ניר חפץ (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)
אבשלום ששוני/פלאש90

ההקלטות שמסר ניר חפץ למשטרה במסגרת הסכם עד המדינה ואשר נחשפו השבוע בשתי תוכניות של "המקור", הן ללא ספק מרתקות ופיקנטיות ● אלא שלמרבה האירוניה, דווקא התיעוד החלקלק של חפץ כלקקן בלתי-נלאה עושה עימו חסד - ומעלים מהציבור את הצד האפל יותר של פעילותו ● דעה

ההקלטות שניר חפץ מסר למשטרת ישראל כחלק מתהליך מירוק מצפונו במסגרת הסכם עד המדינה עליו חתם ואשר נחשפו במסגרת שתי תוכניות של "המקור", מרתקות ופיקנטיות. הן משרטטות את מסלול החשיבה בו פעל הציר המרכזי בין שרה נתניהו ליועץ התקשורת החלקלק, וממחישות איך המדינה מנוהלת לא אחת באופן ביזנטיני ופרנואידי בידי אנשים שלא בחרנו בהם לעשות כך, בעוד שבנימין נתניהו, האיש שכן נבחר, משאיר להם לערבב את המרק.

יש בהקלטות הללו מידה מספקת של טינופים, צחוקים מרושעים, נוכלות זעירה ואסטרטגיה בגרוש בשביל לאכלס שיחות סלון עיתונאיות להרבה מאד זמן. חפץ מאוייר דרכן כזיקית המתפתלת במסדרונות הכוח והשררה הישראליים, ומשנה צורה וטון בהתאם לגורם עימו היא משוחחת, וגם כאישיות עם לשון בלי עצמות.

אבל נדמה לי שהאיור הזה, באופן אירוני, דווקא עושה עם חפץ חסד. אמת, חפץ אכן הצליח להשתחל לשורה של תפקידים ולהתמקם בצמרת ליד הגדולים ביותר באמצעות חנופה חסרת בושה ושירות נאמון כשל קונסיליירי שלא שואל שאלות מוסריות כשלא צריך. בכך הפך עצמו לכלי שרת לכל דכפין ולמקף המחבר בין קשרי ההון-שלטון-עיתון בישראל.

ניר חפץ, משמאל, לצד בנימין נתניהו ב-2009 (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)
ניר חפץ, משמאל, לצד בנימין נתניהו ב-2009 (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

אבל לחפץ היה צד נוסף, פחות מגוחך ויותר מסוכן באישיותו ובפועלו הציבורי. ועל הצד הזה רביב דרוקר כמעט שדילג לחלוטין בתיעוד המרתק שהגיש ב"המקור" השבוע.

לחפץ היה צד נוסף, פחות מגוחך ויותר מסוכן באישיותו ובפועלו הציבורי. ועל הצד הזה רביב דרוקר כמעט שדילג לחלוטין בתיעוד המרתק שהגיש ב"המקור" השבוע

זהו הצד הסחטני והמאיים אותו הפעיל חפץ נגד יריבים פוליטיים ועיתונאיים. אמנם גם את המשימות הללו (חלקן לכאורה בעלות אופי פלילי) חפץ נטל על עצמו בשליחות פטרוניו בנימין ושרה נתניהו, נוחי דנקנר, ארנון מוזס והזוג שאול ואיריס אלוביץ'.

אבל בניגוד לחפץ החנפן של ההקלטות מ"המקור" – כאן לא רק דברי קילוסין, הנהוני הסכמה וצחוק קצר ומרושע איפיינו את פעילותו. כשזה הגיע לפעולות של סחיטה באיומים ומעשי נקם, חפץ היה יזם אקטיבי, פורה וחסר מעצורים.

יתכן שאת הפן הזה באישיותו חפץ חשף פחות בהקלטות, ויתכן שפשוט לא מסר למשטרה את השיחות המפלילות אותו בהקשרים אלה. חפץ לא טיפש ויודע מן הסתם שמעמדו כעד מדינה איתן יותר בתור רכיכה שרק ביצע את המוטל עליו בהנהוני ראש, מאשר כיזם משנה של חיסולים.

תהא הסיבה אשר תהא, אין לטעות ולראות בחפץ סתם עוד נוכל חלקלק ואופורטוניסט שליקק לנתניהו עד שזה הפסיק להיות משתלם. לחפץ הייתה אג'נדה אנטי-עיתונאית בוטה אותה יישם בברוטליות מול מערכות העיתונות בהם עבד.

ניר חפץ (מאחור) ונוחי דנקנר ב-2013 (צילום: פלאש90)
ניר חפץ (מאחור) ונוחי דנקנר ב-2013 (צילום: פלאש90)

כשהיה עורך "מעריב" נהג לשגר כתבים למשימות סחיטה מובהקות. תחת פיקודו שלחה כתבת "מעריב" שורת שאלות אישיות למו"ל הארץ עמוס שוקן, במטרה לסחוט אותו ולדחוף אותו לעצור את העיסוק של "דה מרקר" בסוגיית הריכוזיות, שאיימה על האימפריה של נוחי דנקנר, בעלי "מעריב" באותה עת. באופן דומה איים חפץ גם על מייסד "דה מרקר" גיא רולניק.

את ראש התנועה לאיכות השלטון, עו"ד אליעד שרגא, שנלחם אף הוא בריכוזיות, חפץ דאג שיתקפו מדי שבוע על זוטות בעמודים הראשיים של העיתון כדי להתישו ולהפחידו. על חברת הכנסת שלי יחימוביץ' הפעילו לחץ באמצעות הכנת תחקיר רגע לפני הפריימריז במפלגת העבודה, ואז הגיעה "הצעה ידידותית" שאם תסיר את תמיכתה בחוק הריכוזיות יבוטל התחקיר המכפיש.

כעורך "מעריב" שיגר כתבים למשימות סחיטה מובהקות. תחת פיקודו שלחה כתבת שורת שאלות אישיות למו"ל הארץ עמוס שוקן, במטרה לסחוט אותו ולדחוף אותו לעצור את העיסוק של "דה מרקר" בסוגיית הריכוזיות

חפץ דאג גם לפגיעה בקריירות של הכפיפים לו, ממניעים לא טהורים. את אביב לביא דאג לפטר ממעריב בגלל שמאלניותו, את רותי סיני בגלל עמדתה החברתית (שנגדה כמובן את האינטרסים של המו"ל), את נדב איל בגלל עמדותיו העצמאיות, את דדי מרקוביץ' בגלל שסירב לבצע פקודות בלתי חוקיות בעליל ורבים אחרים.

העיתונאי מוטי גילת חשף מתוך מסמכי ותמלילי חקירה כיצד חפץ שימש כגרזן יעיל בשירות נתניהו גם בשנים בהם כבר נטש את כיסא העורך, וחזר לעבוד לצדו של נתניהו, הפעם כקבלן פרטי. חפץ, על פי המסמכים אליהם נחשף גילת, עשה שימוש פסול וסחטני באתר וואלה! של אלוביץ' כדי לפגוע באנשים שהיו "סדין אדום אצל נתניהו", כהגדרתו.

שאול אלוביץ' בבית המשפט העליון, ב-1 באוגוסט 2018 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
שאול אלוביץ' בבית המשפט העליון, ב-1 באוגוסט 2018 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

גילת חשף, בין השאר, כי חפץ פנה למנכ"ל וואלה! אילן ישועה בדרישה להשחיר את נשיא המדינה ראובן ריבלין, גם זאת לטענת גילת בהוראת ראש הממשלה.

בנוסף, מזכיר גילת גם ניסיון לפגוע באותה תקופה ב"עיתונאי בגלי צה"ל אשר שימש בד אדום בלשכת נתניהו" וערך באותם ימים תחקירים נגד חפץ, שלדון אדלסון ואחרים. גילת מתאר התכתבויות בעניין זה בין האלוביצ'ים לבין ישועה, בהנחיית חפץ, בהם נדרש ישועה שוב ושוב לפרסם הכפשות נגד העיתונאי. הוא מתכוון אליי.

גילת מזכיר גם ניסיון לפגוע ב"עיתונאי בגלי צה"ל אשר שימש בד אדום בלשכת נתניהו" וערך באותם ימים תחקירים נגד חפץ, שלדון אדלסון ואחרים. הוא מתכוון אליי

כאמור, יתכן שהצד הבריוני והמשתיק של חפץ פחות נוכח בהקלטות שמסר למשטרה, אם כי הוא מופיע במלוא הדרו בחומרי חקירה אחרים. כך או כך, בתמורה להקלטות שנתן, מחלה התביעה לחפץ על לא מעט חשדות, וכנראה גם סגרה אפריורי תיקים אחרים.

יתכן שאין דרך אחרת לבסס תיק על ראש המערכת ללא הסכמי עד מדינה עם העבריינים שהיו שותפים אקטיביים למעשיו. אבל הציבור – הוא צריך לראות את התמונה המלאה על האיש שבמשך שני עשורים דאג לדלג ממוקד כוח אחד למשנהו, ועל הדרך גרף ממון ועוצמה מופרזת – אותם מינף לפגיעה בכל מי שעמד בדרכו.

עוד 783 מילים
סגירה