על אף תקופת העדנה העוברת על קשרי החוץ של מדינת ישראל לאחרונה, כולל קשירת יחסים דיפלומטיים עם מספר מדינות ברחבי המזרח התיכון, אין ספק כי המדינה עדיין נאלצת להילחם בזירה הבינלאומית באורח שוטף ויומיומי כנגד מאמצים של דה-לגיטימציה, חרמות ושנאה בכל יבשת בכדור הארץ.

חרף העדנה בקשרי החוץ של ישראל לאחרונה, כולל קשירת יחסים דיפלומטיים עם מדינות ברחבי המזה"ת, אין ספק כי ישראל עדיין נאלצת להילחם באורח שוטף נגד מאמצי הדה-לגיטימציה בזירה הבינלאומית 

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

נדמה כי למעט איראן וצפון קוריאה, אין עוד מדינה (ובוודאי שלא מדינה מערבית) שנאלצת להילחם על עצם זכותה להתקיים ולהגן על עצמה באופן אינטנסיבי כמו ישראל. כפועל יוצא מהדה-לגיטימציה שלה, סובלת ישראל גם מחרמות כלכליים ומסחריים ונמנע ממנה לממש את מלוא הפוטנציאל הגלום בחברות בקהילה הבינלאומית, ולהפיק מפוטנציאל זה את המירב כמדינה שווה בין שוות. 

קשרי החוץ של ישראל (כמו גם של שאר מדינות העולם) מנוהלים על ידי משרד החוץ, ובמקרה שלנו מדובר במשרד קטן (פחות מאלף עובדים במטה ובכל הנציגויות) אך איכותי עד מאד. הדיפלומטים הישראלים נדרשים לעבור מבחני סינון קפדניים הנמשכים כשנה לפני שהם מתקבלים לקורס צוערי משרד החוץ.

כיום מחזיקה ישראל 103 נציגויות בעולם, אליהן צפויות להתווסף בשנה הקרובה מספר נציגויות לרגל הסכמים חדשים שנחתמים בימים אלו עם מדינות שונות.

בראש הנציגויות עומדים דיפלומטים ותיקים, בוגרי קורס צוערים אשר צברו נסיון ושנות ותק לפני שהופקדה בידם שגרירות. 

לרשותו של שר החוץ מכסה של 11 עמדות בשירות החוץ אותן הוא יכול לאייש במינויים פוליטיים – גברים ונשים שלא עברו את מסלול הבחינות, את קורס הצוערים ואת ההתנסות בדרגים הזוטרים של השירות הדיפלומטי.

שר החוץ יכול לשגר מינויים פוליטיים לכל נציגות בה יחפוץ. כך למשל משרתים היום מינויים פוליטיים בוושינגטון (רון דרמר) באו"מ (גלעד ארדן), בלונדון (ציפי חוטובלי) ברומא (דרוד אידר) ועוד.  

כיום מחזיקה ישראל 103 נציגויות בעולם, אליהן צפויות להתווסף בשנה הקרובה מספר נציגויות לרגל הסכמים חדשים שנחתמים בימים אלו עם מדינות שונות. בראש הנציגויות עומדים דיפלומטים ותיקים

בעבר היו כמה מינויים פוליטיים שנחשבו לטובים ואף מצוינים. די אם נזכיר את חיים הרצוג, את בנימין נתניהו ואת דני גילרמן שהיו שגרירים באו"ם או את שלמה בן עמי (מדריד) ויהודה לנקרי (פריז). אלא שמעט המינויים הפוליטיים המוצלחים היו היוצאים מן הכלל ולא הכלל.

על פי רוב ניצלו שרי החוץ את המכסה המותרת להם כדי למנות לתפקידי שגרירים פוליטיקאים שאיבדו את זוהרם, כשלו בנסיון להיבחר שוב לכנסת או לראשות עירייה כלשהי, או סתם מקורבים לשר. כבר לפני 15 שנה קבע מבקר המדינה כי:

 "מינוי דיפלומטים בלתי מקצועיים, שלא קיבלו הכשרה מתאימה לתפקיד של ראש נציגות, אינו עולה בקנה אחד עם השאיפה להתמקצעות השירות הדיפלומטי. […] הסדר המינויים החיצוניים הפטורים ממכרז נוצל לעתים למתן הטבות למקורבים לשרים שלא היו ראויים לתפקיד".  

על פי תקנון שירות המדינה, מינוי חיצוני לשירות החוץ יתאפשר אם ימצא לנכון שר החוץ "שיחסיה המדיניים של ישראל עם אותה מדינה מצדיקים זאת". נראה כי שיקול זה מעולם לא היווה גורם בקבלת ההחלטה לשגר מינוי פוליטי לשגרירות כלשהי, למעט (אולי) במקרה של שגריר בוושינגטון שם, לאור רגישות היחסים, מקובל להחזיק שגריר שהוא יותר פוליטיקאי מאשר דיפלומט. לצד השגריר בוושינגטון ישרת תמיד ציר, סגן שהוא מבכירי שירות החוץ והוא שינהל בפועל את הנציגות בעת שהשגריר יעסוק בקיום הקשרים ברמה הבכירה ביותר.  

כיום, יותר מאי פעם, החזית המדינית מהווה נדבך עיקרי ומרכזי במערך החוסן הלאומי של ישראל. לצד כיפת ברזל, לצד מערכות טילים ארוכי טווח, לצד מערכות צבאיות באוויר, בים וביבשה ולצד התווך הרביעי – מימד הסייבר – ישראל מגינה על עצמה וגם מתחזקת ומתפתחת בעזרת מערך שירות החוץ הפועל בתקציב זעום במאה הנציגויות שלנו בעולם.

על פי רוב ניצלו שרי החוץ את המכסה המותרת להם כדי למנות לתפקידי שגרירים פוליטיקאים שאיבדו את זוהרם, כשלו בנסיון להיבחר שוב לכנסת או לראשות עירייה כלשהי, או סתם מקורבים לשר

מדובר במערך מקצועי ובו כוח אדם משובח אשר כאמור עבר מיון קפדני ומחמיר. העמדת מינוי פוליטי בראש שגרירות, שהיא יחידה עצמאית בשטח, שקולה למינוי מפקד חטיבה או מפקד אוגדה של חי"ר או של שריון על קו הגבול הסורי רק בשל שיוכו הפוליטי או קרבתו האישית אל שר הביטחון, ומבלי שעבר טירונות, קורס מ"כים וקורס קצינים.

ללא בחינות מיון, ללא הסמכה ובעיקר ללא ניסיון של שנים, נועד כמעט כל שגריר פוליטי לכישלון ידוע מראש, במערכת בה המקצועיות הינה חיונית ואינה בגדר כשרון מולד. הרי לא יעלה בדעתו של איש למנות מנהל בית ספר שאינו איש הוראה, רק בשל שיוכו הפוליטי, או מנהל מחלקה בבית חולים שאינו רופא אבל הוא חבר מרכז במפלגה כלשהיא.

איך אפשר, אם כן, להסכים שהאינטרסים המדיניים של ישראל בזירה הבינלאומית יופקרו בידי אישים אשר כל קשר בינם לבין דיפלומטיה הינו מקרי בהחלט?  

יחסי חוץ הינם עניין חשוב לכל מדינה במידה זו או אחרת. יש מדינות בהן קשרי החוץ הם עניין שולי יותר ויש מדינות בהן קשרי החוץ הם מרכזיים ואף קריטיים. כך המצב בישראל.

כדי להמשיך להתוות מדיניות חוץ איתנה ולנהל את המארג הרגיש של קשרי החוץ שלנו בדרך המקצועית והמעולה ביותר, כפי שמגיע למדינה הממשיכה להילחם על קיומה, מן הראוי לחדול מן הנוהג הפסול של מינויים פוליטיים בשירות החוץ. 

העמדת מינוי פוליטי בראש שגרירות, שקולה למינוי מח"ט או מפקד אוגדת חי"ר או שריון על קו הגבול הסורי, רק בשל שיוכו הפוליטי או קרבתו האישית אל שר הביטחון, ומבלי שעבר טירונות, קורס מ"כים וקורס קצינים

לבירות החשובות בעולם ישוגרו רק דיפלומטים ותיקים ומנוסים אשר עברו את כל מערכות הסינון וצברו את שנות הניסיון הדרושות. זאת כדי שיוכלו לצאת אל החזית המדינית ולייצג את המדינה בצורה המכובדת והמקצועית ביותר – ולהביא לה את ההישגים החשובים והנחוצים לה, במישור המדיני, הכלכלי, המסחרי, התרבותי וההסברתי.  

עפר בבלי היה דיפלומט בשנים 1991-2014 ושירת בשגרירויות ישראל במדריד וברומא. היה יועץ מדיני לשני שרי חוץ וקונסול כללי של ישראל בפלורידה ופורטו ריקו. כיום משמש כנציג הפדרציה היהודית של שיקגו בישראל. הוא גם צלם אמנות שהציג עד כה שלוש תערוכות יחיד. חלק מעבודותיו מופיעות פה: https://oferbavly.tumblr.com/