הסכמי אברהם כפוטנציאל לשינוי ביחס היהודים בישראל לערבים

מירי רגב ונשיא התאחדות הג'ודו של האמירויות, ארכיון, 2018 (צילום: AP Photo/Kamran Jebreili, File)
AP Photo/Kamran Jebreili, File
מירי רגב ונשיא התאחדות הג'ודו של האמירויות, ארכיון, 2018

בקרב עמיתיי לשמאל המדיני מתקיים ויכוח על השלכות "הסכמי אברהם" עם איחוד האמירויות, בחריין וסודאן – על הסוגייה הפלסטינית שיקרה לליבנו.

יש בינינו החושבים, שהסכמים אלה משמעותם זניחת הסוגייה הפלסטינית ויצירת מצב חדש בו ישראל יכולה להמשיך את הכיבוש הרעיל מבחינה מוסרית ודמוגרפית מבלי לשלם על כך מחיר, ואפילו להשיג לכך לגיטימציה אזורית על ידי נורמליזציה של יחסיה עם המדינות הערביות באזור.

יש החושבים, שמשמעות ההסכמים היא זניחת הסוגייה הפלסטינית, ויצירת מצב בו ישראל יכולה להמשיך את הכיבוש, הרעיל מוסרית ודמוגרפית, מבלי לשלם מחיר, ואפילו להשיג לגיטימציה אזורית

אחרים, ואני ביניהם, חושבים שיש בהסכמים הללו פוטנציאל חיובי, לא רק בהשתלבות של ישראל במרחב, אלא גם בפוטנציאל ההשפעה החיובית שלהם על הסוגייה הפלסטינית וגם על יחסי יהודים-ערבים במדינתנו, גם אם זו לא הייתה כוונתם של טראמפ ונתניהו.

ישנן דוגמאות רבות בהיסטוריה של מנהיגים שקידמו אג'נדה המנוגדת לזו שלהם בשל נסיבות משתנות. הפילוסוף הגרמני הגל כינה תופעה זאת בשם "עורמת התבונה". טראמפ ונתניהו העדיפו למנף את "עסקת המאה" כדי לקדם סיפוח וכדי לרַצּוֹת את לובי המתנחלים אצלנו ואת לובי האוונגליסטים שם, אך כשהתברר לשליחו של טראמפ לקידום היוזמה ג'ארד קושנר מבעלות הברית הערביות של ארה"ב, שסיפוח לא יאפשר להם לתמוך במדיניות של טראמפ, החליט לקדם במקום זאת את "הסכמי אברהם" ולהכריז על ניצחון.

זכורות, למשל, החלטות ראש הממשלה שרון באשר ליציאה החד צדדית מרצועת עזה והקמת גדר ההפרדה, שלא נועדו לקדם את פתרון שתי המדינות. אולם נראה כי ההיסטוריה תשפוט שבשני המקרים התוצאה בהחלט קידמה את חזון שתי המדינות ואת ההבנה שיש לחלק את הטריטוריה בין הירדן לים כדי להציל את הציונות מקטסטרופה דו לאומית.

אחת ההשלכות החיוביות של הסכמי אברהם היא בפוטנציאל השינוי ביחס של רוב יהודי ישראל לערבים בכלל ולערביי ישראל בפרט.

עצובה בעיני העובדה שרבים מהיהודים שהגיעו לארץ ממדינות ערב מתכחשים לזיהוי בין תרבותם לבין התרבות הערבית, ובניגוד ליהודים רוסים, גרמנים, אתיופיים, או אמריקאים רבים – הם מסרבים לכנות את עצמם יהודים ערבים. העובדה שמעט מדי יהודים לומדים ערבית (ואם כבר בוחרים ללמוד אותה הם עושים זאת במטרה לשרת ביחידות מודיעיניות) מונעת מאיתנו להיפתח ליופי שיש בתרבות הערבית ולעובדה שיש בינינו לבין הערבים הרבה מהמשותף.

ישנן דוגמאות רבות בהיסטוריה של מנהיגים שקידמו אג'נדה המנוגדת לזו שלהם בשל נסיבות משתנות. הפילוסוף הגרמני הגל כינה תופעה זאת בשם "עורמת התבונה"

יש לזכור שבניגוד לברית היהודית–נוצרית (Judeo – Christian), שמוזכרת רבות בחיוב על ידי הימין כברית נגד האסלאם, דווקא במדינות נוצריות בוצעו הפוגרומים והטבח הנורא ביותר בבני עמנו ובחסותן צמחה האנטישמיות ההיסטורית. בתקופת הזהב של הערבים בספרד חיו יהודים ומוסלמים בהרמוניה וכבוד הדדי. האינקוויזיציה בספרד העלתה למוקד את היהודים שסירבו להתנצר, אחרי הכיבוש מחדש של האי האיברי (רקונקיסטה). כך גם היה לפני תחילת הסכסוך היהודי–ערבי בתחילת המאה הקודמת, כשקהילות יהודיות פרחו במצרים, מרוקו, עירק וכו'.

אין בכוונתי להמעיט בחשיבות הקשר בין היהדות לנצרות המודרנית, בעיקר מאז שהכנסייה הקתולית שינתה את עמדתה התאולוגית שהאשימה בעבר את היהודים בצליבת ישו. הכנסייה הקתולית בהובלת האפיפיור הנוכחי, שהוא יודופיל מובהק, התקרבה ליהדות ושינתה לחלוטין את היחס לישראל. גם את התמיכה האוונגליסטית יש לקבל בשמחה למרות שהיא אינסטרומנטלית, מכיוון שלפי התאולוגיה שלהם הצלחתנו כאן בארץ הקודש תוביל למלחמת "גוג ומגוג" בין "בני האור לבני החושך" במגידו, שבה שני שלישים מאתנו ימותו והשאר יתנצרו כדי שישו המשיח ישוב ואיתו הגאולה. הפתרון הפרקטי לסוגייה התאולוגית הוא להמתין להגעתו של המשיח ואז לבדוק אם מדובר בישו בנה של מריה או משיח בן דוד.

בכל מקרה, בחזרה לסוגייה של יחסי יהודים ערבים – הקמת מדינת ישראל והסכסוך הישראלי ערבי המדמם יצרו בקרב רבים מיהודי ישראל את הדימוי שערבי הוא בהכרח אוייב, שרוצה בחיסולנו. השלום עם מצרים וירדן לא שינה משמעותית את הגישה הזאת משום שהיה שלום בין ממשלות ולא בין אנשים.

לעומת זאת, "הסכמי אברהם", לכל הפחות באמירויות, מסתמנים כבעלי פוטנציאל לשלום בין אנשים ולחילופים תיירותיים, תרבותיים וכלכליים.

הסכסוך הישראלי ערבי המדמם יצר בקרב רבים מיהודי ישראל את הדימוי שערבי הוא בהכרח אוייב שרוצה בחיסולנו. השלום עם מצרים וירדן לא שינה גישה הזאת כי היה שלום בין ממשלות ולא בין אנשים

השינוי ביחס הסטריאוטיפי השלילי של רבים מיהודי ישראל כלפי ערבים כתוצאה מ"הסכמי אברהם" נושא בחובו פוטנציאל חיובי ביותר גם ליחסי יהודים–ערבים בישראל, וגם בתובנה של ישראלים רבים שלפיה הפלסטינים אינם בהכרח אוייב, ובמקום להתגונן או לתקוף אפשר לקדם יחסים של פיוס והרמוניה איתם. נקווה שמנהיגינו ידעו לממש את הפוטנציאל זה שכולנו ניהנה מפירותיו.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
תגיד הבורות מדברת ממך. נולדת למדינה מוכנה מפנקת מחבקת ובטוחה. האגו עלה לך לראש כאילו אנו אומה שכובשת. אין יותר בורות ממי שבז לעובדות ההיסטוריה ולמי שכלוא בביטויים שארגון טרור שדחף בכוח... המשך קריאה

תגיד הבורות מדברת ממך. נולדת למדינה מוכנה מפנקת מחבקת ובטוחה. האגו עלה לך לראש כאילו אנו אומה שכובשת. אין יותר בורות ממי שבז לעובדות ההיסטוריה ולמי שכלוא בביטויים שארגון טרור שדחף בכוח שקר שהוא עם. ארגון טרור שעדויות מוכחות על הקמתו למטרה אחת ברורה להתיש את ישראל מבפנים לאחר הפסדים במלחמות של מדינות ערב. עשרות אנשי דת מוסלמים יוצאים עוד ועוד בהצהרות על כך ועל האמת שארץ ישראל שייכת כולה לעם ישראל אפילו לפי הדת שלהם. ורק גאוותנים מפונקים או מוכי גורל שהושפלו עד עפר בשואה והעבירו את הרגשת השיפלות הזאת לילדיהם שהם מרגישים אשמים שהם נושמים בכלל. מצויים באפקט שטוקהולם הידוע בשיא הדרתו. וחיים בתסבוך מתמיד של נשיאת לאום ישראלי יהודי אך בזים לארצם ולמולדת שעובדותיה חקוקים בכל סלע בארץ עוד מלפני קום דת האסלם בכלל. כל שכן העם המומצא. מפונקים כמוך המרשים לעצמם על חשבון חיי אזרחי המדינה אחרים לשאת בעול הוותרנות המיותרת והטפשית. לארגון הטרור והעם המומצא יש לאן ללכת ולחזור. יותר נכון למדינות ערב מהם פלשו לארץ ישראל עת היינו בגלות ארוכה. זה שהנכם לא בעלי זיכרון מוחשי לכך בגלל שנותרנו בגלות כמה דורות זה עדיין לא משנה את העובדה על שייכות המדינה כולה לעם היהודי. ארגון הטרור בחר לפלוש לכאן והם צריכים לשאת באחריות ולהתפנות או לקבל את מרות מדינת ישראל בדומה לערביי ישראל ואף יותר. האמת שלפני הסכמי אוסלו מצב זה כבר נבנה. ורק הרפסנות הביאה להתנגדות אלימה אנחנו בעצם חינכנו אותם איך להלחם בנו ושכנענו אותם להאמין בשקר שלהם שדחפו לנו ובאופן אבסורדי ביותר

תודה נדב, אני שותף לגמרי לאופטימיות שלך שהסכמי אברהם עשויים לשנות את האווירה והשיח במזרח התיכון. אני חולק עליך שפתרון 2 המדינות היו הדרך היחידה. לדעתי הרעיון גז לפני 20 שנה ולא בגלל המת... המשך קריאה

תודה נדב,
אני שותף לגמרי לאופטימיות שלך שהסכמי אברהם עשויים לשנות את האווירה והשיח במזרח התיכון. אני חולק עליך שפתרון 2 המדינות היו הדרך היחידה. לדעתי הרעיון גז לפני 20 שנה ולא בגלל המתנחלים והסרבנות הישראלית אלא בעיקר ההתנגדות הפלשתינית. אני מפנה אותך לעבודה של ניר ברעם, בספר ובסרט הארץ שמעבר להרים. התרומה של הסכמי אברהם בחזית הפלשתינית היא תבוא מההבנה שהם הולכים ומבודדים, והדרך היא פיוס והשלמה עם היישות הישראלית. כשתקום "שלום עכשיו" פלשתינית ותנועות פיוס אחרות, כשאפשר יהיה לעשות הסכם הכולל השארת ההתנחלויות והבטחתם, הסרת החומות ופתיחת הכבישים לכולם, יהיה על מה לדבר. בינתיים איך שהו נראה דווקא שהזמן דווקא פועל לטובתנו, למרות המחיר המוסרי והאנושי הכבד שאנו משלמים בכיבוש. עוד קצת נחישות וזה יקרה.

נדב אתה צודק במאה אחוז, אבל יש כאלה בקב' גיל שלי שלא יכלו ללמוד ערבית, כי השפה הערבית הייתה תנאי לציון גבוה באנגלית, וכן הלימודים היו בשפה הספורותית ולא המדוברת, עכשיו בוטלו השפה הערבית... המשך קריאה

נדב אתה צודק במאה אחוז, אבל יש כאלה בקב' גיל שלי שלא יכלו ללמוד ערבית, כי השפה הערבית הייתה תנאי לציון גבוה באנגלית, וכן הלימודים היו בשפה הספורותית ולא המדוברת, עכשיו בוטלו השפה הערבית בבתי הספר

עוד 669 מילים ו-3 תגובות
סגירה