האם יש סיכוי שוועדת הבדיקה לפרשת הצוללות בראשות אמנון סטרשנוב תגיע לחקר האמת? צלילה לעומק הפרשה ולמועד בו החלה, לכאורה, מעלה ספקות.

שחיתות שלטונית וקשרי הון-שלטון מסואבים הם עבירות צווארון לבן, ולעברייני צווארון לבן יש פרופיל אופייני. לרוב הם אנשים מכובדים, בעלי מעמד גבוה. מה מביא אותם לבצע פשעים כלכליים? הסברים נפוצים הם תאוות בצע חסרת שובע ולמידת הרמאות במסגרת העיסוק המקצועי.

האם יש סיכוי שוועדת הבדיקה לפרשת הצוללות בראשות אמנון סטרשנוב תגיע לחקר האמת? צלילה לעומק הפרשה ולמועד בו החלה, לכאורה, מעלה ספקות

1979

מאז שנת 1979 חברת טיסנקרופ נחשדת בדפוס פעולה חוזר ונשנה של מתן שוחד לבכירים – נשיאים, ראשי ממשלה ושרים – בעסקאות מכירת צוללות שביצעה עם מספר מדינות, בהן הודו, יוון, פורטוגל, דרא"פ ודרום קוריאה.

עסקאות צוללות הן כר משובח לשחיתות מבחינת הפער בין הסיכון לרווח, כי צוללת בודדת היא מערכת הלחימה היקרה ביותר שמדינה רוכשת. משום שבנייתה מושתתת על טכנולוגיות מתקדמות, היא נבנית לפי דרישה ונדרשת סודיות גבוהה – ניפוח מחירים מצד המוכר ושחיתות מצד הקונה לא יכולים להיחשף אלא על ידי אנשי מקצוע מועטים. בנוסף, תהליך קבלת ההחלטות בנוגע לסדר הכוחות (כמה צוללות צריך? גורם מכפיל עסקאות) הוא סודי, מורכב, ומעט אנשים מעורבים בו.

משנות ה-80 טיסנקרופ מכרה לישראל צוללות וכלי שיט בסך של כ-16 מיליארד שקלים (על פי ויקיפדיה). אם נניח שטיסנקרופ נקטה בארץ בדפוס דומה לדרך בה פעלה ביוון (שם חילקה 10% עמלות שוחד), מעניין להרהר מי קיבל לאורך השנים נתח מהסכום הדמיוני הזה? על מנת לקבל סדר גודל, השוחד רק על רכש שתי הצוללות הראשונות, במידה וניתן, מוערך ב-240 מיליון שקלים.

בשנת 1979 בנימין נתניהו, אשר מתואר כחובב החיים הטובים ובעל דפוסי התנהגות המעידים לכאורה על יחס פתולוגי לכסף, היה בן 31 ומרושש על פי עדותו ("נגמרו לי החסכונות"). נתניהו היה מקורב במיוחד לדודו עזרא מיליקובסקי, שעליו נאמר ש"שום דבר לא עמד בפני רצונו העצום להתעשר". בשנים 1956-1983 התמחה עזרא מיליקובסקי במסחר בפלדה ובתיווך כלי שיט וצוללות, וייצג לא פחות מארבע מספנות (ביניהן מספנה גרמנית בעיר ליבק עבורה תיווך צוללות לישראל) וכן את חברת טיסנקרופ.

מאז שנת 1979 טיסנקרופ נחשדת בדפוס פעולה חוזר ונשנה של מתן שוחד לבכירים – נשיאים, ראשי ממשלה ושרים – בעסקאות מכירת צוללות שביצעה עם מספר מדינות, בהן הודו, יוון, פורטוגל, דרא"פ ודרום קוריאה

בצירוף מקרים מופלא, שנת 1979 הייתה שנת מפנה בהתפתחות חיל הים. מפקד חיל הים זאב אלמוג, שמונה זה מכבר, דגל בהגדלת סדר כוחות הצוללות, ובאופן ספציפי תמך כבר אז ברכש שש צוללות "דולפין". כשנה לאחר מינויו, בנובמבר 1979, שני מנהליה הבכירים של חברה גרמנית לתכנון צוללות, IKL מהעיר ליבק, הגיעו לישראל בחשאי לכמה ימים ודנו עמו באפיון הצוללות. ההסכם הסופי לתכנון צוללות ה"דולפין" נחתם ב-1984 עם חברת IKL והן יוצרו בהמשך על ידי חברה עמיתה, HDW, לימים חברת בת של חברת טיסנקרופ.

זאב אלמוג מונה למפקד חיל הים בעקבות הדחת קודמו. עד אז, מפקד החיל היה האלוף המוערך מיכאל ברקאי, שזכה לקידום מהיר בחיל הים ועקף ותיקים ממנו בשל הישגיו יוצאי הדופן.

ברקאי הודח מחיל הים בעקבות פרשה שהחלה בספטמבר 1978. חיילת בשירות קבע פנתה לחברת הכנסת שולמית אלוני ושיתפה אותה בניסיון אונס שקרה לטענתה כשנה קודם, על ידי מפקד חיל הים, ברקאי. על פי רכילות של כמה ממפקדי החיל באותה תקופה, יריביו של ברקאי בחיל הים היו מעורבים והם ששכנעו את החיילת שהייתה בת זוגו זמן ממושך לפנות לשולמית אלוני (שנראה שפעלה בתום לב ונעשה בה שימוש אינסטרומנטלי). החיילת לא רצתה לחשוף את זהותה, ואלוני סייעה לה, פנתה אל הרמטכ"ל רפאל איתן ואל שר הביטחון עזר ויצמן שבאופן ראוי לכל לשבח טיפלו בתלונה ביעילות.

ברקאי מכר את ביתו על מנת לממן את הוצאות המשפט. ראש אכ"א החליט שהמשפט יתנהל בדלתיים סגורות "מסיבות ביטחוניות". השופטים, בהרכב שבראשו עמד האלוף חיים הרצוג, זיכו את ברקאי כי התלונה הסתמכה על עדות החיילת בלבד, אך קבעו שהם "נותנים אמון מלא בגרסתה הבסיסית של המתלוננת בדבר תקיפתה על ידי הנאשם בניסיון לאנסה".

לאחר המשפט, למרות הזיכוי, ברקאי הודח מהפיקוד על חיל הים על ידי הרמטכ"ל איתן בתמיכת שר הביטחון ויצמן. ברקאי המליץ שסגנו יחליף אותו, אך הרמטכ"ל העדיף את אלמוג. הרמטכ"ל שלאחריו, משה לוי, נענה לבקשת אלמוג להמשיך את כהונתו, וכך אלמוג פיקד על חיל הים עד שנת 1985 והוא זה שאישר את ההתקשרות עם חברת תכנון הצוללות הגרמנית בליבק. כזכור, דודו של נתניהו, עזרא מיליקובסקי, ייצג חברה גרמנית בליבק (שמה לא מוזכר, אך מצוין כי עבורה תיווך צוללות לישראל).

אלמוג פיקד על חיל הים עד שנת 1985 והוא זה שאישר את ההתקשרות עם חברת תכנון הצוללות הגרמנית בליבק. כזכור, דודו של נתניהו, עזרא מיליקובסקי, ייצג חברה גרמנית בליבק (שמה לא מוזכר, אך מצוין כי עבורה תיווך צוללות לישראל)

האם רצף אירועים זה היה רק צירוף מקרים ממוזל? ייתכן שאלמוג כלל לא היה מודע למתרחש, ולמעשה אין כל עדות שבכלל התבצע פשע. אך בדיעבד, ביודעינו על שחיתות טיסנקרופ בעולם ובארץ, קשה להתעלם מצחנת הביבים שמרחפת מעל רכש הצוללות הישראלי הראשון שבוצע מחברה זו.

אבל האם רכש הצוללות הראשון לא היה מוסכם על כולם? למה היה חשוב להפטר מברקאי? כמפקד חיל הים, ברקאי גיבש תורת לחימה חדשנית והשתתף באופן פעיל בתכנון סדר הכוחות הימי. סביר שבחירת אמצעי לחימה משיקולים לא ענייניים, יצרן לא תחרותי או מפרט טכני מנופח לא היו שורדים את הביקורת של מקצוען חסר פשרות כמו שברקאי היה.

ומה הטעם לנבור באירועים שקרו לפני 40 שנה עליהם בוודאי חלה התיישנות? הבנה מעמיקה של תחילת הפרשה יכולה לעזור להבהיר אירועים שהתרחשו לא מזמן עליהם אין התיישנות. יתר על כן, חיבור של מספר אירועים המתפרסים לאורך זמן רב למסכת אחת מוכיח דפוס פעולה מתמשך. בנוסף, אם נעשה לברקאי עוול, חובה לברר זאת, ולו רק מבחינה ציבורית.

2020

חזרה להווה. אשכנזי וגנץ היו רמטכ"לים בזה אחר זה בשנים 2007-2015. תקופתם חפפה לאירועי פרשת 3000 (2009-2017), שכללו רכש, מחברת טיסנקרופ לבדה, של ארבע צוללות שנויות במחלוקת, רכש ספינות מגן תוך ביטול מכרז ואישור מכירת ארבע צוללות למצרים, מתוכן שתיים עם מערכות מתקדמות להן הצבא התנגד בתקיפות. הכל קרה, לכאורה, מאחורי גבם. האמנם? האם כאשר מדובר במערכת הנשק היקרה ביותר בצה"ל שני הרמטכ"לים לא ידעו, לא שמעו ולא ראו? האם קיימת אפשרות שנתניהו, שנים מראש, בחש לכאורה במינויים בצבא וקידם את גנץ לתפקיד הרמטכ"ל?

עד עתה, למרות מראית עין של סכסוך בין בכירי כחול לבן לנתניהו, היה נראה שגם אשכנזי וגנץ עושים מאמץ להביא להתיישנות פרשת הצוללות ומונעים הקמת ועדת חקירה. עתה, לפתע, גנץ נעתר ומינה ועדת בדיקה לפרשה.

תקופות הרמטכ"לות של גנץ ואשכנזי כללו רכש 4 צוללות מטיסנקרופ, ספינות מגן תוך ביטול מכרז, ואישור מכירת 4 צוללות למצרים, 2 מהן עם מערכות מתקדמות, חרף התנגדות הצבא. הכל קרה, לכאורה, מאחורי גבם

המעניין הוא שמי שהוא מינה לעמוד בראשה הוא לא אחר מאשר התובע הצבאי הראשי לשעבר, אמנון סטרשנוב, מי שהורה על הגשת כתב אישום וניהל את התביעה בפרשת ברקאי.

האם האמת יכולה להתגלות בעזרת ועדת בדיקה בראשות סטרשנוב? תגידו אתם.

המוזכרים ברשימה בהקשר של שחיתות לא הועמדו לדין ולא הורשעו ושמורה להם חזקת החפות. 

יפעת קידר, PhD. חוקרת ויזמית, Founder & CEO של סטארט אפ ביו-רפואי. חלק גדול מהעבודה שלי הוא לשאול שאלות, להצליב מקורות ולהעלות היפותזות. לאחרונה מצאתי את עצמי מתבוננת במצב הפוליטי דרך עיניים של חוקרת, דבר שהוביל אותי לשאול למה בעצם גנץ נאמן כל כך לנתניהו, ובהמשך לבצע אינטגרציה של הרבה פרטים לתמונה גדולה ולהעלות היפותזות לחקירה עתידית.