מירוץ 2020
המרוץ לבית הלבן / 61 ימים להשבעה

על מיתוסים ושקרים אחרים

השבוע, אחרי שהכיוון המשפטי נכשל באופן רשמי, התמקדו אנשי טראמפ במאמץ לחבל בתהליך הפורמלי ● במקרה החמור ביותר, הנציגים הרפובליקאים במישיגן סרבו לאשר את התוצאות ואז חזרו בהם - ואז שוב ניסו לשנות את התוצאה בעקבות שיחה אישית מטראמפ ● אבל לצד צעדים מדאיגים באמת, אי אפשר שלא הסתכל על מהלכי טראמפ ואנשיו ולא ראות גם את הפתטיות שבהם

רודי ג'וליאני במסיבת עיתונאים של קמפיין טראמפ, כשצבע שחור נוזל מהשיער שלו. 19 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Jacquelyn Martin)
AP Photo/Jacquelyn Martin
רודי ג'וליאני במסיבת עיתונאים של קמפיין טראמפ, כשצבע שחור נוזל מהשיער שלו. 19 בנובמבר 2020

תיאור הפעולות של הנשיא היוצא דונלד טראמפ ואנשי צוותו בשבועיים וחצי מאז הבחירות מהווה אתגר של ממש.

סירובו של הנשיא להכיר בהפסדו והתבססותו על תיאוריות קונספירציה נרחבות ומופרכות יותר ויותר יוצרות נזק ארוך טווח לאיתנות הדמוקרטיה האמריקאית.

הליך הבחירות היה מהמוסדות שזכו להכי הרבה אמון מצד הציבור האמריקאי ומאז שטראמפ החליט להכריז עליו מלחמה, הוא שכנע כשליש מהאזרחים הרשומים כרפובליקאים (כ-10% מהציבור בכלל) שההליך לא אמין.

מעבר לערעור האמון באופן כללי, קמפיין טראמפ ממשיך לחבל בהליך הבחירות באופן פעיל: השבוע, לאחר שהאסטרטגיה המשפטית שלו החלה מתפוררת באופן רשמי, הקמפיין ניסה לחבל בחלקים הפורמליים הסופיים של התהליך.

דונלד טראמפ בבית הלבן, 13 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)
דונלד טראמפ בבית הלבן, 13 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

כשם שוועדת הבחירות המרכזית אצלנו מגישה לבסוף את התוצאות הרשמיות לכנסת, בארה"ב כל מחוז מאשר רשמית את התוצאות ומגיש אותן למהל הבחירות של המדינה –  והוא לבסוף מאשרר את התוצאות הסופיות.

עד השנה זה היה תהליך פורמלי בלבד. השנה, הנציגים הרפובליקאים בוועדות הבחירות של כמה מדינות ניסו לתקוע מקלות בגלגלי האישור מתוך תקווה קלושה שכך ימנעו את אישור התוצאות ובית הנבחרים המדינתי (בשליטת רפובליקאים במדינות המדוברות) יהיה זה שיבחר את האלקטורים.

בפרט תפסה את תשומת הלב ועדת הבחירות של מחוז ויין במישיגן – המחוז של דטרויט – שם הנציגים הרפובליקאים ניסו למנוע את אישור התוצאות ללא כל נימוק מבוסס. לאחר ביקורת רבה הם אישרו לבסוף את התוצאות ביום רביעי. אתמול (חמישי), לאחר שקיבלו שיחה מטראמפ אישית, ניסו לחזור בהם מהאישור אך מזכיר המדינה של מישיגן הבהיר שכבר מאוחר מדי.

במחוז ויין במישיגן, הנציגים הרפובליקאים ניסו למנוע את אישור התוצאות ללא כל נימוק מבוסס. לאחר ביקורת רבה, הם אישרו לבסוף את התוצאות ביום רביעי. אתמול, לאחר שקיבלו שיחה מטראמפ, ניסו לחזור בהם

אי אפשר להמעיט בחומרת המעשה הזה – מדובר בניסיון לגנוב בחירות, פשוטו כמשמעו.

הפגנות במישיגן נגד התוצאות, 18 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/David Goldman)
הפגנות במישיגן נגד התוצאות, 18 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/David Goldman)

גם בטווח הקצר סירובה של ראש הרשות לשירותים ממשלתיים בממשל הפדרלי לחתום על האישור המאפשר לאגפי הממשל להתחיל חפיפה עם הנשיא הנכנס וצוותו יוצר נזק של ממש לתהליך העברת השלטון, במיוחד לאור ההתפשטות המתמשכת של מגפת הקורונה והאתגר הלוגיסטי העצום שבחיסון האוכלוסייה כאשר חיסונים יתחילו להיות מיוצרים באופן המוני.

מאידך, אי אפשר שלא להסתכל על מהלכיו של טראמפ ואנשיו ולא ראות גם את הפתטיות שבהם.

ביום ששי שעבר נזרקו תשע תביעות של הקמפיין מכל מדרגות בתי המשפט ביום אחד. באחת מהן, רודי ג'וליאני נשאל על ידי השופט שאלה פרוצדורלית בסיסית ולא ידע להשיב. כל חקירות טוהר הבחירות הנרחבות בפנסילבניה העלו עד כה זיוף של קול אחד – מצד מצביע רפובליקאי.

ביום ששי שעבר נזרקו שש תביעות של הקמפיין מכל מדרגות בתי המשפט ביום אחד. באחת מהן, רודי ג'וליאני נשאל על ידי השופט שאלה פרוצדורלית בסיסית ולא ידע להשיב

אתמול, במסגרת מסיבת עיתונאים בה ניסה להסביר מה בעצם טענות הקמפיין, פיזרה סידני פאוול, אחת מעורכות הדין בצוות של טראמפ, אוסף קונספירציות לא קוהרנטי סביב מכונות ההצבעה בפלורידה, שכלל את קרן קלינטון, ג'ורג' סורוס ונשיא ונצואלה לשעבר הוגו צ'אבס (שכזכור, נפטר לפני שבע שנים) – מה שנשמע חסר פשר לחלוטין לכל מי שחי מחוץ ליקום הטלוויזיוני של פוקס ניוז. למעשה, גם למי שבתוכו: אפילו טאקר קארלסון, המנחה הכי קיצוני של פוקס, הקדיש מונולוג ארוך בתוכניתו לכך שהוא פנה שוב ושוב  לפאוול בבקשה לקבל תימוכין לטענותיה ולא קיבל דבר.

העובדה שבמהלך מסיבת העיתונאים צבע שיער נזל משני צדי ראשו של ג'וליאני לא סייעה לבסס תחושת רצינות.

מעבר לנלעגות, המשך המאבק המופרך גורר בעלי ברית של טראמפ לפלרטט שוב עם החוק. בתקרית האחרונה, הסנאטור לינדזי גראהם התקשר למזכיר המדינה של ג'ורג'יה וניסה ללחוץ עליו לפסול קולות כשרים ממחוז דמוקרטי.

בכל אופן, הכלבים נובחים והשיירה עוברת. מישיגן תאשר רשמית את תוצאות הבחירות ביום שני; ג'ורג'יה סיימה את הספירה המחודשת – ועל אף שנמצאו שם שתי טעויות גדולות יחסית, הן הסתכמו בכ-1,000 קולות נוספים לטובת טראמפ, כ7% מהקולות להם הוא זקוק. גם המדינה הזו צפויה לאשר רשמית את תוצאות הבחירות היום.

ג'ורג'יה סיימה את הספירה המחודשת – ועל אף שנמצאו שם שתי טעויות גדולות יחסית, הן הסתכמו בכ-1,000 קולות נוספים לטובת טראמפ, כ7% מהקולות להם הוא זקוק

אל מישיגן וג'ורג'יה צפויות להצטרף מדינות רבות בשבוע הבא. כרגיל בממשל טראמפ היו השבוע הרבה התבטאויות קיצוניות, שבירת נורמות, פיטורים במחי ציוץ – אבל בלי הרבה השפעה על המציאות הלכה למעשה.

מכיוון שכך, ננצל את ההזדמנות להפריך מספר מיתוסים שכבר החלו להתבסס בנרטיב המקובל אודות הבחירות שאך הסתיימו.

1

"נכון, ביידן ניצח אבל שאר התוצאות מהוות אכזבה לדמוקרטים"

המדדים העיקריים שעליהם מתבססת הטענה הזו היא כישלונם של הדמוקרטים להשיג רוב בסנט – ג'ון היקנלופר הדמוקרט ניצח את קורי גרדנר בקולורדו, וג'ון קלי הדמוקרט ניצח את מרת'ה מקסלי באריזונה, אבל שאר המועמדים הרפובליקאים, כולל סוזן קולינס ממיין, שרדו, וכעת יש לרפובליקאים 50 סנטורים אל מול 48 דמוקרטים.

שני המושבים בג'ורג'יה טרם הוכרעו, מכיוון שבשבוע שעבר איש מהמועמדים לא זכה ב-50% מהקולות ולכן לפי חוקי המדינה יערך סיבוב שני בינואר.

בבית הנבחרים, הדמוקרטים הפסידו 10-17 מושבים, והם גם לא הצליחו להפוך את הזיהוי המפלגתי של אף בית מחוקקים מדינתי.

ג'ו ביידן במסיבת עיתונאים, 16 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Andrew Harnik)
ג'ו ביידן במסיבת עיתונאים, 16 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Andrew Harnik)

אלה תוצאות מאכזבות ביחס לציפיות הגבוהות שהתפתחו לפני הבחירות, אבל כשלעצמן תוצאות הבחירות מרשימות למדי. קשה להמעיט במשמעות של הדחת נשיא מכהן – אירוע שקרה רק פעמיים מאז מלחמת העולם השנייה – והעובדה שהדמוקרטים שמרו על הרוב בבית הנבחרים לצד ניצחון זה, מרשימה כשלעצמה.

תחושת האכזבה נובעת משני גורמים מטעים שלא מספיק זוכים לתשומת לב. הראשון הוא תפיסתי בלבד: התוצאות של 2020 מושוות למצב העניינים בעקבות בחירות 2018, בהם זכו הדמוקרטים ברוב דרמטי (מעל 7%); נסיגה מסוימת לממוצע היא אך טבעית.

הגורם השני לתוצאה המאכזבת לכאורה של הדמוקרטים הוא העובדה שהן בנשיאות והן בקונגרס, מבנה שיטת הבחירות מפלה לרעה את הדמוקרטים. בנשיאות, חבר האלקטורים עובד כיום לרעת הדמוקרטים: בעוד שביידן ניצח בהפרש של 3.5% מקרב כלל הקולות, במדינה שהביאה לביידן את האלקטור ה-270 – וויסקונסין – הוא ניצח ברוב זעום של פחות מאחוז. חבר האלקטורים "מעלים" לדמוקרטים כ-3%-4% תמיכה.

בעוד שביידן ניצח בהפרש של 3.5% מקרב כלל הקולות, במדינה שהביאה לביידן את האלקטור ה-270 – וויסקונסין – הוא ניצח ברוב זעום של פחות מאחוז. חבר האלקטורים "מעלים" לדמוקרטים כ-3%-4% תמיכה

בבית הנבחרים, העיוות הגיאוגרפי של מחזות הבחירה במדינות רבות (gerrymandering) גם הוא מפלה לרעה את הדמוקרטים, כך שבעוד שייתכן שהם יישארו בסוף הבחירות עם רוב של מושבים בודדים, הרי שגם בבית הנבחרים הם זכו לרוב קולות בהפרש של כ-3%.

ספירת הקולות בוויסקונסין אחרי הבחירות ב-3 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Wong Maye-E)
ספירת הקולות בוויסקונסין אחרי הבחירות ב-3 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Wong Maye-E)

על הסנאט בכלל חבל להכביר מילים. אם הרפובליקאים יזכו באחד המושבים מג'ורג'יה וישמרו על הרוב, אז הרוב הרפובליקאי ייצג 44% מהאוכלוסייה. לאחר שזכו ברוב מוצק של 3%-4% במקולות הבוחרים, אי אפשר לטעון שהבחירות הללו לא מהוות מנדט מובהק לדמוקרטים, גם אם הייצוג במוסדות השלטון ממעיט את כוחם.

2

"הסקרים והמודלים שוב פישלו ואי אפשר לסמוך עליהם"

קודם כל, צריך להפריד בין הסקרים ולבין המודלים – בסגנון 538 של נייט סילבר – שמתבססים עליהם.

הסקרים אכן טעו, בכ-3%-4% בממוצע. בניגוד ל-2016, אז הסקרים הלאומיים צדקו פחות או יותר והסקרים המדינתיים טעו בכ-3%, הפעם הסקרים הלאומיים טעו בכ-4%, והסקרים המדינתיים היו באיכות משתנה בהתאם לאזור: במערב התיכון טעו טעות גדולה – 6-7% במישיגן, וויסקונסין ואיווה – אבל צדקו לחלוטין במדינות הדרום והדרום מערב, ג'ורג'יה ואריזונה.

הסקרים הלאומיים טעו בכ-4%, והסקרים המדינתיים היו באיכות משתנה: במערב התיכון טעו בגדול – 6-7% במישיגן, וויסקונסין ואיווה – אבל צדקו לחלוטין במדינות הדרום והדרום מערב, ג'ורג'יה ואריזונה

בניגוד ל-2016, בה היה גורם אחד משמעותי שברור שפוספס בסקרים – המעבר של לבנים ללא השכלה אקדמית למחנה הרפובליקאי – השנה עוד לא נמצא גורם מובהק כזה. לנייט כהן ב"ניו יורק טיימס" יש כמה תיאוריות – למשל, יתכן שבגלל שמצביעים דמוקרטים לקחו את הקורונה יותר ברצינות, הם נשארו יותר בבית וענו יותר לטלפונים של סוקרים – אבל זה דורש עוד הרבה מחקר.

יום הבחירות לנשיאות ארצות הברית, 3 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Darron Cummings)
יום הבחירות לנשיאות ארצות הברית, 3 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Darron Cummings)

עם זאת, בהינתן שזה המצב, המודלים דווקא צדקו לחלוטין. המודל של סילבר חזה לביידן סיכוי של כ-90% לנצח, מה שאומר שהוא יכול לשרוד טעות גדולה מהממוצע בסקרים ועדיין לנצח, דבר שהילארי קלינטון לא יכלה ב-2016. ואכן, אירעה טעות גדולה מהממוצע בסקרים השנה ובכל זאת ביידן ניצח.

מטרתו של המודל היא לא להעריך בהכרח את ההפרש – העובדה שהיו לביידן 90% סיכויים לנצח אין פירושה בהכרח שהוא ינצח בהפרש גדול, אלא שהוודאות כי ינצח היא גבוהה מאד.

3

"בניגוד לסקרים, אפשר היה להרגיש את עוצמה של טראמפ בשטח"

התיאוריה הזו, שנסמכו עליה בארץ בין השאר בועז ביסמוט ושלמה פילבר, היא קשקוש מוחלט.

קודם כל, טראמפ כזכור הפסיד, הפסד מוחץ למדי. למעשה, אם לוקחים בחשבון שזהו הפסד של נשיא מכהן, זה אחד ההפסדים היותר משפילים בהיסטוריה האמריקאית.

אבל לעניין עצמו: סקרים הם לפחות שיטת עבודה עם מתודולוגיה מדעית – יש ניסוי (תוצאות הבחירות) ובעקבותיו, אם יש כישלון, אפשר לנסות לנתח למה הוא קרה ולתקן להבא. אבל ברור שתחושות בטן מ"השטח" – כמות המשתתפים בעצרות של טראמפ; כמות השלטים במדשאות בפרברים האמריקאים או עוצמת הצעקות בהן מתקבלים מועמדים בשווקי ישראל – הן מדד הרבה פחות טוב. והאמת היא שהבחירות האלה היו ניסוי טבעי מצוין לכך.

דונלד ואיוונקה טראמפ בעצרת בחירות, ב-29 באוקטובר 2020 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)
דונלד ואיוונקה טראמפ בעצרת בחירות, ב-29 באוקטובר 2020 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

הן ביסמוט והן פילבר היללו את סדרת העצרות הגדולות שטראמפ ערך בחודש אוקטובר בין החלמתו מקורונה לבין הבחירות. טראמפ אכן ערך כמות מרשימה של עצרות גדולות – 43, ליתר דיוק.

אלא שמתוך 43 המחוזות בהן התקיימו העצרות האלה, ב-38 מחוזות, שיעור ההצבעה לטראמפ ב-2020 היה קטן יותר מזה של 2016, לעתים במידה ניכרת: במחוזות בדרום מינסוטה, מערב וצפון מערב מישיגן או באומהה בנברסקה – בכולם ערך טראמפ עצרות – שיעור התמיכה בו ירד ב-8%-10% ביחס ל2016. בחמישה מחוזות בלבד שיעור ההצבעה שלו עלה מ-2016; זאת, בעוד כלל המחוזות בכל ארה"ב התחלקו בערך באופן שווה בין אלה שנטו ימינה לאלה שנטו שמאלה.

מתוך 43 המחוזות בהן התקיימו העצרות של טראמפ, ב-38 מחוזות, שיעור ההצבעה לטראמפ ב-2020 היה קטן יותר מזה של 2016. בחמישה מחוזות בלבד שיעור ההצבעה שלו עלה מ-2016

למעשה, בהחלט יתכן שקיומה של עצרת של טראמפ במקום מסויים היא דווקא מנבא שלילי לשיעור ההצבעה אליו באותו מקום, ויש בכך אפילו הגיון: באוקטובר, עצרות טראמפ גררו הרבה סיקור מקומי שלילי בשל שובל המוות מקורונה שהן השאירו אחריהן.

4

"ביידן ניצח רק בגלל הקורונה"

היסטוריה אלטרנטיבית היא חומר לספרים נהדרים – "הקנוניה כנגד אמריקה" הוא אחד הספרים הטובים שקראתי – אבל קשה מאוד לדעת באמת מה היה קורה אילו. מכל מקום, המפה הבאה, המייצגת את התזוזה של כל מחוז אמריקאי שמאלה או ימינה בין 2016 ל-2020, מלמדת בעיקר דבר אחד: אין הסבר מובהק, דמוגרפי או אחר, שמסביר את כל התמונה.

התזוזה של כל מחוז אמריקאי שמאלה או ימינה בין 2016 ל-2020(המחוזות הריקים הם אלה שבהם טרם הסתיימה הספירה).

הדבר נכון גם לעניין הקורונה: האזורים בהם משתוללת המגפה ביתר שאת בשבועות האחרונים – כפי שמראה המפה להלן – הם בוויסקונסין, צפון ודרום דקוטה ואיידהו – ולא נראית דווקא שם תנועה מיוחדת לצד זה או אחר.

האזורים בהם משתוללת המגפה ביתר שאת בארה"במסקנה זו גם נכונה לכל הסבר גורף אחר שתשמעו לתוצאות הבחירות. היספנים פנו בחדות יחסית ימינה, למשל בדרום פלורידה ובדרום טקסס; אבל הם דבקו בביידן ובדמוקרטים בנוואדה ובאריזונה, וכך ביידן ניצח במדינות אלה. ביידן צמצם את הפער בקרב לבנים ללא השכלה אקדמית במישיגן, וויסקונסין ופנסילבניה אבל לא באייווה. ועוד ועוד. צריך להיזהר מהסברים פשטניים; אלה היו בחירות מורכבות עם תוצאות מורכבות.

5

"לרפובליקאים יש אחיזה הולכת וגוברת בשלטון ולדמוקרטים יהיה קשה יותר ויותר לנצח" / "העתיד הדמוגרפי שייך לדמוקרטים ולרפובליקאים יהיה קשה יותר ויותר לנצח"

כמו היסטוריה אלטרנטיבית, גם תחזיות לעתיד הרחוק הן חומר לספרות טובה אבל לרוב לא לתחזית מדויקת. אמירות גורפות על כך ש"אמריקה היא אומה ימנית ודמוקרטים לא יכולים לנצח" נשמעו ב-2004 רק כדי להיות מוחלפות ב"העתיד הדמוגרפי שייך לדמוקרטים" ב-2008.

פער ההשכלה שמאפיין כל כך את השסע הדמוקרטי-רפובליקאי הנוכחי לא היה קיים בבחירות לפני 2016. וירג'יניה וקולורדו היו מדינות אדומות מובהקות ב-2004 – בוש זכה בהן ב-8% וב-5% בהתאמה – וכיום הן כחולות עמוקות – ביידן זכה בהן ב-14% וב-10%.

מאידך, ב-2004 הדמוקרט ג'ון קרי זכה באיווה, בעוד שהשנה טראמפ ניצח באיווה ברוב של 7%. כיום חבר האלקטורים מעניק יתרון לרפובליקאים אבל רק לפני 8 שנים, ב-2012, הוא דווקא העניק יתרון לאובמה.

ארה"ב מדינה גדולה ומורכבת החווה שינויים כלכליים, דמוגרפיים וחברתיים מתמשכים. הם אף פעם לא מסתכמים בהסבר פשוט אחד.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,809 מילים ו-1 תגובות
סגירה