העימות המתעצם בין ממשלת אתיופיה למנהיגי הפרובינציה הצפונית תיגראי בשבוע שעבר גבה את הקורבן הראשון מהקהילה היהודית בגונדר: גרמיו (ירמיהו) גטה, בן 36.
גטה, שהמתין במשך 24 שנים להגר עם משפחתו לישראל, הותיר אחריו בת זוג ואת בתם בת הארבע.
גטה התגייס לצבא האזורי באמהרה כדי להרוויח כסף לכלכלת אמו הענייה ואחיו, שעזבו את כפרם כדי להתקרב למרכז הקהילה היהודית בגונדר, כשבלבם פועם החלום להגר לישראל ולהתאחד עם סבתו בת ה-84.
גטה התגייס לצבא האזורי באמהרה כדי להרוויח כסף לכלכלת אמו הענייה ואחיו, שעזבו את כפרם כדי להתקרב למרכז הקהילה היהודית בגונדר, כשבלבם פועם החלום להגר לישראל ולהתאחד עם סבתו בת ה-84
גטה יצא לחופשה מהצבא, חזר למשפחתו בגונדר ועזב לאזור הגבול בין תיגראי לאמהרה (העיר גונדר נמצאת במחוז אמהרה) כדי למצוא עבודה חקלאית עונתית. הוא עבד עם טרקטור ומונה על ידי הצבא כאחראי על כמות קטנה של כלי נשק.
לדברי בן דודו מרקצ'ו וולדי, 27, שדיבר עם זמן ישראל מהמכללה שבה הוא לומר ליד אשדוד, גטה קיבל פקודה להצטרף לאחרים מהאזור כדי להגן על אזור הגבול נגד חדירות מתיגראי. "התיגראים חדרו לאזור שבו הוא עבד", מספר וולדי. "הם ירו במספר רב של אזרחים וחיילים, הוא ביניהם. הוא נפטר ביום חמישי בבוקר".
צעד נוסף לעבר כינון דמוקרטיה
שורשיו של העימות הנוכחי, שפרץ לפני כשבועיים, עמוקים. זהו מאבק כוח שהתחיל עם כניסתו לתפקיד של ראש הממשלה אבי אחמד לפני שנתיים.
אבי שם קץ למצב החירום של המדינה, שחרר אסירים פוליטיים ועשה שלום עם אריתריאה השכנה. על כך הוענק לו פרס נובל. בצעד נוסף לעבר כינון דמוקרטיה, הוא פירק את המפלגה ששלטה במדינה במשך כמעט שלושים שנה – מפלגה שנשלטה על ידי החזית העממית לשחרור תיגראי, למרות שהתיגראים מהווים רק 6% מאוכלוסיית אתיופיה.
החזית העממית סירבה להצטרף לקואליציה עם מפלגתו של אחמד ובספטמבר קיימה בחירות משל עצמה לפרלמנט, שעליהן הכריזה הממשלה כלא חוקיות. ב-4 בנובמבר, כוחות ביטחון מתיגראי תקפו את בסיס כוחות הביטחון האתיופיים בצפון, מה שגרם לאדיס אבבה להוציא מתקפה אווירית בתגובה.
אלפי אתיופים ברחו לסודן, ועל פי הדיווחים מאות נהרגו בקרבות.
הגבול בין אמהרה לתיגראי נמצא במחלוקת בין שתי המדינות, וקיימים חששות מרובים לכך שהקרבות יכניסו את אמהרה למעגל האלימות.
ביום שישי בלילה, שיגרה החזית העממית טילים לעבר שני שדות תעופה באמהרה, אחד מהם שדה התעופה שמשרת את העיר גונדר, שם ממתינים כשלושת רבעי מיהודי אתיופיה להגירתם לישראל.
"המצב במחנה בגונדר קשה מאוד", אומר וולדי. "דיברתי עם אחי שם אתמול. הטיל שנפל על שדה התעופה יצר המון לחץ ואנשים מפחדים שמשהו יפגע גם בהם. התיגראים נלחמים בכל הכוח, והם איימו לירות טילים נוספים על גונדר. אתיופים צעירים רבים נהרגו, ואחרים חוששים שהממשלה האתיופית תורה על גיוס כללי לצבא, שיכלול חלק מהגברים הצעירים שמחכים לעלות לישראל".
"המצב במחנה בגונדר קשה מאוד. אתיופים צעירים רבים נהרגו, ואחרים חוששים שהממשלה האתיופית תורה על גיוס כללי לצבא, שיכלול חלק מהגברים הצעירים שמחכים לעלות לישראל"
"מפחיד מאוד לראות מרחוק מה עובר על המשפחה שלי", וולדי מוסיף. "אני קרוע מבפנים".
"החיים של סבתא הם סבל מתמשך"
אימהותיהם של גרמיו המנוח ושל וולדי הן אחיות. הן שתיים מבין תשעת ילדיה של אריבבו שיבש. אריבבו עלתה לישראל לפני קצת פחות מ-18 שנים. היום, כשהיא בת 84, היא חיה במרכז קליטה בקרית גת. בחגים מצטרפים אליה קרובי משפחה שהגיעו לישראל ב-1984 במסגרת מבצע משה. בשאר הזמן, כששאר המשפחה שלה – למעט וולדי – עדיין בגונדר, היא לגמרי לבדה.
"החיים של סבתא הם סבל מתמשך", אומר וולדי ומוסיף שמותו של גטה הכניס אותה למצב של הלם. "הוא היה הרועה שלה כשהיה קטן. היא עזרה לגדל אותו אחרי שכל הילדים שלה התחתנו ועזבו את הבית. הוא גר איתה. חיכיתי חמישה ימים לפני שסיפרתי לה את החדשות הרעות".
וולדי, שגר לאורך רוב נעוריו בסביבת המרכז הקהילתי היהודי בגונדר, אומר ששש משפחות – ביניהן משפחתו של גטה ושלו – שקיבלו אישור להגר בישראל כבר ב-2014 בזכות חוק השבות.
"היינו אמורים להגיע ב-17 בדצמבר 2014", הוא נזכר. "מכרנו הכול, קיבלנו חיסונים ושבוע לפני נסענו באוטובוס לאדיס אבבה כדי לעלות למטוס לישראל. ואז הם (משרד הפנים הישראלי) שינו את דעתם ואמרו שאנחנו לא זכאים לפי חוק השבות. מאז הכול הוקפא.
"אבל אנחנו לא ננוח עד שכל זה יתוקן, והעוול שנעשה למשפחתנו יתוקן, וכולנו נוכל להיות שוב עם סבתא, שגם ככה מבוגרת מאוד".
נפלו בין הכיסאות
אחרי העלאת יהודי קהילת ביתא ישראל מאתיופיה בשנות ה-90, הממשלות בישראל התפלגו סביב מעמד שארית קהילת יהודי אתיופיה, הידוע גם בכינוי הגנאי "פלאשמורה", שהמירו דתם לנצרות. זאת, למרות פסיקה של רבנים בכירים לפיה יהודים שהוכחו להתנצר הם יהודים ללא ספק.
חוסר ההחלטיות של הממשלה קרע משפחות לגזרים, כשחלקן בישראל וחלקן ממתינות שנים ארוכות באתיופיה.
ביום שני, כשקהילת יוצאי אתיופיה חגגה בישראל חג הסיגד השנתי, ציינו חברי הקהילה בדיוק חמש שנים להחלטה 716 של הממשלה, בה נקבע כי יש להביא את כל הממתינים לארץ – בהתאם לקריטריונים – בתוך חמש שנים. מאז הועלו רק 2,257 אתיופים לישראל, בטפטופים, לפי נתוני הסוכנות היהודית. כ-8,000-9,000 מהם נותרו באתיופיה, בגונדר ובאדיס אבבה.
בספטמבר הכריזה הממשלה על החלטה להביא לארץ 2,000 אתיופים לפני סוף ינואר, בטענה שזה כל מה שהתקציב מאפשר.
אבל עבור וולדי ובני משפחתו, אין באמירה הזאת שום תקווה. הם נפלו בין הכיסאות. מבחינת משרד הפנים, הם לא עונים על קריטריון חוק השבות, או על הקריטריונים שנקבעו בהחלטות הממשלה העדכניות. הממשלה מתעקשת שהמשרד עשה טעות ביורוקרטית, ושהם זכאים לעלות לפי הקריטריונים הממשלתיים.
וולדי, מותש מהגשות אינסופיות של בקשות להגירה, אחרי שהשתכנע על ידי ספונסר לעלות לישראל, הגשים את חלומו ועלה על מטוס לתל אביב לפני שנה.
"הם (משרד הפנים) ביטלו את הוויזה שלי – למרות שזה לא הגיע לשגרירות הישראלית באדיס אבבה בזמן כדי למנוע ממני לעלות על המטוס", הוא אומר בעברית שוטפת. "כשהגעתי לישראל, עצרו אותי והמתנתי 18 שעות עד שעורך דין שחרר אותי. הם ניסו לגרש אותי כבר שלוש פעמים, ועורך הדין ביטל את הצו שלוש פעמים. למזלי, הספונסר שלי ורבים אחרים עזרו לי לשלם את העמלות המשפטיות".
"כשהגעתי לישראל, עצרו אותי והמתנתי 18 שעות עד שעורך דין שחרר אותי. הם ניסו לגרש אותי כבר שלוש פעמים, ועורך הדין ביטל את הצו שלוש פעמים. למזלי, הספונסר שלי ורבים אחרים עזרו לי לשלם את העמלות המשפטיות"
ברגע שהרשויות התירו לו ללמוד בישראל, הצטרף וולדי לקורס במכללה במטרה להפוך למאמן כושר. אבל אין לו אשליות.
"ברגע שאסיים את הלימודים", הוא אומר, "הם אמורים לשלוח אותי בחזרה. אבל אני מקווה שבינתיים רשות האוכלוסין וההגירה תכיר בזכותנו לעלות".
"סכנת חיים ממשית ומיידית"
קבוצה שתומכת בהעלאת שארית יהודי אתיופיה לישראל הזהירה השבוע כי אלו שממתינים בגונדר ובאדיס אבבה נמצאים ב"סכנת חיים ממשית ומיידית".
במכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר האוצר ישראל כ"ץ הזהירו אנשי המאבק להעלאת יהודי אתיופיה לא רק מהמצב הביטחוני המעורער אלא גם מהפחד שבזמני אי-ודאות, היהודים עשויים להיות חשופים להתקפות אנטישמיות.
המכתב מציין שתי החלטות ממשלה קודמות – זו מנובמבר 2015 שיושמה בחלקה להעלות ארצה כ-8,000 אנשים בתוך חמש שנים, והשנייה מספטמבר השנה, להעלות ארצה רק 2,000 אנשים, על בסיס "תקציב זמין".
"לאור זה, וברוח הסיגד שנחגג ביום שני האחרון ומורה לנו לחפש בנשמותינו את התקווה לגאולה ולשיבה לציון, אנחנו קוראים לך לפעול בדחיפות וליישם את החלטות הממשלה 716 ו-419, להעלות ארצה את כל האוכלוסייה שממתינה להגיע לארץ ישראל", נכתב.
היום (רביעי) התכנסה שוב ועדת העלייה של הכנסת כדי לתשאל נציגים מהמשרדים הממשלתיים ומארגונים שונים בנוגע למצב.
מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, יואל ליפוביצקי, אמר בישיבה כי עד כה נבדקו 10,391 בקשות, אולם המינהל מצא רק 920 מתוכם כעומדים בקריטריונים. "אם לא נגיע ל-2,000 זכאי-עליה, נבחן את הבקשות לפי סעיף 7 בהחלטת הממשלה", אמר.
ובינתיים, נציגי משרד הפנים והסוכנות היהודית נמצאים כבר באתיופיה – בוחרים את בני המזל שיזכו להעלות על מטוס לישראל בחודשיים הקרובים ובכך אולי להציל את חייהם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
צבא אתיופיה וצבאות נוספים פלשו לאדמותיהם בזזו את רכושם שגם ככה הי דל .. רצחו ילדים אנסו ילדים . הכל מתועד הכל מצולם צבא ששוחרר שלום הצחקתם אותי אבל אני תכף בוכה עליהם. אני בתור אתיופי טיגרי יהודי ישראלי מתבייש בצבא אתיופיה ממש מתבייש.. נ.ב שנות השמונים המבין יבין…