באופן מאד לא מפתיע אישר הפרלמנט האירני ביום הבחירות בארצות הברית חוק חדש הדורש (requiring, כך לשון ההודעה באנגלית של סוכנות הידיעות הרשמית FARS) מהוועדה לאנרגיה אטומית האיראנית להעשיר 120 ק"ג של אורניום לרמה של 20%. העיתוי כמובן לא מקרי, אלא מתריס, שכן על פי הסכם הגרעין מ-2015, אסור לאיראן להחזיק באורניום מועשר מעבר לרמה של 3.57%.
לא בכדי זכה החוק הזה לתהודה בכמה שפות על ידי כלי התקשורת הרשמיים של השלטון. כבר שנתיים, וביתר שאת בחודשים האחרונים, איראן בונה אסטרטגיה לקראת חזרה לשולחן המשא ומתן. לטהרן כמו לוושינגטון היה ברור שאחרי הבחירות צריך לחזור לדבר. על העניין הזה היה קונצנזוס בין שני המתמודדים- טראמפ וביידן, שניהם אמרו זאת במפורש, כל אחד בדרכו.
באיראן היטיבו לנתח את המצב ולהתכונן. החוק החדש כולל בתוכו כמה סעיפים המפרים את ההסכם, וזה אמור להלחיץ את הצד השני – מי שזה לא יהיה – ארצות הברית, ישראל, הסוכנות לאנרגיה אטומית ואפילו את סין ורוסיה.
לצד ההעשרה ל-20%, מורה הפרלמנט להתחיל בתהליך פיתוח מואץ של צנטרפוגות חדשות מדגם 6-IR. הצנטרפוגות הללו אמורות להעשיר אורניום מהר יותר, והמשמעות היא כי מרגע קבלת ההחלטה על ידי המנהיג העליון, איראן מקצרת את "זמן הפריצה לפצצה". מעבר לכך, הצנטרפוגות הללו אמורות לפעול במתקן תת קרקעי בפורדו, בעומק של עשרות מטרים, והן חסינות מתקיפה אווירית.
קלף נוסף שאיתו תגיע איראן לשולחן המשא ומתן יהיה כמות האורנים המועשר. על פי ההסכם היא אמורה להחזיק במצבור של עד 300 ק"ג אורניום מועשר לרמה של 3.57%. כיום מחזיקה איראן כמות הגדולה פי-עשרה, מה שאמור להספיק לה לבנייה של פצצה וחצי.
המהלך הזה מתוחכם מאד. כשיתחיל המשא ומתן ידרשו האמריקאים לחזור מיד לכמויות המינימליות של האורניום המועשר, כפי שהוגדרו בהסכם. סביר להניח שבאיראן יסרבו מיד, ואחר כך יחזרו עם דרישה לפיצוי כספי ענק (הם כבר הכריזו על כך רשמית). האמריקאים, מצדם, יתנגדו, וכך למעשה יווצר לטהרן מרחב למשא ומתן. אין ספק שהאירנים ינסו להישאר עם כמות המספיקה לפחות לפצצה אחת, שכן מבחינתם מדובר בהסכם חדש.
התקיפה בנאתנז לא עצרה את פרויקט הגרעין
ויש את המתקן התת קרקעי החדש שנבנה באתר ההעשרה בנאתנז. גם עכשיו, בדיוק כמו במקרה של המתקן התת קרקעי הסודי בפורדו ב-2002, איראן נאלצה להודות בקיומו רק אחרי שסופקו לה הוכחות חותכות כי המערב יודע ועוקב. על פי ההודעה האירנית, המתקן שהתגלה בצילומי לווין, נועד להחליף את זה שניזוק קשה בחודש יולי האחרון, מחבלה אלמונית.
אגב, יש מי שמותח ביקורת על הגורם האלמוני שתקף, וצריך להודות שעל פי הנתונים הגלויים (דגש על הגלויים בלבד), יש בטענה הזו לא מעט מן הצדק. התקיפה לא עצרה את פרויקט הגרעין, היא הסבה לו נזק לטווח הקצר, וגרמה לאיראנים למגן טוב יותר את המתקן החדש. חשוב להדגיש, סביר להניח שבפני מי שקיבל את ההחלטה על החבלה במתקנים נפרסה תמונת מודיעין רחבה, ויכול להיות שהעיתוי לפעולה היה קריטי.
לא מעט גורמי מודיעין במערב רואים סימנים נוספים לכוונה האיראנית לחזור למשא ומתן. כך למשל, בקצב העשרת האורניום. איראן אמנם חרגה מכמות האורנים המותר לה ועומדת לחרוג גם ברמת ההעשרה, אבל היא עושה את זה בצורה עקבית – מדודה, ולא מנצלת את מלוא יכולת ההעשרה שלה.
נוסף, פקחי האום עדיין מגיעים באופן תדיר למתקנים הרשמיים, ללא גרירת רגליים איראנית. הדגש הוא על המתקנים הרשמיים, משום שטהרן עדיין לא מאפשרת הגעה לשני אתרים חשודים אחרים.
איראן אמנם חרגה מכמות האורנים המותר לה ועומדת לחרוג גם ברמת ההעשרה, אבל היא עושה את זה בצורה עקבית – מדודה, ולא מנצלת את מלוא יכולת ההעשרה שלה
ואם נחזור לבחירות בארצות הברית, ולהנחה שהנשיא הבא יהיה ג'ו ביידן, איראן לא בהכרח יכולה להתרווח לאחור. את קלפי המיקוח, התרגילים וההתחכמויות, ארצות הברית ושאר המעצמות מכירים היטב. ביידן יגיע לשולחן המו"מ עם פרספקטיבה של חמש וחצי שנים, והבנה מה הם החורים הגדולים בהסכם.
אחד מהחורים האלה הוא תכנית הטילים האירנית שצברה תאוצה בשנים האחרונות, לא מעט בזכות ידע מצפון קוריאה. בהסכם הקודם התכנית הזו לא נכללה תחת הגבלות כלשהן. הפעם, סביר להניח שהיא תעלה ותהווה מחלוקת קשה.
בעניין הזה ביידן חייב לאמץ מדיניות של נשיא עבר רפובליקאי, תאודור רוזוולט, שסיכם את מדיניות החוץ שלו באמירה: "דבר ברכות אבל שא מקל גדול".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם