אירה טולצ'ין אימרגליק, נובמבר 2020
"זה היה מאוד מקובל באותה תקופה שבנות צריכות לנגן על פסנתר"

הגמביט שלי

עדות אישית

סדרת הטלוויזיה "גמביט המלכה" החזירה את אירה טולצ'ין אימרגליק לילדותה בברית המועצות, כשהייתה שחקנית שחמט מצליחה בנבחרת העירונית ● בניגוד למתואר באגדה של נטפליקס, במציאות הבנות משחקות בקטגוריה נפרדת, הן לא מתמודדות מול אלוף עולם ורובן מגיעות לגיל שבו דורשים מהן לבחור בפסנתר, כי שח זה לגברים ● סיפור אישי וחשבון נפש - וגעגוע ללוח השחור-לבן

סצנת הסיום של הסדרה "גמביט המלכה" מחזירה אותי לחצר ביתו של סבא שלי ב-1985 בברית המועצות.

אליזבת הרמון, גיבורת הסדרה, מתהלכת בשדרות קארל מארקס במוסקבה, כשהיא נתקלת בשורה ארוכה של שולחנות ועליהם לוחות שחמט, סביבם יושבים זוגות-זוגות הפנסיונרים הסובייטיים ומתרכזים במשחק המלכים.

הרמון בדיוק זכתה באליפות העולם לשחמט – סצנה שאי אפשר שלא להתרגש ממנה. אלא שהדבר אפשרי רק בעולם הדמיוני של יוצרי הסדרה. בעולם האמיתי, נשים משחקות שחמט בקטגוריה נפרדת ולא מתחרות על תואר האליפות מול גברים. ואני יודעת את זה. מניסיון.

אין דבר כזה להפסיד בכוונה

כשהייתי מגיעה לבית של סבא וסבתא שלי בחברובסק, הייתי פוגשת את סבא לב וחבריו בחצר הבניין האפור, יושבים אחד מול השני ומשחקים. רגע לפני העלייה לכיתה א', התיישבתי לידו וביקשתי שילמד אותי לשחק. סבי, שנחשב לשחקן מעולה בין חבריו, לקח את המשימה ברצינות.

אחרי שלימד אותי את כל המהלכים, הוא התחיל לנצח אותי ללא רחם פעם אחר פעם. אני זוכרת שהתבאסתי להפסיד כל הזמן ושאלתי למה הוא לא יכול להפסיד לי רק פעם אחת, כדי שארגיש איך זה לנצח, הרי אני רק בת 5. סבא לב השיב שאין דבר כזה להפסיד בכוונה בשחמט, גם לא לילדים, ושאם אני רוצה לנצח, אני צריכה לעשות זאת בכוחות עצמי. הניצחון המיוחל הגיע בתוך פחות משנה.

אירה טולצ'ין אימרגליק בגיל 6, רגע לפני העליה לכיתה א' – הגיל שבו התחלה לשחק שחמט. כאן ב סיום גן הילדים בחברובסק
אירה טולצ'ין אימרגליק בגיל 6, רגע לפני העליה לכיתה א' – הגיל שבו התחלה לשחק שחמט. כאן ב סיום גן הילדים בחברובסק

המשחק ריתק אותי, רציתי לשחק כל הזמן והייתי מציעה משחק לכל אדם שפגשתי, לא משנה מה היה גילו. למרבה האושר והמזל, מיד עם תחילת שנת הלימודים הגיע לכיתות א' המאמן של מועדון השחמט העירוני כדי לעניין את הילדים בחוג, ומייד נרשמתי. לראשונה הרגשתי חדווה אמיתית ועניין אין-סופי במשהו שאני עושה. הגעתי לכל השיעורים, למדתי מהר, גיליתי שיש לי יכולות וכישרון, אהבתי לנצח והייתי מוכנה להתמסר לשגרה של אימונים ותחרויות.

סבא לב השיב שאין דבר כזה להפסיד בכוונה בשחמט, גם לא לילדים, ושאם אני רוצה לנצח, אני צריכה לעשות זאת בכוחות עצמי. הניצחון המיוחל הגיע בתוך פחות משנה

זו הייתה תקופה שהשחמט היה לא רק ספורט, אלא גם תרבות בברית המועצות. גרי קספרוב, השחמטאי הסובייטי המוכר ביותר בכל הזמנים שגם ייעץ לנטפליקס ביצירת הסדרה, בדיוק זכה בתואר אלוף העולם. אני וחבריי דיברנו על שחמט, חלמנו על שחמט והערצנו כל מה שקשור לשחמט.

אלא שההורים שלי לא השתתפו בהתלהבות שלי.

במקביל לחוג שחמט, נרשמתי גם ללימודי פסנתר. זה לא היה סתם חוג, אלא בית ספר לכל דבר שפועל בשעות אחר הצהריים, אינטנסיבי ותובעני. כבר בשלב המיונים, כשהובהר לי שאני מזייפת בטירוף, הבנתי שזה לא בשבילי ועם הזמן גם העניין הראשוני שהיה לי בפסנתר אבד.

גארי קספרוב, בגיל 20, בחצי הגמר של אליפות העולם בשחמט שנערכה בלונדון, אנגליה, ב-25 בנובמבר 1983 (צילום: AP Photo/Taggart)
גארי קספרוב, בגיל 20, בחצי הגמר של אליפות העולם בשחמט שנערכה בלונדון, אנגליה, ב-25 בנובמבר 1983 (צילום: AP Photo/Taggart)

אבל ההורים רצו דיפלומה ושמו את זה כתנאי לכך שאוכל להשתתף בכל חוג נוסף שארצה בזמני הפנוי. אז עשיתי את מה שנדרש בשני בתי הספר – הרגיל והמוזיקלי – והתאמנתי בשחמט במעט הזמן שנותר לי.

בנות בסוף השולחן

בדומה לגיבורת הסדרה ולכל שחקן שחמט מתחיל, הגעתי לתחרות הראשונה שלי "בלתי מדורגת". ניצחונות בתחרויות הרשמיות הם אלה שמעניקים את הדירוג. בניגוד לתחרויות שבסדרה, התחרויות שלנו לא היו אישיות. שיחקנו כנבחרת של המועדון אליו השתייכנו, מול נבחרות של המועדונים האחרים בעיר.

אני זוכרת את התחרות הראשונה: אולם גדול ובו שורות של שולחנות ארוכים, על כל שולחן חמישה לוחות שחמט. בלוח הראשון מוצבים השחקנים החזקים ביותר משתי הקבוצות. בלוח השני השחקן השני בחוזקו. הלוח החמישי שמור לשחקנים החלשים ביותר – או לבנות בקבוצה. ככה זה עובד עד היום בתחרויות השחמט הקבוצתיות בכל העולם.

שחקני שח בפארק בקייב, אוקראינה (צילום: iStock)
שחקני שח בפארק בקייב, אוקראינה (צילום: iStock)

כבר אז, בתור ילדה בת 6, לא הבנתי מדוע – למרות שלא מדובר בספורט פיזי אלא במשחק של מוחות – שמורה לנשים קטגוריה נפרדת באליפויות האישיות. בנוסף לזה, היו מעט מאוד בנות בתחרויות הקבוצתיות שבהן השתתפתי – אולי חמישית מהמשתתפים – ולכן שיחקתי בעיקר מול בנים.

המועדון שלנו היה יוצא מן הכלל. שתי חברותיי הטובות, קטיה ואלנה, ואני היינו בין השחקניות החזקות ביותר במועדון ושובצנו בנבחרת לתחרויות – כולל הבין-עירוניות, אליהן הוטסנו. נבחרת שהיא עוף מוזר עם רוב נשי – שלוש בנות ושני בנים – אבל ללא קשר ליכולות שלנו, שלושתנו שיחקנו כנהוג לבנות, בשלושת הלוחות האחרונים של הנבחרת.

המועדון שלנו היה יוצא מן הכלל. נבחרת שהיא עוף מוזר עם רוב נשי – שלוש בנות ושני בנים – אבל ללא קשר ליכולות שלנו, שלושתנו שיחקנו כנהוג לבנות, בשלושת הלוחות האחרונים של הנבחרת

אחד השיעורים המשמעותיים ביותר שהשחמט העניק לי בחיים הוא לא לזלזל ביריבים שלי. בכל פעם שהתיישב מולי שחקן שלא הכרתי, הייתי מנסה במהרה להסיק מסקנות לגביו, לגבי רמת המשחק שלו, לזרוק מבט ולקבל רושם ראשוני – זה נראה לי חלש, זה נראה שיש לו בטחון עצמי. בכל מהלך שהשחקן עשה, במקום להתרכז במשחק עצמו, חיפשתי את המסקנה – מי יושב מולי וכיצד להתייחס אליו כשחקן.

גם בשלג, הזקנים משחקים שחמט בפארק טימירייזבצקי במוסקבה, רוסיה, 1998 (צילום: AP Photo/ Mikhail Metzel)
גם בשלג, הזקנים משחקים שחמט בפארק טימירייזבצקי במוסקבה, רוסיה, 1998 (צילום: AP Photo/ Mikhail Metzel)

אולם הרושם הראשוני שיכול להטעות ולהפתיע בחיים האמיתיים, עלול להיות קטלני במשחק. קרה לא פעם שנחפזתי למסקנות בצורה לא מבוססת ולא הקדשתי מספיק זמן ותשומת לב לחשיבה על מהלכים קדימה, ובתוך בכך עשיתי טעויות קריטיות והפסדתי במשחקים.

התרוממות רוח עילאית

התחרויות מאוד ריגשו אותי. תחושת ההפסד הייתה קשה מנשוא, אבל הניצחונות הובילו להתרוממות רוח עילאית. בניגוד למתואר בסדרה, בה הגיבורה מתפרנסת מזכייה בתחרויות, ברמה העירונית שבה שיחקנו לא היו פרסים כלשהם ואפילו לא מחשבות על פרסים. הרוח הספורטיבית והדירוג במיוחל היו המוטיבציה היחידה.

בניגוד למתואר בסדרה, בה הגיבורה מתפרנסת מזכייה בתחרויות, ברמה העירונית שבה שיחקנו לא היו פרסים כלשהם ואפילו לא מחשבות על פרסים. הרוח הספורטיבית והדירוג במיוחל היו המוטיבציה היחידה

הרגעים הזכורים והמרגשים מכולם, הם המשחקים הארוכים והמותחים שנמשכים גם אחרי שכל שאר חברי הנבחרת סיימו, ותוצאת המשחק שלי תכריע את גורל המועדון כולו. כמו במשחקים של אליזבת הרמון מול היריבים החזקים שלה, כל באי התחרות מתגודדים סיבב הלוח וצופים במתח במשחק. אלה רגעים נדירים שדורשים ריכוז רב ותשומת לב ומלווים בהתרגשות אדירה.

כשצפיתי בסדרה וראיתי את התמיכה שקיבלה אליזבת הרמון מאמה החורגת שליוותה אותה בכל התחרויות, תהיתי לעצמי, מדוע ההורים שלי אף פעם לא הגיעו לראות אותי משחקת באף תחרות, הרי הם הגיעו לכל הקונצרטים שבהם ניגנתי על הפסנתר. 

אירה טולצ'ין אימרגליק – שלישית משמאל בשורה התחתונה – בחוג שחמט למתחילים של המועדון העירוני בחברבוסק, 1986
אירה טולצ'ין אימרגליק – שלישית משמאל בשורה התחתונה – בחוג שחמט למתחילים של המועדון העירוני בחברבוסק, 1986

עם הניצחונות בתחרויות צברתי נקודות ודירוגים. בגיל 11 קיבלתי את הדרגה השנייה (זה מתחיל מדרגה רביעית ועולה עד ראשונה. לאחר מכן יש דרגת אמן והדרגה הגבוהה ביותר, של אלופי עולם – רב אמן). המאמן שלי, סרגיי, היה מדורג בדרגה הראשונה ואני מניחה שאם הייתי ממשיכה להתאמן ולשחק, בתוך שנתיים הייתי מגיעה לדרגה שלו.

אבל אז הגיעה התחרות של חורף 1991, בגיל 11, שהייתה אינטנסיבית ובקושי הצלחתי לשלב אותה עם אורח החיים של תלמידה בשני בתי ספר שלא מקבלת הקלות. בשעות הערב הייתי נוסעת באוטובוס לקצה השני של העיר, משחקת, וחוזרת בשלג ובחושך הביתה לשיעורים ולמשימות האחרות. במהלך התחרות חליתי ואושפזתי עם דלקת ריאות. היה ברור שלא יכולתי להילחם יותר בכל החזיתות והיה צורך להרפות מהעומס.

בשעות הערב הייתי נוסעת באוטובוס לקצה השני של העיר, משחקת, וחוזרת בשלג ובחושך הביתה לשיעורים ולמשימות האחרות. במהלך התחרות חליתי ואושפזתי עם דלקת ריאות

אני זוכרת איך נשבר לי הלב אחרי השיחה עם אמא שלי. בחמלה רבה היא הסבירה לי שהקצב הזה מהיר מדי ולא בריא, שמספיק עם המשחקים וכדאי להתרכז במה שבאמת חשוב. ומאז, ובמשך כל חיי הבוגרים, לא הצלחתי להבין מדוע לא יכולתי להגיד לה שמה שחשוב לי זה דווקא השחמט ולא הפסנתר. פשוט עזבתי את מה שכל כך אהבתי והמשכתי לנגן על הפסנתר ללא חדווה.

אירה טולצ'ין אימרגליק, נובמבר 2020 (צילום: מאור אביטבול)
אירה טולצ'ין אימרגליק, נובמבר 2020 (צילום: מאור אביטבול)

בנות צריכות לנגן על פסנתר

ניצלתי את ההזדמנות כתיבה על החוויות האלה כדי לדבר על הנושא בפעם הראשונה עם הוריי, שעדיין מתגוררים ברוסיה. בשיחת וידאו שאלתי אותם ישירות: מדוע עזבתי את חוג השחמט ולא את הפסנתר? שני ההורים שלי שתקו.

"אני חושב שראינו את חוג השחמט כתחביב, ואת הנגינה על פסנתר כמקצוע אפשרי לעתיד", אבי השיב לבסוף. "חוץ מזה, זה היה מאוד מקובל באותה תקופה שבנות צריכות לנגן על פסנתר".

למה אף פעם לא הגעתם לראות אותי בתחרויות? שאלתי אותם.

"זה היה פתוח לקהל?" אמא שלי הופתעה, "אני לא זוכרת שהזמינו אותנו. באופן עקרוני לא התייחסתי ברצינות לשחמט. כמו דומינו, כמו פוקר, עוד משחק. בניגוד לפסנתר, שהיה נחשב מאוד יוקרתי".

אירה טולצ'ין אימרגליק בגיל תשע, עם אביה בטיול במוסקבה – בדרך לצפות באליפות העולם בשחמט שהתרחשה בעיר באותו הזמן
אירה טולצ'ין אימרגליק בגיל תשע, עם אביה בטיול במוסקבה – בדרך לצפות באליפות העולם בשחמט שהתרחשה בעיר באותו הזמן

אני יודעת שההורים שלי פעלו מתוך דאגה לעתיד שלי ורצון להעניק לי את ההשכלה הטובה ביותר, אבל הבחירה הזו שלא ניתנה לי – להמשיך עם "התחביב" שכה אהבתי בגיל 11 – השפיעה עלי בצורה מאוד עמוקה לכל החיים.

בסיפורה של הרמון היא הצליחה כנגד כל הסיכויים, ולכן מדובר באגדה. הסיפור שלי קרוב יותר למציאות הרווחת של נשים בעולם השחמט. לא הוסללתי לכך ולא קיבלתי את התמיכה של הוריי, שנפלו קורבן לתפיסות המגדר המסורתיות. אני בטוחה שאם הייתי בן, לא הייתי נשלחת לנגן על פסנתר.

שחמט – אז והיום – נתפס כעיסוק "גברי" המצריך קור רוח, חריפות שכל, תחכום ותחרותיות, תכונות שבאופן מסורתי יוחסו לגברים ונשללו מנשים. לא פלא שאין כיום אף אישה בדירוג של 100 שחקני השחמט החזקים בעולם.

שחמט – אז והיום – נתפס כעיסוק "גברי" המצריך קור רוח, חריפות שכל, תחכום ותחרותיות, תכונות שבאופן מסורתי יוחסו לגברים ונשללו מנשים. לא פלא שאין כיום אף אישה בדירוג 100 השחקנים החזקים בעולם

סגירת מעגל

האהבה לשחמט ממשיכה ללוות אותי עד היום. במשך שנים המשחק שימש כגלגל הצלה במצבים חברתיים מורכבים.

כך, למשל, במהלך השירות הצבאי שעשיתי כמורה חיילת, נשלחתי למחנה קיץ של תנועת נוער "הבונים דרור" בצרפת, ושם התקשיתי למצוא שפה משותפת עם שאר המדריכים – הצרפתית שלי לא הייתה מספיק טובה והם לא דיברו אנגלית. הדרך היחידה שהצלחתי להשתלב ולשרוד חברתית במשך חודש הייתה באמצעות משחקי השחמט ששיחקנו בשעות הפנאי.

בשנת 2012, עבדתי על הסרט הדוקומנטרי "אלבום 61" של הבמאי חליל אפרת. בצילומים ליווינו את בוריס גלפנד, אלוף ישראל לשחמט, לגמר אליפות העולם שהתקיים במוסקבה. גלפנד היה הישראלי הראשון והיחיד עד כה שהתמודד על התואר. הוא לא זכה בו, אולם מבחינתי הייתה זו סגירת מעגל.

אומנם חוויתי את פסגת עולם השחמט דרך עדשת המצלמה ודרך עולם הקולנוע, אבל הצלחתי להתחבר לילדה בת התשע שהייתי כשגררתי את אבא שלי עד למוסקבה כדי לצפות באליפות העולם שהתרחשה גם אז בעיר הבירה. ישבתי באולם החשוך, מלאת השראה, וידעתי שהמשחק הזה תמיד יישאר חלק ממני.

הסרט על גלפנד זכה בפרס הבמאי הטוב ביותר לקולנוע תיעודי בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2013. הוא הצליח להעביר בצורה מופלאה את הרוח שאוחזת בשחקני שחמט, את תשוקתם לנצח, ואת הסיפור הרגשי של הגיבור הראשי. זה היה סרט דוקו – "גמביט המלכה" היא סדרת פנטזיה. ועדיין, גדולתה העיקרית היא ההשראה שעוררה והעניין הנרחב שיצרה בקרב הצופים במשחק השחמט. ובעיקר אצל ילדות ונערות.

בעקבות שידור הסדרה, חידשתי את הקשר עם חבריי לנבחרת השחמט של ילדותי. רבים מהם המשיכו לשחק שחמט גם אחרי שאני פרשתי. כעת חזרנו לשחק אונליין.

שמחתי לגלות שאני עדיין מסוגלת להפסיד בכבוד. ולעתים גם לנצח.

אירה טולצ'ין אימרגליק, נובמבר 2020 (צילום: מאור אביטבול)
אירה טולצ'ין אימרגליק, נובמבר 2020 (צילום: מאור אביטבול)

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
כתבה מדהימה. שבעצם מספרת על החיים על מנהגים רווחים ועל דיעות. ברור שאין הרבה מה לעשות כי בכל חברה וארץ מנהגים שקשה מאוד לשנות. צריך להיות אנשים מאוד מיוחדים כדי לצאת מהקליפה מהבועה .ולע... המשך קריאה

כתבה מדהימה. שבעצם מספרת על החיים על מנהגים רווחים ועל דיעות. ברור שאין הרבה מה לעשות כי בכל חברה וארץ מנהגים שקשה מאוד לשנות. צריך להיות אנשים מאוד מיוחדים כדי לצאת מהקליפה מהבועה .ולעשות מעשים חריגים ושונים מהנהוג שברור שהסביבה לא תקבל.

עוד 1,595 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום רביעי, 27 בינואר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ממשל ביידן משהה את עסקת החמקנים לאמירויות

בהוראה מפורשת של מנהלי הקמפיין: הליכוד מעלים את קרעי, מארק וזוהר מהמסכים לקראת הבחירות ● גנץ הציג מתווה גיוס חדש; שלח: העתק דהוי של התכנית שלי ● בני 35 מתחילים להתחסן ממחר ● ב-48 השעות הקרובות תחליט רע״ם אם תצא מהרשימה המשותפת ● הכנסת האריכה את הסגר עד יום ראשון ● גפני: תוקפים את החרדים כי אנחנו בעד נתניהו ● גפני הורה לח״כים מדגל התורה ועוזריהם שלא להתייחס למערכון על הרב קנייבסקי בארץ נהדרת

עוד 44 עדכונים

מתגבשת לה תקווה זהירה

אם העבודה, חולדאי-ניסנקורן (הישראלים), עופר שלח (תנופה), ירון זליכה (הכלכלית) ורסיסי תל"ם והגמלאים יצליחו לגבש רשימה אחת, ייתכנו 10 עד 14 מנדטים לרשימה מאוחדת זו.

יש עתיד הפתיעה בסקר חדשות 13 השבוע. 18 מנדטים. בשיתוף ציפי לבני, חוזה הסקר נסיקה עד ל-22 מנדטים.

מרצ עם 4 מנדטים בסקר. חייבת להיזהר מאחוז החסימה. המשותפת עם 10 מנדטים בכל הסקרים. אין ספק שנתניהו ומנסור עבאס קלעו אותה למשבר. אבל אני מאמין שהמפלגה הזו יכולה להפיק 12 מנדטים בסופו של יום.

בהנחה שניתן למצוא פתרון לסוגיית גנץ (4 מנדטים בסקר לכחול-לבן. אסור לאבד אף טיפה), ייתכן שהגוש המפוצל שמכונה שמאל-מרכז יצליח לנסוק ולהרים את ראשו מהתהום אליה נקלע.

בהנחה שניתן למצוא פתרון לסוגיית גנץ (4 מנדטים בסקר לכחול-לבן. אסור לאבד אף טיפה), ייתכן שהגוש המפוצל שמכונה שמאל-מרכז יצליח לנסוק ולהרים את ראשו מהתהום אליה נקלע

במילים פשוטות: עד היום גרפו מכלול המפלגות דלעיל (שיש ביניהן לעתים מרחק עצום ובכל זאת נתאמץ ונכנה אותן מעין גוש מרכז-שמאל) בכל הסקרים 39-40 מנדטים.

עכשיו ניתן לדבר על 47 מנדטים בסקר האחרון של חדשות 13 (עד כמה שהוא מדויק) ובמצב של איחודים נכונים וסתימת הפירצות שעלולות להביא לריסוק אחת המפלגות מתחת לאחוז החסימה, אפשר לדבר על 50-52 מנדטים לכל היותר לגוש המרכז-שמאל.

זה לא המון. אבל זו לא הקטסטרופה שהצטיירה בעקבות צעדי גנץ-אשכנזי ופרץ-שמולי שריסקו את המרכז והשמאל הציוני, ובעקבות צעדו של מנסור עבאס שפגע מאד במשותפת (הן גנץ-אשכנזי, הן פרץ-שמולי והן עבאס עברו על הכלל היחיד שאסור לעבור עליו: משא ומתן עם נתניהו. מגע עם המנהיג הרעיל והשקרן, למדו נבחרי הציבור הללו, פירושו ריסוק מפלגתך וקריסת הגוש הפוליטי שלך תמורת הבטחות כוזבות על הקרח שהנוכל לא יקיים לעולם).

עדיין מדובר ברוב ימני מובהק (במיוחד בציבור היהודי). אבל לפחות הגורמים שמתנגדים לשלטון נתניהו זוכים בנתח משמעותי יותר:

לצד אותם 50-52 מנדטים (נניח) של המרכז-שמאל (אם יחדל מפיצולי ההתאבדות ויתאחד כאמור לעיל), ישנם 6 מנדטים של ישראל ביתנו. כך נגיע ל-56 עד 58 מנדטים בולמי נתניהו. וכן ישנם 12-14 מנדטים פוטנציאליים של סער (אגב, נתניהו עדיף מסער מבחינה מדינית. אף שאני רחוק משניהם מרחק שנות אור).

המשמעות היא 68-72 מנדטים למתנגדי נתניהו. במצב כזה, תוכניתו לכונן ממשלת חסינות-התגברות לא תצא לפועל. באמתחתו יהיו מפלגות שמספר נציגיהן בכנסת יסתכם במתחם שבין 48 ל-52 מנדטים בלבד. אני כולל את ימינה בגוש זה, מפני שחרף כל הרעש והצלצולים, ימינה של בנט-שקד תצטרף לממשלת נתניהו-חרדים ולכן ניתן למקמה בגוש נפסד זה.

המשמעות היא 68-72 מנדטים למתנגדי נתניהו. במצב כזה, תוכניתו לכונן ממשלת חסינות-התגברות לא תצא לפועל. באמתחתו יהיו מפלגות שמספר נציגיהן בכנסת יסתכם בין 48 ל-52 מנדטים בלבד. כולל ימינה

הכל מעט בעייתי לניתוח וחיזוי. במידה רבה, מדובר בניתוח שמושתת על סקר אחד בערוץ 13 ועל הנחה שניתן בכלל לאחד בין המפלגות השונות, לא לשמוט שום טיפה מתחת לאחוז החסימה, ולהצליח לגבש 50 מנדטים בערך לגוש המרכז-שמאל שעמד עד היום על 40 מנדטים במקרה הטוב בכל הסקרים.

אז נסכם:

מצד אחד, זכיית מירב מיכאלי בבחירות לראשות העבודה היא חדשה מעודדת שמפיחה מעט רוח חיים במפלגה החבוטה. במותג החבוט. וגם בגוש כולו.

מצד שני, סקר חדשות 13 נראה בעייתי, מפני שהוא מעניק לש"ס ויהדות התורה 13 מנדטים בלבד, בעוד שבפועל קשה לראותן זוכות ביחד בפחות מ-16 מנדטים תומכי נתניהו.

חייבים להודות:

קשה לראות את מתנגדי נתניהו מגבשים קואליציה וממשלה חלופית. אף שאין לדעת.

עם זאת, מתגבשת לה תקווה זהירה שגם נתניהו לא יוכל לכונן את קואליציית הבלהות שלו.

ולפתע גם מעט אור בקצה המנהרה. מעט אור בוקע: המרכז-שמאל נוסק מ-39 מנדטים עלובים בסקרים ל-47 מנדטים בסקר האחרון. וזאת עם פוטנציאל חיבורים נכון שיכול להניב 50-52 מנדטים לגוש החבוט והמפוצל כאמור לעיל.

בכל מקרה, חשוב להשאיר את בני גנץ על הגלגל חרף מעשהו ההיסטורי העגום של כניסה לממשלת הנכלוליות. למה? כי בהעדר הכרעה בבחירות הקרובות, נגיע למערכת בחירות חמישית. כך או אחרת, נתניהו יכול למשוך בראש ממשלת מעבר עד נובמבר 2021. לא יותר.

קשה לראות את מתנגדי נתניהו מגבשים קואליציה וממשלה חלופית. אף שאין לדעת. עם זאת, מתגבשת תקווה זהירה שגם נתניהו לא יוכל לכונן את קואליציית הבלהות שלו

אם לא יקים ממשלה בראשותו בנובמבר 2021, תפקידו עובר אוטומטית לגנץ. בתנאי שגנץ נותר חבר כנסת. כך שלמרות הרצון של רבים להענישו פוליטית, יש לשמור על גנץ בכנסת. משתי סיבות:

האפשרות שפתאום יחליף במקרה את נתניהו אי שם בנובמבר 2021 וכן הצורך להימנע בבחירות הקרובות משמיטת עשרות אלפי קולות מרכז אל מתחת לאחוז החסימה. שמיטה שכזו עלולה להניב 61 מנדטים לגוש נתניהו-ימינה-חרדים.

וזו עלולה להיות קטסטרופה גדולה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 678 מילים

איך התגלגל "אין לי ארץ אחרת" לידי יו"ר בית הנבחרים בארה"ב

הוא ניסה להתאושש מההפסד בבחירות ● היא ניסתה להשתקם אחרי התבוסה לטראמפ ● חצי שנה היא נדנדה לו כדי לקבל את מילות השיר שכתב אהוד מנור ● מאז לא הפסיקה לחזור על המילים בפגישות ובכנסים ● כך הפך "אין לי ארץ אחרת" לנאום חייה של ננסי פלוסי

עוד 455 מילים

הקורונה הכלכלית הולידה יותר ויותר נזקקים, אבל שירותי הרווחה מתקשים לסייע ● זה מה שהביא מאות אנשים מרחבי הארץ להתנדבות אקסטרים ● החייל מבאר שבע שפתח גמ"ח עם חבריו הסדירניקים ● הזוג מראש העין שהקים מחסן מזון ● והשחקן שמחלק מרק ועוגות בדרום תל אביב ● "בעולם סביר הרשויות צריכות לדאוג לזה, אבל זה לא קורה אז אין ברירה" ● דוח מהשטח הרעב

עוד 2,401 מילים

למקרה שפיספסת

אחרי שחזר בו מעמדתו הקודמת והכריע בקיץ כי אין להתיר לנתניהו לקבל 10 מיליון שקל מספנסר פרטריץ', כעת מנדלבליט משלים את החתירה לאחור ומודיע לבג"ץ כי גם המענק בסך 300 אלף דולר שראש הממשלה קיבל מבן דודו נתן מיליקובסקי הינו עבירה על חוק המתנות ● אך במקום לפתוח בחקירה פלילית כנדרש, מנדלבליט מעדיף לחכות שבג"ץ יאשר את עמדתו וייתן לו רוח גבית ● פרשנות

עוד 856 מילים ו-1 תגובות

מבט בגובה העינים

מאז תקופת דיווחי הטלוויזיונים של שלומי אלדר לא היה מי שידווח כמוהו על מה שחושבים הפלסטינים ומה קורה בחברה הפלסטינית. עיתונאים עדיין יש, כמו למשל עמירה הס (שגם כתבה ספר על תקופת שהותה בעזה) וגדעון לוי המתמקד בעוולות ספציפיות.

ספרו של אוהד חמו "פני השטח"
ספרו של אוהד חמו "פני השטח"

אוהד חמו כתב ספר קריא, מעניין ומכיל מידע לא מועט, הגם שנכתב כספר דיאלוגים ולא כמחקר ממוסמך. כבר בעמ' 13 הוא כותב דברי טעם על השלטים בכניסה לרשות הפלסטינית –

"דרך זו מובילה לשטח A  בשליטת הרשות הפלסטינית. הכניסה לישראלים אסורה, מסכנת את חייכם ומהווה  עבירה פלילית".

חמו מעיר שלעיתונאים בעלי תעודת לע"מ הכניסה היא חוקית ומותרת, ומביא מדברי קצין בדרגת אלוף ממנגנוני הביטחון הפלסטינים:

"אנחנו מחזירים הביתה כל שנה 200 ישראלים שנכסנו בטעות או בכוונה לשטח שלנו. יש לנו 200 גלעד שליט פוטנציאלים שאיננו מנצלים. תחשוב מה חמאס כבר היו עושים איתם".

חמו מצטט קצין בדרגת אלוף ממנגנוני הביטחון הפלסטינים: "אנחנו מחזירים הביתה כל שנה 200 ישראלים שנכסנו בטעות או בכוונה לשטח שלנו. יש לנו 200 גלעד שליט פוטנציאלים שאיננו מנצלים. תחשוב מה חמאס היו עושים איתם"

העבודה בשטחים מלאה באתגרים ייחודיים, מסביר חמו,

"הראשון שבהם וכנראה גם המשמעותי ביותר הוא הקושי לייצר מקורות עיתונאים המבוססים על מערכת של אמון, ולעיתים אף ידידות" (עמ' 14).

מיותר לציין את הסיבות לחשדות ולחוסר האמון.

חמו המסביר שמטרת הספר היא:

"להיות מעין מורה נבוכים לעולם המקביל שמתקיים לצדנו. אינני מתיימר להביא לכאן מסמך אקדמי. מטרתי היא לספר על הפלסטינים מנקודת מבט  אישית לגמרי שנשענת על מפגשים, שיחות ולעיתים על קשרים וחברויות יוצאי דופן שנטוו במשך כמעט שני עשורים. אני רוצה להכיר את הזירה הפלסטינית, לפרק את המבנה לגורמים הבסיסיים שמרכיבים את החברה, את מקורות המוטיבציה שלה ואת מניעיה"(עמ' 16).

חמו פוגש מגוון של אנשים מכל הארגונים ומקבל מגוון של דעות, חלקן אף מפתיעות. כך למשל הוא קיבל הודעה מחבר הלשכה המדינית של חמאס בעת מבצע "צוק איתן" שאמר לו כי:

"הדרישה שלנו לגבי עזה היא לפתוח אותה לעולם. תסירו את המצור שהטלתם עליה מאז שעלינו לשלטון, פתחו את המעברים הימיים והיבשתיים, תנו לנו להקים נמל ושדה תעופה – ותשקוט הארץ עשר שנים" (עמ' 22).

לצד הבאת דעות אנשי חמאס הוא גם מביא את הביקורת עליו ומתברר:

"שבשנים האחרונות גוברים קולות הביקורת הפנימית בעזה על מה שנתפס כהיווצרות שתי חברות בלתי שוויוניות: שכבה דקה של אדוני הארץ המקורבת למנעמי השלטון ומולה המוני העם" (עמ' 32).

אולם מה שמדהים היא תפיסת החברה האזרחית החדשה, ההולכת ונרקמת בעזה ובגדה, שעל חזונה שמע חמו מצעיר עזתי, אשר הוא וחבריו עושים עבודה כדי:

"להפסיק את ההאשמה האוטומטית כלפי ישראל. אנחנו פועלים בבתי ספר רבים…האתגר הגדול שלנו הוא תכנית הלימוד בעזה, ששנאת היהודים והקריאות להרוג אותם הם חלק בלי נפרד ממנה…האזרח בעזה צריך לראות תמונה שלך יושב על חוף הים בבגד ים עם משקה ביד, נהנה מהחיים…הם צריכים לראות ישראלי בלי מדים …אני נלחם בשחיתות, מנסה לבנות תשתית לדמוקרטיה אמיתית. רוב העזתים רוצים שלום ומתנגדים לחמאס. אבל חמאס וממשלת ישראל ממש עובדות  יחד כדי למסמס את זה" (עמ' 33, 34).

צעיר עזתי: "הם צריכים לראות ישראלי בלי מדים. אני נלחם בשחיתות, מנסה לבנות תשתית לדמוקרטיה אמיתית. רוב העזתים רוצים שלום ומתנגדים לחמאס. אבל חמאס וממשלת ישראל ממש עובדות יחד כדי למסמס את זה"

ההתנגדות לחמאס איננה תאורטית אלא גם מעשית. כך למשל צעירה עזתית מספרת לחמו:

"יש גם משפחות שלמות, מחמולות גדולות, שבניהן נורו ונהרגו על ידי תנועת חמאס והן ממתינות לרגע שיוכלו לנקום בה" (עמ' 52).

בהקשר זה ביחס לפעולות נגד הגדר מסביר חמו, שחמאס עודד צעירים ובעיקר אימהות להגיע אל הגדר גם בתשלום שכן אלו נוהגות להביא איתן את ילדיהם,

"חלק גדול מ-240 האוטובוסים שפועלים בעזה הולאמו לטובת הפרויקט החדש. הנהגים שהעזו לסרב, נתקלו באיום שרכבם יוחרם" (עמ' 53).

אין קול אחד ביחס לאפשרות הפתרון המדיני. מחד מסביר חמו את משמעות האמונה בחמאס  הגורסת כי:

"החולשה כעת היא זמנית, בדיוק כמו העוצמה הישראלית – זה הנרטיב הרווח, לא תעלול לשוני כי אם אמונה יוקדת. אחרת איך אפשר להמשיך?",(עמ' 65).

ב-2005 זכתה חמאס בחיזוק נרטיב ההתנגדות שלה עם ביצוע תכנית ההתנתקות, ושיווקה להמונים בשטחים כאילו נסוגה ישראל תחת לחץ הפיגועים של חמאס. בבחירות בשנת 2006 לפרלמנט ניצחה חמאס והרכיבה ממשלה תוך דחיקת הפת"ח. לחמאס הייתה אמנה שנכתבה באוגוסט 1988  ובמאי 2017 נוסף אליה מסמך העקרונות, שהיה חזון עדכני בר שינוי ש"נראה מתון ופרגמטי הרבה יותר", לעומת הגי'האד כחובה דתית באמנה, והיות פלסטין כאדמת וקף אסלאמי, שאין אפשרות לוותר עליה.

בעוד שבמסמך העקרונות אין פלסטין אדמת וקף אסלאמי,

"ההתנגדות איננה מתוארת כחובה דתית אישית והג'יהאד מוזכר פעם אחת בלבד במסמך החדש. גם האנטישמיות הספוגה במסמך המקורי התחלפה באנטי ציונות, והעוינות ליהודים פינתה מקומה לביקורת כלפי האויב הישראלי" (עמ' 73).

אולם  בשיחות עם אנשי חמאס מתברר שהפיוס עדיין רחוק, ולשאלה מה יהיה בתום ההודנה מקבל חמו תמיד את התשובה –

"נשאיר את זה לדורות הבאים" ,

וכשהוא שואל על אפשרות סיום הסכסוך עכשיו, הוא נענה במילים:

"זה לא יקרה לעולם".

הסוקר ד"ר שקאקי מסביר בשיחה, שלהסכמת חמאס למדינה פלסטינית בגבולות 1967 אין חידוש, באשר הם לא התנגדו  למדינה זמנית.

"אלא שבניגוד למה שאפשר לחשוב, לא רק שזה איננו הצעד האחרון מבחינתם, אלא מדובר בפתיחה בלבד, הצעד הראשון בדרך לשחרור כל פלסטין" (עמ' 74).

ב-2005 זכתה חמאס בחיזוק נרטיב ההתנגדות שלה עם ביצוע תכנית ההתנתקות, ושיווקה להמונים בשטחים כאילו ישראל נסוגה מלחץ פיגועי חמאס. בבחירות לפרלמנט ב-2006 ניצחה חמאס והרכיבה ממשלה תוך דחיקת פת"ח

ואם המסר הזה אינו מספיק ברור, מובאת שיחה עם לא פחות ולא יותר מאשר איסמעיל הנייה (ראש הלשכה המדינית של חמאס) שבשיחה עמו בשנת 2006 שאלו חמו איך הוא רואה את סוף הסכסוך ונענה:

"בסופו של דבר נכבוש אתכם, היהודים…דרושים לנו בעיקר צבר וצומוד (סבלנות ועמידה איתנה)" (עמ' 75).

אך מול תפיסות אלו ניתן לעמוד על גישות שונות כפי שעלו בשיחה עם אנשי חמאס, כולם אסירים משוחררים. הראשון שפתח אמר:

"השינוי הראשון שחוויתי ביחס אליכם הישראלים שהוא ההבנה שאתם בני אדם ויצירי האל, ממש כמונו" (עמ' 80).

אחר אמר לא פחות ולא יותר מאשר:

"פיגועים לא ישחררו את פלסטין…מה הרווחנו מהפיכת האינתיפאדה לצבאית? שום דבר"(עמ' 81).

ומהי מסקנת חמו מדברי אנש/י חמאס?

"ככל שהעמקתי חקור וצללתי לנבכיה של תנועת ההתנגדות האסלאמית- חמאס, גברה בי ההבנה כי ישראל תישאר לעולם גוף עוין וחריג שאין להסכין עם נוכחותו וחובה להילחם בו עד חורמה. בניגוד לתנועת פת"ח ששאבה את האידיאולוגיה שלה ממקורות לאומיים ומטקסטים ארציים בני שינוי, הציווי החמאסי הוא דתי וקוראני ולפיכך נצחי, ולהבנתי, לפחות, לא יכול להשתנות מהותית לעולם" (עמ' 87).

לא ניתן להקיף את כל הסוגיות בהן עוסק ספר זה. אציין בין שאר הסוגיות את סוגיית הנכבה וזכות השיבה (עמ' 211- 214),  כמו גם היחס למשתפי פעולה עם ישראל (עמ' 226- 231, 248-252), ומה קורה כשמשתף הפעולה הינו ממשפחת רג'וב (עמ' 233-239).

אך למרות הפסימיות יש בספר גם אופטימיות לא מעטה. כך למשל כששאל חמו סוחר עזתי האם הצועדים בצעדות השיבה מאמינים שיחזרו לפלסטין השיב זה בזו הלשון:

"ישראל בנתה מדינה יפהפייה, עם בניינים יפים, פרחים ומדשאות ומקפידה לשמור עליה. אילו פלסטין הייתה של חמאס, הם כבר מזמן היו הופכים אותה למזבלה" (עמ' 267).

כששאל חמו סוחר עזתי אם הצועדים בצעדות השיבה מאמינים שיחזרו לפלסטין, השיב: "ישראל בנתה מדינה יפהפייה, עם בניינים יפים, פרחים ומדשאות ומקפידה לשמור עליה. אילו פלסטין הייתה של חמאס, הם כבר מזמן היו הופכים אותה למזבלה"

ברם גם דברים  אלו מתגמדים ביחס לדברי תושב קלקיליה המנסה נואשות להשיגאישור כניסה לישראל:

"'אני רוצה להיות חלק ממדינת ישראל. הדבר הכי משמעותי אצלכם הוא שאתם מדינת חוק וזה הכוח הגדול שלכם. המוסדות יותר גדולים מהאנשים, בניגוד אלינו ששם זהות האדם חשובה מהמוסד', קבע ונגע באחד הפצעים הפתוחים בשטחים: השחיתות הממוסדת חוסר היכולת לבוא חשבון עם מחולליה" (עמ' 269).

יוסי ברנע הוא מוסמך האוניברסיטה הפתוחה בלימודי דמוקרטיה בין תחומיים. בעבר היה מזכיר עמותת "אני ישראלי" שפעלה להכרה בלאום הישראלי. כתב ביקורות על ספרים ומאמרים בכתבי עת ועיתונים שונים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,149 מילים
עודכן לפני 4 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

פרסום ראשון מיכאלי לא רוצה את ניסנקורן אם תחבור לחולדאי

בשיחות שניהלה עם כמה מתומכיה אחרי שזכתה בפריימריז על ראשות המפלגה, מיכאלי מתחה ביקורת נוקבת על שר המשפטים לשעבר שהיה אדריכל הכניסה של כחול-לבן לממשלת נתניהו ● עם חולדאי, לעומת זאת, יש ליו"ר העבודה יחסים מצוינים ● אולם קשה להניח שחולדאי יסכים לחיבור ללא ניסנקורן ● מיכאלי מכחישה, ואומרת בתגובה: "מעולם לא פסלתי את אבי ניסנקורן ואני מעריכה את פועלו"

עוד 401 מילים ו-2 תגובות

קוטלת הגזענים

ראיון רוברטה קפלן ישבה במשרדה וצפתה בדיווחים על אירועי שרלוטסוויל ● באף-בי-איי שברו שמירה, מחלקת המשפטים גמגמה, אז היא הבינה שהיא צריכה לפעול בעצמה ● בארבע השנים מאז, הפכה עורכת הדין הניו יורקית לאחד הקולות הבולטים במאבק נגד הגזענות בארה"ב, ומרסקת את הימין הקיצוני בבית המשפט, תביעה אחר תביעה ● "טרור פנימי הוא האויב הכי גדול שלנו", היא אומרת

עוד 2,224 מילים

בזמן שמבצע החיסונים בארץ מתקדם במהירות אימתנית, ברשות הפלסטינית הכול תקוע ● משלוחי החיסונים מתעכבים, הפלסטינים חוששים מהחיסון הרוסי, ומתקשים לעמוד בנטל הכלכלי ● עם כ-100 אלף שנכנסים דרך קבע לישראל לצורכי עבודה, אפידמיולוגים מזהירים כי אם ישראל לא נסייע לפלסטינים להתחסן מהר, לא תושג חסינות העדר המיוחלת ● פרופ' ברבש: "זה אינטרס שלנו לעזור להם"

עוד 1,769 מילים

ראיון "אחמד טיבי הרבה יותר טוב מדרעי וליצמן"

דווקא הרב בועז נקי, אחד האנשים החשובים בפלג הירושלמי החרדי-ליטאי הקיצוני המכונה בדרך כלל "טרוריסטי", מגנה בחריפות את הארועים האלימים של הימים האחרונים ● "אלה פושעים, ברברים, מעשי ונדליזם. אנחנו לא שורפים אוטובוסים, לא עושים דברים כאלה", הוא מתקומם ● והוא יודע בדיוק את מי אשם במצב הנוכחי: "המשטרה שבאה לחסל חשבונות, בעזרת דרעי, ליצמן וגפני"

עוד 947 מילים

הליכוד: האם מנדלבליט שוב מתערב בבחירות?

קרעי: השקרן מכה שוב ● פרץ מתפטר מהכנסת, עוזב את העבודה ונשאר בממשלה ● סקר: לפיד עוקף את סער, העבודה מעל אחוז החסימה ● העליון התיר חיפוש בטלפונים של יועצי רה״מ ● ליצמן למנהל מחלקת קורונה באיכילוב: התנצל על טור שכתבת ● אלרעי פרייס: ״בשבועיים שלום עם דובאי מתו יותר מאשר ב-70 שנות מלחמה״ ● אין הסכמות: הדיון בחוק הקנסות ימשיך מחר

עוד 46 עדכונים

הספין הכלכלי של נתניהו וכ"ץ

התוכנית הכלכלית שהציגו נתניהו וכ"ץ שלשום היא לא יותר מתעמולת בחירות ● סעיף הרפורמות להגדלת השקעות נראה כאילו נכתב על ידי יח"צן ולא על ידי כלכלנים ● דמי אבטלה לעצמאים ממחזר הצעת חוק ישנה שבו העצמאים משלמים לעצמם דמי אבטלה ● וסעיף "מענק לכל אזרח" מלמד כי לכל הפחות, ראש הממשלה ושר האוצר לא לומדים מטעויות ● זו לא כלכלת בחירות, זו הונאת בחירות

עוד 780 מילים

מר לפיד הולך לוושינגטון

רגע לפני ששערי נתב"ג נסגרים, לפיד חוזר היום מביקור בוושינגטון ● רשמית, יו"ר יש עתיד נסע לארה"ב כדי להיפגש עם יועציו האמריקאים ● אולם ההערכה בזירה הפוליטית היא כי לפיד נסע כדי לגייס תורמים ואולי גם לתכנן מהלך אסטרטגי נרחב ● בינתיים, בישראל, גם במפלגות האחרות לומדים את לקחי הקמפיין בבחירות שהסתיימו בארה"ב ונעזרים ביועצים אמריקאים משלהם

עוד 1,211 מילים

ספר הג'ונגל בעיר הבירה

בשנה הבאה ייפתח בית ספר יער חדש בעמק הצבאים בירושלים ● בשלב הראשון בית הספר יכלול שתי כיתות א', בכל אחת 25 תלמידים, ולכל כיתה שני מורים ● "הרעיון הוא שהלמידה צריכה להיות רגשית-חברתית, חושית, שבה התנסות קודמת לתיאוריה", מסביר אמנון רבינוביץ', אחד ממייסדי בית הספר ● ההרשמה כבר בעיצומה ופתוחה לכל

עוד 929 מילים

ערוץ מורשת בלפור

תחקיר זמן ישראל ערוץ 20 יעבור בקרוב לאפיק 14, סמוך לערוצי המיינסטרים ● אולם שבע שנים אחרי שהוקם, הוא ממשיך לדשדש ● איך הפכה היומרה להקים פוקס ניוז מקומי לכלי תקשורת אזוטרי שמהדהד את דף המסרים של ראש הממשלה? ● למה המגיש הראשי כועס על תומכי הליכוד ש"שותקים כמו דגים"? ● איזה הטבות רגולטוריות קיצוניות קיבל בתמיכת נתניהו - ומדוע יש הקוראים לזה תיק 5000?

עוד 4,481 מילים ו-1 תגובות

יותר ממחצית התלמידים המאומתים לקורונה - מהמגזר החרדי

משרד הבריאות ממליץ על הארכת הסגר בשבוע ● כ״ץ שלח לשאול מרידור מכתב התראה לפני תביעה; "דבריך נסתרים על ידי בכירים שנכחו בדיונים״ ● מרב מיכאלי הורתה לשמולי ופרץ להתפטר מהממשלה ● מחלוקת ברשימה המשותפת: רע״ם דורשים חופש הצבעה בכנסת הבאה ● מאמצי הרגעה: הרבנים קנייבסקי ואדלשטיין מזהירים את הציבור החרדי מהשתתפות בהפגנות

עוד 48 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה