על פי דיווחים בתקשורת הנשיא טראמפ בחן אפשרות תקיפה נגד מתקני הגרעין האיראנים. גם בשל החריגה הנוספת בכמות החומר המועשר לרמה נמוכה שנמצאת באיראן (הפרה של הסכם ה-JCPOA), ואולי גם בשל כוונתה לבנות אתר תת קרקעי בנתנז, אשר יהווה תחליף לאתר המחקר והפיתוח שפיצוץ עלום גרם להריסתו. דוקא הדיווחים על כוונה זו מלמדים יותר מכל על חוסר ההתכנות של פעולה צבאית כנגד מתקני הגרעין באיראן.
דיווח בניו-יורק טיימס: טראמפ בחן אפשרות לתקוף את מתקן הגרעין המרכזי באיראן לפני סוף כהונתו, יועציו שיכנעו אותו שלא לעשות זאת מחשש שצעד זה יוביל להסלמה
(צילום: אי-פי) pic.twitter.com/sxPo393n5Eהרשמו עכשיו לניוזלטר היומי— כאן חדשות (@kann_news) November 17, 2020
ההתנגדות הנחרצת שהביעו ראשי הממשל האמריקאי לתקיפה שכזו (כולל ראש המטות המשלבים מילי ומזכיר המדינה פומפיאו) נובעת מזה שעלותה של תקיפה שכזו פשוט יותר גדולה מהתועלת. ההנחה של הממשל היא שפעולה צבאית נגד מתקניה הגרעיניים של איראן (באמצעות ירי טילים) תוביל לתגובה איראנית חריפה אשר תסכן נכסים אמריקאים והסלמה שקשה לחזות את סיומה. כל זאת עוד לפני שניתן בכלל לוודא את התועלת בקיומה של תקיפה שכזו, לאור מורכבות הפגיעה במתקנים הגרעיניים של איראן בשל אמצעי ההגנה שננקטים בהם (מתקנים תת קרקעיים ומוגנים היטב). ראוי לציין כי לאור הידע הרב שנצבר באיראן, גם פגיעה מוצלחת במתקנים אלו לא תמנע מאיראן לשקם אותם, ולהיות אף חדורי מוטבציה יותר מבעבר באשר לכוונותיהם הגרעיניות.
הנחת הממשל היא שפעולה צבאית נגד מתקניה הגרעיניים של איראן (בירי טילים) תוביל לתגובה איראנית חריפה, שתסכן נכסים אמריקאים ותוביל להסלמה שקשה לחזות את סיומה, עוד לפני שניתן בכלל לוודא את התועלת בקיומה
גם הטריגר לפעולה כזו מוטל בספק, שכן גם פעולותיה של איראן בתחום הגרעין בימים אלו אינן אינדיקציה לרצונה לחדש את תוכניתה הגרעינית הצבאית. כמות החומר המועשר באיראן לרמה נמוכה לא מהווה אינדיקציה לכך. לכל היותר מדובר בנסיון של איראן לסחוט את המעצמות לחזור למציאות ההסכמית.
מנגד חשוב לציין כי פעולות אלו מוכיחות כי איראן איננה מתכוונת להפסיק את פיתוח יכולותיה הגרעיניות (בוודאי בתחום האזרחי), כולל פיתוח דור צנטריפוגות חדש ומתקדם. נסיונותיה השונים להסתרת המידע שנאסף בארכיון הגרעין שנחשף מלמדים, כי ככל הנראה איראן מבקשת לשמר בעתיד אופציה לחזרה לתוכנית צבאית בהנתן הצורך.
ולכן, בהנתן חוסר תקפותה של אותה אופציה צבאית, שאפילו הממשל הקרוב ביותר למדיניות ישראל מול איראן לא מוכן להפעיל כדי לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית, הדרך לעצור את תוכניתה הגרעין של איראן נחלקת לשתי גישות:
- אלו החושבים שלחץ מקסימלי על איראן ופעילות עלומה באתרי הגרעין שלה יובילו את איראן לפירוק תוכניתה הגרעינית (לאור הדילמה שלכאורה תוצב לה בין בחירה בגרעין לבין הישרדות המשטר).
- ואלו אשר מעריכים שלאור מצבה המתקדם של תוכנית הגרעין האיראנית אין באמת יכולת של ממש להסיג אותה אחורה שלא באמצעים מדיניים.
ניתוח ההיסטוריה של תוכנית הגרעין האיראנית מלמד על תקרת הזכוכית של הלחץ המקסימלי על איראן. לאור העובדה שקיים קונצנזוס בהנהגתה כי אף אחד לא יוכל לערער על זכותה לפיתוח יכולותיה הגרעיניות, לא משנה איזה לחץ יופעל על איראן, לא ניתן להוביל לפירוקה של תוכנית הגרעין של איראן באמצעים הקיימים.
איראן, אשר כורעת תחת נטל הסנקציות כבר מעל לעשור, סירבה לדון על הזכות להעשרה על אדמתה, ולכל היותר היתה מוכנה להגביל את תוכניתה ולהוסיף נדבכים של פיקוח שלכאורה יבטיחו את השארותה של התוכנית כאזרחית ולא צבאית.
בהנתן חוסר תקפות אופציה צבאית, שאפילו הממשל הקרוב למדיניות ישראל מול איראן לא מוכן להפעילה לעצירת תכנית תוכנית הגרעין שלה – יש שתי גישות לגבי הדרך לעצירתה: הגברת הלחץ ואמצעים מדיניים
זאת ועוד, המצב הנוכחי שבו איראן מצד אחד מחוייבת לפיקוח גרעיני ולהגבלות על תוכניתה הגרעינית, ומנגד לא נהנית מפירות הסכם הגרעין, לא יוכל ישמר לאורך זמן אם לא תהיה חזרה למציאות ההסכמית בין איראן והמעצמות. ובוודאי אם וכאשר יבחר נשיא שמרני אשר יחליף את הנשיא רוחאני.
פריצה איראנית של גבולות ההסכם (בדגש על חזרה לרמת העשרה של כ-20%, והפעלה מלאה של האתר המוגן בפורדו) תוביל למספר נזקים מיידים אשר נאלץ להתמודד עימם. למשל, הקטנה משמעותית של הפיקוח על אתרי הגרעין של איראן (שמהווים גורם מרתיע אל מול האיראנים), ומנגד חזרה לצורך להשקיע מיליארדים (על חשבון מוכנות בזירות אחרות) כדי לשפר את ההבנה וההתכוננות לתרחישים שונים באיראן. אלה יחזרו ויעלו על הפרק לנוכח חוסר הבטחון באשר למהלכי איראן בתחום הגרעיני.
יתרה מכך, במהלך השנים סבלה איראן מתקיפות חסרות תקדים כנגד אתריה הגרעינים, ועדיין מדעני הגרעין האיראנים הוכיחו יכולות שיקום מרשימות. אלה הובילו לכך שערב הסכם הגרעין בין איראן והמעצמות היו בידי איראן אלפי צנטריפוגות פועלות, כולל באתר הקרקעי המוגן בפורדו.
עובדה זה מעמידה בספק רב את היכולת להסיג לאחור את תוכנית הגרעין של איראן לנקודת האפס באמצעות תקיפות עלומות, זאת בשל הידע הרב שנצבר באיראן מאז תחילת של התוכנית ויכולת ההתאוששות האיראנית מפעולות אלו.
ולכן, כל מדיניות שלא תתקבל ביחס לאיראן חייבת לקבל את ההנחה (המצערת אך המציאותית) כי בכל תרחיש עתידי אנחנו נצטרך לחיות עם תוכנית גרעין איראנית, כאשר המטרה תהיה להניא את איראן מלהשתמש בה לבניית יכולת גרעין צבאית.
כל מדיניות שתתקבל ביחס לאיראן חייבת לקבל את ההנחה (המצערת אך המציאותית) כי בכל תרחיש עתידי נצטרך לחיות עם תוכנית גרעין איראנית, כשהמטרה תהיה להניא אותה משימוש בה לבניית יכולת גרעין צבאית
לכן אופצית המו"מ עם איראן, הגם שהיא איננה רצויה, היא כנראה האופציה המצויה להגבלת תוכניתה הגרעינית (שנרצה או לא, רוב מדינות העולם, כולל ממשלו של ביידן, כנראה תומכים בה). יש לציין כי לצד חסרונותיה, אופציה זו טומנת בחובה יתרונות שונים, ובכללם מאפייני פיקוח חודרניים, חיזוק אותם גורמים באיראן אשר מבקשים להגיע להסכם עם המעצמות, והסגה משמעותית של התוכנית לאחור (יותר מכל פעולה עלומה אחרת שנעשתה מול תוכנית הגרעין של איראן).
כאמור, לאופציה זו ישנן חסרונות רבים, ובראשם, ההקלה הכלכלית וחיזוק המשטר הנוכחי באיראן. מה גם שהיכולת להגיע להסכם עם האיראנים תחייב מוכנות כלשהי להמשך תהליכי המחקר הגרעיני באיראן.
אבל היא מפחיתה משמעותית מתפיסת האיום של איראן, אותה תפיסה שהביאה את ח'אמנאי לנסות ולפתח פצצת גרעין מלכתחילה. והיא מאפשרת (בהנחה שההסכם העתידי ימשך פרק זמן ארוך משמעותית מה-JCPOA וכי ניתן למנוע מאיראן השגת צנטריפוגות מתקדמות מאוד) פרק זמן ארוך יחסית בו גם אם איראן תרצה, היא תתקשה מאוד לפתח ערוצים עצמאיים ליכולת גרעין צבאית.
"הורדת" נושא הגרעין מסדר היום גם תאפשר התמקדות בפעילות האיזורית השלילית של איראן ולמעשה תנטרל את האיום המרכזי של איראן על ישראל והקהילה הבינ"ל.
עצם העובדה שלאחר עזיבת ארה"ב את הסכם הגרעין איראן קרובה יותר לכאורה לפצצה מאשר בלעדיו, מהווה אינדיקציה נוספת ליתרונותיה של האופציה המדינית.
עם כל הרצון להחזיר את תוכניתה של איראן לאחור שלא בהסכם (הרצוי) – עלינו להכיר במציאות הכואבת של איראן עם תוכנית גרעין (המצוי) ולקבל את ההחלטות בהתאם, בדגש על הנכונות לתמוך במעצמות במו"מ עתידי עם איראן כדי לוודא הסכם שעומד בתנאי סף הגיוניים.
תוכנית הגרעינית של איראן היא ותיקה מידי, גדולה מידי, מקובלת מידי (באיראן ובקהילה הבינ"ל), מבוססת מדי ואין באמת יכולת להתמודד עימה ללא אופציה מדינית. מה גם שרוב מדינות העולם, כולל הממשל האמריקאי, הכירו בזכותה של איראן להעשרה.
עצם העובדה שלאחר עזיבת ארה"ב את הסכם הגרעין איראן קרובה יותר לכאורה לפצצה מאשר בלעדיו, מהווה אינדיקציה נוספת ליתרונותיה של האופציה המדינית
גם חודשיים נוספים של סנקציות משתקות לא ישנו את התפיסה האיראנית ביחס לגרעין ולא יובילו את ראשיה לאותה "דילמה" מפורסמת של עתיד המשטר או גרעין (שכן ויתור על הגרעין בראי המשטר יהיה סופו בכל מקרה). לכן מוטב שהמאמץ בחודשים הקרובים יתמקד במרכיבי האופציה המדינית מול איראן, שעם כל חסרונותיה, היא כנראה אופציה המובילה להתמודדות עם סוגיה מורכבת זו.
דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם