הצילו, חם פה

סגן נשיא ארה"ב לשעבר אל גור נואם על משבר האקלים בוועידה הכלכלית בדאבוס, ב-22 בינואר 2019 (צילום: AP Photo/Markus Schreiber)
AP Photo/Markus Schreiber
סגן נשיא ארה״ב לשעבר אל גור נואם על משבר האקלים בוועידה הכלכלית בדאבוס, ב-22 בינואר 2019

נתחיל בשאלה, על פניו טריוויאלית: מי שר האוצר בישראל?

כששואלים את השאלה הזו בתקופה של משבר כלכלי, ובוודאי כשהנשאלים הם קוראי זמן ישראל, נדמה שאין אחד שלא יודע ששר האוצר הוא ישראל כ"ץ (הליכוד). הסיבה לכך היא ברורה – התחום הכלכלי הוא מרכזי בחיינו ומסוקר לעתים קרובות ע"י התקשורת.

ועכשיו שאלת המשך: מי השר להגנת הסביבה?

פה כבר צריך יותר להתאמץ. גם אם קוראי רשומה זו יודעים שהשרה להגנת הסביבה היא גילה גמליאל מהליכוד, אפשר להניח שהישראלי הממוצע לא יודע מי מאייש את המשרד. הדבר נובע מכך שבישראל, גם לפני עידן הקורונה, המתחים הביטחוניים מעלים נושאים אחרים אל סדר היום, ואיכות הסביבה נתפסת כנושא נישתי הקרוב לליבם של טבעונים והיפים בלבד.

ועכשיו שאלת המשך: מי השר להגנת הסביבה? פה כבר צריך יותר להתאמץ. גם אם קוראי רשומה זו יודעים שהשרה להגנת הסביבה היא גילה גמליאל מהליכוד, אפשר להניח שהישראלי הממוצע לא יודע מי מאייש את המשרד

תהום פעורה בין היחס לאיכות הסביבה בישראל לבין היחס אליה בעולם המערבי, וזכינו לדוגמה מצוינת לכך השבוע. מי שהקשיב לדבריהם של הנשיא וסגנית-הנשיא הבאים של ארצות הברית, ג'ו ביידן וקמלה האריס, שם לב שהם מתייחסים לארבעה אתגרי ליבה העומדים לפתחה של ארה"ב: בריאותי, כלכלי, חברתי-משפטי (יחסי הגזעים ומערכת אכיפת החוק) וסביבתי.

זה לא אמור להפתיע איש, שכן בארה"ב ובעולם המערבי בכלל שינויי אקלים נתפסים כאיום ביטחון לאומי אסטרטגי, קיומי לא פחות מהתחרות הבין-מעצמתית עם רוסיה וסין, או מנשק גרעיני בידיים של מדינות סוררות כמו איראן וצפון-קוריאה.

משוואה פשוטה הופכת את ההתחממות הגלובלית, שרוב מוחלט של מדעני האקלים רואים בה תוצר של השימוש בדלקים מזהמים, לאיום ביטחון לאומי: עולם מזוהם יותר הוא עולם חם יותר, ועולם חם יותר הוא עולם יבש יותר. בעולם יבש יותר מיליוני פליטים מהגרים כדי לברוח מפגעי מזג אוויר, ואומות נלחמות לא על לאומיות או דת, אלא על אוכל ומים. אזורים שתנאי האקלים בהם אינם נוחים מלכתחילה – אמריקה הלטינית, דרום-מזרח אסיה, אפריקה והמזרח התיכון – הם פגיעים במיוחד לאירועי מזג אוויר קיצוניים, ליובש ולהידלדלות משאבים.

אבל כל משבר הוא הזדמנות, ומשבר האקלים אינו יוצא דופן. אחד מעמודי התווך המרכזיים של מדיניות החוץ של ממשל ביידן הוא הפעולה בקואליציה – יצירת בריתות אד-הוק של מדינות שחולקות אינטרס מסוים כדי להתמודד עם אתגר חוצה גבולות.

ישראל נמצאת בתקופה שבה היא רוקמת את קשריה הכלכליים והטכנולוגיים עם מדינות ערב המתונות, מדינות שהיא חולקת איתן את איום האקלים בשל הקרבה הגיאוגרפית. שיתופי פעולה בתחום החקלאות, התפלת המים והאנרגיה הנקייה יכולים להיות בסיס ראשוני לקואליציה שכזו, ויאפשרו לממשל ביידן להמשיך את המומנטום שיצרו "הסכמי אברהם" גם אל מדינות ערביות נוספות.

עולם מזוהם יותר הוא עולם חם יותר, ועולם חם יותר הוא עולם יבש יותר. בעולם יבש יותר מיליוני פליטים מהגרים כדי לברוח מפגעי מזג אוויר, ואומות נלחמות לא על לאומיות או דת, אלא על אוכל ומים

כולם ירוויחו בתרחיש כזה: ראשית, הממשל האמריקני הנכנס יקבל תשתית מוכנה לקואליציה המשתפת פעולה בתחום ליבה כמו האקלים. שנית, מדינות ערב ובראשן סעודיה, שחוששות מכתף קרה מהממשל הדמוקרטי בשל הפרות זכויות אדם שהן מבצעות, יוכלו להציג נכסיות למאמצי ביידן להיאבק בשינויי האקלים.

ישראל, מעבר לרווחים המיידיים שבשיפור ההתמודדות עם שינויי האקלים ובהעמקת היחסים עם מדינות ערב, תזכה בהיבט נוסף, הקשור יותר בפוליטיקה הפנים-אמריקנית. גורמים בפלג הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית אינם רואים בישראל שותפה ערכית, אבל הפיכתה למעצמת אקלים תתאפשר לישראל שפה משותפת איתם.

"דיפלומטיית אקלים" שכזו תשתמש בשיתופי הפעולה בתחום כבסיס ליצירת הידברות – גם אם הדמוקרטים מהשמאל העמוק ימשיכו לבקר את המדיניות הישראלית בשטחים, הם לפחות יכירו את ישראל לעומק ויכירו את מורכבות המצב שבו ישראל פועלת. המטרה היא לא להעלים את חילוקי הדעות (הם לא ייעלמו), אלא לשכנע את הפלג הפרוגרסיבי שמדובר בחילוקי דעות טקטיים, לא אסטרטגיים.

רותם אורג הוא חוקר, פעיל חברתי והמייסד של העמותה "הברית הישראלית דמוקרטית", המחברת בין ישראלים ודמוקרטים בארה"ב על בסיס ערכים ליברליים משותפים. Ildem.org

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 567 מילים
סגירה