בין שלל המחלוקות בין התנועה לאיכות השלטון לבין היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בפרשת המניות והצוללות, ישנה אחת חשובה במיוחד. המחלוקת הזאת נוגעת להשפעת הרכש הישראלי מהמספנה של תאגיד טיסנקרופ הגרמני על רווחיו של נתן מיליקובסקי, בן דודו ושותפו העסקי לשעבר של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

מדובר למעשה בשאלת המוטיבציה של נתניהו לנפח ממניעים לא עניינים לכאורה את היקפי הרכש ממספנת תאגיד הגרמני. אם היה מוכח שעסקאות הרכש הישראליות השיאו למיליקובסקי רווחים גבוהים, הדרך לחקירה פלילית נגדו בפרשה היתה נסללת בקלות רבה יותר.

בהודעת מנדלבליט על סגירת תיק המניות של נתניהו מאמצע אוקטובר, הוא הניח שרווחי מיליקובסקי מהעסקאות היו זניחים, משום שהחזיק בשנים 2010-2015 רק 11% ממניות גראפטק, אחת הספקיות של טיסנקרופ, ומשום שרוב מוצרי גראפטק סופקו לחברות אחרות בקבוצה ולא ל-HDW, המספנה שבבעלותה. טיסנקרופ היא אחת מיצרניות הפלדה הגדולות בעולם, ומייצרת בין השאר גם מעליות.

הנתונים היבשים תומכים בטענת מנדלבליט. טיסנקרופ מייצרת כ-13 מיליון טונות פלדה בשנה, בתהליך בו נדרשות אלקטרודות הגרפיט של גראפטק. מנגד, משקלה של צוללת דולפין בודדת עומד על קצת פחות מ-2,000 טונות, בדומה למשקלן של כל אחת מארבע ספינות המגן שהזמינה ישראל מטיסנקרופ. תחשיב הכולל גם את הצוללות שאישר נתניהו למצרים ואת צוללות 7-9 שלחץ לרכוש, מעלה שעדיין מדובר בתרומה של 0.15% בלבד להיקף האספקה של גראפטק לטיסנקרופ.

נחתים מצריים עומדים על סיפון צוללת S42 של טיסנקרופ. אוגוסט 2017 (צילום: Christian Charisius/dpa via AP)

"הזיקה בין מיליקובסקי לבין עסקאות בתחום כלי השייט של טיסנקרופ היא זיקה כלכלית מעורפלת שאינה מבססת תשתית נדרשת לפתיחה בחקירה", כתב מנדלבליט. "לא ניתן לצאת מהנחה שמיליקובסקי הרוויח באופן ישיר מעסקאות כלי שייט של מדינת ישראל, אלא זו היא אפשרות בלבד, אשר אין לה, כאמור, בסיס מספק בתשתית הראייתית הקיימת".

בתנועה לאיכות השלטון טוענים את ההיפך: טיסנקרופ שילמה לגראפטק בין 300 ל-400 מיליון דולר בשנה, המהווים בין רבע לשליש מכלל הכנסותיה, ולכן לכל הזמנה נוספת מהחברה הגרמנית היתה משמעות כספית גדולה. זהו, על פי התנועה, ההסבר להתנהלות החשודה של נתניהו בעניין הצוללת השישית, לניסיונו לקדם את רכישת צוללות 7-9, לאישור הסודי שנתן למכירת צוללות מתקדמות למצרים, ולביטול המכרז לרכש ספינות המגן והעברת העבודה לגרמנים.

שאלת הרווחים מתבקשת, אך שני הצדדים אינם מתייחסים להסבר אחר שיכול לשפוך אור על מוטיבציית היתר לכאורה של נתניהו. על פי ההסבר הזה, החשיבות העיקרית של הגדלת הרכש הישראלי מטיסנקרופ לא היתה הגדלת הרווחים של גראפטק בכמה מיליוני דולרים בשנה, אלא עצם הישרדותה כספקית של הענקית הגרמנית, והבטחת מחזור מכירות שנתי במאות מיליונים.

ישנן ראיות לחששה של גראפטק בעשור האחרון מאבדן לקוחות. אם טיסנקרופ היתה מצטרפת לנוטשים גראפטק היתה נפגעת אנושות, ומיליקובסקי היה עשוי להפסיד עשרות מיליוני דולרים ואולי יותר. זוכי פרס נובל עמוס טברסקי ודניאל כהנמן הוכיחו כבר ששנאת הפסד היא כוח חזק ומשמעותי יותר בעסקים ובקבלת החלטות מהרצון להשיא רווחים. זה נכון עשרות מונים במצב הישרדות, וכאשר ההפסד הצפוי גדול דרמטית מהרווח האפשרי.

בנימין נתניהו (מימין) נעזר בחייל לאחר שאיבד את שיווי המשקל בעת ביקורו בצוללת בחיפה. תצלום ארכיון נובמבר 2009 (צילום: AP Photo/ Pavel Wolberg, Pool)

טובות הנאה במיליוני שקלים

הודעת מנדלבליט על סגירת תיק המניות שלחה את התנועה לאיכות השלטון לעדכן את העתירה שהגישה בעניין לבג"ץ, המבוססת על תחקיר מקיף שבוצע במשך שנתיים. בעתירה, שהוגשה שוב לפני כשבועיים, מבקשת התנועה לכפות על מנדלבליט או על מ"מ המפכ"ל לפתוח בחקירות פליליות נגד נתניהו בפרשות המניות והצוללות, הכרוכות לטענתה זו בזו, על נספחיהן הרבים.

נתן מיליקובסקי (צילום: Drew Altizer Photography)

לצד אינספור המחלוקות בין הצדדים ישנה גם הסכמה חלקית. בהודעת מנדלבליט מאוקטובר הוא הניח לצורך הדיון כי נתניהו אכן קיבל מבן דודו טובת הנאה במיליוני שקלים, כטענת התנועה בעתירה. הבסיס העובדתי לכך הוא שב-2007 רכש נתניהו בכ-600 אלף דולר כ-1% ממניות חברת סידריפיט, שהיתה בשליטת מיליקובסקי (61%). עד היום לא הוכח שנתניהו אכן שילם על המניות, אך ברור שמחיר הרכישה שיקף הנחה של יותר מ-95%, משום ששווי החברה עמד אז על כ-715 מיליון דולר.

בנובמבר 2010, יום לפני השלמת עסקה למכירת סידריפט לגראפטק, מימש נתניהו את המניות בקרוב ל-4.5 מיליון דולר. התהייה המרכזית העולה מעסקת המימוש נובעת מתשואה של 800% לנתניהו, אף שבשנים שבהן החזיק את מניות סידריפט שוויה ירד ב-57% ל-308 מיליון דולר. נוסף על כך, נתניהו נמנע מהעברת מניותיו בסידריפט לנאמנות עיוורת כנדרש, אולי כדי לשלוט במועד מכירתן, ושיקר בכמה מקרים כאשר טען שמעולם לא התקיים בינו ובין מיליקובסקי קשר עסקי.

ב-2007 רכש נתניהו בכ-600 אלף דולר כ-1% ממניות חברת סידריפיט, שהיתה בשליטת מיליקובסקי (61%). עד היום לא הוכח שנתניהו אכן שילם על המניות, אך ברור שמחיר הרכישה שיקף הנחה של יותר מ-95%

למרות נכונות מנדלבליט להניח שנתניהו קיבל טובת הנאה, עמדתו היא שלא ניתן להוכיח אותה, משום שבעת רכישת המניות לא נמצא "אינטרס מוחשי שביקש מיליקובסקי לקדם". הוא הוסיף כי 13 שנים לאחר העיסקה יהיה קשה לחקור אותה ולמצוא ראיות, וממילא חלה התיישנות על העבירה הרלוונטית של מרמה והפרת אמונים. התנועה לאיכות השלטון טוענת כי אי אפשר להתעלם מכניסת כ-20 מיליון שקל לחשבון של נתניהו בזמן שהיה איש ציבור (חלק מהסכום התקבל כדיווידנד עוד לפני מכירת המניות).

אביחי מנדלבליט ובנימין נתניהו ב-2013 (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)

בנוגע להיקף המסחר של גראפטק עם טיסנקרופ נכתב בעתירה התנועה: "המדובר בסכומים משמעותיים ביותר – קריטיים ממש – עבור פעילותה של גראפטק. זאת על רקע הקשיים מול לקוחות אחרים – כפי שעולה מתאוריו של מיליקובסקי עצמו".

בפיסקה סמוכה נכתב: "עד כמה טיסנקרופ משמעותית עבור גראפטק? ובכן, היא איננה 'רק' משמעותית – אלא היא קריטית על רקע נטישת לקוחות אחרים בתקופה זו".

למרות הדברים המפורשים האלה, נצמדת התנועה לכל אורך העתירה לטענה שהמוטיבציה של נתניהו היתה הגדלת רווחי מיליקובסקי. הטענה הזאת נוחה למנדלבליט, משום שהיא מגדילה את סיכוייו לשכנע את בית המשפט שרווחי בן הדוד מעסקאות הצוללות וכלי השייט היו זניחים, הן בהתחשב בצריכת הפלדה השולית של מספנת HWD בתוך טיסנקרופ, והן לנוכח חלקו הקטן יחסית של מיליקובסקי בגראפטק.

קבלת הצוללת אח"י תנין, 2014. מימין: הרטמכ"ל בני גנץ, מפקד חיל הים רם רוטברג, שר הביטחון משה יעלון, ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנשיא ראובן ריבלין (צילום: Mark Neyman לע"מ)

תעודת ביטוח לשימור הלקוח החשוב

אותן אמירות של התנועה בעתירה יכולות להוביל גם להסבר השני, שעשוי להתגלות כחזק יותר. על פי ההסבר הזה, כאמור, מעורבותו הלא עניינית לכאורה של נתניהו בעסקאות עם טיסנקרופ לא נועדה להגדלת רווחי גראפטק, אלא לשימור מעמדה כספקית. שהרי העתירה עצמה מתארת מציאות שבה גראפטק סבלה מנטישת לקוחות, ולטיסנקרופ לא היה כל קושי לפעול באותו אופן ולמצוא ספק חלופי.

יתרון משמעותי של ההסבר הזה הוא הרחבת נקודת המבט על יחסי גראפטק-טיסנקרופ: לא מדובר פה רק על הגדלה מוגבלת של המכירות לחברה בת אחת של הקונצרן הגרמני, אלא על תעודת ביטוח לשימור הלקוח החשוב לשנים נוספות, על כל חברות הבת הגדולות שלו.

עמוס טברסקי ודניאל כהנמן הוכיחו כבר ששנאת הפסד היא כוח חזק יותר בעסקים ובקבלת החלטות מהרצון להשיא רווחים. זה נכון עשרות מונים במצב הישרדות, וכאשר ההפסד הצפוי גדול דרמטית מהרווח האפשרי

אם זהו אכן המקרה, לא קשה לדמיין את מיליקובסקי משתמש בנתניהו במו"מ שקיים ב-2010 על מכירת סידריפט לגראפטק: "מעבר לרצונכם לשלוט בכל שרשרת הייצור של מוטות הגרפיט, יש סיבה חשובה נוספת שבגללה כדאי לכם להיענות לדרישותיי: בן דודי, שחייב לי, והרבה, כבר אינו יו"ר אופוזיציה אלא ראש ממשלה.

"הוא לא יצטרך לעשות הרבה כדי שטיסנקרופ תאריך את החוזה איתנו בעשור לפחות. הם ממילא צריכים לקנות ממישהו והארכת החוזה לא תעלה להם דבר. אם בן דודי היקר יפגין רצינות בקידום עסקה או עסקאות משתלמות עם המספנה שלהם, במאות מיליונים או מיליארדים, הם לא יזדקקו ליותר מרמז דק כדי לסגור איתנו חוזה ארוך טווח. כך, כשאתם רוכשים את סידריפט במחיר הוגן, אתם מקבלים תעודת ביטוח לגראפטק כולה".

מחאה נגד נתניהו בדרישה לפתוח חקירה בפרשת הצוללות. יולי 2020