אילוסטרציה (צילום: istockphoto/Konosh Oleksandra)
istockphoto/Konosh Oleksandra

ישראל ממוקמת במקום טוב בהשוואה לעולם במדד תמותת התינוקות, אך בחינה לפי מגזרים מציגה תמונה מבהילה ● סיכויו של תינוק יהודי לשרוד את השנה הראשונה לחייו גבוהים פי-חמישה בהשוואה לתינוק שנולד ברהט או בכסייפה ● המדינה מייחסת זאת למומים גנטיים, אבל מומחים מצביעים בעיקר על חוסר הנגישות של מערכת הבריאות לנשים ערביות ובדואיות ● "הן מגיעות לבית החולים בפעם הראשונה ללידה"

"כשאישה חוזרת הביתה עם תינוק חדש ואין בבית שלה תנאי מחיה בסיסיים, כמו חיבור למים ולחשמל, כיצד היא יכולה לשמור על בריאותו? הסיכוי למוות בעריסה גדל ללא קירור בקיץ וחימום בחורף".

דברים אלה, של האפידמיולוגית החברתית, פרופ' נהאיה דאוד, מתייחסים לנתונים הקשים אודות תמותת התינוקות אשר עולים מדוח של ארגון רופאים לזכויות אדם, שדן באפליה מבנית של שירותי הבריאות בישראל.

סיכוייו של תינוק שזה עתה נולד לשרוד את השנה הראשונה לחייו תלויים במקום היוולדו, ומתברר שהטענה הזו נכונה גם לתוך ישראל פנימה ב-2020.

הסיכוי של תינוק שנולד בתל אביב או בשכונות היהודיות של חיפה להגיע לגיל שנה גבוה פי-שניים מהסיכוי של תינוק שנולד באום אל-פחם או בבאקה אל-גרבייה (4.1 תינוקות מתים לכל אלף לידות), גבוה פי-חמישה מסיכויו של תינוק שנולד ברהט (10.5 מתים לכל אלף לידות), וגבוה פי-שמונה מתינוק שנולד בכסייפה, ישוב בדואי בדרום הארץ (16 תינוקות מתים לכל אלף לידות).

שיעור תמותת תינוקות משמש מדד לרמת ההתפתחות של מדינות, ומבדיל בין מדינות מפותחות לבין מדינות עולם שלישי. הנתון הזה משמש אינדיקטור למצב בריאות האוכלוסייה, לרמת העוני, לסטטוס החברתי-כלכלי וכן לזמינות ולאיכות של שירותי הבריאות הניתנים.

בעוד שבמדד תמותת תינוקות ישראל ממוקמת במקום טוב בהשוואה לממוצע ה-OECD, עם 3.1 תינוקות מתים לכל אלף לידות, לעומת 4.1 תינוקות מתים לכל אלף לידות במדינות המפותחות, קיים פער גדול בין תמותת תינוקות במגזר היהודי (2.4 לאלף לידות) לבין תמותת תינוקות במגזר הערבי (5.4 לאלף לידות).

לאורך השנים נרשמה ירידה קבועה במדד בשני מגזרי האוכלוסייה, אך יחס תמותת התינוקות בין שני המגזרים נשאר יציב. מצבה של האוכלוסייה הבדואית, המסווגת בנתוני הלמ"ס כחלק מהאוכלוסייה הערבית, הוא הגרוע מכולם.

"במשך שנים המדינה ייחסה את הנתון הקשה של תמותת תינוקות במגזר הערבי למומים גנטיים, כתוצאה מנישואים בתוך המשפחה בחברה הבדואית והערבית", מסביר ד"ר (PHD) יותם רוזנר, ראש תחום מחקר בארגון רופאים לזכויות אדם ומחבר הדוח. "אבל ברור שמדובר בשיח פוליטי שמאשים את הקורבן, ומאפשר למדינה להתנער מאחריות. הנתון של תמותת תינוקות מצטרף לנתונים עקביים על תחלואה גבוהה יותר ותוחלת חיים נמוכה יותר במגזר הערבי והבדואי, והסיבה העיקרית לכך היא מערכת בריאות שאינה שוויונית ולא נגישה לאוכלוסיות אלו".

"הנתון של תמותת תינוקות מצטרף לנתונים עקביים על תחלואה גבוהה יותר ותוחלת חיים נמוכה יותר במגזר הערבי והבדואי, והסיבה העיקרית לכך היא מערכת בריאות שאינה שוויונית ולא נגישה לאוכלוסיות אלו"

ד"ר זויה אזברגה, מומחית לרפואת נשים בדרום, מתייחסת בדוח לחוסר המודעות של נשים מהמגזר הבדואי לחשיבות של בדיקות גנטיות ורפואת נשים, אך מפנה אצבע מאשימה לחוסר הנגישות של מערכת הבריאות לצורכיהן, ומדגימה כיצד רצף של עובדות חיים בנאליות קובע את יכולת ההישרדות של כל תינוק: "כמעט 18% מהנשים ההרות בכפרים הבלתי מוכרים לא מצליחות להגיע לרופא נשים. הן באות אלינו בפעם הראשונה לבית החולים ללידה, בלי אף מעקב שהיו בו קודם.

"מה מתחבא כאן? כאן מתחבאות כל המחלות הגנטיות, וכל המומים המולדים שאנו לא יודעים עליהם דבר, וכאן מתחבאת גם סוכרת היריון. אנו יודעים שכמעט 30%-40% מהנשים בהיריון לוקות בסוכרת היריונית, ושאנו לא מטפלים בהן. המרחק מביתן לבית חולים, לטיפת חלב, או למרפאה כל כך גדול, שכשהן אמורות ללכת אותו במזג אוויר קשה מאוד, חלקן עוצרות ואומרת, 'זו לא חובה בשבילי'".

פרופ' נהאיה דאוד, היא מומחית לאי-שוויון בבריאות בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון, והיא גם חברה בצוות מומחים אזרחי למאבק במשבר הקורונה. פרופ' דאוד, שחקרה את הנושא ונפגשה עם מאות נשים במגזר הערבי והבדואי, בכפרים המוכרים והלא-מוכרים בדרום, סבורה כי המומים הגנטיים לבדם לא יכולים להסביר את היקף תמותת התינוקות.

פרופ' נהאיה דאוד
פרופ' נהאיה דאוד

לדבריה, "נושא המומים הגנטיים נחקר רבות בארץ, והוא מופיע כאחד הגורמים לתמותת תינוקות, אבל הוא ממש לא הסיבה העיקרית. אלה חסמים כלכליים וחסמי נגישות לבריאות שמקשים על האמא לשמור על בריאות התינוק. ראיתי בתים שאין בהם אפילו מקרר כדי לשמור על הפורמולה בקיץ החם, ובתים שאין בהם כסף בשביל לקנות את הפורמולה. ראיתי בתים ללא תנאי מחיה בסיסיים, כמו חיבור למים ולחשמל.

"במקרים רבים קורה שהתינוק חולה ויש לו חום גבוה, אבל אין מי שייקח את האישה עם התינוק לרופא, אין לה רכב לעשות זאת בעצמה, וגם אין תחבורה ציבורית ליישוב שבו היא מתגוררת (לרוב מדובר ביישובים לא מוכרים, א.ט.א).

"לפעמים עוברות שעות רבות עד שהתינוק מקבל טיפול רפואי. חדרי המיון בבאר שבע מלאים בילדים ובתינוקות בדואים. בהעדר מניעה וטיפול, הם מגיעים למצבים בריאותיים קשים", אומרת פרופ' דאוד.

"נושא המומים הגנטיים נחקר רבות בארץ, והוא מופיע כאחד הגורמים לתמותת תינוקות, אבל הוא לא הסיבה העיקרית. אלה חסמים כלכליים וחסמי נגישות לבריאות, שמקשים על האמא לשמור על בריאות התינוק"

כ-80 אלף איש חיים בישובים הבלתי מוכרים בנגב, וברובם אין חיבור לתשתיות חשמל או מים. שיעור הפריון ביישובים אלה גבוה, ובדרך כלל מייחסים זאת להיעדר השכלה ותעסוקה בקרב נשים, ולהיעדר תכנון משפחה. התנאים שגורמים לפריון גבוה, ומחלישים את האישה, הם גם הגורמים לתמותת התינוקות הרבה.

אבל לדברי פרופ' דאוד, גם המסורת הפוליגמית במגזר הבדואי, שפוגעת קשות ביכולתן של נשים במגזר לשמור על בריאותן שלהן ובריאות ילדיהן, מרעה את המצב. "אם הגבר הוא היחיד שמפרנס, ויש לו כמה נשים והרבה יותר ילדים ממי שנשוי לאישה אחת, אותה ההכנסה שלו מתחלקת בין כולם. יש תחרות בין כולם על ההכנסה, וזה פוגע קשות ברמת החיים של הנשים ושל הילדים.

"נשים בנישואים פוליגמיים מספרות על קושי אמיתי לזכות לתמיכה מהסביבה שלהן במהלך ההיריון, וגם אחרי הלידה. אם אישה בדואית בהיריון סובלת ממצוקה בלילה, והגבר נמצא באותו זמן עם אישה אחרת, כשהיא תדפוק על הדלת ותבקש עזרה, זה יכול להתפרש כקנאה ולא כקריאת מצוקה אמיתית. זה פוגע גם בבריאות של האישה וגם בבריאות של העובר".

יש מי שיאשים את החברה הבדואית במצוקותיה, ויטען כי הם בוחרים להמשיך לגור בישובים לא מוכרים וכי הם בוחרים בפוליגמיה. מה המדינה יכולה לעשות?

פרופ' דאוד: "ריבוי נשים אולי אסור בחוק הישראלי, אבל החוק הזה לא נאכף בפועל. המדינה חייבת לאכוף את החוק נגד פוליגמיה, ולצאת נגד התופעה בצורה חריפה. פוליגמיה מחלישה נשים, ואסור לנו בשום אופן להאשים אותן במצב הזה.

"גם ילדים עד גיל 18 לא יכולים לבחור לעזוב את הבית, ולכן המדינה צריכה לדאוג להם, ולספק להם את השירותים ואת כל הצרכים שהם זקוקים להם".

מחסור באחיות טיפות חלב במגזר הערבי

תמותת תינוקות נרחבת קיימת לא רק במגזר הבדואי, אלא במגזר הערבי כולו, בין היתר עקב מחסור בשירותי בריאות ביישובי החברה הערבית, ובכפרים הבלתי מוכרים. בוועדה המיוחדת לזכויות הילד שהתקיימה ב-26 באוקטובר בכנסת, דווח על מחסור בתחנות טיפות חלב ובאחיות טיפות חלב במגזר, מחסור ברופאים גניקולוגים וגנטיקאים ומחסור בפסיכיאטרים לטיפול בדיכאון אחרי לידה.

דאוד מציינת כי שיעור הנשים שסובלות מדיכאון, שמסכן הן את האם והן את היילוד, גבוה פי-שניים עד פי-שלושה ביישובי המגזר הערבי, לעומת המגזר היהודי. "מי יטפל בהן? רק 2% מתוך הרופאים הפסיכיאטרים בישראל הם מהמגזר הערבי, ורק 0.5% מהפסיכיאטרים שמתמחים בילדים באים מהמגזר".

הפגנה נגד אלימות נשים, דצמבר 2018 (צילום: מרים אלסטר. פלאש 90)
אילוסטרציה, הפגנה נגד אלימות כלפי נשים, דצמבר 2018 (צילום: מרים אלסטר. פלאש 90)

לדברי ד"ר חסאן ג'סאר, רופא ילודים ופגים בבית חולים "המשפחה הקדושה" בנצרת, תמותת התינוקות בחברה הערבית היא רק קצה הקרחון של בעיית התחלואה הקשה במגזר, בעיקר בקרב ילדים. "על כל תינוק שמת, יש עשרות תינוקות וילדים שחיים עם מחלות קשות ומומים מולדים", הוא אומר.

"חוסר המודעות של נשים לצורך בבדיקות גנטיות ומעקב היריון קריטי במקרה הזה. רק עכשיו נולד לנו תינוק עם מצוקה נשימתית קשה, וגילינו שיש לו שתי דודות עם אותה המחלה בדיוק. יכול להיות שיש גן במשפחה הזו, ושניתן היה לצפות לכך או למנוע את זה. זה תינוק שיסבול כל החיים, ואולי לא יגיע לגיל שנה.

"חוסר המודעות של נשים לצורך בבדיקות גנטיות ומעקב היריון קריטי במקרה הזה. רק עכשיו נולד לנו תינוק עם מצוקה נשימתית קשה, וגילינו שיש לו שתי דודות עם אותה המחלה בדיוק"

"אישה קשת יום, שיש לה עוד שבעה ילדים בבית, ואין לה שום עזרה, לא יודעת אפילו שעליה ללכת לקופת חולים או לטיפת חלב ולעשות בדיקות היריון ומעקב. לעתים היא לא מבינה את החשיבות של הבדיקות האלה, כי אין הסברה בנושא.

"גם מצד קופות החולים וטיפות החלב הייתי מצפה ליותר פיקוח. האם יש מעקב אחר מצבן של הנשים והתינוקות? אם אישה לא הגיעה למעקב היריון או לחיסון של התינוק, מישהו בודק איפה היא? מה מצבה? האם מישהו בודק שהאחיות באמת עושות את המעקב הזה? חייבת להיות רגולציה של המדינה בנושא הזה".

אחד החסמים לביצוע בדיקות היריון במגזר הערבי קשור לעלויות הגבוהות שלהן. מדובר בבדיקות שאינן נמצאות בסל הבריאות, וכרוכות בתשלום גבוה, כך שנשים שידן אינה משגת אותן, נמנעות מלבצע אותן. "אני רואה את הזלזול של הרשויות בחקירת מקרי המוות של הילדים", אומר לי ד"ר ג'סאר.

לדבריו, "אישה שילדה אצלנו לפני כמה חודשים איבדה את שני ילדיה – בגיל 3 ובגיל 5, והרשויות לא יודעות ממה מתו הילדים. כשאנחנו משחררים את התינוק הזה הביתה, אנחנו לא יודעים אם לאחים שלו הייתה מחלה גנטית שהם מתו ממנה, וגם הוא עלול לסבול ממנה, או שאולי האמא בכלל מסוכנת לתינוק".

הפגנה למען זכויות הבדוואים בצומת הכניסה לא-זרנוג. ינואר 2020 (צילום: עומר שרביט)
אילוסטרציה, הפגנה למען זכויות הבדואים בצומת הכניסה לאלזרנוג-אבו קוידר, ינואר 2020 (צילום: עומר שרביט)

לחייב ניתוח לאחר המוות

בדיון בכנסת צוין כי אין כיום כל חובה לנתח גופת תינוק שמת, אלא אם עולה חשד לפלילים. במסקנותיה, המליצה הוועדה למשרד הבריאות ולמשרד המשפטים לחייב ביצוע ניתוח שכזה בכל מקרה של מות תינוק, כדי לאתר מומים שעשויים היו להיות סיבת המוות, ולנסות למנוע לידת ילד נוסף עם מום זהה.

גם פרופ' דאות תומכת בניתוח תינוקות לאחר המוות: "יש עוד נתון מדאיג בארץ, שאנו לא יודעים להסביר, והוא שהתמותה של תינוקות בנות גבוהה יותר מתמותת תינוקות בנים בחברה הערבית והבדואית, וזה הפוך מהמגמה שיש בכל העולם. ייתכן שנתיחה וחקירה של מקרי מוות תוכל לשפוך אור על התופעה הזו".

ח"כ יוסף ג'בארין (צילום: Hadas Parush/Flash90)
ח"כ יוסף ג'בארין (צילום: Hadas Parush/Flash90)

בניסיון להתמודד עם תמותת התינוקות במגזר, הוכנה ב-2018 תכנית לפיתוח שירותי בריאות בישובים הערביים, אך היא טרם תוקצבה, וכלל לא מופיעה בתכנית החומש לחברה הערבית שאושרה לפני שבוע בממשלה (מתוקף החלטה 922). גם תכנית להכשרת אחיות מהחברה הערבית-הבדואית בנגב, שהתקיימה באוניברסיטת בן גוריון, סיימה מחזור אחד, ולא חודשה מאז.

ח"כ יוסף ג'בארין, יו"ר הוועדה לזכויות הילד, אמר השבוע לזמן ישראל, כי "למרות שאני מכיר היטב את ההזנחה הקשה של שירותי הבריאות בחברה הערבית, הנתונים הללו השאירו אותי בהלם. המספרים המזעזעים של תמותת תינוקות מהמגזר הערבי, ואי-השוויון המחפיר בהשוואה למגזר היהודי, הם תוצאה של אפליה ארוכת שנים".

התכנית לפיתוח שירותי בריאות ביישובים הערביים טרם תוקצבה, ולא מופיעה בתכנית החומש לחברה הערבית שאושרה בממשלה.  תכנית להכשרת אחיות ערביות-בדואיות, סיימה מחזור אחד, ולא חודשה מאז

לדבריו, "המדינה חייבת להתעשת ולהשקיע בבריאות הציבור הערבי, אבל כרגע נראה שאין לה שום תכניות. נדרשת תכנית חירום, לרבות הקמה של עשרות מרכזי טיפות חלב חסרים, והשלמת מאות תקנים חסרים של אחיות ערביות".

הוועדה תקיים דיון מעקב בנושא בעוד שלושה חודשים.

אוהל בדואי במדבר יהודה. אוקטובר 2019 (צילום: Sara Klatt/Flash90)
אוהל בדואי במדבר יהודה. אוקטובר 2019 (צילום: Sara Klatt/Flash90)
עוד 1,585 מילים
סגירה