יש לשאול בכנות וברצינות: האם אכן מדובר במי שעומד בראש תוכנית לפיתוח נשק גרעיני או שמא הוא עומד בראש תוכנית להעשרה גרעינית למטרות אזרחיות?

אם נכונה האפשרות הראשונה, נשאלת השאלה אם מוסרי ונכון להתנקש בחייו. אם נכונה האפשרות השנייה, מדובר ברצח אכזרי וחסר כל צידוק.

האם אכן מדובר במי שעומד בראש תוכנית לפיתוח נשק גרעיני או שמא בראש תוכנית להעשרה גרעינית למטרות אזרחיות? אם נכונה האפשרות השנייה, מדובר ברצח אכזרי וחסר כל צידוק

במידה שאכן עמד בראש תוכנית לפיתוח נשק גרעיני שעלול לאיים על מדינת ישראל, נשאלת השאלה האם מדובר בהתנקשות שתוליד תגובה איראנית נגד מטרה צבאית ישראלית או נגד מטרה אזרחית ישראלית חלילה.

אם חלילה מדובר בתגובה שתתמקד במטרה אזרחית, האם תהיה זו מטרה אזרחית בתחום מדינת ישראל או שמא בנציגות דיפלומטית ישראלית במדינה אחרת חלילה, או אפילו נגד מרכז קהילה יהודית כלשהי במדינה אחרת, בשל הצמדת מדינת ישראל הן בעיני עצמה והן בעיני חלק מאויביה ליהודים ברחבי העולם.

הניסיון מלמד שישנן התנקשויות שלא הולידו פיגועי תופת בתגובה (ההתנקשות במלטה באוקטובר 1995 בחיי ד"ר פתחי שקאקי שהנהיג את הג'יהאד האיסלמי) אך ישנן התנקשויות שהולידו פיגועי תופת מחרידים ביותר וקטלניים ביותר בתחום מדינת ישראל (ההתנקשות בחיי מהנדס חמאס יחיא עייאש בינואר 1996 הולידה פיגועי תופת איומים בלב ירושלים ובלב ת"א במרס 1996).

הניסיון מלמד גם שישנן התנקשויות שהולידו הן פיגועי תופת מטעם חמאס וג'יאהד איסלמי (למשל: בשנת 2002 המחרידה מכל והקטלנית מכל במסגרת ההתלקחות הישראלית-פלסטינית שהתחוללה בין השנים 2000-2004) והן השתלבות של פלגים מאש"פ (פתח-תנזים) בביצוע פיגועי התופת (גם כן בשנת 2002).

מאידך, הניסיון מלמד שישנן התנקשויות שלא הולידו בהכרח פיגועי תופת קטלניים (ההתנקשויות בחיי בכירי חמאס ברצועת עזה בשנת 2004: השייח' אחמד יאסין וכן ד"ר עזיז אל-רנטיסי).

ישנן התנקשויות שהולידו פיגועי תופת מחרידים ביותר וקטלניים ביותר בתחומי הדינה (ההתנקשות בחיי מהנדס חמאס יחיא עייאש בינואר 1996 הולידה פיגועי תופת איומים בלב ירושלים ובלב ת"א במרס 1996)

וישנו מבט רחב יותר מהמבט שממוקד באש"פ, חמאס וג'יאהד איסלמי (התנקשויות שבעקבותיהן התחוללו פיגועי תופת מחרידים וקטלניים בלב ת"א, בלב ירושלים ובלב חיפה בין השנים 2000-2004 כאמור לעיל. 4 שנים איומות שבמהלכן בוצעו פיגועי תופת הן בתחום מדינת ישראל הריבונית, הן בגדה המערבית והן ברצועת עזה). ישנו מבט אוניברסלי יותר שמלמד גם הוא הן על תגובה קטלנית לעתים והן על העדר תגובה קטלנית לעתים אחרות.

למשל: ההתנקשות בחיי מזכ"ל חיזבאללה, עבאס מוסאווי (שנרצח בידי מדינת ישראל במחיצת אשתו וילדיו בלבנון למרבה הזוועה) הולידה הן פיגוע תופת קטלני בשגרירות ישראל בארגנטינה (12 הרוגים) בקיץ 1992 והן פיגוע נקמה מחריד מכל וקטלני מכל בלב בירת ארגנטינה (95 נרצחים בפיצוץ מתחם הקהילה היהודית בבואנוס-איירס) בקיץ 1994. מעשי הטבח הללו מיוחסים לחיזבאללה בגיבוי המודיעין האיראני. הם נחשבים למעשי נקמה מטעם חיזבאללה (בגיבוי המודיעין האיראני) אך עדיין רב הנסתר על הגלוי בנדון.

כך גם ההתנקשות בחיי בכיר המערך הצבאי של חיזבאללה בלב דמשק בשנת 2008 (עימאד מורנייה שכונה רמטכ"ל חיזבאללה). היא הולידה פיגוע תופת איום בעיר בורגאס שבבולגריה בשנת 2011. בפיגוע זה נרצחו 5 אזרחים (4 ישראלים ובולגרי אחד).

מאידך, ההתנקשות בחיי בכיר מערך הרקטות של ממשל חמאס ברצועת עזה, מחמוד אל-מבחוח בדובאי בשנת 2010 (אל-מבחוח היה גם אחראי לחטיפת ורצח שני חיילי צה"ל בשנת 1989, אבי סספורטס ואילן סעדון ז"ל) לא הניבה פיגועי תופת.

בכלל, מאז עליית עבאס לראשות הרשות הפלסטינית בסוף שנת 2004 וגם מאז הנסיגה הקרקעית מרצועת עזה (בקיץ 2005) נבלמו פיגועי התופת (הם נפסקו סופית בשנת 2006) אך האיום על אזרחי מדינת ישראל התמקד מאז בעיקר בהמטרת רקטות (למעט גל פיגועי הדקירה, פיגןעי הדריסה ופיגועי הירי בין השנים 2016-2018. גל שכונה גם אינתיפאדת הבודדים).

מאז עליית עבאס לראשות הרש"פ בסוף 2004 והנסיגה הקרקעית מרצועת עזה (ב-2005) נבלמו פיגועי התופת אך האיום על אזרחי המדינה התמקד בעיקר בהמטרת רקטות (למעט גל פיגועי הדקירה, פיגןעי הדריסה ופיגועי הירי)

לא בכדי נרשמו התלקחויות איומות, שטמנו בחובן המטרת רקטות בין מדינת ישראל לבין ממשל חמאס ברצועת עזה, שבמסגרתן נהרגו אלפי פלסטינים מתוכם תושבים בלתי חמושים רבים מספור, בהם מאות ילדים, פעוטות ותינוקות פלסטינים. במקביל הומטרו רקטות על אזרחים ישראלים חפים (אף שלא ישראלים רבים נהרגו בהשוואה למספר ההרוגים בפיגועי התופת מהעבר, אך כל הרוג הוא עולם ומלואו). זאת בדצמבר 2008, נובמבר 2012 וכמובן קיץ 2014 (ההתלקחות המחרידה מכל. הקטלנית מכל. ומשפחות גולדין ושאול ממתינות מאז לגופות יקיריהן).

אגב, התלקחויות במהלכן הומטרו רקטות נרשמו לא אחת גם בשנתיים האחרונות (2018-2020) אך התגובה הישראלית הייתה מכילה יחסית. מאידך, נרשמו 200 הרוגים ואלפי פצועים פלסטינים בלתי חמושים מירי צלפי צה"ל בין השנים 2017-2019 במסגרת הפגנות השיבה בגבול רצועת עזה. ושוב: פיגועי תופת לא נרשמו בתגובה לכך, הן בשל הסתייגותו המוחלטת של עבאס מפיגועי תופת נגד אזרחים, הן בשל תיחום ממשל חמאס ברצועת עזה, הן בשל אחריות שקשה להודות בה בהקשר זה מטעם ממשל חמאס ברצועת עזה והן בשל פעילות צה"ל ושב"כ. אין צורך להדגיש שהרוב המוחלט של הפלסטינים היו ועודם במרחק שנות אור מכל מעשה התנגדות אלים לצבא הישראלי או מכל מעשה טרור כלפי אזרחים ישראלים. שנות אור.

ושוב במבט על שחורג מהמתחם הישראלי-פלסטיני: במהלך העשור שבו התחוללה מלחמת האזרחים הסורית הבלתי נסבלת ולאחר שנבנו בסיסים צבאיים איראניים בסוריה ובעיקר לאחר שהחלו להגביר את קצב העברת הנשק המתקדם והטכנולוגיות החדישות לחיזבאללה בציר טהרן-דמשק, החלה ישראל להגביר את קצב התקיפות שלה בסוריה. מדובר בתקיפות שממוקדות במטרות צבאיות בלבד.

מאחר שלא מדובר בפגיעה באזרחים סורים או איראנים, לא קיימת הדילמה המוסרית שמוכרת מההתלקחויות בין מדינת ישראל לחיזבאללה (קיץ 1993, חורף 1996 וכמובן מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006) וכמובן מההתלקחויות בין מדינת ישראל לבין ממשל חמאס ברצועת עזה כאמור לעיל (דצמבר 2008, נובמבר 2012 וקיץ 2014): החשש מפגיעה בתושבים חפים מעזה או באזרחים חפים בלבנון אינו קיים בהקשר להפצצות הישראליות ליד דמשק. אך נשאלת השאלה האם מתישהו לא יגיעו פיגועי נקמה איראניים או פעולת תגמול איראנית בדמות המטרת רקטות.

מדינת ישראל התנקשה זה מכבר בחיי מדענים איראניים שנטען מפי המודיעין הישראלי וכן מפי המודיעין בארצות הברית ובחלק ממדינות אירופה, כי הם עוסקים בפיתוח תשתית צבאית גרעינית. בין השנים 2011-2013 וכן בשנתיים האחרונות (2019-2020) נרשמו מספר התנקשויות כאלה. עד כה לא נרשמה פעולת תגמול מוכרת שצלחה מהצד האיראני.

פורסם שבאוגוסט 2020 בוצעה התנקשות בחיי מי שנטען כי הוא מספר 2 בארגון אל-קעידה בטהרן (בהנחה שזה נכון, הרי שהקשר בין הארגון הסוני הקיצוני לבין הממשל השיעי הקנאי אינו ברור). עוד נטען שהמוסד הישראלי אחראי להתנקשות זו. במידה שהדבר נכון, עלולה ישראל לעלות גם על הכוונת של ארגון איסלאמיסטי זה (שבעשור האחרון אינו מאיים עוד כמו בעשור שקדם לו. במידה רבה, דעאש תפס את מקומו. וגם הוא נחלש).

בינואר 2020 התנקשה ארצות הברית בחיי ראש כוח אל-קודס במשמרות המהפכה האיראניים, קאסם סולימני. נטען שמדובר במי שריכז את מאמצי הממשל האיראני לממן ולהדריך מיליציות שיעיות קנאיות במדינות רבות במזרח התיכון. איראן ניסתה בתגובה לשגר רקטות על שגרירות ארצות הברית בריאד. מספר אזרחי ארצות הברית נפצעו שם אך לא נרשמו הרוגים למרבה המזל.

נסכם: במידה שהמדען האיראני שהתנקשו בחייו לא היה קשור בתכנית לפיתוח תשתית צבאית גרעינית, מדובר ברצח אכזרי שאין לקבל. הרי מדובר בבן זוג, אב, סב ובן אנוש. במידה שהוא כן עמד בראש תוכנית איראנית כזו, מותר עדיין לשאול אם מדובר במעשה מוסרי. ולאור ניסיון העבר הדואלי, נשאלת השאלה אם מדובר גם במעשה נבון.

כי ייתכן שהוא יוליד עיכוב בפיתוח תוכנית הגרעין הצבאית (ככל שהיא בכלל קיימת) אך מאידך ייתכן שהוא יאיץ אותה (כשם שההתנקשות בחיי עבאס מוסאווי בלבנון לא החלישה את חיזבאללה אלא להפך. התנקשות זו הולידה את עליית מזכ"ל חיזבאללה הכריזמטי והמסוכן מכל: חסן נסראללה בן ה-32 דאז ובן ה-60 כיום).

ייתכן שההתנקשות תוליד עיכוב בפיתוח תוכנית הגרעין הצבאית (ככל שקיימת) אך ייתכן שתאיץ אותה (כשם שההתנקשות בחיי מוסאווי בלבנון לא החלישה את חיזבאללה אלא להפך. הולידה את עליית מזכ"ל חיזבאללה הכריזמטי והמסוכן מכל: נסראללה

שאלות מתחום המוסר וכן מתחום ההגיון שטמון בהתנקשויות, הן שאלות יסוד חשובות. הן לא מותרות של יפי נפש. להפך: התעלמות משאלות מוסריות וכן מחשיבה הגיונית הן פתח ליצירת אסונות. הניסיון מול אש"פ, חמאס וג'יאהד איסלמי מחד והניסיון מול ציר טהרן-דמשק וכמובן מול חיזבאללה מאידך, מלמד שהתנקשויות יכולות גם להניב אסונות. נתפלל שזה לא יהיה המקרה בעקבות ההתנקשות בחייו של המדען האיראני שנטען כי עמד בראש התכנית לפיתוח תשתית גרעינית צבאית באיראן.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.