זמן קצר לאחר ניצחונו המפתיע של דונלד טראמפ בבחירות 2016, צצו צילומים מעצרת שבה נראה ריצ'רד ספנסר, איש העליונות הלבנה, קורא "יחי טראמפ! יחי העם שלנו! יחי הניצחון!". קריאותיו נענו על ידי הקהל בהצדעה נאצית במועל יד.
הקולנוען שצילם את הסצנה הזו הוא דניאל לומברוסו, נצר לניצולי שואה, שסבתו הזהירה אותו מקרבה לאנטישמים. ב-4 השנים שחלפו מאז – שלוו באירועי אלימות ושפיכות דמים כתוצאה מתקיפות של הימין הקיצוני בשרלוטסוויל, בפיטסבורג, באל פאסו ובעוד מקומות בארה"ב – הוא המשיך לתעד את שאירע.
לומברוסו התמקד בתנועה אשר שימשה השראה למרבית התקיפות האלימות והגזעניות אלה: הימין האלטרנטיבי, או אלט-רייט, קבוצה מתפתחת של לאומנים לבנים כמו ספנסר, שרוצה לעצב מחדש את האגף הימני בארצות הברית.
ערב הבחירות – שיש הרואים בהן משאל עם על השפעת הימין הקיצוני על אמריקה – פרסם האטלנטיק את סרטו התיעודי של לומברוסו, White Noise (רעש לבן). הסרט עוקב אחר שלוש מהדמויות הבולטות ביותר בימין האלטרנטיבי – ספנסר, מייק סרנוביץ' ולורן סאותרן – בשלוש השנים הראשונות של ממשל טראמפ, ומלווה אותן כשהקריירות שלהן נוסקות, ואחר כך מתפוגגות.
ספנסר היה אידיאולוג ודובר מוביל של רעיון הלאומנות הלבנה; סרנוביץ' היה מיזוגן קולני שדוגל בתיאוריות קונספירציה; סאותרן הייתה ימנית קיצונית, אנטי-פמיניסטית ואקטיביסטית שפעלה נגד הגירה.
בניגוד לסרטים תיעודיים אחרים העוסקים בפוליטיקה ובתנועות חברתיות, סרטו של לומברוסו לא כולל ראיונות עם מומחים, קטעי ביניים היסטוריים או מפות ותרשימים. הוא מורכב כמעט כולו מראיונות אינטימיים ומצילומים של שלושת האישים הללו ושל עמיתיהם, המתלווים אליהם במסעותיהם.
בשיחה איתו מספר לומברוסו מה למד משנות התיעוד של לאומנים לבנים ומדוע בחר שלא לראיין מומחים, ומדבר על האנטישמיות עמה התמודד בזמן הצילומים.
מה משך אותך לנושא הזה, וגרם לך לבלות שנים בצילום הימין הקיצוני?
"התחלתי לסקר את הימין האלטרנטיבי ככתב במגזין אטלנטיק בשנת 2016. בנובמבר 2016, שבוע לאחר בחירתו של טראמפ, תפסתי חדר מלא באנשים שמצדיעים במועל יד. זה היה הרגע הוויראלי המכריע, לפני ארבע שנים, מפני שהוא גיבש את ההבנה שהימין האלטרנטיבי הוא ביסודו תנועה גזענית. זה לא היה מיתוג-מחודש שמרני 'מגניב', כמו שהם טענו. זו הייתה גזענות עד היסוד.
"אני חושב שרציתי להבין מה גורם לאידיאולוגיה – שהיא בבסיסה לאומנות לבנה, אנטישמיות – להיות מושכת כל כך בעיני רבים כל כך; היקף הרעיונות האלה וכוח המשיכה שיש בהם. מצאתי כמות אדירה של אנרגיה מאחוריהם.
"רציתי להגיע לליבת האידיאולוגיה ולהבין ברמה הפסיכולוגית יותר: במה האנשים האלה מאמינים? איך הם עובדים? היה לא מעט סיקור מצוין של הימין האלטרנטיבי והימין הקיצוני, אבל חלק גדול ממנו נעשה מנקודת מבט חיצונית.
"המשימה שלי הייתה לחשוף מי הם באמת ובמה הם מאמינים. במהלך העבודה על הסרט אתה מגלה עד כמה הם ריקים, עד כמה הם נרקיסיסטים, עד כמה ריקנית האידיאולוגיה הזו בסופו של דבר".
"הדרך הטובה ביותר לפרק את האידיאולוגיה שלהם היא לחשוף את הסתירות שבליבת תפיסת העולם שלהם. מייק סרנוביץ' מצייץ דברים כמו 'גיוון היא מילת קוד לרצח העם הלבן', ואז אתה מגלה שיש לו בת זוג פרסייה"
מה שמדהים בסרט הזה הוא שהוא לא מביא קולות מבחוץ, או מספק הרבה רקע היסטורי לטענות הימין האלטרנטיבי. יש פה שעה וחצי של צילומים שלהם וראיונות איתם. למה בחרת לעשות את הסרט בדרך הזו?
"הדרך הטובה והיעילה ביותר לפרק את האידיאולוגיה שלהם היא באמת לחשוף את הסתירות שבליבת תפיסת העולם שלהם. אז מייק (סרנוביץ') מצייץ דברים כמו 'גיוון היא מילת קוד לרצח העם הלבן' – ואז אתה מגלה שיש לו בת זוג פרסייה וילד מעורב שמדבר פרסית.
"בסופו של דבר זו הגישה הישירה הזו, והיא צריכה להיעשות במלוא האחריות. זה לא צריך להאדיר אותם או לגרום להם להיראות כמו כוכבי רוק. במלוא הכנות, בכל יום, במשך ארבע שנים, זה הדבר שעליו חשבתי – לקחת אותם ברצינות. אם זה נעשה באחריות, זו הגישה הטובה ביותר האפשרית כדי להבהיר את הנושא.
"ביקורת פוטנציאלית, כמובן, היא שאנחנו עוזרים להם לגייס, שזוהי פלטפורמה שיכולה לשמש אותם. אני חושב שלהיפך. אף אחד לא יוצא מהסרט ורוצה להצטרף לתנועה. שלושת המרואיינים בזים לסרט ולא רוצים שום קשר אליו".
על אף שהקריירות שלהם עלולות להיתקע, הסרט מבהיר שלכל אחד מהם יש קהל חסידים עצום. רבים נמשכים לאידיאולוגיה הזו. האם אתה חושש שהסרט מאפשר להם להטיף את האידיאולוגיה שלהם מההתחלה ועד הסוף, ושגם אם הם אישית לא מצטיירים טוב כל כך, הרעיונות המתועבים שלהם מקבלים במה?
"אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר, והרוע באמת מתפרץ בחשיכה. אני יודע שזו קלישאה, ושאפשר היה לטפל בנושא בצורה גרועה מאוד, ולשרטט דיוקנאות של כוכבי רוק מוארים בהילה רכה. מזה ממש רצינו להימנע. הסרט הזה עוסק כולו בהגברת המודעוּת. אני חושב שאנשים לא מבינים את היקף הלאומנות הלבנה, האנטישמיות והגזענות בחברה המודרנית. כשאנחנו מקרינים את הסרט הזה לקהל רגיל, אנשים פשוט נדהמים לראות את מידת המשיכה שהרעיונות האלה מעוררים בניו יורק, בלוס אנג'לס, בפריז. אלה אזורים ליברליים, עם מעמד בינוני-גבוה, והם מושכים אנשים משכילים מאוד מהמעמד הבינוני-גבוה.
"אני מקווה שהסרט יהיה מסמך היסטורי ברור של השדים שטראמפ שיחרר בתקופת כהונתו. האנשים האלה חיו תחת סלע, וכעת הם חשים מחוזקים, והם עושים את דרכם, לאט אבל בטוח, לעבר הזרם המרכזי של התנועה השמרנית".
אבל אתה יוצא מתוך הנחה שאנשים יודעים שלהיות לאומן לבן זה רע. קוראי האטלנטיק כנראה יודעים את זה, אבל רבים אחרים אולי לא. לדוגמה, ברור שזה שקר שהדמוקרטים מנהלים כת שטן פדופילית, אבל מיליונים מאמינים בזה. האם אי-פעם חשת שאתה צריך לספק יותר הקשר לדברי מרואיינים שלך?
"אני חושב שהסרט מספק הקשרים בדרכו שלו, באמצעות מונטאז', באמצעות הגדרת דברים. אני חושב שיש רצון לפעמים לנקוט גישה כבדה יותר, לשלב ראיונות עם מומחים, אבל אז אתה כבר מדבר על סרט שונה מאוד. מה שהסרט הזה עושה, הוא מאפשר לך להיות בקרבת הרשע, הוא מראה את הבנאליות של הרשע, ואיך הרשע עובד. אני חושב שלסרט יש מצפן מוסרי ברור. הוא מפרק אותם ואת האידיאולוגיה שלהם. אני מבין את הנטייה לרצות להיות שיפוטי כלפי המקום ממנו הם באים, אבל אני חושב שהסרט עושה זאת בבירור רב בדרכו.
"אני חושב שכשמישהו אומר Lügenpresse (מונח בגרמנית שפירושו עיתונות השקר) ומדבר על השמדה, זה ברור שזה רע מספיק בעיני 90% מאיתנו, אלה שחשוב להם לעורר מודעות לנושא. אני מטיל ספק רב – בכל קבוצות המיקוד וכל האנשים שדיברתי איתם – שמישהו ייצא מהסרט ויחוש מועצם או מחוזק או חש משיכה לרעיונות האלה, מפני שהם באמת חושפים את עצמם כריקניים כל כך".
איזה החלטות קיבלת בתהליך הצילום כדי להימנע מלהציג אותם באופן חיובי?
"מייק סרנוביץ' יצר סרט באורך מלא שנקרא Hoaxed. הוא באמת רצה למתג את עצמו מחדש ככוכב רוק וכמפיק סרטים. אנחנו חתכנו את הסצנות האלה מפני שהן עלולות היו להציג אותו באופן מטעה. זה היה גורם לו להיראות קוּל. היו לנו שיחות ממש מעמיקות על כל הצילומים. דוגמה אחת היא שאתה רואה את לורן (סאותרן) ממש בטראומה בעקבות הטרדה מינית, מתמודדת עם המון שטויות מגברים בימין, וזה מזעזע אותה, והיא נפתחת בפעם הראשונה ומדברת על זה".
איך התמודדת רגשית עם התחושה שאתה שקוע בעולם של האנשים האלה?
"זה היה קשה מאוד. אני חושב שהדחקתי את התחושה מאוד. אני עובד בעיקר לבד. אני צילמתי הכל. אני ניהלתי את נושא הסאונד. רוב הזמן הייתי לבד בסביבה הזו. באופן מסוים זה עזר לי, גם במונחים של גישה, מפני שהם הכירו אותי ולא היו צריכים להתעסק עם צוות, אבל גם מבחינה רגשית.
"תוך כדי עבודה הייתי עסוק מדי: שהצילום ייצא מדויק, שהשֵׁמַע יוקלט היטב, אבל עכשיו, בשנה וחצי מאז שסיימתי לצלם, וכשאני עובר על כל הצילומים, ומתחיל להבין את כל מה שעברנו – זה היה קשה וטראומטי למדי.
"הייתי אומר שזה הפך אותי ליהודי גאה יותר. אני הרבה יותר מודע ומשמיע את הקול שלי בנושא רמת האנטישמיות באמריקה וכמובן באירופה. לעשיית הסרט הייתה השפעה מעניינת על ההשקפות הפוליטיות שלי ועל הפסיכולוגיה והזהות שלי – לעצם המפגש עם כל כך הרבה שנאה. והרבה ממנה הופנה אליי, גם במרחב הפיזי, אבל עכשיו, בכל יום אני מקבל דואר שנאה אנטישמי גס במיוחד והודעות ישירות בטוויטר מלאות בקריקטורות נאציות מבחילות".
בכמה אנטישמיות נתקלת תוך כדי צילום הסרט?
"כולם משתמשים במילות קוד, כמו 'הרוטשילדים', 'מזימה עולמית', 'סדר עולמי חדש' ו'סורוס' – וכל הדברים האלה הם פשוט חלק מהשפה הספציפית שלהם. אבל היו גם כמה תקריות אנטישמיות אלימות למדי. נשארתי בחווה בפלורידה בעלטה מוחלטת עם חסידים של ריצ'רד ספנסר. הוא מתכונן לנאום באוניברסיטת פלורידה, וכל הילדים האלה, לבושים בלבן בחווה, וריצ'רד ספנסר יצא לארוחת ערב והשאיר אותי עם כולם, לאחר שהם זה עתה גילו שאני יהודי. המצב הידרדר מהר מאוד. הרבה קריאות 'יהודון' והצדעה במועל יד ודברים ממש מגעילים.
"היו הרבה הקנטות אגרסיביות על זה שאתה עיתונאי, שאתה פייק ניוז, שאתה פותח במלחמת גזע. גם כשהם מדברים על עיתונות זה ספוג בסטריאוטיפים יהודיים. באחד האירועים אחת הבנות השתכרה וניסתה לפלרטט איתי, ילדה מהימין האלטרנטיבי, ואמרה, "אני ממש אוהבת דברים יהודיים, כמו עיתונות".
"זה מטורף להסתכל על מאמרים מ-2008, כשאובמה ניצח, וכולם דיברו על אמריקה הפוסט גזענית. כל כך ברור לי, בהיותי בחזית המדווחת על כך, עד כמה עמוקה תחושת הכעס בחלקים גדולים של אמריקה הלבנה"
היה משהו שכן אהבת בנושאי הסיקור שלך, כאנשים, ואיך התמודדת עם זה?
"אני חושב ש'אהבת' היא מילה חזקה מדי. אפילו 'אנושיות' היא מילה חזקה מדי, אבל אתה רואה בהם את היומיומיות. הם כמובן מתלהבים מאותם דברים שאנחנו מתלהבים מהם. אני לא רוצה להגזים, אבל הם רוצים למצוא תחושה מסוימת של תכלית בחיים. הם שואלים שאלות קיומיות גדולות יותר. כמו כולם, בדרכים מסוימות גם הם מתמודדים עם חוסר המשמעות של החיים המודרניים. הבעיה היא שהם ממלאים את חוסר המשמעות ברעיונות המתועבים ביותר שיש.
"אכלנו יחד ונסענו יחד ועשינו הכל, והגעתי למצב שאני יודע עליהם הכול. ואני חושב שזהו סאב-טקסט משמעותי בסרט, פשוט הבנאליות של הרשע, שאנשים נורמליים מסוגלים להגיע לרשעות אדירה. זוהי הנקודה. מייק (סרנוביץ') יכול להיות חביב מאוד. אנשים בעולמו באמת מעריצים אותו. הם רואים בו כמעט דמות אב. זו התחושה שעוברת כשאתה נמצא בחברתו. הוא יכול להיות חביב. הוא יכול להתחבר אליך, אבל הוא גם מאמין בדברים הנבזיים ביותר".
איפה, לדעתך, עיתונאים טועים כאשר הם מדווחים על הימין הקיצוני?
"אני חושב שהם מפספסים עד כמה הרעיונות האלה מפתים. אלה מסרים חזקים מאוד, והרעיונות שלהם מהדהדים לאלפי אנשים. אם אתה נער צעיר, אבוד או בודד, שחי במרתף בבית של אמא שלך, או אפילו אם אתה נער שמשתייך לאחווה בקולג' שלא ממש יודע מה הוא רוצה – אם אתה עוקב אחרי האנשים האלה ביוטיוב, אתה יכול למצוא תחושת תכלית ולהרגיש שאתה חלק מדבר גדול יותר.
"ברור שזה שטויות, ומדינה אתנית לבנה ופריווילגיות לבנה הן מחשבות אידיאולוגיות לא קוהרנטיות לחלוטין, אבל זה באמת ממלא את החלל הריק הזה שאנשים רבים חשים, לדעתי. אני חושב שעלינו להתייחס לכך ברצינות".
התמיכה בטראמפ היא הקו המחבר בסרט. עד כמה אותו למה שראית?
"אין ימין אלטרנטיבי ללא טראמפ, ואני ממש מאמין שאין טראמפ ללא הימין האלטרנטיבי. הימין האלטרנטיבי כפי שהוא מופיע בסרט למעשה מת, אבל התנועה הימנית קיצונית האנטישמית והגזענית, היא הבסיס הנלהב ביותר שלו.
"הם גם מעצבים את המסרים שלו. הם כולם מזהירים מפני פלישת מהגרים, ואז אתה שומע על זה ברשת פוקס, ואז אתה שומע את טראמפ צווח על פולשים ועל פלישה, ואז אתה רואה לאומנים לבנים יוצאים להרוג קבוצת אנשים באל פאסו ובבית כנסת בפיטסבורג וגם בניו זילנד".
סבתך היא ניצולת שואה. מה היא חשבה על הסרט?
"היא משכה לכיוון האופורטוניזם, ופשוט אמרה מיד: 'החבר'ה האלה רמאים ושרלטנים'. בתחילת הפרויקט היא אמרה לי לא להיכנס לזה. היא לא רצתה שאיחשף לאלימות. היא תמכה בי מאוד, ולדעתה, אנשים צריכים לדעת מה קורה".
איזה לקח הפקת מהסרט?
"כמה עוד עבודה נותרה לעשות במדינה הזו, לדעתי. זה מטורף להסתכל אחורה על מאמרים משנת 2008, כשאובמה ניצח, וכולם דיברו על אמריקה הפוסט גזענית. כל כך ברור לי, בהיותי בחזית המדווחת על כך, עד כמה חמורה תחושת ההתנגדות הלבנה הממוסדת לשינוי הסטטוס קוו, ועד כמה עמוקה תחושת הכעס בחלקים גדולים של אמריקה הלבנה. גם אם טראמפ מפסיד, זה לא אומר שהתופעה תיעלם. עדיין מדובר בבסיס בוחרים ענק שמחפש את הבחור הבא. אני חושב שאנחנו הולכים להתמודד עם ההשלכות של התופעה עוד הרבה זמן".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם