המונח 'פרקריאט', 'precariat' (הלחם של Precarious ו- Proletariat) מתאר את השכירים העצמאים, אוכלוסייה הסובלת מחוסר יציבות, מחוסר ביטחון תעסוקתי ומחוסר יכולת לתכנן את עתידה.

המונח 'פרקריאט', 'precariat' (הלחם של Precarious ו- Proletariat) מתאר את השכירים העצמאים, אוכלוסייה הסובלת מחוסר יציבות, מחוסר ביטחון תעסוקתי ומחוסר יכולת לתכנן את עתידה

פרקריאט מתייחס למצב הנרחב של עבודה זמנית, גמישה, מותנית, מזדמנת, ולסירוגין. למעמד החברתי של אנשים ללא ביטחון תעסוקתי, או ללא סיכוי לעבודה קבועה, לתעסוקה או תת-תעסוקה לסירוגין, לעובדים תחת הסדרי עבודה לא יציבים, ללא קביעות וללא תנאים סוציאליים. פרקריאט מתייחס לעובדים שזכויותיהם נשחקו, לאלו החיים באי וודאות וללא בטחון כלכלי ותעסוקתי, לעובדים עצמאיים המעורבים רק באופן חלקי בעבודה ושעליהם לבצע פעילויות נרחבות ללא תגמול מתאים, שהכרחיות אם הם רוצים לשמור על גישה למשרות ולהכנסות ראויות. ברשומה זו אקרא להם 'השכירים העצמאיים'.

המחאות החברתיות בישראל בקיץ 2011, מחאת הדיור, מחאת הקוטג', מחאת העגלות ואחרות, זעזעו את הממשלה שמיהרה להודיע על שורת צעדים שיינקטו לפתרון מצוקת הדיור. בנוסף, הוקמה ועדה בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג במטרה לבחון ולהציע פתרונות לדרישות הכלכליות והחברתיות של המפגינים ובעיקר למצוקת יוקר המחיה במדינת ישראל ולפערים החברתיים.

יתכן שניצנים להתעוררות מעמד ה'פרקריאט' 'Precariat', ניתן לראות במחאות אלו. תגובה של המעמד של אלו החיים 'על הסף' או השכירים העצמאיים, לשינויים בכלכלה הגלובלית ולהשלכותיהם על המשק הישראלי, ותחילת מאבק למדיניות של שינוי רדיקלי בחלוקת ההכנסות, שתחזיר את רכוש הכלל the commons לציבור ותבטיח הכנסה ראויה לכל.

כך אנו רואים היום את התנועה להכנסה בסיסית אוניברסלית (Universal Social Income, UBI) הקוראת לחלק לכל האזרחים במדינה הכנסה בסיסית ללא תנאים וללא דרישות. הניסוי הראשון מסוגו ברמת המדינה שבוחן מתן הכנסה בסיסית לכל אזרח הסתיים לפני כשנה וחצי בפינלנד ועורר כותרות גדולות בכל העולם.

הכלכלה העולמית עברה מהפך דרמטי

מאז 1980, הכלכלה העולמית עברה מהפך דרמטי, עם הגלובליזציה של כוח העבודה, המהפכות הטכנולוגיות, האוטומציה, ובעיקר הופעת האנשים המחזיקים בעושר עצום, הביג פיננס, ביג פארמה וביג טק, Big Finance, Big Pharma, Big Tech. הקונצנזוס הסוציאל דמוקרטי של השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה פינה את מקומו ל'רפורמות' המקדמות 'גמישות בעבודה', המשאיר את העובדים מאחור ומעצבות מחדש את מבנה המעמדות.

במערכת הכלכלית החדשה, חלק ניכר מהעובדים כבר לא משתתפים ברווחים מהצמיחה הכלכלית. האסטרטגיה הכלכלית שננקטה מאז ימי תאצ'ר-רייגן הביאה למערכת של 'רנטיירים', אנשים שהכנסתם באה מרכוש. ב'רנטייר קפיטליזם' rentier capitalism’' חלק גדל והולך של ההכנסות הולך לבעלי ההון, לבעלים של קניין פיזי, פיננסי ורוחני, וחלק קטן והולך של ההכנסות מגיע לעובדים.

כל זה יצר מבנה מעמדי גלובלי חדש המאופיין בפלוטוקרטיה של מולטי-מיליארדרים בעלי כוח כלכלי ופוליטי אבסורדי, מעמד קטן והולך של עובדים שכירים עם ביטחון תעסוקתי והטבות סוציאליות שאינן שכר, הפרולטריון ההולך ומצטמצם, ומעמד חדש הצומח במהירות, ה'פרקריאט' 'Precariat', שהוא מעמד השכירים העצמאיים השונה מבחינת הניסיון וההשקפה שלו מהפרולטריון.

נוצר מבנה מעמדי גלובלי חדש המאופיין בפלוטוקרטיה של מולטי מיליארדרים בעלי כוח כלכלי ופוליטי אבסורדי, מעמד מצטמק של שכירים עם ביטחון תעסוקתי, ומעמד חדש הצומח במהירות של שכירים עצמאים

הפרקריאט נוצר הן בעקבות בחירה של העובדים ובעיקר מחוסר ברירה של העובדים, מכיוון שמעסיקים רבים החליטו לעבור להעסקה במתכונת זו במקום העסקת שכירים. אחד המאפיינים של הפרקריאט הוא חוסר ביטחון מקיף, מה שהופך אותו למעמד מסוכן.

חברת וולט בישראל

חברת וולט היא חברה המפעילה שירות מקוון באמצעות אפליקציה להזמנת מנות אוכל ממסעדות ואספקתו למזמינים. החברה מאפשרת לכל מסעדה להירשם, מתווכת את ההזמנה מהלקוח, דואגת למשלוח ולמסירה למזמין המשלם באמצעות כרטיס אשראי. וולט התחילה לפעול בישראל בדצמבר 2018 והיא הכניסה את תל אביב לעידן כלכלת ה'חלטורה', ‘Gig Economy', או מה שממוסגר ככלכלה שיתופית.

עובדי חברת וולט Wolt בישראל הם דוגמה טובה למעמד הפרקריאט. השליחים של וולט אינם שכירים, ולא באמת עצמאיים. אין להם את התנאים הסוציאליים החוקיים, הם אינם זכאים לימי מחלה בתשלום, הבראה, פיצויי פיטורים ושעות נוספות. הם לא זכאים לדמי אבטלה לאחר סיום ההעסקה, שלא לדבר על פנסיה, ולמעסיק אין כל חובה כלפיהם במקרה שייכנסו לבידוד או יחלו.

השליח של וולט מקבל שכר כנגד חשבונית. הוא האחראי הבלעדי לתשלום מיסים ודמי הביטוח הלאומי ולהסדרת היותו מבוטח, והוא נדרש להירשם ברשות המסים כעוסק מורשה או פטור.

מנקודת המבט של השליחים יש גם צדדים חיוביים בעבודה אצל וולט, ונראה שאלפי צעירים מקבלים ממנה פרנסה מלאה או חלקית, כמעט בכל שעות היום. זו עבודה גמישה, לא מאוד מחייבת, ולכאורה מתי שנוח (כל שליח מחויב לשתי משמרות 'משוריינות' בשבוע, אחת ביום חול ואחת בשישי־שבת, שאורכן שעתיים עד שש שעות, שבהן הוא צריך להיות זמין לנסיעות, עליהן הוא מקבל שכר מובטח, מינימום 40 שקל לשעה, גם אם אין הזמנות).

וולט התחילה לפעול בישראל בדצמבר 2018 והיא הכניסה את תל אביב לעידן כלכלת ה'חלטורה', ‘Gig Economy', או מה שממוסגר ככלכלה שיתופית. עובדי חברת וולט בישראל הם דוגמה טובה למעמד הפרקריאט

זו עבודה פשוטה שאינה דורשת השכלה, מקבלים הזמנה באפליקציה, אוספים את האוכל, מביאים ללקוח, ועוברים להזמנה הבאה.

השלכות מעמד הפרקריאט על העובדים

העסקת השכירים העצמאיים, כלכלת החלטורה, מתרחבת למגוון תחומים. למשל שירות ההסעות אובר, ולאחרונה נמסר כי בניו יורק החלו להעסיק גם עובדי מסעדות, טבחים, שוטפי כלים ומלצרים באותו מודל. ברור שהעולם זז לצורות חדשניות של יחסי עובד מעביד, של העסקת עובדים שהם כביכול עצמאיים.

התפתחויות אלו מחייבות חשיבה מחדש על צורות של העסקה ותעסוקה שיבטיחו לעובדים תנאי עבודה הולמים. בעולם הדינמי והמשתנה של היום ובעתיד לא ניתן עוד לחשוב במושגים של קביעות ובטחון תעסוקתי לכל העובדים. אבל צריך להבטיח לכל העובדים ביטוח פנסיוני וביטוח רפואי לרבות כיסוי ימי מחלה וביטוח אבטלה, שיהיו זהים בלי קשר לצורת ההעסקה. חייבים לענות לשאלות של זכויות יסוד של העובדים, להבטיח הכנסה מינימלית, חופשה בתשלום, ימי מחלה ומערכת שמבטחת נגד אובדן כושר עבודה. במצב הקיים בישראל קיימות המסגרות ליצור תנאים אלו וניתן די בקלות להסדיר זאת באמצעות חקיקה.

זה מקרה ברור בו התפתחות הטכנולוגית משיגה את החקיקה והרגולציה, ולא ברור שהמבחנים המשפטיים הקיימים נותנים את המענה לשינויים אלו בשוק העבודה.

המפתח, לפי נשיאת בין הדין הארצי לעבודה השופטת ורדה וירט־לבנה, מצוי אולי ביצירת תבנית העסקה חדשה, שבה העובד זכאי לחלק מההגנות והזכויות, אך לא לכולן. בכל מקרה:

"חשוב להקפיד על כך שלא נאפשר במו ידינו יצירת עיוותים חברתיים ושוק עבודה בו לעובדים רק אשליה של עצמאות וגמישות, כאשר בפועל הם ניזוקים הן בטווח המיידי והן בטווח הארוך, בכל הקשור לזכויותיהם הסוציאליות".

הבעיה היא שהרבה ממשלות ובמיוחד זו שלנו בישראל, אינן מעוניינות בהסדרים כאלו. דאגה לעובדים ולזכויותיהם אינה על סדר היום של התפיסות הכלכליות הנוכחיות, והכלכלנים המובילים בממשלה ובמועצה הלאומית לכלכלה אינם חושבים שזו מטרה חשובה.

הבעיה היא, שהרבה ממשלות, ושלנו במיוחד, אינן מעוניינות בהסדרים כאלו. דאגה לעובדים ולזכויותיהם אינה על סדר היום של התפיסות הכלכליות הנוכחיות, והכלכלנים המובילים בממשלה ובמועצה הלאומית לכלכלה אינם מכירים בחשיבותה

השלכות מעמד הפרקריאט על הפוליטיקה הישראלית

מעמד הפרקריאט או השכירים העצמאיים טומן בחובו פוטנציאל לשינוי. אולם כדי לממש את הפוטנציאל הזה, על המשתייכים למעמד הפרקריאט להיות מודעים למצבם, ולהילחם על מדיניות של שינוי רדיקלי בחלוקת ההכנסות, שתחזיר את רכוש הכלל לציבור ותבטיח הכנסה ראויה לכל.

התופעה של חיים באי וודאות, ללא בטחון כלכלי ותעסוקתי, בקיום כלכלי רופף, היא סימן ההיכר של המערכת הכלכלית הנוכחית. השילוב בין שיטות חדשות בתחום השירותים והמסחר, כמו רכישות ברשת האינטרנט, אוטומציה, גלובליזציה וקיצוץ ברווחה ובהוצאת החברתית, יצר אי יציבות כלכלית מסיבית לאזרחים מן השורה, למעמד הביניים ולעניים, לגברים ונשים, לצעירים ומבוגרים, לעובדים מיומנים ולא מיומנים.

התפתחויות אלו יוצרות הזדמנות למפלגות בארץ ובארה"ב, אם הן יתאימו עצמן למציאות של תנאי העבודה החדשים, לכלכלת הפרקריאט. המפלגות הפוליטיות העיקריות בישראל לא יוכלו לייצר רוב לאומי אלא אם יתחשבו, בעת עיצוב האסטרטגיות שלהן, בהתפתחויות אלו ובמגמות המשתנות עקב כך אצל הבוחרים. פוליטיקה של זהויות אתניות, של פריפריה מול מרכז, ושל דת ומדינה נותרו קווי הפרדה חשובים, אך הבחירות ב-2020 בישראל ובארה"ב הראו נזילות ושונות אידיאולוגית גבוהה יותר ממה שהיה מקובל, וממה שהתקשורת דיווחה.

אם המפלגות בישראל יוכלו לספק מנהיגות בנוגע לשכירים העצמאיים, לספק בטחון כלכלי, ולו גם חלקי, למעמד הפרקריאט, זה יהיה שווה ערך להישגים שהשיגו הדמוקרטים בארה"ב לעובדי הצווארון הכחול תחת הניו דיל במהלך השפל הגדול.

אם המפלגות בישראל יספקו מנהיגות בנוגע לשכירים העצמאיים, לספק בטחון כלכלי ולו חלקי, למעמד הפרקריאט, זה יהיה שווה ערך להישגי הדמוקרטים בארה"ב לעובדי הצווארון הכחול תחת הניו דיל במהלך השפל הגדול

בתקופה זו, על בסיס החדשנות ההיסטורית של קיינס בדבר ההכרח בהתערבות הממשלה בתחומים שהשוק אינו יכול ואינו נותן מענה בהם, שנתנה את הרקע התיאורטי לכינונה של מדינת הרווחה בארה"ב ובאירופה, הממשל של הנשיא רוזוולט פיתח מדיניות כלכלית שהקלה על ההרס שנגרם בעקבות המשבר הכלכלי של 1929. המדיניות קיימה קואליציה ממשלתית מנצחת והביאה למה שנקרא 'תור הזהב' בכלכלה בארה"ב ובאירופה בתקופה שבין 1945 ועד 1980 בערך. מדיניות שהביאה לצימצום אי השוויון, לכך שמעמד הביניים הנמוך זכה להשכלה ולהשכלה גבוהה (G.I. Bill), שמעמד הנשים השתפר, ועוד.

המפלגות צריכות להבין שהעבודה השכירה אינה דומה למה שהיתה, ויותר לא תהיה. שמה שהיום הוא המהות של השכירים העצמאיים – העבודה, החיים, הקיום, הזהות – שונים לחלוטין ממה שהייתה המהות של הצווארון הכחול של המאה העשרים, של מפא"י ומפלגת העבודה בישראל ושל הקואליציה של הדמוקרטים בארה"ב, ותהיה שונה עוד יותר בעוד 10 עד 20 שנה – עד שלא יבינו זאת, יהיה להם קשה להציע פתרונות אמינים לשכירים העצמאיים של היום.

מפלגה שמבינה זאת צריכה להתייחס למעמד 'השכירים העצמאיים', לפרקריאט ולכלכלת הפרקריאט. היא צריכה למנוע ולהפסיק את הפגיעה בעבודה המאורגנת, להגדיר את עמדותיה ביחס למיסוי על העשירים ביותר, למיסוי על ההון והעבודה, להגדיר את עמדתה ביחס למיקור חוץ בתעשייה, לגלובליזציה, להשליך הרבה אמונות ניאו-ליברליות ישנות שאבד עליהן הכלח, ועוד.

משמעות הדבר היא הכרה בכך שמדיניות כלכלית לאומית תידרש לא רק להפחית את אי-השוויון הקיים, אלא גם לקדם צמיחה כלכלית וביטחון אמיתי, תוך התייחסות למצב הגלובלי הקיים. צמיחה כלכלית שאינה מתפזרת בקרב האוכלוסייה מחריפה את אי השוויון ומעניקה חלקים גדלים והולכים מן התוצר לתאגידים הגדולים ולמיליארדרים הגדולים.

במילים אחרות, הרעיון שניתן להשיג ביטחון כלכלי ותעסוקתי רק על ידי יצירת משרות של עבודות שנועדו לשרת את האינטרסים של מעמד האוליגרכים, והעשירונים העשירים, הוא רעיון מסוכן.

הרעיון שניתן להשיג ביטחון כלכלי ותעסוקתי רק על ידי יצירת משרות של עבודות שנועדו לשרת את האינטרסים של מעמד האוליגרכים, והעשירונים העשירים, הוא רעיון מסוכן

הדמוקרטים בארה"ב אימצו מדיניות ירוקה, 'ניו גרין דיל' שלא הצליחה עד כה לדבר אל העובדים במדינות התעשייתיות ובמרכז ארה"ב. הדמוקרטים קבלו במידה רבה את ההמלצות של רשויות הבריאות הציבורית להפחתת מגיפת הקורונה, אך הם נותרו חסרי רגישות לחרדותיהם של עשרות מיליוני אמריקאים, אשר משרותיהם נהרסו, כנראה לתמיד בעקבות הקורונה, אשר חובותיהם במשק הבית – פיגור בשכר דירה, בתשלומי משכנתא, ובריבית, כמו גם ריבית עבור הלוואות להשכלה ורכב – עלו ללא הפסקה, גם בהתחשב בתמריצים הזמניים מהממשל. זה מצביע על כך שהחרדה הכלכלית של מיליוני העובדים האמריקאים, שהחלו להבין כי עבודתם פשוט לא חיונית יותר, זהה ואף גוברת על החששות המתמשכים ממגפת הקורונה.

המאבק על המצביעים מקרב השכירים העצמאיים, הפרקריאט, יגדיר את המפלגות בישראל בשנים הקרובות. הוא יכוון, ואולי אף יאלץ אותן להציע מדיניות שתתחיל לתת מענה לדאגותיהם של מצביעים אלו.

עד שתהייה התייחסות, עד שייענו הבעיות הכלכליות ארוכות השנים של קבוצה זו – משרות, בריאות, בטיחות, זיהום, המטרה הציבורית, ומעל לכל, יציבות יחסית וביטחון תעסוקתי לאורך תקופות זמן ארוכות, ישראל עלולה להישאר מדינה מפולגת באופן עמוק, מדינה הנמצאת במלחמה עם עצמה.

לקריאה נוספת:

Meet the precariat, the new global class fuelling the rise of populism
https://www.weforum.org/agenda/2016/11/precariat-global-class-rise-of-populism/

Who are 'The Precariat' and why do they threaten our society?
https://www.euronews.com/2018/05/01/who-are-the-precariat-and-why-they-threaten-our-society-view

The Precariat: Today's Transformative Class?
https://greattransition.org/publication/precariat-transformative-class

A new class for a new age: the dawn of the ‘precariat’
https://www.friendsofeurope.org/insights/a-new-class-for-a-new-age-the-dawn-of-the-precariat/

Rentier capitalism: the UK case
https://www.bennettinstitute.cam.ac.uk/blog/rentier-capitalism-uk-case/

The Precariat and Class Struggle
https://journals.openedition.org/rccsar/585

Why 2020 Was the ‘Precarity Election’ in US
https://www.newsclick.in/why-2020-was-precarity-election-US

The gig economy is a symptom of bigger problems
https://www.ft.com/content/a90d9ba8-4d2e-4ec4-b971-24ebebd5822d

הצעירים מוותרים על "כלכלת החלטורה" – וחוזרים להיות שכירים
https://www.themarker.com/opinion/1.9133146

איך הפכה כלכלת השיתוף מבשורה לאסון תעסוקתי
https://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3777025,00.html

https://en.wikipedia.org/wiki/Precarity

https://en.wikipedia.org/wiki/Precariat

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.