ההיסטוריה הסודית של גוליית

בדיקות DNA של שלדים שנמצאו בסביבת אשקלון מראים כי האויבים המיתולגיים של ממלכת ישראל הגיעו מעבר לים - ככל הנראה מכרתים

07/07/2019 17:45
חפירות בבית הקברות הפלישתי באשקלון (צילום: צילום: מליסה איה/באדיבות משלחת לאון לוי לאשקלון)

מחקר חדש ופורץ דרך, שנעשה על דגימות דנ"א שנלקחו מעצמות תושביה העתיקים של אשקלון, שם קץ לוויכוח של מאות שנים באשר למוצא הפלישתים.

לפי מאמר שפורסם בשבוע שעבר בכתב העת המדעי "Science Advances", אבותיו של גוליית מגת היגרו אליה מדרום אירופה.

במאמר, שכותרתו "דנ"א עתיק זורה אור על המקורות הגנטיים של הפלישתים מתקופת הברזל המוקדמת", צוות ממכון מקס פלנק למדעי ההיסטוריה האנושית וממשלחת החפירות על שם לאון לוי לאשקלון מוכיח שעם הגעת הפלישתים לעיר במאה ה-12 לפני הספירה, חדר לאוכלוסייה המקומית חומר גנטי מדרום אירופה.

במחקר פוענח דנ"א משלוש נקודות זמן שונות בתקופות הברזל והברונזה (לפני כ-3,600-2,800 שנה). הדנ"א נלקח משרידי שלדים של כנענים ופלישתים מוקדמים ומאוחרים בשלושה אתרים: בית הקברות הפלישתי שהתגלה ב-2016, קברים שהתגלו בשנות ה-90 וקברי תינוקות שנחשפו מתחת לבתי פלישתים.

בעקבות פענוח דנ"א של עשרה שלדים עתיקים, החוקרים מציעים שהפלישתים הגיעו לאשקלון מאירופה עד תקופת הברזל המוקדמת. אך לדבריהם, כעבור שתי מאות הסמנים הגנטיים האירופאיים הלכו ופחתו לטובת מאגר הגנים הלבנטיני, דבר המעיד על נישואי תערובת שכיחים. אולם הקהילה והתרבות הפלישתיות נותרו מובחנות מקהילות מקומיות אחרות במשך שש מאות.

"המחקר הזה מספק לנו סוף-סוף ראיה ישירה התואמת את ההשערה שמקור הפלישתים ממערב הים התיכון", אומר דניאל מ' מאסטר, ראש משלחת החפירות על שם לאון לוי לאשקלון וראש הצוות הארכיאולוגי.

שלד מהמאה ה-9-10 לפני הספירה שנמצא בחפירות בבית הקברות הפלישתי על ידי משלחת לאון לוי לאשקלון (צילום: צילום: צפריר אביוב/משלחת לאון לוי)

שלד מהמאה ה-9-10 לפני הספירה שנמצא בחפירות בבית הקברות הפלישתי (צילום: צפריר אביוב/משלחת לאון לוי)

משלחת לאון לוי לאשקלון ערכה חפירות בתל העתיק בין 1985 ל-2016, תחילה בהנחיית פרופסור לורנס א' סטייגר מאוניברסיטת הרווארד. מאסטר, פרופסור לארכאולוגיה במכללת ויטון האמריקאית, שימש כמנהל המשלחת מ-2007.

באופן מעניין, נוסף על שרידי שלדים של מבוגרים, מדענים בדקו דגימות עצם של שלדי פעוטות שנקברו תחת רצפות בתיהם, מנהג מהמאה ה-12 לפני הספירה.

"הפעוטות לא היו נוודים, הם נולדו בעקבות הגירה ובניית משפחה, דבר המעיד על כך שהוריהם אכן הגיעו לאזור מעבר לים במאה ה-12 לפנה"ס", אמר מאסטר.

לדברי יוהנס קראוזה ממכון מקס פלנק למדעי ההיסטוריה, שותף בכיר במחקר, "הנתונים האלה מתחילים למלא פער תקופתי במפה הגנטית של דרום הלבנט".

"עם הזמן, התרבות הפלישתית השתנתה, השפה שלהם השתנתה, ועכשיו הראינו שהפרופיל הגנטי שלהם השתנה, אבל בעיני השכנים שלהם, הם נשארו פלישתים מההתחלה ועד הסוף", אומר מאסטר

קראוזה הוסיף ואמר כי, השוואת דגימות הדנ"א לאלה של עמים עתיקים אחרים ובתוך אוכלוסיית אשקלון מראה כי "מאפייני התרבות הייחודיים של תחילת תקופת הברזל משתקפים בהרכב הגנטי של אנשים מאותה תקופה".

לדברי מאסטר, המחקר סיפק "פיסת מידע חסרה מכרעת" על מוצא הפלישתים, שנעו בין השערה על מוצא דרום אירופאי להשערה על מוצא צפון לבנטיני.

אבות הפלישתים, אומר מאסטר, עזבו את מולדתם בדרום הים התיכון בתקופת תהפוכות היסטוריות: זו הייתה התקופה של מלחמת טרויה וקריסת האימפריות הגדולות במאות ה-12-13 לפנה"ס. המהגרים הפלישתים חיפשו לעצמם חיים חדשים בארץ חדשה. הם התיישבו בעיקר בחמש ערים, אשקלון, עזה, אשדוד, גת ועקרון, לאורך או בקרבת החוף הדרומי של ישראל המודרנית. "אלה היו ניצולים שבנו לעצמם חיים חדשים, אשר נמשכו במשך שש מאות", הוא מוסיף.

קערה מקושטת בשני צבעים מהמאה ה-11 לפני הספירה, ששימשה לערבוב יין (צילום: צילום: מליסה איה/באדיבות משלחת לאון לוי לאשקלון)

קערה מקושטת בשני צבעים מהמאה ה-11 לפני הספירה, ששימשה לערבוב יין (צילום: מליסה איה/משלחת לאון לוי)

נוסף על כתובת עקרון מהתקופה הפלישתית המאוחרת, שמעידה על שורשים אגאיים, כמה כתובות פלישתיות נוספות תומכות בסיפור מוצא הפלישתים. במשך דורות, סיפורי המקרא גרמו למיליארדי אנשים להאמין שהפלישתים היו פראים.

"הפרסום הרע שהם זכו לו, בעיקר בספר אחד, הפך לוויראלי בדרך העתיקה ביותר", צוחק מאסטר. "כארכאולוגים, אנחנו אומרים, בואו ניקח צעד אחורה וננסה להבין אותם, את האנשים עצמם וכל מה שאפשר לדעת על הסיפור שלהם – לא רק כיריבים של בני ישראל, אלא מאיפה הם באו, איך הם התפתחו מבחינת הישגים תרבותיים, אם היו להם קשרי נישואים בתוך הקהילה ומחוץ לה, ובסופו של דבר איך הם הושמדו בידי האשורים והבבלים בשנת 604 לפני הספירה".

האם מדובר ב"גויי הים"?

על סמך עבודתם של אגיפטולוגים מהמאה ה-19, חוקרים מודרניים רבים תופסים את העם הפלישתי כאחד מ"גויי הים" שתועדו בכתובות מצריות עתיקות, המתארות שבטים שהגיעו אל חופי מזרח הים התיכון בסוף המאה ה-13 ובתחילת המאה ה-12 לפני הספירה. בתבליטים של מקדש המתים שבנה רעמסס השלישי במדינת האבו, מוזכר העם "פלשת", שחוקרים רבים מקשרים עם הפלישתים.

מקורות היסטוריים נוספים, ובכלל זאת טקסטים יווניים קלסיים, מזכירים גם הם את אותו עם חידתי. אבל זהותו המדויקת של אותו "גוי ים" ומקום מוצאו נותרו שנויים במחלוקת במהלך המאה וחצי האחרונות.

לדברי מאסטר, ממצאים ארכיאולוגיים, בהם כלי חרס ותכשיטים, העידו על קשר לאזור הים האגאי, אבל היו חוקרים שייחסו את אותם חפצים לקשרי מסחר.

בזכות מחקר הדנ"א החדש, החוקרים קרובים עכשיו יותר מתמיד להצביע על מוצאם המדויק של הפלישתים על סמך ממצאים אמפיריים, אבל נדרשות עוד דגימות דנ"א עתיק של העמים האגאיים שיספקו מיקום מדויק.

מאסטר, שנזהר ממסקנות יתר בעקבות ממצאי המחקר הכלליים, אומר שיש "התאמות טובות יותר לאזור כרתים", ומדגיש שעד שיהיו בנמצא עוד דגימות דנ"א, "כרגע אנחנו לא יכולים להוכיח את המיקום המדויק שממנו באו".

לאחר שהגיעו לאזור שמאוחר יותר כונה פלשת, הפלישתים החלו לקיים קשרי נישואים – "או לפחות הזדווגות", אומר מאסטר – עם האוכלוסייה המקומית. בממצאים משנת 1,000 לפנה"ס ואילך, הגנים שלהם כבר כמעט אינם מובחנים.

לדברי צ'ונגוון ג'אונג ממכון מקס פלנק למדעי ההיסטוריה האנושית, שהשתתף במחקר, בפענוח דגימות דנ"א של שלדים מאשקלון מתקופת הברזל המאוחרת החוקרים כבר לא הצליחו לאתר רכיבים שהעידו על קשר אירופאי.

"בתוך לא יותר משתי מאות, הטביעה הגנטית הזאת, שנמצאה בתקופת הברזל המוקדמת, כבר אינה ניתנת לאיתור, ונראה שהיא נמהלה במאגר הגנים המקומי".

כתובת עקרון מעידה שהפלישתים עדיין זכרו את שורשיהם האגאיים כמה מאות לאחר שהפליגו מזרחה (צילום: באדיבות מוזיאון ישראל)

כתובת עקרון מעידה שהפלישתים זכרו את שורשיהם האגאיים מאות לאחר שהפליגו מזרחה (באדיבות מוזיאון ישראל)

הרעיון שהעם הפלישתי איבד את המובחנות הגנטית שלו מהאוכלוסייה המקומית אבל המשיך לקיים "עמיות" משלו במשך שש מאות הוא מעורר מחשבה.

"אנחנו יכולים להראות שעם הזמן, התרבות הפלישתית השתנתה, השפה שלהם השתנתה, ועכשיו הראינו שהפרופיל הגנטי שלהם השתנה, אבל בעיני השכנים שלהם, הם נשארו פלישתים מההתחלה ועד הסוף", אומר מאסטר.

מאסטר מצטט את כתובת עקרון המסתורית, שמוזכרת בה אלה אשר ניתן לשייכה למקורות אגאיים קדומים בכמה מאות שנים, ואומר כי "הזיכרונות שלהם והדרכים שבהן הם חגגו את זהותם הקבוצתית השתמרו".

לדברי מאסטר, אפשר למצוא דוגמה מודרנית דומה לכך, בין דוגמאות רבות נוספות, בחגיגות יום פטריק הקדוש של האמריקאים האירים.

"דגימות דנ"א יכולות להיות כלי רב-עצמה לתיעוד היסטורי ולמענה על שאלות היסטוריות", אומרת הארכאולוגית מיכל פלדמן, שעמדה בראש המחקר.

"מצד שני, הן מזכירות לנו שתרבות או אתניות מסוימות אינן חופפות בהכרח להרכב הגנטי של אותן קבוצות".