בחמשת העשורים האחרונים, תחת שליטת התפיסה הניאו-ליברלית, חל שינוי מהותי במשק האמריקאי והישראלי: ריכוז של הון והכנסות בידי מיעוט וגידול מהיר באי-השוויון. את הרוב המכריע של פירות הצמיחה הכלכלית גרפה שכבה דקה – המאיון העליון, בעוד שהמעמד הבינוני הסתפק בפירורים ומצבם של העשירונים הראשונים הידרדר.
לא תמיד זה היה כך, לפני כ-50 שנה, כשמדינת ישראל עוד הייתה מדינת רווחה, מספיק היה שאחד מבני הזוג יעבוד והמשפחה התקיימה בכבוד. כיום, גם כאשר שני בני הזוג עובדים, המיסוי העקיף הגבוה והמחירים הבלתי הגיוניים עבור דיור, בריאות, חינוך, דלק, מזון ומים – לא מאפשרים קיום בכבוד.
משפחה מהמעמד הבינוני בישראל של ימינו תלויה על חבל דק ללא רשת בטחון ומצבה הכלכלי רעוע בהרבה בהשוואה למשפחה ממוצעת לפני דור או שני דורות בלבד. על אף שהיום אנו 'עשירים' יותר, אנחנו באופן תמידי במצב כלכלי רעוע.
משפחה מהמעמד הבינוני בישראל תלויה כיום על חבל דק ללא רשת בטחון, ומצבה הכלכלי רעוע בהרבה בהשוואה למשפחה ממוצעת לפני דור או שניים בלבד. על אף שהיום אנו 'עשירים' יותר, אנחנו באופן תמידי במצב כלכלי רעוע
את תמצית הבעיה ניתן לראות בששה גרפים, החושפים את הפערים החברתיים והכלכליים העמוקים בארה"ב.
1. האחוזון העליון ניצח במלחמת המעמדות של אמריקה
בשנת 1980, האחוזון העליון של המפרנסים באמריקה קיבל 10% מההכנסה הלאומית בארה"ב והמחצית התחתונה של המפרנסים קיבלה 20% מההכנסה הלאומית בארה"ב. אולם בשנת 2016 המצב התהפך: חלק ההכנסות של המשתייכים לאחוזון העליון עלה ל-20%, וחלק ההכנסות של המחצית התחתונה של המפרנסים ירד ל-13%.
במילים אחרות: בארבעת העשורים האחרונים גרף האחוזון העליון נתח הולך וגדל מההכנסה הלאומית על חשבון האמריקאים הרגילים. אף שהרטוריקה של 'מלחמת המעמדות' מעולם לא הייתה פופולרית בוושינגטון, המציאות היא שהמחוקקים בארה"ב ניהלו ומנהלים מלחמת מעמדות כבר עשרות שנים – בשם העשירים נגד כולם.
2. העובדים לא הרוויחו מעליית התפוקה
תחת הקפיטליזם, אמרו ואומרים לנו לעתים קרובות כי 'הגאות מעלה את כל הסירות'. אומרים לנו שחשוב יותר להגדיל את העוגה הכלכלית מאשר לדאוג לחלוקתה השוויונית. שככל שהכלכלה צומחת, כולם יתחלקו בתגמולים.
בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה האמירות הללו היה נכונות באופן כללי במשק האמריקאי. במהלך שנות החמישים והשישים – גדל התגמול של העובדים בהתאם לפריון (כמה עובדים מייצרים בשעה). במילים אחרות, ככל שהכלכלה הפכה פרודוקטיבית יותר והתפוקה התפשטה, העובדים האמריקאים נהנו מהעלאות שכר.
אבל בשנות השבעים הקשר בין פריון לשכר החל להפרם. ב-40 השנים בין 1979 ל-2018 התפוקה עלתה ב-70%, בעוד ששכרם לשעה של עובדים טיפוסיים כמעט לא עלה, וגדל ב-12% בלבד לאחר התאמת האינפלציה.
תחת הקפיטליזם אומרים ש'הגאות מעלה את כל הסירות', וכי עדיף להגדיל את העוגה הכלכלית מלדאוג לחלוקתה השוויונית. שכולם מתוגמלים כשהכלכלה צומחת. אבל בשנות ה-70 הקשר בין פריון לשכר החל להפרם
למרות שהאמריקאים עובדים באופן פרודוקטיבי יותר מתמיד, הם לא קוצרים את הפירות הכספיים המקבילים.
3. העושר של המיליארדרים נסק לשמים
אם עובדים רגילים לא הרוויחו מעליית התפוקה, אז מי הרוויח? את התשובה ניתן למצוא ברווחים הגואים של התאגידים, בשכר המנהלים שהרקיע שחקים ובצבירת הון אישי עצום.
בשנת 1990 היו 66 מיליארדרים אמריקאים שהיו בעלי עושר כולל של 240 מיליארד דולר (במונחי 2020). כיום בארה"ב יש 614 מיליארדרים עם עושר כולל של כמעט 3 טריליון דולר (3,000 מיליארד דולר).
בין השנים 1990-2020, המיליארדרים האמריקאים ראו את השווי הנקי שלהם גדל ביותר מ-1,130%, בעוד שהשווי הנקי החציוני של משקי הבית צמח ב-5% בלבד.
אם עובדים רגילים לא הרוויחו מעליית התפוקה, מי הרוויח? התשובה נמצאת ברווחי התאגידים הגואים, בשכר המנהלים שהרקיע שחקים ובהון אישי עצום שנצבר
כיום שלושה מיליארדרים אמריקאים – ג'ף בזוס, ביל גייטס, וורן באפט – מחזיקים בעושר רב כמו כל המחצית התחתונה של כלל משקי הבית בארה"ב.
4. למיליוני אמריקאים יש הון אפסי או שלילי
בעוד שהעושר הכולל בארה"ב גדל מאוד במהלך 50 השנים האחרונות, לא כל האמריקנים הפכו עשירים יותר. בין השנים 1963-2016, משפחות שנמצאות בתחתית חלוקת העושר (אלה שבאחוזון העשירי התחתון) עברו ממצב של חוסר הון (בממוצע) למצב של חובות של כ-1,000 דולר למשפחה.
באותו זמן, משפחות בעשירונים האמצעיים הכפילו ויותר את העושר שלהן, ואלה שהיו בסמוך לצמרת, בעשירון העליון, הגדילו את עושרן פי חמישה. עושרם של אלה שבאחוזון העליון – אלו העשירים יותר מ-99% מכלל המשפחות – גדל פי שבעה.
שינויים אלה גרמו לזינוק באי-שוויון העושר.
5. הפערים בעושר בין הקבוצות האתניות השונות הלכו וגדלו
הפגנות המחאה של תנועת Black Lives Matter הדליקו זרקור על הגזענות המערכתית שעדיין פוקדת את החברה האמריקאית – החל משיטור ומשפט פלילי וכלה בדיור ובריאות. אך פערים עצומים בין הקבוצות האתניות קיימים גם בחלוקת העושר.
בשנת 1963 העושר הממוצע של משפחות לבנות היה גבוה ב-121,000 דולר מהעושר הממוצע של משפחות צבעוניות. עד שנת 2016, העושר הממוצע של משפחות לבנות היה גבוה ביותר מ-700,000 דולר מהעושר הממוצע של משפחות שחורות ומשפחות היספניות.
ב-1963 העושר הממוצע של משפחות לבנות היה גבוה ב-121,000 דולר מזה של משפחות צבעוניות. עד 2016 העושר הממוצע של משפחות לבנות היה גבוה ביותר מ-700,000 דולר מזה של משפחות שחורות והיספניות
המשמעות היא שבשנת 2016 עושר המשפחה הלבנה עדיין היה גדול פי שבעה מעושר המשפחה השחורה, וגדול פי חמישה מעושר המשפחה ההיספנית בממוצע.
6. חוסר בביטוח בריאות כולל עולה בחיים ובפרנסה
ארה"ב ייחודית בקרב כלכלות מתקדמות בכך שאינה מספקת כיסוי רפואי אוניברסלי לאזרחיה, למרות שהיא מוציאה על בריאות יותר מכל מדינה אחרת בעולם.
מחקר אחד מצא כי 45,000 אמריקאים מתים מדי שנה כתוצאה מכך שאין להם כיסוי כלשהו בביטוח בריאות. מאז החלה מגפת הקורונה במרץ, 12 מיליון אמריקאים איבדו את ביטוח הבריאות שלהם הקשור למקום עבודתם.
המחסור בביטוח בריאות אוניברסלי לא רק עולה חיים – אלא גם פוגע בפרנסה. מחקר שנערך לאחרונה בכתב העת American Journal of Public Health מצא כי 66.5% מכלל פשיטות הרגל קשורות לנושאים רפואיים – בגלל עלויות גבוהות לטיפול רפואי או בגלל זמן שנלקח מהעבודה.
על פי ההערכות שפורסמו במחקר, 530,000 משפחות פונות לפשיטת רגל מדי שנה בגלל בעיות רפואיות ועלויות הטיפול הרפואי. בעיה זו משמעותית יותר מסיבות כלכליות אחרות כמו משכנתא שלא ניתן לשלם, בזבוזים, או רמת חיים מעבר לאמצעים, מתן עזרה לחברים או קרובי משפחה, הלוואות לסטודנטים או גירושין.
הרשומה נכתבה בעקבות המאמר של לורי מקפארלן: Six charts that reveal America's deep divides.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם