הנשיא טרומן עם בתו מרגרט (מימין) במועדון העיתונות הלאומי בוושינגטון, 13 בדצמבר 1950. משמאל, דרוסי סניידר הורטון, חברתה של מרגרט ובתו של שר האוצר ג'ון וו. סניידר (צילום: AP Photo/Herbert K. White)
סגן הנשיא האפרורי שהפתיע בקלפי

המופע של טרומן

ראיון

גם לפני 72 שנה, האמריקאים יצאו לקלפי כדי לבחור את מנהיג העולם החופשי ● איש לא נתן סיכוי לסגן הנשיא לשעבר הארי טרומן והתקשורת אף מיהרה להכריז על הפסדו ● אבל הפוליטיקאי שירש את רוזוולט, תמך בהקמת ישראל ופעל למען השחורים באמריקה, הצליח להיבחר בעצמו לתפקיד ● איי ג'יי בֵּיים, שפרסם ביוגרפיה של טרומן, מוצא נקודות דמיון מפתיעות בין הבחירות אז לאלו של היום

מירוץ הבחירות לנשיאות ארצות הברית השנה אולי כולל הרבה אירועים ותפניות, אבל הוא עדיין מתקשה להתעלות על הבחירות של 1948. באותה שנה, הנשיא הדמוקרטי המכהן, הארי ס' טרומן, התמודד מול שלושה יריבים – המאיים שבהם היה המועמד הרפובליקני, מושל ניו יורק, תומס דיואי.

זו הייתה תקופה של התפתחויות רבות חשיבות בהיסטוריה האמריקאית והעולמית, והתקשורת ועורכי הסקרים – שהאמינו כי דיואי ניחן בכישורים ההולמים יותר את התקופה – חזו באופן גורף את ניצחונו. למחרת הבחירות, "השיקגו טריביון" פרסם בעמוד הראשי שלו את הכותרת "דיואי מביס את טרומן". אבל למעשה, כולם טעו: טרומן ניצח באופן בלתי צפוי.

בבחירות הראשונות שנערכו בארה"ב אחרי מלחמת העולם השנייה, טרומן זכה בנשיאות בזכות עצמו, לאחר שקודם לכן נכנס לתפקיד בעקבות מותו של פרנקלין דלאנו רוזוולט. מירוץ הבחירות מתועד בספר חדש מאת העיתונאי איי ג'יי בֵּיים, "דיואי מביס את טרומן: בחירות 1948 והקרב על נשמתה של אמריקה" (באנגלית).

כשהוא לא כותב על מכוניות ל"וול סטריט ג'ורנל", ביים כותב ספרים על נושאים כמו תעשיית הרכב במלחה"ע ה-2 והיריבות בין פורד לפרארי על מסלולי המירוצים בשנות ה-60. ספרו החדש הוא השני ברצף על טרומן. כותרתו משקפת את כותרת העיתון הנבואית, ועל הכריכה מוצג טרומן המנופף בעותק של העיתון.

נשיא ארה"ב הארי טרומן עם מהדורת יום הבחירות של השיקגו דיילי טריביון, שהכריז בטעות על תבוסתו בבחירות (צילום: AP Photo/Byron Rollins)
טרומן עם גיליון השיקגו דיילי טריביון, שהכריז בטעות על תבוסתו בבחירות (צילום: AP Photo/Byron Rollins)

"בשני הספרים שלי על טרומן רציתי להתמקד בנרטיבים מאוד ספציפיים שיש להם התחלה, אמצע וסוף שמגיע לשיא", ביים אומר בראיון לזמן ישראל.

הנושא הרגיש של ישראל עובר בספר כחוט השני, לרבות הרגע הדרמטי שבו המדינה הטרייה, שנלחמה על עצמאותה, הפכה ל"הפתעת אוקטובר" בקמפיין הבחירות.

לפני 72 שנים, ב-28 באוקטובר 1948, טרומן גילה כי מזכיר המדינה ג'ורג' מרשל עומד להביע תמיכה פומבית, ללא הסכמתו, בתכנית שלום של האו"ם שנקראה על שם המתווך שלה, הרוזן פולקה ברנדוט. התכנית הכירה הן במדינה יהודית והן במדינה ערבית בפלשתינה, אך לא זכתה לתמיכה מצד ממשלת דוד בן-גוריון.

"זו הייתה יכולה להיות השפלה עצומה עבור הנשיא, וזה לבטח היה עולה לו בקול היהודי ב-2 בנובמבר", כותב ביים, בהתייחס למועד הבחירות של אותה שנה.

טרומן פתר את הבעיה בכך ששלח למרשל שני מברקים נפרדים, מוצפנים. באחד הורה לו שלא לפרסם תגובות ללא התייעצות עם הנשיא, ובשני ביקש ממנו לעשות כל מאמץ "להימנע מלנקוט עמדה ביחס לפלשתינה" עד למחרת יום הבחירות, והוסיף כי אם האו"ם יקיים הצבעה לפני מועד זה, על ארה"ב להימנע.

באותו ערב, בעצרת במדיסון סקוור גארדן, טרומן "העלה את הנושא המרכזי של הלילה: ישראל", כותב ביים. "בניו יורק – שהיו בה ככל הנראה יותר יהודים מאשר בארץ – הוא חזר על תמיכתו במצע הדמוקרטי. מבלי להתחייב להכרה דה-יורה בממשלה הישראלית החדשה, טרומן הבטיח לתמוך בהצלחת האומה החדשה".

איי ג'יי ביים, מחבר הספר "דיואי מביס את טרומן" (צילום: Courtesy)
איי ג'יי ביים, מחבר הספר (צילום: Courtesy)

בראיון טלפוני, ביים מכנה את טרומן "המנהיג הראשון בעולם שתמך בישראל". ועדיין, לדבריו, "מכל האתגרים הקשים שניצבו בפניו, אף אחד לא היה מסובך כל כך כמו נושא העם היהודי והמולדת היהודית".

הנושא זכה להתייחסות לא רק מצדו של טרומן אלא, גם מצד חלק מיריביו במירוץ הבחירות – בייחוד דיואי ומועמד המפלגה הפרוגרסיבית הנרי וולאס, שקדם לטרומן כסגן הנשיא הראשון בממשל רוזוולט. המועמד הרביעי, מושל דרום קרוליינה סטרום ת'ורמונד, התרכז בהגנה על מדיניות ההפרדה בדרום ארצות הברית כחבר מפלגת הדיקסיקרטים, שהתפלגה מהמפלגה הדמוקרטית.

בסוף שנות ה-40, הן היהודים והן הערבים טענו לקשר היסטורי לאדמות הארץ. התנועה הציונית ביקשה להקים בהן מולדת יהודית, שיתיישבו בה גם ניצולי שואה. אולם הארץ כבר שימשה בית לאוכלוסייה פלסטינית, ומדינות ערב התנגדו לתכנית הציונית. האו"ם התחבט כיצד להתמודד עם הסוגיה. כמוהו גם טרומן.

"טרומן באמת רצה לתמוך בהקמתה של מולדת יהודית", אומר ביים. "הוא גם היה מוטרד מבחינה פוליטית. הרבה תומכים חזקים של המפלגה הדמוקרטית לא היו תורמים לקמפיין שלו, אם הוא לא היה מביע תמיכה במדינת ישראל".

"טרומן באמת רצה לתמוך בהקמתה של מולדת יהודית. הוא גם היה מוטרד מבחינה פוליטית. הרבה תומכים חזקים של המפלגה הדמוקרטית לא היו תורמים לקמפיין שלו, אם הוא לא היה מביע תמיכה במדינת ישראל"

אחד הקולות הפרו-ישראליים בחוגי הנשיא היה אדי ג'ייקובסון, יהודי אמריקאי ששירת עם טרומן במלחמת העולם הראשונה. אחריה, השניים היו שותפים לעסק של בגדי גברים בקנזס סיטי. העסק כשל, אבל החברות ביניהם נמשכה. לאחר שטרומן התמנה לנשיא, ג'ייקובסון כתב לחברו והביע תמיכה במולדת היהודית.

המסמכים והמכתבים של ג'ייקובסון היו "נוגעים מאוד", אומר ביים, שתיאר את המסר שלהם לנשיא כך: "העם היהודי זקוק לעזרתך. אני רוצה שתעניק לו אותה".

הנשיא הארי טרומן מקבל חנוכיית ארד כמתנת יום הולדת מדוד בן-גוריון, 8 במאי 1951 (צילום: AP Photo/Henry Griffin)
הנשיא טרומן מקבל חנוכיית ארד כמתנת יום הולדת מדוד בן-גוריון, 8 במאי 1951 (צילום: AP Photo/Henry Griffin)

הספר מראה כי טרומן חש לעתים תסכול מהציונים. לצד זאת, מחלקת המדינה ומחלקת ההגנה התנגדו להקמת מדינה יהודית באזור. באותן שנים ארה"ב ייבאה יותר נפט מאשר הפיקה בעצמה, וחששה שאם תפרוץ מלחמת עולם חדשה עם מוסקבה, היא תזדקק לנפט המזרח תיכוני או שתנחל תבוסה מהירה, אמר ביים.

הסכסוך הערבי-ישראלי החריף. ב-17 בספטמבר 1948, המתווך מטעם האו"ם ברנדוט נרצח על ידי הלח"י. חודש לאחר מכן, ג'יימס מקדונלד, דיפלומט ממחלקת המדינה, הביע חשש לגורלם של 400 אלף פליטים פלסטינים, והעריך כי 100 אלף קשישים, נשים וילדים עלולים למות בשל תנאי מזג אוויר קשים ומחסור.

עמדתו של טרומן כלפי ישראל הייתה בסופו של דבר זהירה יותר מכפי שדרשו כמה מהציונים ומיריביו במסע הבחירות. ביים מציין כי הנשיא הציע לישראל "תמיכה דה-פקטו", שניתנה לה עם הכרזת עצמאותה. "זה היה זמני, עד שמדינת ישראל תקיים בחירות דמוקרטיות", הוא אומר. על פי הספר, לא זו בלבד שיריביו וולאס ודיואי תמכו במדינת היהודים, אלא שהם הבטיחו יותר ממה שהציע טרומן.

"חשוב לזכור שטום דיואי נחשב למועמד המועדף לזכות", אומר ביים. "הוא היה אהוד מאוד כמושל מדינת ניו יורק, שמתגוררת בה האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר בארצות הברית. הוא השמיע הבטחות מבלי להיות מחויב למחלקת המדינה או למחלקת ההגנה של ארצות הברית. הוא היה יכול להשמיע הבטחות בקלות רבה יותר מאשר טרומן". זה כלל רגע אחד ב-22 באוקטובר, שבו המושל "הבטיח במרומז תמיכה מיידית דה-יורה (בישראל), או כך נראה היה", הוא כתב בספרו.

טרומן, שהיה נתון בלחץ בעקבות מעשיהם של דיואי מצד אחד ושל מזכיר המדינה מרשל מצד שני, מצא דרך להתמודד עם הנושא המורכב. היו לא מעט נושאים כאלה ומבחנים כאלה שהיה עליו להתמודד איתם. נוסף על הכרזת העצמאות של ישראל, אותה שנה ידעה את הנהגת האינטגרציה בכוחות המזוינים של ארצות הברית, את תכנית מרשל (שנקראה על שמו של מזכיר המדינה), את הניסויים בנשק גרעיני, את הסגר על ברלין ואת "הבהלה האדומה". לדברי ביים, מבין כל הנושאים האלה הייתה לנשיא רגישות מיוחדת כלפי שניים: ישראל וזכויות האזרח. "הרבה אנשים האשימו אותו" שהוא תומך בישראל "רק כדי להבטיח את הקול היהודי. זה פגע בו. לא היה מדובר במהלך פוליטי, אלא בחובה מוסרית".

הנשיא הארי טרומן מגיע לאירוע פוליטי בקנזס סיטי ב-29 בספטמבר 1949 (צילום: AP Photo)
הנשיא הארי טרומן מגיע לאירוע פוליטי בקנזס סיטי ב-29 בספטמבר 1949 (צילום: AP Photo)

בנוסף, לדבריו, "טרומן היה הנשיא הראשון שחיזר אחר הקולות המצביעים האפריקאים-אמריקאים". ביים מציין כי שחורים נעדרו זכות הצבעה במדינות רבות בדרום ארצות הברית במשך דורות, ומוסיף כי "בדיוק כמו התמיכה (של טרומן) בישראל, (זכויות האזרח) היו נושא פוליטי ומוסרי".

הנושאים השתלבו בימים האחרונים של מסע הבחירות. לאחר שטרומן נשא את נאומו על ישראל במדיסון סקוור גארדן, הוא ביקר למחרת בשכונת הארלם ונשא שם נאום היסטורי על זכויות אזרח. בין שני הנאומים, הציונים קיימו עצרת לילה במלון בולטימור, שאירח את הנשיא בזמן שהותו בניו יורק, וחברו ג'ייקובסון הגיע לשם בבוקר ה-29 באוקטובר לישיבה על תכנית הפעולה.

לבסוף, הייתה עוד דרמה אחת: יום הבחירות. "במשך דורות רבים אחרי מלחמת העולם הראשונה, היו רק שני אירועים שבהם כל אדם בארצות הברית זכר איפה הוא היה ומה הוא עשה באותו הזמן", אומר ביים. "האחד הוא המתקפה על פרל הארבור והשני – הידיעה על ניצחונו של טרומן".

"דיואי מביס את טרומן" מאת איי ג'יי ביים (צילום: Courtesy)
עטפת הספר "דיואי מביס את טרומן" (צילום: Courtesy)

על האירוע השני הוא אומר: "ידעתי איך לספר את הסיפור בצורה שתתפוס את הקוראים. זה לא היה רק 'טרומן מנצח, דיואי מפסיד'. רציתי שהם ירגישו את השוק של החיים שלהם ברגע השיא".

באופן כללי, יש הרבה קווים מקבילים בין מירוץ הבחירות ההוא לזה של היום. "עליית הלאומנות הלבנה, האלימות נגד אפריקאים-אמריקאים", אןמר ביים. "רמה הפחד והחרדה שאחזו בתושבים. האופן שבו המועמדים התייחסו לפחד מפני מלחמה עם הסובייטים, הניסויים בנשק אטומי, הסגר על ברלין… הבהלה האדומה.

"במשך דורות אחרי מלחמת העולם הראשונה, היו רק שני אירועים שבהם כל אדם בארצות הברית זכר איפה הוא היה ומה הוא עשה באותו הזמן. האחד הוא המתקפה על פרל הארבור והשני – הידיעה על ניצחון טרומן"

לדבריו, "אנשים בוושינגטון היו חסרי שקט לגבי הסיפורים האלה. 'האם אלה היו עובדות או תיאוריות קונספירציה?' זה היה מאוד רלוונטי לקראת הבחירות הנוכחיות. אפילו סביב המגפה, יש היום כל כך הרבה פחד וחרדה".

מה שהפך את הבחירות ההן לכל כך בלתי נשכחות היה שהמומחים של התקופה חזו בביטחון את ניצחונו של דיואי. ב-2016 הסקרים חזו באופן דומה את ניצחונה של הילרי קלינטון הדמוקרטית, על המועמד שהתמודד לראשונה מטעם הרפובליקנים, דונלד טראמפ. "אני תוהה כמה אנשים מלקים את עצמם", אומר ביים. "(ב-1948) הרבה רפובליקנים לא יצאו להצביע. הם היו בטוחים שדיואי ינצח. אני תוהה כמה דמוקרטים ב-2016 לא טרחו ללכת להצביע".

הנשיא הארי טרומן בבית הלבן, 1948 (צילום: AP Photo)
הנשיא הארי טרומן בבית הלבן, 1948 (צילום: AP Photo)
עוד 1,320 מילים
כל הזמן // יום שני, 18 בינואר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

זה היה אמור להיות הלהיט הכלכלי הבא: קרן בינלאומית שמפוקחת בלוקסמבורג ומייצרת הזדמנויות צמיחה יוצאות דופן ● מנהלי בנקים לשעבר, אנשי הייטק, רופאים, מהנדסים, מרצים ואמנים מיהרו להשקיע שם כסף, הרבה מאוד כסף ● אבל ארבע שנים אחר כך מתברר שמהקרן נעלמו 100 מיליון אירו, כשרבע מהסכום שייך לישראלים ● זמן ישראל חושף את תעלומת האוצר האירופי האבוד

עוד 3,442 מילים

כששנאת ישראל גוברת על אהבת ערבים

לפני כחודש, הזדמן לי לצפות בכנס מקוון של אוניברסיטת ניו יורק (NYU) של תנועת ה-BDS, תנועה רדיקלית שקוראת להחרים את ישראל על רקע טענות כוזבות של פגיעה בזכויות הפלסטינים. בכנס השתתפו צעירים קלים להשפעה ממדינות שונות: ארה"ב, דרום אפריקה, צ'ילה ואיטליה. לתומי קיוויתי שאמצא דיונים עניינים, אבל מהר מאד נוכחתי לדעת שמדובר במפגן שנאה והשמצות. בכנס, מהות היא מילה גסה ושיח ההסתה הוא הדרך.

בכנס השתתפו צעירים קלים להשפעה ממדינות שונות. לתומי קיוויתי שאמצא דיונים עניינים, אבל מהר מאד נוכחתי שמדובר במפגן שנאה והשמצות. בכנס, מהות היא מילה גסה ושיח ההסתה הוא הדרך

למנחת הכנס קוראים ד"ר רפיף זיעדה. זיעדה גרה כיום בלונדון, למדה בעברה באוניברסיטת יורק בקנדה ובמקור נולדה בלבנון; כן, מדובר באותה לבנון שתושביה נאנקים כבר עשרות שנים תחת שלטון הטרור של ארגון החיזבאללה, אבל כנראה שהסבל של בני עמה של זיעדה לא מספיק חשוב כדי להתרכז במחוללי הטרור העיקריים במזרח התיכון.

במקום זה, זיעדה טוענת שהפלסטינים הם אלה שסבלו במשך עשרות שנים מהקולוניאליזם הישראלי, ופה היא כבר חוטאת בטעותה. לא מדובר בקולוניאליזם, כיוון שהרעיון של יהודים כ"מתנחלים-קולוניאליסטים" מופרך בקלות. שפע של ראיות מוכיחות שהיהודים הם האוכלוסייה הילידית של אזור דרום הלבנט; תיעודים היסטוריים וגנטיים מציבים את היהודים שם לפני למעלה מ-2,000 שנה, ויש עדויות שאין עליהן עוררין על מגורים מתמידים של יהודים באזור.

זיעדה לא הועילה בטובה להסביר כיצד אחרי שמשאבים רבים הושקעו ברשות הפלסטינית על ידי הקהילה הבינלאומית בבניית תשתיות, מוסדות וחברה אזרחית, הרשות לא הצליחה להקים ולבסס באופן ראוי את התשתית המתחייבת להקמת מדינה דמוקרטית ומתפקדת. אחת הבעיות היא שחיתות בצמרת השלטון הפלסטינית שמעלימה כספים ומתנהלת באופן בעייתי כלפי עמה.

קריאתו של הפאנל להחרים מוסדות אקדמיים ישראלים הוא רעיון של שנאה גרידא, שנאה כל כך מעוורת שהיא לא חושבת אפילו על הסטודנטים הערבים בישראל, ששיעורם עלה מאד באוניברסיטאות בשנים האחרונות. בין השנים 2010–2019 עלה אחוז הסטודנטים הערבים באופן משמעותי כמעט בכל התארים: בתואר ראשון – מ-13.1% ל-18.1%, בתואר שני – מ-7.4% ל-14.6% ובתואר שלישי – מ-5.2% ל-7.0%, בהתאמה. לכן, החרמה של מוסד אקדמי ישראלי תהיה גם החרמה של הסטודנטים והמרצים הערבים בו. אבל כנראה שבשביל תנועת ה-BDS, יותר חשוב להחרים מוסד א-פוליטי כמו אוניברסיטה, מאשר לדאוג לרווחת האוכלוסייה הערבית בישראל.

החרמת מוסד אקדמי ישראלי תהיה גם החרמת הסטודנטים והמרצים הערבים בו. אבל כנראה של-BDS יותר חשוב להחרים מוסד א-פוליטי כמו אוניברסיטה, מאשר לדאוג לרווחת האוכלוסייה הערבית בישראל

עוד דובר בכנס היה ג'רמי פיליפס, סטודנט מדרום אפריקה, שכיהן כיו"ר הפורום לסולידריות פלסטינית באוניברסיטת קייפטאון; הוא כנראה לא באמת יודע מהי סולידריות. ג'רמי טוען שלא קיים חופש ביטוי בקמפוסים בישראל, אבל האוניברסיטאות בישראל הן מוסדות עם חופש ביטוי גמור לחלוטין. סטודנטים ומרצים יכולים להתבטא כפי שהם רוצים וחלקם אפילו קוראים לאינתיפדה. הייתי מצפה מג'רמי, כאזרח דרום אפריקאי, להבין את ההבדלים בין האפרטהייד שהיה שם לבין המצב כיום במדינת ישראל. ג'רמי יותר ממוזמן – חופשי אפילו – להיכנס לאוניברסיטה ישראלית ולראות איך החופש ניתן שם לכולם, כולל אלה שמפגינים ומוחים בחופשיות למען הפלסטינים.

דרשתי בראמבאט, סטודנטית באוניברסיטת בראון היוקרתי בארה"ב, ארגנה קמפיין להחרים חברות מסחריות אשר פועלות במדינת ישראל. החלטה חסרת כל היגיון כלכלי, חברתי ופוליטי לאור העובדה שנכון למרץ 2020, עבדו בישראל כ-87,000 פלסטינים.

משתתפי הפאנל שוכחים שבאחת הפעמים היחידות שקמפיין ה-BDS כן צלח, הוא גרם לנזק לפלסטינים כשהמפעל של חברת "סודה סטרים" הועבר משטחי יהודה ושומרון לאזור הנגב, ועקב כך פוטרו עשרות עובדים פלסטינים. והנה עוד דוגמה כיצד משתתפי הכנס אינם דואגים באמת לרווחת הפלסטינים.

דרשתי טוענת שישראל הבריחה את הערבים מבתיהם במלחמת העצמאות. אך לפי בני מוריס, פרופסור להיסטוריה במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, המתמחה בכתיבה היסטורית בנושא הסכסוך הישראלי-ערבי, לא מדובר בתכנון מראש:

"היישוב היהודי לא נכנס למלחמת 1948 עם תכנית-על לגירוש הערבים, ומנהיגיו הפוליטיים והצבאיים מעולם לא אימצו תכנית שכזו. מה שקרה היה בעיקרו אקראי וכתוצאה מהמלחמה".

עוד טוען פרופסור מוריס ש:

"רוב הכפרים והעיירות [הערביים] פשוט התרוקנו בהתקרב ריח הקרב".

אחת הבעיות הכי גדולות באותם כנסים אנטי-ישראלים היא פרופגנדה שקרית ושטיפת מוח לסטודנטים הלומדים באוניברסיטאות יוקרתיות כמו בראון, הווארד, קולומביה ואחרות בארה"ב. כך ניתנת הלגיטימציה להרעיל בשנאה ובדיות צעירים שייקחו וכבר לוקחים תפקידי מפתח אצל מנהיגת העולם החופשי, ארצות הברית.

משתתפי הפאנל שוכחים, שבאחת הפעמים היחידות שקמפיין ה-BDS כן צלח, הוא גרם לנזק לפלסטינים, כשהמפעל של חברת "סודה סטרים" הועבר משטחי יו"ש לאזור הנגב, ועקב כך פוטרו עשרות עובדים פלסטינים

אני ראיתי בכנס של NYU בעיקר עסקנות פוליטית ריקה מתוכן. לא היה שיח מהותי כי כאשר אין צידוק למאבק הכי קל להפיץ פייק-ניוז. אני מקווה שבעתיד אותם פעילים יצליחו להבין שהדרך הכי טובה לתמוך בפלסטינים היא על ידי עשייה ושיתוף פעולה עם ישראל ולא נגדה.

תום יוחאי הוא סטודנט שנה ג למדעי המדינה וגיאוגרפיה באוניברסיטת בן גוריון. כתב ב-CAMERA Fellowship, ארגון פרו ישראלי הפועל בקמפוסים ברחבי העולם וברשתות חברתיות. פעיל בתוכנית מודל האו"ם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
"שפע של ראיות מוכיחות שהיהודים הם האוכלוסייה הילידית של אזור דרום הלבנט; תיעודים היסטוריים וגנטיים מציבים את היהודים שם לפני למעלה מ-2,000 שנה, ויש עדויות שאין עליהן עוררין על מגורים מת... המשך קריאה

"שפע של ראיות מוכיחות שהיהודים הם האוכלוסייה הילידית של אזור דרום הלבנט; תיעודים היסטוריים וגנטיים מציבים את היהודים שם לפני למעלה מ-2,000 שנה, ויש עדויות שאין עליהן עוררין על מגורים מתמידים של יהודים באזור". ייתכן, אבל מי אומר שהמתנחלים הם צאצאים ישירים של אותם יהודים? וגם אם כן, מהות הקולוניאליזם היא בכך שיש עם שולט עם זכויות יתר ועם נשלט נטו זכויות, וזה מה שקורה בגדה המערבית.

עוד 707 מילים ו-1 תגובות

היהירות של חולדאי לא תוציא אותו מגבולות תל אביב

לפני שהכריז על הקמת מפלגת הישראלים וכניסה לזירה הארצית, הלך חולדאי להתייעץ עם קמפיינר ותיק ● "באשדוד יזרקו עליך ביצים, בשדרות יזרקו עליך אבנים גדולות, בדימונה כבר תהיה בסכנת חיים", אמר לו האיש ● "אתה מסמל בעיניהם את כל מה שהם שונאים - התל אביבי, הצפוני, הפריבילגי מהשבט הלבן. אל תיכנס להרפתקה הזו" ● חולדאי לא הקשיב, ועושה מאז כל טעות אפשרית ● פרשנות

עוד 517 מילים

הממשלה תטיל הגבלות על יציאה מהארץ ותחייב בדיקת קורונה למגיעים לנתב"ג

בנט: "נתניהו ורגב אחראים למחדל נתב"ג וצריכים ללכת הביתה" ● הסגר כנראה יוארך עד יום ראשון ● מבקר המדינה לשעבר שפירא הודיע לגנץ שהוא חוזר בו מהסכמתו לבדוק את פרשת הצוללות ● פרקליטי נתניהו יגישו היום תשובות לכתבי האישום

עוד 20 עדכונים

למקרה שפיספסת

יוזמה היא משחק סכום אפס

מרשימה ככל שתהיה התקיפה המיוחסת לחיל האוויר בגבול סוריה־עיראק, הכוח הצבאי לבדו משול לניסיון לרוקן את הים עם כפית והוא לא יעצור את ההתבססות האיראנית במרחב. מוטב שלצד היוזמות בצפון, תיזום ישראל מהלך של הסדרה ברצועת עזה ולא תשאיר את הכדור בידיים של החמאס.

בשבוע שעבר יוחסה לישראל תקיפה במזרח סוריה, סמוך לגבול עם עיראק, במהלכה הותקפו מן האוויר מעל לעשרה יעדים, ובכלל זה מפקדות מחסני תחמושת ששימשו כוחות איראניים.

מרשימה ככל שתהיה התקיפה המיוחסת לחיל האוויר בגבול סוריה־עיראק, הכוח הצבאי לבדו משול לניסיון לרוקן את הים עם כפית והוא לא יעצור את ההתבססות האיראנית במרחב

במקביל לדיווחים על התקיפה ירו צלפי חמאס על כוח הנדסה של צה"ל שפעל סמוך לגדר המערכת ברצועת עזה.

כמו חזבאללה בצפון, גם החמאס מיישם מול ישראל אסטרטגיה של הליכה על הסף. בכל האמור למלחמה הוא עודנו מורתע, אולם בכל מה שמתחת לסף הזה, הכל כשר כדי להזכיר לישראלים שהבעיה העזתית לא נעלמה רק כי ישנו שקט מתוח. הוא שולט בגובה הלהבות, וקובע את המקום, הזמן ואת חומרת הפרובוקציה.

בעוד שישראל, על־פי פרסומים זרים, מפעילה כוח רב בזירה הצפונית, גם ביעדים מרוחקים, כדי לסכל את התבססות איראן במרחב, הרי שבדרום תקף צה"ל באש טנקים עמדות ריקות של החמאס, שלמחרת יוקמו מחדש.

זוהי תגובה מידתית, צפויה, וכמעט יוצאת לידי חובה, שנובעת מכך שאיש לא נפגע מהירי (ובכל זאת ירה צה"ל פגזים בתגובה לאש צלפים). בנוסף, כפי שצייץ בטוויטר הכתב הצבאי של "הארץ", יניב קובוביץ, "ביום שמייחסים לישראל תקיפה רחבה עם עשרות הרוגים של כוחות איראנים בסוריה לדעתי זו החלטה סבירה שלא להגיב".

הצורך לאזן בין זירות

במאמר שפורסם בספטמבר האחרון בכתב העת "בין המערכות", בחן אל"ם אמיר פרחי, יוצא שייטת 13, את תהליך עיצוב מדיניות הביטחון הלאומי בישראל, על המתחים שעמם היא מתמודדת והכרעה ביניהם. מקרה הבוחן שבחר היה מדיניות הביטחון הישראלית בשנים 2017־2018.

ישראל נדרשה אז לאזן בין מתיחות בדרום שכללה את טרור הבלונים, הפגנות על הגדר (שבהן גם כן שולבו פעולות טרור) וירי רקטות, לבין מתיחות בצפון שכללה הן את המב"ם בסוריה והן את הצורך לסכל את יכולת המנהור ההתקפי של חזבאללה. במקביל ביקש צה"ל לממש התוכנית הרב־שנתית "גדעון", שכן "הסיכונים שצה"ל לקח במסגרת המב"ם חייבו אותו לשפר את מוכנותו למלחמה".

ישראל נדרשה אז לאזן בין מתיחות בדרום שכללה את טרור הבלונים, הפגנות על הגדר (בשילוב פעולות טרור) וירי רקטות, לבין מתיחות בצפון שכללה את המב"ם בסוריה ואת הצורך לסכל מנהור התקפי של חזבאללה

במחקרו מצא פרחי, כי מדיניות הביטחון הלאומי שנבחרה אז הביאה למימוש מרבית האינטרסים הביטחוניים של ישראל. אמנם, ציין, נמתחה ביקורת על מדיניות התגובה של צה"ל לפעילות חמאס בדרום ויתכן שהיתה גם פגיעה בתחושת הביטחון האישי של התושבים, אך הדבר נבע מהצורך לממש מדיניות התקפית בצפון.

בסוף אותה שנה יצא צה"ל באופן מפתיע, ביוזמת הרמטכ"ל גדי איזנקוט, למבצע "מגן צפוני", במהלכו הרס את תשתית המנהרות של חזבאללה בגבול לבנון. היה זה איום חמור בהרבה, והרמטכ"ל לשעבר איזנקוט מספר בהרצאות, כי כשהבין את הפוטנציאל שטמון במנהרות הללו, דרכן היו יכולים אלפי פעילי חזבאללה לחדור לצפון הארץ ביום פקודה, חש זיעה קרה בגבו.

"איום המנהור ההתקפי בגבול לבנון הוסר באופן מלא עם סיום מבצע "מגן צפוני" בינואר 2019. מדובר בתפנית דרמטית ביכולתו של חזבאללה למימוש תוכנית ההתקפה", כתב פרחי וציין כי "המהלכים שבוצעו נגד האיראנים בזירה הצפונית, בסוריה ובלבנון, הם המשמעותיים ביותר שביצעה ישראל בעשור האחרון בהקשר הביטחוני".

פיקוד צה"ל בראשות הרמטכ"ל אביב כוכבי, כתב פרחי, השכיל לנצל את שהושג אז בזירה הצפונית, "והמליץ לדרג המדיני על מהלך יזום נגד הגא"פ לעיצוב מחודש של המציאות הביטחונית בחזית רצועת עזה. ואכן, מבצע 'חגורה שחורה' יצא לפועל בנובמבר 2019, ובו סוכל מפקד המרחב הצפוני של גא"פ, בהאא אבו אל־עטא, ונפגעו תשתיות רבות של הארגון".

הרמטכ"ל לשעבר איזנקוט מספר בהרצאות, כי כשהבין את הפוטנציאל שטמון במנהרות הללו, דרכן היו יכולים אלפי פעילי חזבאללה לחדור לצפון הארץ ביום פקודה, חש זיעה קרה בגבו

את חלון ההזדמנות שיצר המבצע, נמנעו חמאס וישראל לנצל כדי להגיע להסדרה של ממש.

לשלוט במצב במקום שישלוט בך

בצה"ל נוהגים לומר שיוזמה בשדה הקרב היא משחק סכום אפס, ואם אינך יוזם עושה זאת האויב. דוגמה טובה לכך מתוארת בספר התמציתי והמצוין "אנשים מול אש" (הוצאת מערכות, 1956), שכתב בריגדיר־גנרל סמואל ליימן אטווד מרשל, ההיסטוריון הקרבי הראשי של צבא היבשה האמריקני במלחמת העולם השנייה.

במבצע "מארקט גארדן", מבצע משולב של כוחות מוטסים וכוחות שריון של בעלות־הברית בהולנד בספטמבר 1944, הוטל על לוטננט־קולונל הארי קינארד, אשר "פקד על הבטליון הראשון של רגימנט צנחני־הרגלים ה־501" (עמוד 108), שבדיוויזיה המוטסת ה־101 של צבא היבשה האמריקני, להגן על "מסדרון" שהשתרע מערבית לעיר וכל. הכוחות הגרמנים בגזרה, שהיו עדיפים במספרם ובכוח האש שעמד לרשותם, לא ציפו לפעולה התקפית מהבטליון (מקביל לגדוד בצה"ל) של קינארד.

אבל קינארד חשב אחרת. "בשעת הצניחה היתה הגזרה נתונה ללחץ־אויב כבד. בניגוד לעצת הממונה עליו, ביצע התקדמות והוציא־לפועל תכנית להגנת ה'מסדרון' על־ידי 'העתקת הקרב אל האויב'. במסע של שלושה ימים ביצע תנועה של מעגל שלם, בן 360 מעלות, דרך שטחים שבידי האויב, בהשמידו כוחות אויב שעלו פי שלושה בעצמתם על הבטליון שלו" (עמוד 109).

זוהי, כתב מרשל, דוגמה מובהקת "למפקד השולט לחלוטין במצבו, תחת אשר יתיר למצב לשלוט בו" (עמוד 109). לאור הצלחת הגדוד הכניס הפיקוד הגרמני הבכיר לכוננות גיס עתודה והפנה כוחות לגזרה הלא נכונה, משום שטעה לחשוב ששם מצוי המאמץ העיקרי של בעלות־הברית. כך היתה ליוזמה טקטית מוצלחת של מג"ד השפעה מערכתית.

לאור הצלחת הגדוד הכניס הפיקוד הגרמני הבכיר לכוננות גיס עתודה והפנה כוחות לגזרה הלא נכונה, משום שטעה לחשוב ששם מצוי המאמץ העיקרי של בעלות־הברית. כך היתה ליוזמה טקטית מוצלחת של מג"ד השפעה מערכתית

בחזית הצפונית, ואפילו הצפון־מזרחית ישראל יוזמת. התקיפה האווירית המיוחסת לה, בדיר א־זור וסמוך למעבר הגבול עם עיראק אבו־כמאל, מרוחקת באופן יחסי, אבל אינה בבחינת אתגר מבצעי חדש (ב־2007 תקף חיל האוויר והשמיד בדיר א־זור את הכור הגרעיני הסורי). במהלך הפעולה הותקפו מעל לעשרה יעדים, ובכלל זה מפקדות מחסני תחמושת ששימשו כוחות איראניים. יש בה, כמו בצבר תקיפות על יעדים איראניים בסוריה שיוחסו לישראל באחרונה, בכדי לאותת לאיראן שישראל לא תאפשר את התבססותה במרחב ואת הקמת תשתיות שיאפשרו לה לנהל מערכה באמצעות שלוחים כנגדה.

זוהי מערכה הכרחית, אבל היא דומה לניסיון לרוקן את הים בכפית. הכוח הצבאי לבדו לא יעצור את האיראנים (גם אם יגבירו את הלחץ). איראן אמנם נתונה במשבר כלכלי קשה שהחריף כתוצאה ממגפת הקורונה, אולם היא רואה בפעילותה בסוריה ובעיראק יעד אסטרטגי חשוב, וסביר, כפי שהתרחש בתכנית הגרעין, שתהיה מוכנה לשלם מחירים, ואפילו מחירים כבדים, בכדי להשיגו.

עם זאת, ניכר כי ישראל מפעילה בזירה יותר מאשר רק כוח צבאי. בשבוע שעבר הורה הנשיא האמריקני היוצא, דונלד טראמפ, לצבא האמריקני לכלול את ישראל תחת פיקוד המרכז האמריקני (CENTCOM), שתחום האחריות שלו הוא המזרח התיכון, ובכלל זה איראן, עיראק וסוריה. עד עתה, בכדי לא לערער את שיתופי הפעולה בין מדינות ערב המתונות לאמריקנים, שבאים לידי ביטוי במתן היתר לקיים בסיסי פעולה ובתרגילים משותפים, היתה ישראל באחריות פיקוד אירופה (EUCOM). נראה שהסכמי השלום של ישראל עם בחריין ואיחוד האמירויות, כמו גם התהדקות יחסיה עם מדינות ערביות מתונות נוספות, הסירו את המכשול הזה.

יש בהחלטה לא מעט קוסמטיקה ונראות והרבה פחות תוכן ממשי. ראשית, משום שישראל נוגעת, ולעתים מעורבת, בלבן של סוגיות מרכזיות במזרח התיכון ובהן הסכם הגרעין עם איראן, חזבאללה בלבנון ובסוריה. על כן, מטבע הדברים, התקיימו כל העת קשרים הדוקים בין פיקוד המרכז האמריקני ומפקדיו לבין צה"ל והצמרת הביטחונית ישראלית, קשרים שיהיו עתה גלויים יותר.

שנית, ניתן להעריך שישראל לא תשתתף בפועל בתרגילים המשותפים של פיקוד המרכז האמריקני שכוללים צבאות ערביים, אבל תיקח חלק בתרגילים משותפים עם כוחות הפיקוד שאינם כוללים צבאות כאלה. סביר להניח שגם התרגילים שישראל מקיימת עם נאט"ו יימשכו כסדרם. מנגד, עצם הסרת התנגדות מדינות ערב להכללת ישראל תחת הפיקוד משדרת לאזור מסר מרתיע לאיראן ובנות בריתה, בדבר שותפות האינטרסים המתקיימת בין ישראל, ארצות הברית ומדינות ערב המתונות.

עצם הסרת התנגדות מדינות ערב להכללת ישראל תחת הפיקוד משדרת לאזור מסר מרתיע לאיראן ובנות בריתה, בדבר שותפות האינטרסים המתקיימת בין ישראל, ארצות הברית ומדינות ערב המתונות

בדרום, כמו בצפון, ישנה מתיחות מתמשכת והיא אינה אינטרס ישראלי. במיוחד כשמי ששולט בדינמיקה של ההסלמה זה האויב. לפנות בוקר (שני) שוגרו שתי רקטות מצפון רצועת עזה אל מרחב החוף של העיר אשדוד ונפלו בים, ובתגובה תקף חיל האוויר סדנאות לחפירת מנהרות של החמאס ברצועת עזה (שוב, תגובה מדודה וכמעט צפויה). החמאס מודע היטב למכלול האילוצים שבהם נתונה כעת ישראל, בין בחירות לקורונה ומתיחות שלא נגמרת בצפון, ומנצל זאת לטובתו.

ב"ישראל היום" פורסמה לאחרונה פרשנות לפיה צה"ל פעל נכון כשבחר שלא להרוג את פעילי החזבאללה שחדרו להר דב, לפני כחצי שנה, משום שבחשבון אחרון הדבר אפשר למנוע הסלמה. יתכן, אולם יתכן גם שהריגת החולייה לאחר שחדרה לשטח ישראל, מהלך שהוא בכללי המשחק המקובלים, היתה מסיימת את המתיחות באיבה ולא נותנת לה להיגרר חודשים ארוכים.

כך גם ברצועת עזה. כלל לא בטוח שבטווח הארוך התגובות המתונות והמדודות של ישראל בזירה הדרומית מחזקות את ההרתעה ומבטיחות את השקט. יתכן שמוטב להגיב על כל פרובוקציה באופן לא פרופורציונלי, בהתאם לתפיסה שמימש בשעתו איזנקוט כאלוף פיקוד צפון.

אבל, כאמור, גם ברצועת עזה הכוח הצבאי לבדו לא יספיק. על ישראל ליזום ולחתור למהלך של הסדרה ורגיעה. אם תימנע ישראל מיוזמה שכזו, שכוללת "גזרים שמנים" לחמאס, היא תיאלץ להפעיל מקל קשה וכואב.

אלוף פיקוד הדרום, הרצי הלוי, הביע במהלך כהונתו לא פעם את תמיכתו בהסדרה שכזו. הוא יודע היטב שחילופי אש שכאלה לא נשארים לאורך זמן "על אש קטנה" ללא נפגעים.

גם ברצועת עזה. כלל לא בטוח שבטווח הארוך התגובות המתונות והמדודות של ישראל בזירה הדרומית מחזקות את ההרתעה ומבטיחות את השקט. יתכן שמוטב להגיב על כל פרובוקציה באופן לא פרופורציונלי

כשהיה מח"ט הצנחנים בשנת 2008 פשט גדוד הסיור של הצנחנים, בפיקוד ירון פינקלמן, על מתחם חמאס בעזה, הרג מספר פעילים והשמיד מנהרה חוצת גדר. הפשיטה הביאה להסלמה שסופה במבצע "עופרת יצוקה". בין שתהיה זו ירי של פעילי חמאס או תקיפה של צה"ל, מישהו בסוף יפגע, ואז יהיה קשה לעצור את האש.

גל פרל פינקל, מפעיל הבלוג "על הכוונת", בלוג מדיני-ביטחוני על חזון, אסטרטגיה ופרקטיקה. בין היתר עבד כאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי. בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה. בעל תואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב. במחקריו עוסק בצה"ל, מערך המילואים, דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,520 מילים
עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

הרחבת ההתנחלות בית אל מאיימת לקבור מורשת יהודית מבית שני

בעוד מגדלי דירות הולכים ונבנים בהתנחלות בית אל בגדה המערבית, שרידי הכפר היהודי שנכבש בידי הרומאים נאבקים ביסודות - ובגידול האוכלוסייה ● אמנדה בורשל-דן ביקרה באתר החפירות, שם עובדים בשנתיים האחרונות הארכיאולוגים של מתאם פעולות הממשלה בשטחים באיסוף ושימור הממצאים - מתוך תקווה להציגם בגן ארכיאולוגי שאולי ייפתח במקום

עוד 1,436 מילים

האם גנץ יוכל לכהן כרה"מ גם אם כבר לא יהיה חבר כנסת?

65 ימים לבחירות, וכבר עולה האפשרות כי לא תוקם ממשלה חדשה ונאלץ לצאת לבחירות חמישיות ● במצב כזה, הלו"ז הפוליטי עשוי למצוא את ממשלת המעבר הנוכחית עדיין מכהנת ב-17 בנובמבר, מועד קיום הרוטציה לראשות הממשלה ● לפי החוק, גנץ אמור להיכנס אוטומטית לתפקיד רה"מ ● אבל מה יקרה אז אם הוא כבר לא יהיה חבר כנסת? ● על האפשרות הזו לא חשבו בחקיקה החפוזה ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,077 מילים ו-1 תגובות

מלחמת המפרץ אחד שהיה שם

ב-17 בינואר 1991, בלילה שבו פרצה מלחמת המפרץ, סא"ל (מיל.) יוני קורן - מי שהיה אז ראש לשכתו של סגן הרמטכ"ל אהוד ברק - נשאר לישון במשרדו בקריה ● את מה שארע אז, הוא לא ישכח לעולם ● 30 שנה אחרי, הוא חושף לראשונה מתי באמת נורה הטיל הראשון על ישראל, למה חשבו שזו התקפה כימית, ומדוע שר הביטחון לא הצליח להיכנס לבור ● יומני הרל"ש - בלעדי לזמן ישראל

עוד 1,441 מילים ו-5 תגובות

טיבי: מעניין שעל האינטימיות עם הכהניסטים נתניהו לא מספר כשהוא מנסה לקושש קולות

יועץ ראש הממשלה לעג לספר של בנט; ימינה בתגובה: 4,000 הרוגים ומיליון מובטלים, ויועץ נתניהו מריץ צחוקים ● מתנחלים מיצהר פצעו פלסטינית בת 11 בינוני; יאיר גולן: עלול להדליק את כל איו״ש ● גלנט אסר להכניס את מנכ״ל בצלם לבתי ספר ● אביר קארה: מנהל מגעים עם סער ובנט ● תקווה חדשה: לא מנהלים איתו מגעים ● מחר יחלו בשב״ס לחסן אסירים בסיכון לקורונה

עוד 51 עדכונים
הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

טבעות העשן של עמית סגל

לעמית סגל יש שיטה: בשלב הראשון עולה בראשו רעיון לתרחיש - נגיד, איחוד בין גנץ וחולדאי ● בשלב השני הוא מבקש תגובה - ואז משדר שהתרחיש כנראה נכון, כי הוא לא הוכחש ● ולבסוף הוא מפרשן שזה אולי סימן לקרע בין חולדאי לניסנקורן ● וכך, למחרת, כולם עסוקים בשאלה האם יש קרע בין חולדאי לניסנקורן ● ומה אם גנץ וחולדאי באמת יתאחדו בסוף? רק אל תשכחו מי פרסם זאת ראשון!

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
במקרה הזה זה לא סתם הפרחת שמועות לא מבוססות כדרך לקבל רייטינג אלא רצון לפגוע בסיכויים של חולדאי. עמית סגל יודע שהדבר שירחיק את מאוכזבי כחול לבן מחולדאי זה שמועות שהוא מדבר עם גנץ. גם אם... המשך קריאה

במקרה הזה זה לא סתם הפרחת שמועות לא מבוססות כדרך לקבל רייטינג אלא רצון לפגוע בסיכויים של חולדאי. עמית סגל יודע שהדבר שירחיק את מאוכזבי כחול לבן מחולדאי זה שמועות שהוא מדבר עם גנץ. גם אם לא יהיה איחוד עם גנץ, השמועות לבדן עושות נזק. כבר הרבה זמן שאין טעם לשפוט את עמית סגל על פי קריטריונים עיתונאים אלא על פי קריטריונים של שופר.

ניתוח מצוין. תקף גם לעיתונאים אחרים, שאצלם אי הכחשה מוכיחה את שרצו להוכיח ("הוכחה שלילית") וגם הכחשה (זוכרים את לכשכש בכלב? אם אתה רוצה שאנשים יאמינו לידיעה המופרכת שלך, תוציא מהמסוקר ה... המשך קריאה

ניתוח מצוין. תקף גם לעיתונאים אחרים, שאצלם אי הכחשה מוכיחה את שרצו להוכיח ("הוכחה שלילית") וגם הכחשה (זוכרים את לכשכש בכלב? אם אתה רוצה שאנשים יאמינו לידיעה המופרכת שלך, תוציא מהמסוקר הכחשה)

עוד 999 מילים ו-2 תגובות

סער: "אני לא פוסל את הליכוד, נתניהו לא יוכל לכהן כשר"

"מטריד אותי שבוגי, חולדאי, שלח וזליכה לא עוברים את אחוז החסימה" ● הממשלה תאשר מחר מינוי מפכ"ל אך לא פרקליט מדינה ● הורוביץ: "ריד מיי ליפס - מרצ רצה לבד" ● בעבודה קוראים לברק לחזור ● 5 ראשי רשויות מהמגזר הערבי ישתתפו מחר בפגישה עם נתניהו, אחרים קראו להחרים את המפגש

עוד 17 עדכונים
המתנדבת רייצ'ל פרידלנד מעמיסה אוכל כשר לנזקקים במרכז היהודי במיאמי, 29 ביולי 2020

קרוב לחצי מיליארד דולר נתרמו לארגונים יהודיים מאז פרוץ משבר הקורונה ● אבל מה יותר חשוב: לתמוך במוסדות תרבות הסגורים כבר שנה או לסייע במזון ובדיור? ● "נדבנים מחפשים לעיתים קרובות משהו נוצץ, את הדבר החדש. זמנים כאלה מזכירים לנו עד כמה חשוב לתמוך במוסדות הקבועים שחיוניים לקידום רווחתה של הקהילה"

עוד 865 מילים

ללא מורא, ללא פנים האמהות החרדיות כובשות את הרשת

חמש אימהות יהודיות-חרדיות מניו ג'רזי החליטו להפסיק לעסוק בפוליטיקה וברכילות, ולהרים אתר שמתמקד באורח החיים שלהן ● למרות שהן לא עושות אפילו סלפי אחד, ולמרות שהן לא תמיד מיישרות קו עם הגישה המסורתית, עשרות אלפי העוקבים שלהן מוכיחים: הטשולנט הוויראלי הזה עובד

עוד 747 מילים

המדריך המלא לסמלי השנאה בפריצה לקפיטול

סמלי השנאה הציפו את הקפיטול במהומות בשבוע שעבר ● מפגינים החזיקו בשלטים שמנסים לשכנע כי הכול בגלל קונספירציה של רשת פדופילים עולמית ● או תמיכה במלחמת אזרחים כוללת ● או מחאה נגד ברית מילה, שהיא סמל השטן ● וכן, גם "העבודה משחררת" הלך שם חזק

עוד 883 מילים ו-1 תגובות

הנשיא לשעבר אחמדינז'אד קרא לפתוח בדיאלוג עם הסעודים ● משרד הבריאות הפלסטיני אישר את החיסון הרוסי לקורונה, אך לא ברור מתי הוא יגיע לרמאללה ● מנהיג של כת מין בטורקיה נידון ל-1,075 שנות מאסר ● תוניסיה מציינת עשר שנים להפלתו מהשלטון של הנשיא בן עלי ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 924 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה