כאשדודי, אני מעניק את "חווית התושב" שלי ולא דעה מקצועית. אני אמנם גר ברובע הכי חדיש בעיר, אבל גדלתי עד גיל 16 ברובע הכי ותיק באשדוד – רובע א'. בבניין שלי היה: רצח, קזינו לא חוקי, נרקומנים בכניסה, ועבריינים מוכרים למשטרה. לא בדיוק המקום בו הייתי רוצה לגדל ילדים.

כאשדודי, אני מעניק את "חווית התושב" שלי ולא דעה מקצועית. אני אמנם גר ברובע החדיש בעיר, אבל גדלתי עד גיל 16 ברובע הכי ותיק באשדוד – רובע א'. בבניין שלי היה: רצח, קזינו לא חוקי, נרקומנים בכניסה, ועבריינים מוכרים למשטרה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אני עצמי חוויתי התעמרות מצד השוטרים באשדוד בגיל מאוד צעיר, למרות שהייתי "ילד טוב" מה שנקרא, לא מסתבך בשטויות ומתרחק כמו מאש ממצבים שעלולים לסכן אותי. רק בגלל שגרתי בשכונה הזו תויגתי כמשהו שאני לא. משהו שכנראה עורר חשד של שוטרים מסוימים, שלא ממש מיהרו לברר את האמת ורק עסקו בהפחדת אזרחים תמימים.

אבא שלי מוותיקי אשדוד, תושב מאז 1964, ואמא שלי מ-1963. אמא שלי אפילו התגוררה ב"רחוב אילת" המיתולוגי, שידוע בקרב אשדודים כשכונה קשת יום של מפוני מעברות.

אמא שלי, המרוקאית שנולדה בשכונת התקווה לאמא שעלתה מקזבלנקה היישר למעברת שדרות, עברה לאחר כמה שנים לרובע ו', לרחוב "יהודה המכבי", ממש בשכנות לאבא שלי – שעלה מרומניה יחד עם שני הוריו שהיו ניצולי שואה. שניהם קיבלו את אותו יחס מהשלטון, שניהם בנו לעצמם חיים בכוחות עצמם, ללא רגשות קיפוח או בכיינות.

כואב לי לראות את המצב בשכונות בהן גדלו הוריי ובהמשך גם אני. ברור שזו תמונת מראה לפריפריה הישראלית, המוזנחת והנחשלת. כמה ימי גשם, ואנחנו כבר קוראים שוב את אותן ידיעות על "צוללנים הוזעקו לחפש דרי רחוב במרתף שהוצף באתר תמ"א באשדוד. גבר ואישה חולצו במצב קל ממכונית. הצפות גם ביבנה. המשטרה חסמה כבישים".

הצפות מי גשמים באשדוד: עיריית אשדוד חסמה את הרחובות: משה דיין: בין הירקון לבן עמי. שד' ירושלים : בין אלטלנה למילמן.
בצילום: הצפה רובע ט' pic.twitter.com/6owtAOPnhQ

— matan tzuri מתן צורי (@MatanTzuri) November 4, 2020

עוד יותר כואב לי, שדווקא בשכונות האלה בהן המצב לא השתנה כבר עשרות שונים, עוד לפני ה"מהפך" ב-1977 שעשה בגין, ואף הורע מאז קשות עם הזנחה פושעת של התשתיות והחינוך בשכונות אלו – התושבים בהן עדיין ממשיכים להצביע ל"גוש הימין" שאיכזב אותם קשות. בכל חורף הרחוב מוצף, אבל אין בעיה, אם צריך – אשחה כדי להצביע לגוש הימין. כמעט בכל קיץ יורים עליי ויש אזעקה – אלבש שכפ"צ וקסדה ואצביע לגוש הימין.

ראש העירייה, ד"ר יחיאל לסרי, מכהן כראש עיריית אשדוד מאז נובמבר 2008. יו"ר הליכוד בנימין נתניהו מכהן כראש הממשלה מאז מרץ 2009. בשיר "רק פה" של "הדג נחש", שנכתב בשנת 2004, יש שורה:

"מפליג כמו בוונציה בחורף בדרום תל אביב".

בדיוק כמו בדרום תל אביב, גם באשדוד האוכלוסיה ברובה בוחרת ב"גוש הימין". בבחירות האחרונות, הליכוד הגדילה משמעותית את כוחה וקיבלה באשדוד 43,072 קולות, שהם 36.6%. מדובר בתוספת של קרוב ל-7,000 קולות לעומת בחירות ספטמבר. ש"ס – 14.5% מהקולות שהם 16,700 מצביעים. יהדות התורה והשבת – 12% מהקולות שהם 13,640 מצביעים.

כואב לי שלמרות ההזנחה הפושעת בשכונות אלו – התושבים עדיין ממשיכים להצביע ל"גוש הימין" שאיכזב אותם קשות. בכל חורף הרחוב מוצף, אבל אם צריך – אשחה להצביע לגוש הימין. בקיץ יורים עליי – אז אלבש שכפ"צ וקסדה ואצביע לגוש הימין

בתקופתי בבית הספר הייתי די חריג בנוף. הסביבה לידי מאוד אהבה מוזיקת פופ ודיכאון ים תיכונית, "מזרחית" בלשון העם, ואני גדלתי אצל אבא עם אוסף תקליטים שלא היה מבייש את יואב קוטנר. אז אהבתי יותר רוק'נ'רול, היפ-הופ, ראפ, בלוז וג'אז. אני הכרתי טקסטים של ג'ון לנון, אריק איינשטיין, בוב דילן, אביב גפן וטופאק שאקור בגיל מאוד צעיר. בהתחשב בזה, היה לי מאוד קשה להתחבר לרעיונות ולדעות ששמעתי מסביבי, שייצגו לטעמי תפיסה מיושנת ודי חסרת ביטחון, שקצת חוששת מהלא נודע במקום לחקור אותו.

שמעתי חלק לא מבוטל מהחברים שמסביבי מדברים על החלומות שלהם. לא היו שם חלומות כמו להיות עורך דין, כבאי, שוטר, טייס, אסטרונאוט, רופא, ראש עיר, ראש ממשלה. את זה לא שמעתי. מה כן שמעתי, מכולם? "אני רוצה לעבוד בנמל אשדוד".

אני יודע שזה אולי ישמע דרמטי, אבל לדעתי זה מסוכן לחברה האנושית. המחשבה הזו אצל ילד שהדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות לעצמו היא להשיג עבודה בחברה ממשלתית שמבטיחה תנאים סוציאלים מפליגים, "בית קברות לחלומות" כמו שאני מכנה את זה, פשוט הפחידה אותי. אני זוכר את זה עוד מגיל צעיר. לא הצלחתי להבין איך יכול להיות שהשאיפה הכי גדולה של בני נוער היא "לעבוד בנמל, להתחתן ולעשות ילדים". ואכן כך – חלק נכבד מאוד (מצטער שאין לי בדיוק באחוזים) מחבריי אכן היום נשואים עם ילדים ועובדים בנמל/רכבת ישראל.

ואני חושב שזה די מסביר את טענת היסוד שלי כאן – שאננות. גם מצד נבחרי הציבור וגם מצד מי שבוחר בהם. אשדוד עיר מדהימה. שוכנת על חוף הים התיכון, יש לה טיילת נהדרת לאורך החוף, יש בה שמש עשרה חודשים בשנה, יש בה בתי מלון, יש בה מסעדות נהדרות. למרות כל הקשיים, צעירי העיר מרימים בה עסקים מרשימים שזוכים להצלחה והכרה ארצית.

זו עיר עם נשמה ענקית, תרבות עשירה, שכנות טובה ונתינה לזולת. בכל שנה כאשר חל "יום המעשים הטובים", עשרות אלפי אנשים רחבי העיר נרתמים ומתנדבים לעשרות פרויקטים שונים.

כואב לי שבשם "אצבע בעין" למחנה שכבר לא קיים ועשה דברים בחלקם לא טובים לפני 70 שנים, תושבי אשדוד, הותיקים בעיקר, מוכנים פשוט להתעלם מהמציאות ולהמשיך לעשות בדיוק את אותו דבר ולצפות לתוצאה שונה.

שמעתי חלק לא מבוטל מהחברים סביבי מדברים על החלומות שלהם. לא היו שם חלומות להיות עורך דין, כבאי, שוטר, טייס, אסטרונאוט, רופא, ראש עיר, ראש ממשלה. את זה לא שמעתי. מה כן שמעתי, מכולם? "אני רוצה לעבוד בנמל אשדוד"

כואב לי שיש מפלגות מסוימות שמרוויחות מכך שהאוכלוסיה שבוחרת בהן תישאר עניה ולא משכילה. לטעמי מה שאני אומר כאן נכון לכל עיר בפריפריה הישראלית, דרום, מרכז, צפון – קומו. התעוררו. הפסיקו לשפוט הכל בתבנית "ימין/שמאל" והתחילו לבחון נתונים, עובדות. תדרשו חינוך טוב יותר ותשתיות טובות יותר.

גיל סולומון הוא עצמאי בן 31. צלם, יועץ פוליטי, יזם, ערכיסט ואקטיביסט. מתעניין בפוליטיקה, ותקשורת.