מיכל אברה-סמואל, מנכ"לית עמותת "פידל" לשילוב חברתי וחינוכי של יוצאי אתיופיה בישראל, היא אישה שלכאורה לא חסר לה כלום בחיים: היא אקדמאית שגרה בהוד השרון ומחזיקה במשרה ניהולית. העמותה שלה לא עוסקת במחאה, אלא בבנייה: הקמת מרכזי נוער, תכניות מנהיגות צעירה, סדנאות להורים, לימוד מורשת יהודי אתיופיה לתלמידים, סיוע לבני נוער ממוצא אתיופי במצוקה ושיפור ההשתלבות וההישגים הלימודיים של בני העדה.
אבל אברה יצאה אתמול להפגין, ולדבריה, היא לא הפגינה מתוך הזדהות עם מישהו אחר, אלא גם למען עצמה. בראיון ל"זמן ישראל" היא מסבירה מדוע.
"אני וכל אחד ואחד מבני העדה חי במציאות יומיומית, שבכלל לא מוכרת למי שלא מהעדה", מספרת אברה, "תופעות נוראיות ויומיומיות של גזענות שנמצאות מתחת לרדאר שלכם. כשאני מסתובבת בשכונה שלי, ולפחות פעמיים או שלוש בחודש עוברות לידי נשים בג'יפים ומציעות לי עבודה בניקיון. אם מישהי מחפשת מנקה, ברור שאני מועמדת טובה לתפקיד, לא?"
"כשהאחיינים בני-הטובים שלי אומרים מילה לשוטר הם חוטפים כאפה. איך היית מגיב אם מישהו היה נותן כאפה לילדה שלך? איך היית מרגיש? למה כל פיפס שנער אתיופי עושה מסתיים בתיק במשטרה? ולמה אני צריכה לחשוש מכל מפגש של הילדים שלי עם שוטרים?"
"הדור שלי ספג ושתק עד שכבר לא יכול היה לשתוק. הדור הצעיר, שגדל למציאות הלא-צודקת הזאת, לא מוכן לשתוק"
"אנחנו עובדים עם בתי ספר, גם עם בתי ספר שיש בהם אוכלוסייה גדולה של אתיופים, וגם את בתי הספר של האוכלוסיות החזקות, ורואים את ההבדל. הורים חזקים ומקושרים, גם בחינוך הציבורי, יודעים להשיג לעצמם את המורים והמנהלים שהם רוצים. מורים ומנהלים שמגיעים ל'בתי ספר של אתיופים' מתייחסים לכך כאל גלות, כאל מסדרון בדרך לפנסיה".
"אני רואה איך כל המערכת נופלת כל הזמן במבחן פיגמליון. זה משפיע על איך שנראים המבחנים וההישגים הלימודיים, הציונים, היחס של המורים וגם על מבחני המיצ"ב עצמם. אנחנו חיים בתוך בור של ציפיות נמוכות שמגשימות את עצמן".
"וכמו כולנו, אני סופגת, ומקבלת, ומבליגה, ומתעלמת, וככה כולנו עושים, עד שזה מתפרץ. הדור של ההורים שלי ספג ושתק. הדור שלי ספג ושתק עד שכבר לא יכל לשתוק. הדור הצעיר, שגדל פה לתוך המציאות הלא-צודקת הזאת, לא מוכן לשתוק. האלימות המשטרתית היא רק קצה הקרחון. היא אמיתית, היא קיימת, אבל היא רק חלק ממה שדוחף אותנו שוב ושוב להפגין. היא רק המוציא לפועל של הגישה, תרתי משמע".
את יכולה להגיד בצורה ברורה וממוקדת מה הדרישה של ההפגנות הללו? "מה אתם רוצים"?
"בוודאי. אנחנו דורשים שהמשטרה תבדוק את עצמה, תעשה חשבון נפש ותסיק מסקנות. שתפסיק לחלוטין את שיטור היתר ואת ה'יחס המיוחד' לאתיופים ולבני נוער אתיופים. ששוטר שעומד מולו חשוד, עבריין, או סתם אזרח אתיופי יפעיל בדיוק את אותו שיקול דעת שהוא מפעיל מול אזרח אחר. וזה לא המצב כיום".
את אומרת שאתם סופגים ושותקים, אבל אין אף עדה בישראל שמוחה כל כך הרבה. הפגנות של יוצאי אתיופיה מתקיימות כבר 34 שנה. זה עוזר? יש להן תוצאות?
"אני מבינה את השאלה שלך. השתתפתי בעצמי בתור ילדה בת 9 בהפגנות הראשונות מול הרבנות ולפעמים עוברת לי בראש התחושה המייאשת שאנחנו מפגינים ומפגינים והמציאות ממשיכה בשלה".
"אבל התשובה היא כן, זה עוזר. יש דברים שהשתנו בזכות המחאות הקודמות. הרבנות הפסיקה עם הגיור לחומרה אחרי המחאה. הנוהל הנפסד עם תרומות הדם הפסיק בחלקו אחרי המחאה. לפני 4 שנים מיקדנו את ההפגנות במצב מערכת החינוך, והייתה התגייסות של הממשלה לשנות דברים, ודברים משתנים. לאט, כי שינויים בחינוך הם דבר שלוקח זמן, אבל יש שינוי".
"הגוף היחיד שעדיין לא מוכן לשמוע ולא מוכן לתקן את עצמו, ומתנהג כאילו שהוא יודע הכול, זאת המשטרה. לכן המחאה כיום מתמקדת בה".
שיעור יוצאי אתיופיה במשטרה כפול משיעור יוצאי אתיופיה באוכלוסייה. איך זה מתיישב עם הטענות על גזענות משטרתית ומה עובר על שוטרים יוצאי אתיופיה כרגע?
"יש לי חברים וקרובי משפחה שוטרים, ומאוד לא קל להם. הם בין הפטיש והסדן. הם חלק מהמערכת אבל הם מכירים את הדברים מהצד השני. והם מכירים גם את המערכת מבפנים ורואים איך היא עובדת, רואים את המחדלים, האטימות, ההתנשאות וחוסר הרצון להקשיב ולחשוב".
"חשוב לי גם להדגיש שיש הבדל עצום בגישה של שוטרים בני העדה בשטח והתקשורת שלהם עם בני העדה, לבין שוטרים אחרים. שוטר בן הקהילה שנמצא בקהילה שלו מקשיב ומתייחס אחרת לגמרי. הוא מצמצם נזקים ופותר בעיות בצורה אחרת. גם נערים אתיופים שמשתתפים בקטטה או באירוע כלשהו יקשיבו יותר ויכבדו יותר שוטר בן העדה שמגיע אליהם".
אז אולי זאת הייתה טעות של המשטרה למנוע משוטרים בני העדה לעמוד מול המפגינים אתמול?
"זאת לא הייתה טעות. אי אפשר היה להעמיד את השוטרים במצב הזה. קשה להם גם ככה, מאוד".
ה"פרנג'י" הממוצע חווה את ההפגנות אתמול כסיוט ומאוד כועס על הפגיעה בשגרת חייו ועל מקרים של אלימות קשה שהתרחשו בהן.
"אני מגנה את האלימות ולמעשה עובדת סביב השעון כרגע כדי לדבר עם נערים ולנסות למנוע מקרים של אלימות. אבל מדובר במקרים בודדים של ונדליזם במציאות שבה אלפי נערים הפגינו מתוך כאב וכעס, במקום ליהנות מהחופש הגדול. באופן טבעי זה מה שהכי בלט בתקשורת".
"בכלל, התגובות האלה ברשת פשוט מעצבנות. אנחנו לא יצאנו לקמפיין בחירות ולא מעניין אותנו אם הציבור 'תומך בנו' או 'לא תומך בנו'. וזה לא שהרגשתי את ה'תמיכה' הגדולה של הציבור עד עכשיו. מצדי אל 'תתמכו', פשוט תשנו את הגישה שלכם".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם