץ לכנסייה בניס שבה אירע פיגוע טרור, 29 באוקטובר 2020 (צילום: Eric Gaillard/Pool via AP)

באופן לא מפתיע, אותן המדינות שמובילות מאבק נגד האסלאם הרדיקלי בשטחן (מצרים, ערב הסעודית ומדינות אחרות), גינו דווקא את מקרון, והאשימו את צרפת בפגיעה בכבודו של הנביא, ולא הוקיעו את המחבלים עצמם, או את האידאולוגיה הרצחנית שבשמה ביצעו את הפשעים הנתעבים. מסתבר שכל הקריאות לסובלנות ולשיח בין-דתי שנשמעות באזורינו בשנים האחרונות, נעלמות ונאלמות ברגע המשבר, כאשר צריך לבחור צד – חופש ביטוי או אלימות.

זו לא הפעם הראשונה ש"פגיעה בכבוד הנביא" מציתה אש באירופה: לפני 14 שנים המוני מוסלמים – מפקיסטן ועד מרוקו – יצאו לרחובות, תקפו שגריריות, והחרימו מוצרים דניים על רקע דומה; ב-2015 אירע פיגוע במערכת שרלי הבדו בצרפת, שפירסם גם הוא קריקטורות של מוחמד. ובכל הפעמים האלה, ההנהגה בעולם הערבי והמוסלמי הפנתה את ראשה לכיוון אחר. כאילו שמאז לא קמה דאע"ש, שלקחה את המסרים הללו למקום קיצוני עוד יותר; וכאילו שהעולם לא נלחם נגד האסלאמיסטים הקיצוניים בסוריה ובעיראק, וגם באמריקה ובאירופה.

הגינויים הרפים של הפיגועים בניס ובמקומות אחרים על ידי גופים מוסלמיים כמו אל-אזהר, לא עושים את העבודה. זאת, לאחר שאותם גופים גינו בחריפות את צרפת – גינוי שהתפרש על ידי רבים מדי כקריאה מפורשת לאלימות.

מחאה נגד מקרון על "פגיעה בכבוד האסלאם" באיסטנבול, ספטמבר 2020 (צילום: AP Photo/Emrah Gurel)

2

מצרים מנסה להגביל ילודה

אוכלוסיית מצרים כבר חצתה את רף ה-100 מיליון בני אדם, ומאז שהמדינה חגגה את המספר העגול, עוד מיליון תינוקות באו לעולם. אם קצב הילודה הנוכחי יישמר, זה אומר שבשנת 2050 אוכלוסייתה כבר תמנה 194 מיליון איש ואישה.

כבר היום, ארץ הנילוס מתקשה לספק מזון, מים ותעסוקה לאזרחיה הרבים. ולמרות שכל קריאה להגביל את הילודה נתקלת בהתנגדות עזה של גורמים דתיים, ההנהגה המצרית שוב יוצאת במהלך ציבורי להגבלת הילודה. קמפיינים כגון "שניים זה מספיק" משודרים כעת בטלוויזיה, ברדיו וברשתות החברתיות במצרים, והנשיא קורא לפעול בנושא "לטובת האינטרס הלאומי של מצרים".

ליצן מארגון צדקה משמח ילדים עניים בקהיר, פברואר 2019 (צילום: AP Photo/Amr Nabil)

בעבר, ניסיונות דומים בעידן הנשיא חוסני מובארכ נשאו פירות צנועים, שכן באזורים הכפריים במצרים עדיין מקובל להוליד הרבה ילדים, כדי שיעבדו יחד עם ההורים בחלקת האדמה המשפחתית. מובארכ אף ספג ביקורת רבה בגין המדיניות הזאת. בעידן הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי הביקורת הזו כמעט ולא נשמעת, אך השאלה היא האם המדינה המצרית יכולה ליישם ביעילות מדיניות ילודה בסגנון הסיני, כאשר שתי המדינות שונות זו מזו באופן מהותי.

על פי ההערכות של האו"ם, בשנת 2025 ארץ הנילוס והפרעונים תחווה מחסור חמור במשאבים, ואם היא לא תוכל להשתלט על הבעיה הדמוגרפית שלה עד אז, היא תתקשה להעניק גישה חופשית למים ולמזון לאוכלוסייתה ההולכת וגדלה.

אילוסטרציה, ילדים משכונת מצוקה במצרים, מאי 2018 (צילום: AP Photo/Nariman El-Mofty)

3

הבת של נשיא לבנון בעד שלום

קלודין עאון, בתו של נשיא לבנון מישל עאון, עוררה סערה כאשר אמרה בראיון לרשת הלבנונית אל-ג'דיד, ש"אינה מתנגדת לשלום עם ישראל". כמובן, בתנאי שייפתרו סכסוכי הגבול וסוגיית הפליטים הפלסטינים.

כאשר לבנון וישראל מנהלות במקביל שיחות נדירות על קו הגבול הימי, ועאון האב רמז בעצמו לפני כמה שבועות שאינו שולל שיחות עם ישראל, לרגע נדמה כי התהפכו היוצרות, וביירות מושיטה ענף זית במקום לאיים בטילים ובכיבוש הגליל.

אך ההתבטאות של קלודין עאון, דמות ציבורית ידועה בזכות עצמה, עוררה כעס רב בלבנון, וגולשים רבים כינו אותה "בוגדת" ודרשו שתתנצל על הדברים שאמרה.

בחיזבאללה העדיפו שלא להגיב על דבריה עאון – בתו של הנשיא שהיה מועמד מובהק של ארגון הטרור למשרה הרמה במדינה – אך כרגע לא נראה שיש לארגון השיעי הקיצוני כוונה לשנות את ייעודו ואת משנתו.

ראשי חיזבאללה יודעים היטב שהמצב בלבנון מתוח מאוד, ושמלחמה נוספת עם ישראל תפגע קשות גם בהם. "מפלגת אללה" ממשיכה להחזיק את לבנון בגרונה, והיא הייתה זו שהביאה למינויו מחדש של ראש הממשלה סעד אל-חרירי. אך במקביל, הארגון יודע להכיל את המגעים בין המשלחת הלבנונית הרשמית לישראל על הגבול הימי. השלום בין ישראל ללבנון, לפיכך, עדיין לא נראה באופק.

ترسيم الحدود وحلّ ملفّ اللاجئين الفلسطينيين وحماية الموارد الطبيعيّة التي نعول عليها للنهوض باقتصادنا، هي من الخطوات الأساسية التي يجب أن تحدث، للحديث عن سلام مع إسرائيل. أنا أدافع أولاً عن مصالح بلدي وعن سيادته واستقلاله.@josephinedeeb @AlJadeed_TV
٥/١٠

— Claudine Aoun (@claudineaoun) October 25, 2020

4

ערב הסעודית מבטלת את ה"כפאלה"

בריאד ממשיכים ליישם את הרפורמות שאותן יזם יורש העצר, הנסיך מוחמד בן סלמאן, עוד לפני פרוץ משבר הקורונה הממלכה ובעולם. הפעם נמצאת על הפרק מערכת ה"כפאלה", שיטת אפוטרופסות שהסדירה את היחסים בין העובדים הזרים הרבים בערב הסעודית (כ-7-10 מיליון בני אדם) לבין המעסיקים שלהם.

המערכת הזאת מנעה מהעובדים שהגיעו לממלכה את החופש שלהם, במיוחד כאשר היה מדובר באזרחי מדינות אפריקאיות או מדינות אסיאתיות עניות.

עובדי ניקיון באתרים הקדושים לאסלאם בסעודיה, יולי 2020 (צילום: Saudi Media Ministry via AP)

ככל הנראה, המערך הזה יוחלף בחוזים חדשים בין העובדים למעסיקיהם, כאשר העובדים יורשו לעבור בין המעסיקים, וגם לנוע בחופשיות גדולה יותר בממלכה.

בעבר, ארגוני זכויות אדם ביקרו באופן חריף את ההפרות של זכויות העובדים הזרים בערב הסעודית, וסיפורים על מטפלות או עובדות ניקיון שנרצחו או עברו התעללות קשה התפרסמו בעולם לעתים תכופות. בן סלמאן, שמנסה לשפר את התדמית של ארצו, קיבל החלטה על ביטול ה"כפאלה" כבר לפני כשנתיים, אך הרפורמה החשובה הזאת תצא לפועל רק עכשיו – בגלל משבר הקורונה.

סעודים מציינים את יום היווסדות המדינה, עם תמונות המלך ויורשו, ספטמבר 2020 (צילום: AP Photo/Amr Nabil)

5

יום ההולדת של הנביא

ביום חמישי השבוע ציינו מיליוני מוסלמים את יום הולדתו של הנביא מוחמד. מדובר בחג, שבכמה מדינות מוסלמיות נמשך שלושה ימים. הנביא מוחמד נולד בעיר מכה למשפחת האשם משבט קורייש, בשנת 570 לספירת הנוצרים. יום הולדתו חל ב-12 בחודש רביע הראשון, החודש השלישי בלוח השנה המוסלמי.

יום הולדתו של הנביא לא נחגג במהלך חייו, אלא לאחר מותו, מתוך הכבוד שרוחשים כלפיו המאמינים. יום ההולדת הוא מועד שאינו מופיע בכתבי הקודש המוסלמיים, אלא נקבע בעבר על פי הסכמה בתוך הקהילה המוסלמית.

דיוקן של מוחמד. בכל ציור של קדוש מוסלמי חייבים להתקיים שני תנאים: לא יהיה דיוקן לפניו; וראשו, או כולו, יהיה עטוף בלהבת אש או אור. הדיוקן נוצר סביב 1595 באיסטנבול, על ידי אמן לא ידוע (צילום: נחלת הכלל, ויקיפדיה)

את יום הולדתו מציינים בתהלוכות של בני נוער ובקריאת סיפור חייו של הנביא המופיע בספר ה"סירה", שהוא ספר הכולל את תולדות חייו. הספר, שנכתב במאה ה-8 לספירה על ידי מוחמד אבן אסחאק, שוכתב במאה ה-9 על ידי אבן השאם.

בכל מדינה ערבית חוגגים את יום הולדתו של הנביא בצורה קצת אחרת. במצרים, למשל, נהוג לאכול ממתקים מיוחדים מסוכר ואגוזים בשם "ארוסת א-נביא", ולהעניק לילדים מתנות – לרוב, דברי מתיקה.