לקמפוסים האקדמיים מגיעים מדי שנה אלפי צעירות וצעירים מלאי אופטימיות. הלימודים והמחקר ממלאים אותם ביטחון כי עתידם מובטח. רובם ככולם נפרדים מתקופת הנעורים, חלקם אחרי צבא וכולם פונים לשלב הבוגר והעצמאי של חייהם.

תקופת הלימודים באוניברסיטה היא גם הזדמנות לעורר חשיבה עצמאית ובקורתית: אך טבעי הוא שהבאים בכותלי האקדמיות, אלו שמרד הנעורים עוד זכור להם, יהיו אלו שישאלו שאלות מעוררות ומנערות את המציאות והשיגרה ואולי אפילו יהיו מכונניה של התחדשות תודעתית וסדר חברתי חדש.

במאה ה-20 היה זה ציבור סטודנטים שהוביל מחאות משמעותיות: ב-1968 יצא ציבור הסטודנטים והסטודנטיות הצרפתי בהובלת דני האדום (דני בנדיקט) בהפגנות כנגד המשטר הגוליסטי השמרני. בשנת 1969 הצית עצמו הסטודנט יאן פאלאך בכיכר ואצלאב בפראג כמחאה על הפלישה הרוסית לצ'כוסלובקיה, ואחריו עשו זאת סטודנטים אחרים. בשנת 1989 ביצע השלטון הסיני טבח בסטודנטים וסטודנטיות שיצאו לכיכר טיינאנמן במחאות לא אלימות בדרישה לערוך רפורמות דמוקרטיות במדינה. מחאות "האביב הערבי" החלו בתוניסיה ב-2010, בהפגנות סטודנטים לאחר התאבדותו של רוכל רחוב אשר נציגת הממסד השפילה אותו. מחאות אלו הובילו למחאות בארצות ערב רבות ולערעור על המשטר.

במאה ה-20 היה זה ציבור סטודנטים שהוביל מחאות משמעותיות: הפגנות הסטודנטים בצרפת ב-1968 בהובלת דני האדום, הסטודנט יאן פאלאך שהצית עצמו בפראג, טבח הסטודנטים בכיכר טיינאנמן ועוד

כמובן שאיני ממליץ חלילה לאף אחד לסכן עצמו. אולם לא מפתיע כלל שהיו אלו סטודנטים אשר חרפו את נפשם ויצאו להילחם על המציאות במדינתם. זהו השלב שבו תקופת הנעורים עדיין קרובה וזכורה היטב לצעירים הצועדים אל עתידם. יש יותר פניות רגשית וסיכוי לחשיבה חדשנית. זהו הציבור שממנו ייצא דור ההמשך של המנהיגות וההובלה. אך טבעי שדור זה ירצה לראות את טביעת האצבע שלו על המציאות, ולייצר שינוי בסדרי העולם הישן, שאכזבו ואיבדו תוקף.

את המומנטום הזה צריכה האקדמיה לגייס, לצד ההשכלה, כדי להיות רלוונטית לתקופה הנוכחית.

הצורך הזה מתחדד במציאות הנוכחית של הקורונה, כשהעולם כולו מתמודד מול נגיף לא ברור ולא ידוע. זוהי מציאות vuca – מציאות של תנודתיות, חוסר וודאות, מורכבות ועמימות, שהאנושות מנסה למצוא את הדרך הנכונה להתמודד איתה בזמן אמת. זוהי העת שבה הקרקע עלולה להשמט מתחת לרגליהם של דורות הצעירים הממלאים את האקדמיות כדי ליצור שם את עתידם, אך מוצאים עצמם מול סימן שאלה גדול שאיש לא יודע לתת עליו תשובה.

ההשכלה והאקדמיה חוללו שינוי עצום בתולדות האנושות. האקדמיה הקלאסית התבססה על אחדות המחקר וההוראה, האקדמיה המודרנית התבססה על אחדות המחקר, ההוראה והיישום המעשי. מה תפקידה של האוניברסיטה של ​​המאה ה -21?

זה מקומה של האקדמיה לחשב מסלול מחדש!

אוטו שארמר במאמרו: "אוריינות אנכית – לדמיין מחדש את האוניברסיטאות של המאה ה-21" (Vertical Literacy: Reimagining the 21st-Century University), מחדד את הצורך בהסתכלות מחודשת על תפקידן של האוניברסיטאות והאקדמיות – מעבר להקניית ידע. לדבריו: הלמידה והמחקר האקדמיים ממשיכים להצית את התשוקה לידע וגילוי של מי שממילא זו שאיפתם. אולם במה זה שונה מהאוניברסיטה של המאה שעברה? האם האקדמיות באמת תורמות לשינוי חברתי מהותי?

האוניברסיטה של המאה ה-21 חייבת למצוא את מקומה. בנוסף להיותה מוקד של מחקר, הוראה ופרקטיקה, עליה לקחת על עצמה גם את משימת השינוי החברתי.

אנו כבר בתחילת העשור השלישי של המאה ה-21. התרומה הנוכחית של האקדמיות לשינוי חברתי נותרה מינורית ולא ברורה. ברור כיום כי ידע ומחקר אינם הזרז והכוח המניע ליצירת שינוי חברתי רחב ומשמעותי. אלו צריכים להיות מחוברים לתודעה חברתית, הרואה את התמונה הרחבה ואת החיבורים הפרטיים אליה. להכרה בכוחו של היחיד להוביל מהלכים, הפוטנציאל העצום בחיבורים החברתיים המפעילים את התודעה והרגש ממצב של "אני-אגו" למצב של "יחיד, חברה, סביבה-אקו". העברת התודעה מאגו לאקו – זו צריכה להיות המשימה של האקדמיות במאה הנוכחית.

בתחילת העשור ה-3 של המאה ה-21 תרומת האקדמיות לשינוי חברתי נותרה מינורית ולא ברורה. ברור כיום כי ידע ומחקר אינם הזרז ליצירת שינוי חברתי רחב ומשמעותי. אלו צריכים להיות מחוברים לתודעה חברתית

במאה ה-21, זו חובתה של האקדמיה להוביל את ערוץ העשייה החברתית. לנתץ את המושג: "מגדל השן של האקדמיה", לצאת אל השטח ולהתחבר אליו. להפוך את ההון של ההשכלה והמחקר לתובנות חברתיות, משפיעות ויוצרות שינוי, המחלחלות אל כלל השכבות של החברה ומערכות השלטון. מנערות אותן מאבק של  ארכאיות, קיבעון ואי רלבנטיות ומקדמות רעיונות חדשים לטובת הכלל: החברה והסביבה.

אנחנו האנשים להם חיכינו.

דני עבודי הוא מנהל מרכז ק.מ.ה באורנים. הוא בוגר תכנית מנדל למנהיגות חינוכית במסגרתה חקר את נושא המצויינות כערך ופיתוח אישי כמנוף לשינוי חברתי. הקים וניהל את חברת ההייטק "שארפ מינד סולושנס" לפיתוח יכולות חשיבה. בהמשך פנה לחינוך, והקים מיזמים חינוכיים וטכנולוגיים לקידום החינוך הציבורי על בסיס מקומי. עבודי בוגר הפקולטה להנדסה, בעל תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב. מתגורר באבן יהודה, נשוי ואב לשניים.