הקורונה לא יצרה שום דבר מעצמה, היא פשוט חשפה את מה שקורה לחברה ישראלית כבר שנים. השסעים החברתיים (דתי-חילוני, ערבי-יהודי, מזרחי-אשכנזי) משמשים בימים אלה ככלי ניגוח פוליטי יותר מאי פעם. האלקטורט הפוליטי כולו נבנה מסביב למדורת השסע, ולאורה גם מתעצבת לה התפיסה הפוליטית הכוללת של האינדיבידואל. זה חבל וזה כואב.

הקורונה לא יצרה שום דבר מעצמה, היא פשוט חשפה את מה שקורה לחברה ישראלית כבר שנים. האלקטורט הפוליטי כולו נבנה מסביב למדורת השסע, ולאורה גם מתעצבת התפיסה הפוליטית הכוללת של האינדיבידואל

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

התוצאה הישירה של השימוש בשסעים כחלק ממסע בחירות או תקשורת שגרתית עם ציבור הבוחרים, היא שינוי מערך הציפיות של האזרח מהנציג שלו. בואו נודה באמת הכואבת, חבריי ואחיי היקרים והאהובים (על אמת), מצביעי הליכוד בראשות נתניהו – אתם לא דורשים ממנו עמדות ברורות בנוגע לאסטרטגיית יציאה ממשבר הקורונה, אתם לא דורשים ממנו כלכלה משגשגת, מערכת משפט ואכיפה נקיות כפיים או טוהר מידות ציבורי. אתם גם לא דורשים ממנו שינוי גישה ממשלתית בנוגע לסביבה ומשאבים ירוקים. אתם לא נגד, זה יהיה נחמד אם כל הדברים האלה יהיו, אבל לא את זה אתם דורשים כשאתם שמים מח"ל בקלפי. לא זה מה שמפעיל אותכם, לא לסוגיות כאלה הכאב מתנקז. אתם גם לא דורשים ממנו שישכין שלום ואחדות בעם המצולק והכאוב שלנו.

פתאום האסימון נפל לי. אתם דורשים ממנו רק להיבחר שוב ושוב ושוב, כי אתם גאים בו. זה כמו שזוג הורים ממש גאה ואוהב את הבן שלו אבל במקום להציב לו גבולות ולחנך אותו הם מאפשרים לו להתפרע. אתם גאים בביבי כי הוא מטריף את האשכנזים. הוא מוציא אותם מדעתם, נוכחותו בבית בבלפור מוציאה אותם משווי משקל, עד כדי כך שהם מסוגלים לשבות רעב, לשנות את שגרת חייהם לגמרי ופשוט להחזיק שלט ולא להרפות.

כאשר אלקטורט פוליטי נבנה לנוכח שסע עדתי מדמם – זו התוצאה. כהונה של מנהיג פוליטי נקשרה עם זהות אישית ואופי של אנשים. כל עוד הכהונה בתוקף, זה אומר משהו על הזהות של מי שבחר בו. ומי שיצר את הקשר הזה הוא לא אחר מאשר קוסם השיווק הפוליטי, אחד הבכירים בעולם במקצוע, בנימין נתניהו. כולם חושבים שהוא מנהיג אג'נדה של "המדינה היא אני". אני חושב שהאג'נדה שהוא מוביל היא "אני הוא מי שבחר בי".

מה היופי בשיטה הזאת? שאני הוא מי שבחר בי, אבל לא האינטרסים שלנו. הם דווקא לא חופפים. מה שנכון וטוב לבוחר, הוא לא מה שנכון וטוב למנהיג הפוליטי, לביבי. אז איך בכל זאת הם נפגשים? מה שביבי מסמל לבוחרים שלו (לבוחריו הישירים, לא למצביעי הגוש) הוא ניצחון יום יומי ומתמשך על האליטות האשכנזיות.

כהונת מנהיג פוליטי נקשרת עם זהות אישית של אנשים. כל עוד הכהונה בתוקף, זה אומר משהו על זהות מי שבחר בו. ומי שיצר את הקשר הזה הוא לא אחר מקוסם השיווק הפוליטי, אחד הבכירים במקצוע, נתניהו

תשמעו נאומים של חברי כנסת מהליכוד, תשמעו פרשנים תומכי נתניהו, הם אומרים את זה בקול רם וברור; שלטון מפא"י הצבוע, אשכנזים-שמאלנים-תל-אביבים לא מפרגנים לראש ממשלה שמביא הסכמי שלום, שגשוג ופריחה, חמוצים-הייטק-עשירים-צפון תל אביב לא חשובים, התקשורת צבועה, לבנה, מגמתית, מגויסת.

כל עוד השיח הפוליטי בישראל ממשיך בכיוון הזה, החיסון אולי יציל אותנו מהקורונה, אבל לא יציל אותנו מעצמנו. בשבוע אחד נשחטו שתי פרות קדושות. השואה והשכול, אחד מצד מפגין תומך נתניהו והשני ממפגין רק לא נתניהו.

אתם לא שמים לב? מדינה שלמה נלקחה כבת ערובה על בסיס ויכוח סימבולי סביב איש אחד. המשמעות היא אחת – אנחנו בוחרים להבעיר את המועדון כולו במקום לייצר שיח אחר, במקום לנסות ולהתרכז בשאלות כמו: מה זה אומר להיות ישראלי? מה הם הדברים הישראלים שעושים לנו טוב וגורמים לנו להרגיש חלק? למה השיר "סע לאט" של אריק איינשטיין עושה לי צמרמורת קלה ודמעה חנוקה, והשיר "לקנות לך יהלום" של אייל גולן, או "אהבת חיי" של חיים משה תמיד מרימים אותי?. זה דווקא מוביל לנקודה אחרת, שהתרבות חייבת כבר להיפתח. היא יכולה להיות גורם מאחד בשעה כל כך מצולקת ובוערת, התרבות היא הגורם שאנחנו כל כך זקוקים לו.

בשיאה של מלחמת העולם השנייה שרים ויועצים נכנסו בדחיפות לצ'רצ'יל ואמרו לו שיש חוסר בציוד רב וכי צריכים תקציב ומהר. צ'רצ'יל הקשיב ושמע מהם כי לפי חישוביהם, התקציב הפנוי היחיד הוא זה שיגיע מקיצוץ במשרד התרבות. צ'רצ'יל השיב להם בשאלה: אז בשביל מה אנחנו נלחמים?

יועד צור לומד תואר שני בשיווק בינלאומי בלונדון, מעצב ופרסומאי. בוגר שנקר ובית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב בחוג לפילוסופיה ולספרות.