הסוגיה האיראנית בוודאי לא תהיה הסוגיה הראשונה בה יטפל ממשלו החדש של ג'ו ביידן. האתגרים העצומים במדיניות הפנים, ובראשם איחוי הקרעים בחברה האמריקנית ועצירת התפשטות מגיפת הקורונה, יהיו במוקד ההתעסקות של הממשל בשלביו הראשונים.

הסוגיה האיראנית בוודאי לא תהיה הסוגיה הראשונה בה יטפל ממשלו החדש של ג'ו ביידן. האתגרים העצומים במדיניות הפנים, ובראשם איחוי הקרעים בחברה האמריקנית ועצירת התפשטות מגיפת הקורונה, יהיו במוקד

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

גם במדיניות החוץ ישנם נושאים בוערים יותר שביידן וצוותו יצטרכו להתעסק עימם, כדוגמת שאלת המדיניות מול סין "ותפוח האדמה הלוהט" בדמותה של צפון קוריאה והדרכים להקטנת האיום שהיא מציבה על ארצות הברית.

ועדיין, גם הסוגיה האיראנית תצטרך לקבל מענה מצד הממשל באופן מהיר יחסית. לאחר ארבע שנות הנשיא טראמפ, במהלכן הוא ניסה להפוך את המדיניות שהוביל ממשל אובמה ביחס לטהראן, ששיאה היה בעזיבת וושינגטון את הסכם הגרעין, סביר שביידן וממשלו (שתפקידיו הבכירים ככל הנראה יאויישו על-ידי אישים שלקחו חלק בעיצוב הסכם הגרעין עם איראן ה-JCPOA) ינסו לחזור למסרת ההסכמית, וחלק מההצהרות של בכירי הממשל העתידיים מלמדים שזו אכן המגמה.

אך הדרך לשם לא תהיה קלה. מהצד האיראני עומדים מספר מכשולים מהותיים אשר יקשו על חידוש המו"מ ובכללם:

• אובדן האמון (הנמוך ממילא) במנהיגי ארצות הברית, בין אם אלו דמוקרטים או רפובליקנים
• התגברות החשדנות באשר למניעיה של וושינגטון ביחס לאיראן
• החולשה של אותם גורמים "שמרניים-מתונים" שהיו אחראים על השגתו של הסכם הגרעין, ובראשם נשיא איראן רוחאני, שהתגברה בעקבות עזיבת ארה"ב את הסכם הגרעין
• חיסולו של קאסם סלימאני שהיווה פגיעה אישית קשה במנהיג איראן ח'אמנהאי
• הבחירות המתקרבות לנשיאות באיראן שיסתיימו כנראה בבחירתו של מועמד שמרני
• חוסר הרצון של משמרות המהפיכה לתת לרוחאני הישג פוליטי לקראת עזיבתו את תפקיד הנשיאות והתמודדותו האפשרית על תפקיד מנהיג איראן
• הדרישה של טהראן לפיצויים כתנאי לחידוש המו"מ
• הדרישה האיראנית העתידית להבטיח את קיומו של ההסכם בכל ממשל (רפובליקאי או דמוקרטי)
• וכמובן חוסר הנכונות לקיים כל מו"מ ללא הסרה מלאה של הסנקציות

כל אלו עתידים להציב מכשולים של ממש בדרכן של המדינות לחידוש המו"מ.

עדיין, סביר שהלחץ שיפעילו שאר מדינות ה-P5 לחידוש המו"מ על הצדדים, והרצון של ביידן וממשלו לחזור למציאות ההסכמית שתאפשר להם להתמקד בסוגיות בוערות יותר, לצד המצב הכלכלי הקשה באיראן (שביחד עם מגיפת הקורונה מהווה איום של ממש על המשטר בטהראן), יאפשרו לצדדים להתגבר על המכשולים ולחזור לשולחן המו"מ.

סביר שלחץ המעצמות לחידוש המו"מ עם איראן, ורצון ביידן לחזור למציאות הסכמית שתאפשר להתמקד בסוגיות בוערות יותר, לצד המצב הכלכלי הקשה באיראן (שמאיים על המשטר), יאפשרו לצדדים להתגבר על המכשולים בדרך למו"מ

מבחינת ישראל, לא מדובר בבשורות טובות. ממשל טראמפ ראה "עין בעין" עם ישראל באשר לצורך להכביד את הלחץ הכלכלי על איראן והמהלך של עזיבת הסכם הגרעין מצידה של וושינגטון נתפס בישראל כהישג משמעותי אשר ישראל (בעיקר באמצעות חשיפת "ארכיון הגרעין") תרמה לו לא מעט.

כעת על ישראל להחליט האם היא רוצה לחזור לעמדה הלעומתית כפי שהיא הפגינה בתקופת הנשיא אובמה, או לקחת חלק של ממש בעיצוב ובניהול המו"מ ולהיות שחקן בונה שפועל מאחורי הקלעים. זאת לאור ההבנה שהרצון של איראן והמעצמות להגיע להסכם נוסף מחייב את נוכחותה במו"מ כדי לוודא שכל הסכם עתידי יהיה בהתאם לדרישותיה וצרכיה.

חשוב לציין כי סביר שמבחינת תוכן ההסכם העתידי (אם וכאשר המעצמות ואיראן יגיעו אליו), אין בו בשורות של ממש. נכונותה של איראן לחזור לתנאי ההסכם הקודם, לצד חוסר נכונותה לדון בסוגיות כמו מערך הטילים שלה ופעילותה האיזורית במסגרתו – לא צפויים להשתנות, והסבירות שאיראן תהיה מוכנה לכלול נושאים אלו בהסכם המתגבש הינה קלושה ביותר.

מנגד, רצון הצדדים לחזור במהירות למציאות ההסכמית, וההבנה בקהילה הבינ"ל כי לא ניתן יהיה להשיג ויתורים של ממש בסוגיות שאינן בהסכם הגרעין, עתידים להוביל לויתורים מינוריים יחסית של טהראן. אלה יתמקדו, סביר להניח, בהארכה משמעותית של תנאי הסכם הגרעין, ובמגבלות כאלו ואחרות על המחקר והפיתוח של תחום הגרעין באיראן.

עובדה זו רק מחריפה את הדילמה שבה נמצאת ישראל. מצד אחד, סביר שתתקשה למנוע את חזרתה של המציאות ההסכמית מול איראן, ומנגד חוסר מעורבותה במו"מ שכזה עלול להוביל להסכם גרוע הרבה יותר מבחינת אינטרסיה של ירושלים. מה גם שכלל לא ברור אם לאותה מדיניות לעומתית תהיה בכלל השפעה על מדיניותן של אותן מדינות שיובילו את המו"מ, לאור רצונן העמוק בחידושו.

בהנחה שישראל תבקש להשפיע על הסכם הגרעין, יהיה עליה להתאים את דרישותיה אל מול המציאות ההסכמית המתגבשת ולהתפס כשחקן קונסטרוקטיבי. הצבת דרישות לא ריאליות לא יאפשרו לישראל להשפיע על תכני המו"מ והיא עלולה להתפס כמי שמנסה להכשיל את המו"מ מאשר רוצה בקידומו.

על ישראל להחליט אם לחזור לעמדה הלעומתית שהפגינה בתקופת אובמה, או לקחת חלק בעיצוב ובניהול המו"מ מאחורי הקלעים, כדי שההסכם החדש שאיראן והמעצמות רוצות בו יותאם לצרכיה

לצד זאת, ובניגוד לתהליך המו"מ הקודם, הפעם ייקל מאוד על ישראל לבנות "קואליציה" משלה ביחד עם מדינות המפרץ (בדגש על סעודיה, האמירויות ובחריין) שגם הן חוששות מהסכם הגרעין העתיד לסכן את בטחונן בעתיד. לכן, לצד עבודה עם צוותי ממשל ביידן (שצריכה להתחיל כבר "אתמול") על הקווים האדומים שיש להציב במסגרת המו"מ, על ישראל לעבוד ולבנות חזית משותפת עם מדינות המפרץ, אשר תנסה להשפיע על עמדותיהן של המדינות הנושאות ונותנות עם איראן. זאת במטרה לוודא כי כל הסכם שלא יהיה בעתיד יחסום את יכולתה של איראן להתקדם לעבר פצצה גרעינית.

זה לא הולך להיות קל, אבל הסכנה של השארות מחוץ לתהליך המדיני ללא כל נכונות לפשרה עלולה להיות אף גדולה יותר. היא עלולה להציב את ישראל מול מציאות הסכמית מורכבת, אבל "לבד במערכה", ללא כל יכולת לשנותה לאחר השגתה.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).