עדנה ארבל מגישה לשר המשפטים אבי ניסנקורן את דוח הוועדה הציבורית לגיבוש אמצעים להגנה מפני פרסומים פוגעניים ובריונות ברשת. 3 בנובמבר 2020 (צילום: שלומי כהן/לע"מ)
שלומי כהן/לע"מ

ועדת ארבל דואגת יותר לכבודם של אישי ציבור מאשר לזכותו של הציבור לבקר אותם

לפני כחמש שנים, כשתופעת השיימינג החלה לצבור תאוצה, מינתה שרת המשפטים אז איילת שקד ועדה ציבורית בראשות שופטת העליון בדימוס עדנה ארבל ● לפני שבועיים הגישה הוועדה את מסקנותיה ולא זו בלבד שהיא מבקשות לתת בידי המדינה כלים דרקוניים שיפגעו קשות בחופש הביטוי, אלא שמתברר שהמנדט העיקרי של הוועדה לספק הגנה על הציבור בכלל הפך להגנה על אישי ציבור בפרט ● פרשנות

לפני כחמש שנים החלה תופעת השיימינג ברשתות החברתיות לצבור תאוצה בשיח הציבורי. המקרה הטראגי של אריאל רוניס, מנהל בלשכת האוכלוסין ששם קץ לחייו לאחר ששמו הושחר בפוסט בפייסבוק, בטענה שהפלה צעירה בשל צבע עורה; התאבדותו של איש המשטרה אפרים ברכה בשל התפשטות השמועות על חשדות פליליים שנבדקו בעניינו; ומקרים נוספים שהצטברו באותה עת, שעניינם הפצת סרטונים אינטימיים של צעירים וצעירות, העלו את תופעת הביוש לסדר היום הלאומי.

שרת המשפטים דאז איילת שקד עשתה מעשה: היא החליטה לשים קץ לבריונות הרשת. שקד מינתה ועדה ציבורית, בראשות שופטת בית המשפט העליון בדימוס עדנה ארבל, שמטרתה "לגבש אמצעים להגנה על הציבור, ובהם נושאי משרה בשירות הציבור, מפני פעילות ופרסומים פוגעים כמו גם בריונות ברשת האינטרנט".

"יש לבחון את הגבולות בין חופש הביטוי לחופש השיסוי", הכריזה שקד. סלוגן שמצלצל כל כך טוב מעורר מיד חשד בדבר הכוונות האפלות שמאחוריו. בדיוק כמו "חופש הביטוי לחוד וחופש המימון לחוד" של שרה אחרת, מירי רגב.

"יש לבחון את הגבולות בין חופש הביטוי לחופש השיסוי", הכריזה שקד. סלוגן שמצלצל כל כך טוב מעורר מיד חשד בדבר הכוונות האפלות שמאחוריו. בדיוק כמו "חופש הביטוי לחוד וחופש המימון לחוד" של שרה אחרת

בראש ובראשונה, התעורר חשש שהשלטון מבקש להניע מהלכים שמטרתם לפגוע בחופש הביטוי במרחב האינטרנטי. זה לא שבלי הוועדה מדובר במרחב פרוע ובלתי מוגבל – חוק לשון הרע ממילא חל גם על פרסומים ברשת, וכך גם כל האיסורים הפליליים האחרים, מהסתה, המרדה ועד האיסור על הפרת צווי איסור פרסום.

חמש שנים לאחר מכן, הגישה ועדת ארבל לפני כשבועיים את המלצותיה לשר המשפטים הנוכחי אבי ניסנקורן. הדוח המסכם של הוועדה, המחזיק 219 עמודים, מאשש את החששות: לא זו בלבד שההמלצות מבקשות לתת בידי המדינה כלים דרקוניים שיאפשרו להעלים מהמרחב האינטרנטי פרסומים שאינם נוחים לבעלי השפעה, בלא הליך משפטי נאות, אלא שמתברר שהמנדט העיקרי של הוועדה, כפי שהיא עצמה תפסה אותו – "נחטף" מהגנה על הציבור בכללותו לעבר הגנה על עובדי ציבור.

עדנה ארבל מגישה לשר המשפטים אבי ניסנקורן את דוח הוועדה הציבורית לגיבוש אמצעים להגנה מפני פרסומים פוגעניים ובריונות ברשת. 3 בנובמבר 2020 (צילום: שלומי כהן/לע"מ)
עדנה ארבל מגישה לשר המשפטים אבי ניסנקורן את דוח הוועדה הציבורית לגיבוש אמצעים להגנה מפני פרסומים פוגעניים ובריונות ברשת. 3 בנובמבר 2020 (צילום: שלומי כהן/לע"מ)

במילים אחרות, עיקר תשומת הלב של הוועדה ניתן ליצירת מנגנונים שיגנו על עובדי ציבור, פקידים ונבחרי ציבור מפני פרסומים שהם יראו כפוגעניים. למעשה ייווצרו שני מעמדות, שלכל אחד מהם תהיה שכבת הגנה שונה ביחס לבריונות רשת – הציבור הכללי יזכה להגנה דלילה, בעוד שעובדי ציבור יהיו זכאים לשכבת מגן גדולה בהרבה שתגן עליו.

למעשה ייווצרו שני מעמדות, שלכל אחד מהם תהיה שכבת הגנה שונה ביחס לבריונות רשת – הציבור הכללי יזכה להגנה דלילה, בעוד שעובדי ציבור יהיו זכאים לשכבת מגן גדולה בהרבה שתגן עליו

נוכח האינטרס המובנה להשמיע ביקורת על תפקוד השלטון, בכל הדרגים, קשה שלא לראות בכך סכנה של ממש לחופש הביטוי, ולחופש לבקר את בעלי הכוח.

לזכרו של אפרים ברכה

הנה חלק מחוות הדעת שהגישו גורמים ציבוריים שונים לוועדת ארבל:

  • איגוד האינטרנט הישראלי קרא לוועדה לראות בחופש הביטוי ברשת ובזכות הציבור לדעת "ערך עליון דמוקרטי", ולשמור עליו. בריונות רשת, נכתב בנייר העמדה של האיגוד, היא תמונת מראה של החברה הישראלית, ולכן יש להתייחס אליה במבט רחב, תוך הבנה כי החקיקה הקיימת נותנת מענה מספק לעבירות הנעשות ברשת האינטרנט.
  • האגודה לזכויות האזרח הדגישה בפני הוועדה כי "אין אנו ממעיטים כהוא זה מזכויות האדם של עובדות ועובדי השירות הציבורי, אך אנו מוטרדים מהדגש ומהחומרה היתרה שמיוחסת דווקא לפרסומים נגדם. ביטוי חופשי והשתתפות אזרחית פעילה הם תנאי לקיומה של חברה דמוקרטית ולשגשוגה". האגודה אף ביקשה לפעול בכיוון ההפוך – ולהמליץ למחוק מחוק העונשין את עבירת העלבת עובד ציבור.
  • הקליניקה למשפט וטכנולוגיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה כתבה כי "ישנם די כלים חוקיים העומדים לרשות המדינה, ולעניות דעתנו אין צורך בחקיקה חדשה. ביקורת על עובדי הציבור כמשרתי ציבור, כל עוד אינה בבחינת עבירה ובגדר גבולות הסביר, היא חיונית לקיומו של ממשל דמוקרטי תקין. בכל מקרה ראוי שהחלטה בנושא הורדת תוכן פוגע תישאר לשיקול דעתה של הרשות השופטת, על מנת שלא לגרום לצנזור-יתר או לאפקט מצנן על חופש הביטוי".

וכיצד פעלה בסופו של דבר ועדת ארבל? ראשית, היא החליטה "להקדיש את הדוח כולו לזכרו של תנ"צ אפרים ברכה". במבוא לדוח מצוטט אחד מבני משפחתו, שהוזמן לשוחח עם חברי הוועדה, ואמר להם: "אפרים לא התאבד, אפרים נרצח".

תנ"צ אפרים ברכה
תנ"צ אפרים ברכה

אפשר כבר להבין כיצד תפסה הוועדה את תפקידה ולאן הרוח נושבת: כבר היום פועלת מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה אל מול ענקיות האינטרנט והרשתות החברתיות הגדולות – טוויטר, פייסבוק, גוגל, יוטיוב ואחרות – בבקשות להסרת תוכן המהווה לדעת הפרקליטות עבירה פלילית. איזו רשת חברתית תסרב ל"בקשה" מטעם הפרקליטות?

בנוסף, נחשף במהלך עבודת הוועדה כי בהנהלת בתי המשפט קיים נוהל, דרקוני במידה רבה, להתמודדות עם פרסומים פוגעניים כלפי שופטים. הנוהל מאפשר פנייה לספקיות האינטרנט או לפלטפורמה שבה נעשה הפרסום, במטרה להסיר את הפרסום, בלא צורך ב"החלטה שיפוטית", לפחות לא במובן הרגיל של המונח הזה.

הוועדה ממליצה גם להרחיב את ההסדר המאפשר פנייה של עובדי ציבור ליועץ המשפטי לממשלה, כדי שהפרקליטות תהיה זו שתייצג אותם בתביעות אזרחיות, נוכח פרסומים הקשורים למילוי תפקידם.

את כבודה של הוועדה הצילה דעת המיעוט של חלק מחבריה – בהם הסנגור הציבורי הארצי ד"ר יואב ספיר, חוקרת התקשורת ד"ר ענת פלג ואחרים – שהביעו הסתייגות מהמלצות הוועדה בנוגע לפנייה לספקיות תוכן ולהסמכת בתי המשפט להורות על הסרת תכנים שפורסמו באינטרנט.

ד"ר יואב ספיר, הסניגור הציבורי הארצי (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
ד"ר יואב ספיר, הסניגור הציבורי הארצי (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

"לעתים גם פרסומים רצויים, המגשימים את חופש הביטוי של המפרסם, יכולים להיות פוגעניים", כתבו חברי דעת המיעוט, "לעתים יש בפרסומים אלה ערך חברתי רב, למשל כאשר מדובר בפרסומים שיש בהם ביקורת חשובה, חשיפת שחיתות או צביעות ועוד.

"לכן יש לנקוט אמת מידה מצמצמת ביחס להסרת תכנים מהרשת. מעבר לפגיעה בחופש הביטוי, הסרת תכנים עשויה ליצור אפקט מצנן על פרסום תכנים ברשתות החברתיות".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עובדי ציבור מקבלים כוח אדיר לידיהם כבר מעצם תפקידם, חופש הפעולה באינטרנט הוא הדרך היחידה לחשוף את השחיתות בימים בהם התקשורת המרכזית לא מתפקדת. הסיכון בתביעת דיבה מספיק כדי להרתיע הכפשה ... המשך קריאה

עובדי ציבור מקבלים כוח אדיר לידיהם כבר מעצם תפקידם, חופש הפעולה באינטרנט הוא הדרך היחידה לחשוף את השחיתות בימים בהם התקשורת המרכזית לא מתפקדת. הסיכון בתביעת דיבה מספיק כדי להרתיע הכפשה ללא בסיס וגם כדי להוריד ולפצות על שקרים, אבל הנזק מהגבלת חופש הביטוי ומתן יד חופשית לשלטון להוריד פרסומים ברשת חברתית הוא מדרון שממנו לא תהייה דרך חזרה. והדוגמה הטובה ביותר היא מה שעובר היום על התקשורת המרכזית שמסורסת מתפקידה ככלב השמירה של הדמוקרטיה.

חשוב מאוד להזכיר את המקרה החמור של הבלוגרית לורי שם טוב. פרשת לורי יצרה תופעה חמורה מאוד של השמצת עובדות סוציאליות, עורכי דין ושופטים. לא רק שהמדינה כשלה בהגנה על עובדות מסורות שמחרפות ... המשך קריאה

חשוב מאוד להזכיר את המקרה החמור של הבלוגרית לורי שם טוב.
פרשת לורי יצרה תופעה חמורה מאוד של השמצת עובדות סוציאליות, עורכי דין ושופטים. לא רק שהמדינה כשלה בהגנה על עובדות מסורות שמחרפות את נפשן למען רווחת הציבור – אלא שהוכח שוב ושוב כי המדינה פועלת לאט מדי ומאוחר מדי בהסרת הכפשות נגד עובדי ציבור שאינם יכולים לתבוע את עלבונם בבתי המשפט.
חשוב לא פחות: המקרה של לורי שם טוב עודד פוליטיקאים נכלוליים במיוחד להקים רשתות הסתה אנונימיות, תוך שימוש בחברות תוכן ישראליות ובינלאומיות, כדי להכפיש ולחסל את היריבים הפוליטיים שלהם.
לכתוב מאמר על ועדת ארבל בלי להתייחס כלל לפרשת לורי שם טוב – זו טעות עיתונאית, אולי בתום לב ואולי מתוך שיכחה. אני לא שכחתי.

עוד 839 מילים ו-2 תגובות
סגירה