על רקע משבר השלטון בישראל, שמוכיח את מגבלות שיטת הממשל הנהוגה כאן, יחד עם משבר קורונה שהטיפול הכושל בו על ידי השלטון המרכזי מבליט את היתרונות שבשלטון אזורי חזק – התפרסמה לאחרונה תוכנית משרד הפנים לחלק את המדינה מנהלתית ל-8 עד 15 אזורים הטרוגנים בעלי אוטונומיה שלטונית במבנה פדרטיבי.

על רקע המשבר השלטוני, שמוכיח את מגבלות שיטת הממשל, ומשבר הקורונה, שטופל באופן כושל על ידי השלטון המרכזי – התפרסמה לאחרונה תוכנית משרד הפנים לחלוקה מנהלתית של המדינה לאזורים

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

זאת על מנת ליצור העצמה אזורית, לדרבן פיתוח כלכלי אזורי, לאפשר עצמאות בתחומי ממשל ציבורי כמו חינוך, תחבורה ותשתיות, וכך לבזר את כוח השלטון שעד עכשיו מרוכז בירושלים כמעט לחלוטין.

במקביל יתכן, שלא במקרה התפרסמה הצעת חוק של חברי הכנסת גדעון סער ויפעת שאשא ביטון לשנות את שיטת הבחירות בארץ ולעבור לשיטה אזורית למחצה, בה מחצית מחברי הכנסת יבחרו בבחירות אזוריות והיתר מתוך רשימה מרכזית (שיטה דומה לזו הקיימת בגרמניה).

מאז ימי המנדט הבריטי ריכוז כוח השלטון בירושלים הקשה עד מאוד על פיתוח אזורי במדינה, ועם הזמן השאיר אותנו בפיגור משמעותי לעומת מדינות מתקדמות בעולם. וזאת כאשר על פי ה-OECD, במדד ביזור השלטון אנחנו המדינה הריכוזית ביותר בקרב המדינות המפותחות. שיטת הבחירות הנהוגה בארץ מקשה על שמירת שלטון יציב ולאחרונה הובילה אותנו לשלושה סבבי בחירות, שהסתיימו ללא קבלת הכרעה ברורה.

שתי ההצעות, הצעת הח"כים לשינוי שיטת הבחירות וההצעה של משרד הפנים להפוך את מדינת ישראל למבנה פדרטיבי, מתמודדות היטב עם שני חוליים מרכזיים של שיטת הממשל בישראל – היציבות המעורערת וריכוזיות השלטון שמונעת פיתוח אזורי, מעמיקה פערים והכשילה במידה רבה את הטיפול היעיל במגיפת הקורונה. לכאורה יש לנו כאן הצעות רציניות לטפל באופן יסודי בבעיות של ממש של מדינת ישראל.

לרוע מזלנו, במציאות הישראלית, הסבירות שהצעות אלו תקודמנה במערכת הפוליטית היא נמוכה ביותר והן לא תעבורנה אפילו את השלבים הראשוניים של החקיקה, אם בכלל תגענה לשם. לעת עתה, המצב בישראל לא מאפשר קידום הצעות לשינויים של ממש במערכת הממשל. הממסד הפוליטי על כל חלקיו מקדש את שמירת הקיים ועמדות הציבור לא באמת מיוצגות בכנסת.

במדד ביזור השלטון אנחנו המדינה הריכוזית ביותר בקרב המדינות המפותחות. שיטת הבחירות הנהוגה בארץ מקשה על שמירת שלטון יציב ולאחרונה הובילה אותנו ל-3 סבבי בחירות, שהסתיימו ללא הכרעה ברורה

הבעיה המרכזית בשתי ההצעות הללו, שהן מצויינות ומשלימות אחת את השניה, היא העדר כל גיבוי פוליטי. לא קיימת תנועה או מפלגה שתומכת בהן ויכולה לקדם אותן, קודם בציבור ובהמשך גם בכנסת ישראל.

מדובר בהצעות מורכבות שפוגעות ישירות באינטרסים כלכליים ופוליטים חזקים מאוד, שדורשות קודם כל דיון מעמיק, ליבון וגיוס תמיכה רחבה. יש חשיבות רבה לאפיין את אופי הפדרציה וסוג החלוקה של האזורים, כי אופיה קריטי להצלחת התוכנית כולה.

האם אנחנו רוצים אזורים הטרוגנים שווי גודל אוכלוסיה או שווי תל"ג (פחות או יותר), האם אנחנו מעדיפים חלוקה על בסיס אתנו-דתי (בקירוב)? לכל חלוקה כזאת יש משמעות אחרת והיא מאפשרת (או מונעת) התפתחויות שונות, רצויות יותר או פחות וגם תשפיע על סוג שיטת הבחירות האזורית שנרצה לאמץ.

מעבר לכך, מי שחושב שניתן לשקול פדרציה ללא חוקה (שהכרזת העצמאות חייבה אותנו לכתוב כבר לפני 72 שנה), שיחשוב שנית. אין חיה כזאת. אם לא קובעים את מערכת היחסים בין השלטון המרכזי ליחידות האזוריות בחוקה, מובטחת לפדרציה חוסר יציבות.

האם המערכת הפוליטית של היום מסוגלת להתמודד עם האתגר של כתיבת חוקה? שלא נדבר על כך שסביר שהפדרציה שתקום מחייבת את קביעת גבולות המדינה, עם כל המשתמע, משימה עמה אנחנו כלל לא ערוכים להתמודד.

יש כאן במידה מסויימת פרדוקס, על מנת לאפשר את שינוי שיטת הממשל ושיטת הבחירות, דרוש קודם כל שינוי במבנה המפלגות הפוליטיות, שחייבות לייצג את הציבור באמת ולא, כפי שהמצב היום, כאשר הן מייצגות רק את עצמן.

יש כאן במידה מסויימת פרדוקס. כדי לאפשר את שינוי שיטת הממשל ושיטת הבחירות, דרוש קודם שינוי במבנה המפלגות הפוליטיות, שחייבות לייצג את הציבור באמת ולא, כפי שהמצב היום, שהן מייצגות רק את עצמן

רק תנועה או מפלגה חדשה שתממש בעצמה את עיקרון האזוריות ותצליח לערב את הציבור על בסיס אזורי, מלמטה למעלה, בדיון על אודות עתידה של מדינת ישראל, חוקתה וגבולותיה, כולל הצעות לשינויים מרחיקי לכת כפי שהם עומדים על הפרק, רק היא תצליח להוביל את הציבור להתמודדות עם האתגר.

עמנואל שחף הוא חבר מועצה ב"תנועה ישראלית". הוא מהנדס, מנהל, איש מוסד, פעיל פוליטי וחברתי, בעל ניסיון רב תרבותי יוצא דופן, מעוניין במיוחד בחלופות מדיניות ומקדם היום פדרציה בארץ ישראל. חי עם שוש באזור השרון, אבא לשנים וסבא ל-8