בפברואר 2017 טס ראש ממשלת יפן דאז, שינזו אבה, לביקור עבודה בארה"ב. הביקור כלל פגישה עם הנשיא הטרי דונאלד טראמפ. הייתה זו הפעם השלישית בחצי שנה ששינזו חצה את האוקיינוס הפסיפי כדי לפגוש את טראמפ, אחרי שנפגשו בשולי העצרת הכללית של האו"ם ולאחר ניצחונו המפתיע של הנשיא האמריקני.

לשינזו היו סיבות מצוינות לטרוח כל כך כדי להגיע לדיאלוג עם טראמפ: ההבטחות של המועמד-שהפך-נשיא לפרוש מהסכמי הסחר הטראנס-פסיפיים והודעתו כי יפן תצטרך "לשלם" על הנוכחות הצבאית האמריקנית בשטחה, לצד הנכונות לנהל משא ומתן עם צפון-קוריאה, עוררו דאגה רבה בטוקיו. ראש הממשלה היפני הקפיד להגיע לארה"ב כדי להידבר עם טראמפ ולשכנעו לאמץ מדיניות שתהא מקובלת יותר על יפן, או לפחות לרכך את עמדותיו הנוקשות בנושאי סחר וביטחון.

ישראל נמצאת היום במצב דומה, גם אם לא זהה, לזה שבו עמדה יפן ב-2016. ג'ו ביידן הוא הפוליטיקאי המנוסה ביותר בוושינגטון כיום, עמדותיו וסגנונו מוכרים היטב (ובכך הוא נבדל מטראמפ), והוא ידיד אמת של ישראל ושל העם היהודי (ובכך הוא דומה לטראמפ) – אבל חלק מהעמדות שהציג במהלך הקמפיין מעוררות דאגה במשרדי הממשלה בירושלים ובקריה בתל-אביב.

ישראל נמצאת היום במצב דומה לזה של יפן ב-2016. ביידן הוא הפוליטיקאי המנוסה ביותר בוושינגטון כיום והוא ידיד אמת של ישראל והעם היהודי, אבל חלק מעמדותיו בקמפיין מעוררות דאגה בירושלים ובקריה ובת"א

כיוון שביידן הוא אכן ידיד אמת, ודמויות המפתח בקבינט שלו, ובראשן טוני בלינקן וג'ייק סאליבן (המיועדים לתפקידי שר החוץ והיועץ לביטחון לאומי, בהתאמה) חולקים את המחויבות שלו לביטחונה של ישראל ולאופייה היהודי-דמוקרטי – לישראל יש נקודת פתיחה טובה למדי לקראת המשימה החשובה שלה: לעבוד מול ממשל ביידן כדי להבטיח את השמירה על האינטרס הישראלי.

יש ארבעה עקרונות מפתח למשימה הזו.

1

הראשון והמרכזי שבהם הוא לדבר. משרד החוץ, משרד הביטחון, המוסד והמל"ל חייבים להתדיין עם אנשי הצוות של ביידן בהקדם האפשרי, ולהציג את האופן שבו ישראל מנתחת את המצב במזרח התיכון ואת הסיכונים המרכזיים שהיא מזהה. אם לא נדבר וננמק את ההסתייגויות שלנו, לא נוכל להשפיע על מדיניות, בראש ובראשונה בנושא האיראני. חזרה אמריקנית להסכם הגרעין עשויה להיות התפתחות חיובית, אם (ורק אם) אכן תכנית הגרעין תיבלם וארה"ב תשמור בידיה מנופי לחץ להמשך. יש חשיבות גם להצגת הצעות קונסטרוקטיביות, בבחינת "מה לעשות" ולא רק "ממה להימנע": המשך הנורמליזציה בין ישראל ומדינות ערב והגברת הלחץ הכלכלי על חזבאללה הם כמה מהרעיונות שחשוב להציג בפני הממשל הנכנס.

2

העקרון השני הוא לנהל את הדיאלוג "מתחת לשולחן". לישראל ולארה"ב יש אינטרסים דומים אבל לא חופפים, ומחלוקות הן בלתי נמנעות: אך יש להימנע מלתת להן פומבי. בממשל טראמפ לא אהבו את הפעילות הסינית בישראל, ובירושלים ראו בדאגה את נטישת הכורדים בסוריה, אבל הצדדים הקפידו ללבן את אי-ההסכמות בצינורות המקובלים ולא מעל דפי העיתון וגלי האתר. כאשר המחלוקות גלויות אויבינו שמחים לאיד, וכאשר מתדיינים עליהן בצינורות המקובלים אנחנו גם משדרים עוצמה וגם יותר קל לפתור אותן.

3

העיקרון השלישי הוא להימנע מ"רשימות שחורות". בכירי הקבינט הם ידידי ישראל, אבל לא מן הנמנע שביידן ימנה לתפקידים מרכזיים גם מי שאין להם זיקה עמוקה למדינה היהודית, ואף אנשים שהם ביקורתיים מאוד כלפיה. עלינו לזכור שזוהי זכותו של הנשיא האמריקני למנות את פקידיו כטוב בעיניו, ולהיות מוכנים לנהל דיאלוג גם עם מי שמבקרים את המדיניות הישראלית.

עקרון המפתח הראשון והמרכזי להבטחת האינטרס הישראלי בממשל ביידן, הוא לדבר. משרד החוץ, משרד הביטחון, המוסד והמל"ל חייבים להתדיין עם צוות ביידן בהקדם. ללא הנמקת הסתייגויותינו, לא נשפיע על המדיניות

4

לבסוף, העיקרון הרביעי דורש לחזק ולגייס תמיכה רחבה בארה"ב: ידידינו בקונגרס ובארגוני החברה האזרחית. היחסים בין ארה"ב לבין ישראל מושתתים לא רק על אינטרסים משותפים אלא גם על ערכים משותפים וקרבה בין העמים. על מנת להבטיח אוזן קשבת לצרכים הישראליים עלינו לפעול גם מול ציבורים ולא רק מול נבחריהם. דגש מיוחד יש לתת לארגוני השמאל האמריקאי, גם (ולמעשה, בעיקר) אם הם מבקרים את המדיניות הישראלית: כל עוד אינם שוללים את זכותה להתקיים או תומכים בטרור, ארגונים אלו הם בני שיח לגיטימיים, שדרכם ישראל יכולה להגיע לקהלים שאינם בהכרח אוהדים אותה או מכירים אותה. בין קהלים אלו – כולל ההיספנים, האסייתים והצעירים הפרוגרסיביים – ישנם כוחות עולים בפוליטיקה האמריקנית, והשקעה בהם בטווח המיידי תניב תשואה בטווח הארוך. אסור לשכוח אותם.

רותם אורג הוא חוקר, פעיל חברתי והמייסד של העמותה "הברית הישראלית דמוקרטית", המחברת בין ישראלים ודמוקרטים בארה"ב על בסיס ערכים ליברליים משותפים. Ildem.org