מימין: הדוויג ברקו, דורותיאה ובר שהצילה אותה וספרה של ג'ני לקואט, "מלחמתה של הדי" (צילום: מתוך אוסף הצילומים של יד ושם ובאדיבות המחברת)
מתוך אוסף הצילומים של יד ושם ובאדיבות המחברת

במדים נאציים, לצד בן זוגה הגרמני, הסתובבה הדי היהודיה, ליד החיילים שחיפשו אחריה

כך סיפר אחיה של הדוויג ברקו, שהסתתרה במשך 18 חודשים באי הבריטי ג'רזי, כשהיה תחת כיבוש נאצי ● קודם לכן הספיקה לעבוד עבור הצבא הגרמני, אך במקביל גנבה ממנו תלושי דלק, אותם חילקה לרופאים ● בין לבין ביימה את התאבדותה בניסיון, שלא צלח, לגרום לגרמנים להפסיק לחפש אחריה ● עכשיו רואה אור ספר חדש על קורותיה

בנובמבר 1943 הדוויג ברקו, יהודיה שחיה באי ג'רזי שנכבש בידי הנאצים, זייפה את מותה וירדה למסתור.

הינצלותה הכמעט פלאית של הצעירה בת ה-24 התאפשרה בעזרתה של תושבת האי דורותיאה ובר, שהעניקה לה מחסה בביתה במשך 18 חודשים. ברקו קיבלה עזרה גם מאהובה, סגן קורט רומלה, קצין גרמני, שהבריח אוכל לשתי הנשים לאחר שברקו נכנסה למסתור.

בטוויסט נוסף בעלילה, גם בן זוגה של ובר היה גבר שנלחם עבור הנאצים – בעלה האוסטרי, אנטון, גויס על ידי הגרמנים שנה קודם לכן.

הסיפור האמיתי של ברקו מעוצב ומסופר מחדש על ידי ג'ני לקואט ברומן ההיסטורי החדש שלה "המלחמה של הדי", שיראה אור באנגלית. זוהי הגיחה השנייה של הסופרת ילידת ג'רזי לעולם הטראומתי והלוחמני של הכיבוש הנאצי באיי התעלה, אחרי סרטה מ-2017, "בן של אם אחרת".

ג'ני לקואט (צילום: Mark Allsop)
ג'ני לקואט (צילום: Mark Allsop)

ג'רזי הוא חלק מקבוצת איים קטנה – ארכיפלג שכולל גם את אולדרני, גרנזי וסרק – השוכנים בתעלת למאנש בסמוך לחוף נורמנדי. אף על פי שהם בעלי עצמאות חלקית, הם היחידים מבין האיים הבריטיים שנכבשו על ידי גרמניה במלחמת העולם השנייה.

הרומן של לקואט מתבסס במידה רבה על מחקר מקיף שערכה ד"ר ג'ילי קאר מאוניברסיטת קיימברידג'. קאר, מומחית לכיבוש הגרמני באיי התעלה, הובילה מאמץ מוצלח להכרה של יד ושם בוובר כחסידת אומות העולם ב-2016.

סיפורן של ברקו ושל ובר (במקור לה ברוק) מתקופת המלחמה נחשף לראשונה על ידי פרדריק כהן, הנשיא לשעבר של הקהילה היהודית של ג'רזי, בספרו משנת 2000, "היהודים באיי התעלה במהלך הכיבוש הגרמני" (באנגלית). כהן הצליח ליצור קשר עם ברקו, שהלכה לעולמה ב-2009.

אף על פי ש"המלחמה של הדי", שיפורסם בשנה הבאה בארצות הברית, מבוסס על סיפור אמיתי, לקואט מודה שהרומן שלה הוא תיאור בדיוני של האירועים.

אף על פי ש"המלחמה של הדי", שיפורסם בשנה הבאה בארצות הברית, מבוסס על סיפור אמיתי, לקואט מודה שהרומן שלה הוא תיאור בדיוני של האירועים

"אף על פי שחלק גדול מהסיפור אינו ידוע – מכיוון שלא נשאר אף אחד בחיים שבאמת יודע איך האנשים האלה נפגשו, איך מערכות היחסים האלה נוצרו וכיצד הן התפתחו – חשבתי שיש כאן מספיק עובדות ידועות כדי לאפשר לי לספר סיפור שנאמן לאמת במידה רבה, אבל בצורה בדיונית שתסייע לעלילה", אומרת לקואט בשיחה עם The Times of Israel.

העניין של לקואט בכיבוש הגרמני נובע מההיסטוריה המשפחתית שלה עצמה. משפחתה של אמה סייעה במתן מחסה לעובדי כפייה רוסים – ושילמה על כך מחיר כבד. לואיזה גולד, דודתה של לקואט ומושא הסרט "בן של אם אחרת", מתה במחנה ראוונסבריק לאחר שהתגלה כי נתנה מחסה לפאודור בורי, עובד כפייה רוסי צעיר בשנות העשרים לחייו. דודהּ הרולד היה הניצול הבריטי היחיד ממחנה הריכוז ברגן-בלזן עם שחרורו.

הסיפור שלהם היה "באמת טרגי", אומרת לקואט. "סיפור של אנשים אמיצים באופן בלתי רגיל, אבל גם די תמימים לגבי ההשלכות". המשפחה, היא מאמינה, "ודאי חיה באימה ובחרדה גדולות רוב הזמן".

התגובות לסרט "בן של אם אחרת" הן שעודדו את לקואט במידה רבה לכתוב את "המלחמה של הדי".

"תמיד רציתי לספר את הסיפור של המשפחה שלי, אבל לא ידעתי שהתקופה ההיסטורית הזאת הייתה כל כך לא מוכרת לכל כך הרבה אנשים, אפילו בבריטניה", היא אומרת.

הואיל וחלק גדול מהסיפור האמיתי של ברקו לא ידוע, לקואט אומרת כי כתיבת הספר הייתה כמו "להרכיב את הפאזל ואז לנסות להוציא ממנו משהו שנראה ריאליסטי".

מה אנחנו יודעים על ברקו

ברקו, ילידת 1919, וארבעת אחיה הצליחו להימלט מווינה זמן קצר לאחר הסיפוח הגרמני, והשאירו מאחור את הוריהם, שאותם לא שבו לראות לעולם. שלושה שבועות לאחר ליל הבדולח בנובמבר 1938, היא הגיעה לסנט הלייר, בירת ג'רזי, ומצאה עבודה כעוזרת בית של משפחה מקומית.

בקושי שישה חודשים לאחר מכן, קבינט המלחמה של וינסטון צ'רצ'יל החליט שאיי התעלה אינם בני הגנה ואינם בעלי חשיבות אסטרטגית.

הם פורזו ופונו באופן וולונטרי שבועיים לפני שמטוסי חיל האוויר הגרמני הראשונים נחתו במקום, ב-30 ביוני 1940. אולם כ"נתינת מדינת אויב", ללא תושבות בריטית – ברקו לא יכלה לעזוב את האי ליבשת הבריטית.

זמן קצר לאחר מכן הנאצים דרשו מרשויות איי התעלה להוציא לפועל את הצעד האנטישמי הראשון מני רבים, שבמסגרתו היה על כל היהודים להירשם.

ברקו נמנתה עם קומץ היהודים שנרשמו בג'רזי. רוב האוכלוסייה היהודית הקטנה של האי פונתה לבריטניה, אבל ככל הידוע נותרו עליו עוד לפחות 30 יהודים עם תחילת הפלישה הגרמנית.

הדוויג ברקו (צילום: מתוך אוסף הצילומים של יד ושם)
הדוויג ברקו (מתוך אוסף הצילומים של יד ושם)

היא ניסתה לשקר לקצין הראשי לענייני זרים, קליפורד אורנג', ולשכנע אותו שהיא אינה יודעת מיהו אביה וכי אמה הייתה פרוטסטנטית, שהתגיירה לאחר שנישאה ליהודי רומני. אורנג' בכל זאת רשם אותה כיהודייה, אף על פי שתיעד את סיפורה בדייקנות, כפי שמעידים מסמכים שהתגלו ב-1995.

על אף שנרשמה כיהודייה, ברקו השיגה עבודה כמתורגמנית עבור יחידת התובלה הגרמנית ב-1942 – אותה שנה שבה החלו יחסיה עם רומלה.

"לא ידוע איך קרה שהדוויג, שהייתה רשומה כיהודייה, הועסקה על ידי הגרמנים", כתבה קאר במאמר שפורסם לאחרונה. "אפשר רק להניח שאף אחד לא בדק את המסמכים שלה. היות שהיא הייתה גבוהה ובלונדינית, המראה שלה לא תאם את הסטריאוטיפים הנאציים על היהודים, ולפיכך לא עורר חשד".

"כל זה הוא קצת תעלומה", אומרת קאר ל-The Times of Israel. "יש הרבה דברים שאנחנו פשוט לא יודעים".

מה עוד אנחנו לא יודעים

הרישום של ברקו כיהודייה יכול היה להיות גזר דין מוות עבורה. שלוש נשים יהודיות זרות אחרות, מריאנה גרונפלד, תרזה שטיינר ואוגוסטה שפיץ, גורשו ב-1942 מגרנזי ומאוחר יותר נרצחו באושוויץ.

אולם ברקו הצליחה להיחלץ מהמשלוחים למחנות ב-1942 וב-1943. ההסבר לכך, לדברי קאר, הוא תעלומה נוספת.

"בסופו של דבר, סביר להניח שהיא זכתה להגנה מצד אדם בעל עמדת סמכות או השפעה", כתבה קאר. "היות שרומלה ככל הנראה החל את יחסיו עם הדוויג באמצע 1942, איננו יכולים לראות בו בהכרח את המלאך השומר שלה בזמן הגירוש הראשון (אלא אם כן הוא היה מעוניין בה עוד לפני תחילת יחסיהם). הפעלת השפעתו היא ההסבר הסביר ביותר בנוגע לגירוש השני, אף על פי שגם עבורו היה מדובר בסיכון גדול".

הנאצים דרשו מרשויות איי התעלה לרשום את כל היהודים במקום – מה שהתברר כצעד אנטישמי ראשון מני רבים. קומץ יהודים בג'רזי, ובהם ברקו, נרשמו

עבודתה של ברקו עבור הגרמנים הקנתה לה גישה לסחורה שהייתה אז יקרת ערך: תלושים לדלק. היא החלה לגנוב אותם ולחלק אותם לרופאים שנזקקו להם נואשות לצורך עבודתם. "זאת כפרה, על כך שאני מקבלת משכורת מהגרמנים. המצווה הפרטית שלי", אומרת ברקו לרומלה הנדהם ב"המלחמה של הדי".

לא ידוע אם ברקו נכנסה למסתור משום שנודע לגרמנים על גניבת התלושים או משום שהיא חששה מפני ריכוזם של היהודים.

ג'יליאן קאר (צילום: באדיבות המצולמת)
ג'יליאן קאר (צילום: באדיבות המצולמת)

אפשרות אחת היא שברקו חשה מאוימת מצד עמית דובר אנגלית מארגון טודט – אולישכיר אירי, כפי שמציעה לקואט בספרה – שידע על גניבת התלושים והיה מעורב בה.

"ישנם כמה נוסחים שונים לכך, אבל זה שהלכתי איתו בספר הוא שאותו אדם איים לחשוף אותה אם היא לא תעזור לו", אומרת לקואט. "קרה מה שקרה באותה שיחה, הדי הבינה שהמשחק נגמר ושהיא בצרות רציניות – ואז היא נכנסה למסתור".

מוות מבוים גרוע

לאחר ששהתה זמן מה אצל חברה צ'כוסלובקית, עברה ברקו לביתה של ובר בווסט פארק אווניו 7 בסנט הלייר.

הניסיון של ברקו לגרום לגרמנים להאמין כי היא מתה על ידי ביום התאבדות – היא השאירה פתק וערימה של בגדים על חוף סנט אובין– לא צלח.

בסוף נובמבר הופיעה מודעה בעיתון מקומי תחת תמונתה של ברקו, שבה נאמר כי הגרמנים מחפשים אחר מקום הימצאה. כל מידע, נאמר במודעה, יתקבל על ידי מפקדת השדה ב"סודיות מוחלטת". "כל מי שמסתיר את העלמה ברקו או מסייע לה בכל צורה אחרת חושף עצמו לעונש", סיכמה המודעה.

באוגוסט 1944 הגרמנים שלחו למשטרה המקומית רשימה של 18 נעדרים, בהם ברקו, והורו על "חיפוש נמרץ יותר" אחריהם.

היא גנבה תלושי דלק וחילקה אותם לרופאים שנזקקו להם נואשות לצורך עבודתם. "זאת כפרה, על כך שאני מקבלת משכורת מהגרמנים", אומרת ברקו ב"המלחמה של הדי"

חיפוש אחר ברקו בסנט הלייר מספק את אחד הרגעים המותחים ביותר בספרה של לקואט. במהלכו, רומלה מלביש אותה במדים גרמניים והשניים משוטטים ברחובות עד שהסכנה חולפת.

"הסתתרות תחת עיניהם היא הדבר היחיד שהם לא יחפשו", אומר רומלה בספר.

הסיפור הזה מופיע בספר הזיכרונות של אחיה של ברקו, שלא פורסם, וחלקים ממנו הגיעו לידיה של קאר. "קשה לדעת אם האנקדוטה המדהימה הזאת נכונה", היא כותבת, ואומרת כי מה שבטוח הוא ש"הרפתקה כזאת הייתה סיכון בלתי רגיל עבור שניהם".

לדברי לקואט, מה שברור הוא שברקו "קרוב לוודאי לא הייתה שורדת את המלחמה ללא עזרתו של קורט, וזה ככל הנראה נכון גם לגבי דורותיאה".

אווירה מכֻוונת של קלאוסטרופוביה אופפת את הרומן של לקואט.

"את ממש לכודה במקומות הקטנים האלה… לא היה אפשר לעלות או לרדת מהאי, ולא היה איפה להסתתר; אין שם יערות", היא אומרת. "עובדי הכפייה שנמלטו הוסתרו בבתים פרטיים, מפני שזה היה המקום היחיד שהם יכלו ללכת אליו. זה היה מצב מאוד יוצא דופן, כיבוש מאוד יוצא דופן".

הבית שבו הסתירה דורותיאה ובר את הדוויג ברקו (צילום: באדיבות ג'יליאן קאר)
הבית שבו הסתירה דורותיאה ובר את הדוויג ברקו (צילום: באדיבות ג'יליאן קאר)

לדברי לקואט, היא עיצבה את אישיותה של ברקו בספר לפי מרכיבים עיקריים מחייה שידוע כי הם אמיתיים: אישה צעירה שנסעה לבדה ברחבי אירופה, בנתה לעצמה חיים בג'רזי, ואז גם עבדה בשביל הגרמנים וגם גנבה מהם.

"מדובר באישה חזקה באופן יוצא מהכלל בהרבה מובנים", אומרת לקואט. "דיברתי עם מישהו שהכיר אותה – שהיה אז ילד בג'רזי – והוא אמר שהוא הרגיש שהיא אדם מאוד נחרץ, אדם שמאוד בטוח מה נכון ומה לא. חשבתי שזה נשמע הגיוני, ואנחנו יודעים שהיא ודאי הייתה קשוחה".

פרשיות האהבים

לא ידוע איך רומלה וברקו נפגשו – אם כי סביר להניח שדרך עבודתה כמתורגמנית – או מתי הקצין הגרמני גילה שהיא יהודייה. בספר, לקואט מתארת את השלבים הראשונים של יחסיה של ברקו עם רומלה כ"מטוטלת פסיכוטית של שמחה ושנאה עצמית".

"אני לא יודעת איך מערכת היחסים הזאת התחילה, אבל אני לא מאמינה שהיא נכנסה אליה בלי תחושת אשמה כבדה וקונפליקט פנימי", אומרת לקואט. "היא הייתה מודאגת מספיק ופחדה מספיק מהנאצים בשביל לברוח לצד השני של היבשת כדי להימלט מהם".

אף על פי כן, היא ממשיכה, "ודאי היה בקורט משהו שהיא קלטה שהוא שונה; היא בטח פשוט הרגישה את זה".

אבל ובר – האישה שנתנה מחסה לברקו וחלקה איתה את מזונה הדל במשך 18 חודשים – היא "בעלת הסמכות המוסרית בכל הספר", מאמינה לקואט.

דורותיאה ובר (צילום: מתוך אוסף הצילומים של יד ושם)
דורותיאה ובר (מתוך אוסף הצילומים של יד ושם)

"היא התנהגה בחוסר אנוכיות מוחלט, בלי להתחשב בביטחונה האישי, למרות שהיא ידעה בדיוק אילו סיכונים היא לוקחת", אומרת לקואט. אף על פי שללא ספק הייתה אמיצה, הרומן מתאר אותה בתחילה כמעין דמות ששייכת לעולם אחר, שיקוף של "חיי האי המוגנים למדי" שניהלו תושבי ג'רזי אפילו בעשורים שלאחר המלחמה.

אולם כמו ברקו, ובר מתוארת כבעלת אופי חזק מאוד. נישואיה לאנטון ובר, אופה שעזב את אוסטריה שלושה שבועות לפני הסיפוח הגרמני, אבל גויס לצבא הרייך ב-1942, הובילו לנידויה ממשפחתה. החיפוש של קאר במסמכים העלה כי איש מבני משפחתה של ובר לא נכח בחתונתה ב-1941 – דבר המעיד על כך שאולי היא נתפסה כ"ג'ריבג" (Jerrybag), כינוי גנאי לנשים מקומיות שנחשדו במעורבות רומנטית עם הגרמנים.

קאר סבורה שלא ניתן לדעת בוודאות מה היו מניעיה של ובר לתת מחסה לברקו וכיצד שתי הנשים הכירו. כמי שסבלה מהסטיגמה של "ג'ריבג" ומדה-לגיטימציה, אולי היא הרגישה קרבה לאישה שהיא חשה ש"נרדפה על לא עוול בכפה", משערת קאר.

ייתכן גם, היא כותבת, שרומלה פנה לוובר, כרעייתו של חייל עמית בצבא הגרמני, או שהרקע האוסטרי המשותף של אנטון ובר וברקו מילא כאן תפקיד.

כמובן, טוענת קאר, "ייתכן שדורותיאה סיפקה מסתור להדוויג פשוט מתוך חובה מוסרית וחמלה", או מתוך "רצון להתריס נגד הכובשים".

לדברי לקואט, היא עיצבה את אישיותה של ברקו בספר לפי מרכיבים שידוע כי הם אמיתיים: אישה צעירה שנסעה לבדה באירופה, ואז גם עבדה בשביל הגרמנים וגם גנבה מהם

אנטון ובר ידע שרעייתו מסתירה את ברקו, היות שהוא הגיע לחופשה באיים בתקופה שבה ברקו שהתה בווסט פארק אווניו 7. אולם קאר משוכנעת שוובר לא הונעה משיקולים כספיים, היות שלברקו לא היה מספיק כסף אפילו כדי לשלם עבור השהייה והלינה.

עם שחרורם של איי התעלה במאי 1945 הודיעו הרשויות לוובר כי בעלה – שהיא לא שמעה ממנו דבר מאז האביב הקודם – ככל הנראה נהרג. שלושה חודשים לאחר מכן היא נישאה לחייל בריטי, פרנסיס פלנגן, ועברה ללונדון.

אולם אנטון ובר לא נהרג בחזית המזרחית אלא נפל בשבי. ב-1949, כששמע שאשתו נישאה מחדש, הוא חזר לג'רזי וגרם לכך שוובר ובעלה החדש הואשמו בביגמיה והועמדו למשפט. ובר קיבלה תקופת מבחן של שנה, ומעט מאוד ידוע על חייה לאחר מכן. היא הלכה לעולמה ב-1993.

גם רומלה נפל בשבי, ונכלא באנגליה. לאחר שחרורו הוא וברקו – שהמירה את דתה לפרוטסטנטיות – נישאו ב-1949 והתיישבו במולדתו גרמניה.

ספרה של ג'ני לקואט, "מלחמתה של הדי" (צילום: באדיבות)
ספרה של ג'ני לקואט, "מלחמתה של הדי"

למרבה הצער, נישואיהם היו קצרים: רומלה מת ב-1956, בגיל 38, בעקבות ניתוח. ברקו ושלושת ילדיהם של בני הזוג נשארו בגרמניה. בתה, מריון אוברר-רומלה, אמרה ל-BBC ב-2016 שאמה מעולם לא סיפרה לה ולאחיה על קורותיה בג'רזי.

"זה סיפור מדהים; לפעמים זה מכעיס אותי שהיא אף פעם לא דיברה איתנו על זה. זה ממש מדהים מה ששני ההורים שלי עברו, הם היו כל כך אמיצים", אמרה אוברר-רומלה.

ב-1960, ברקו התאחדה עם אחיה, יוזף גולדנברג, שנמלט מאוסטריה לפלשתינה. אולם, כפי שגילתה קאר, היא ניסתה לשמור על מעטה של סודיות בנוגע לעברה.

"יוזף ובני משפחתו באו לבקר באופן קבוע, והיא והילדים שלה הגיעו לפעמים לישראל כדי לפגוש בני משפחה נוספים", היא כותבת. "הדוויג אסרה על בני משפחתה הישראלים לספר לילדיה על המורשת היהודית שלהם, אבל עם הזמן הילדים שלה התחילו לשאול שאלות. יוזף בסופו של דבר סיפר להם את האמת, אבל השביע אותם שלא יספרו להדוויג שהם יודעים את הסוד שלה".

ואולם, כואב ככל שהיה העבר, ברקו לא שכחה את החוב שלה לוובר.

"לעולם לא נשכח אותה ואת הסיכון העצום שהיא נטלה למעננו", מסרה ברקו בהודעה שהוקראה בטקס זיכרון שהתקיים בג'רזי ב-1998 לזכרם של היהודים ושל מי שעזרו להם. "אנחנו זוכרים באסירות תודה את הקורבן שהיא הקריבה, ואומרים תודה לך, דורותיאה, מכל לבנו. שרדנו רק בזכות העזרה והאומץ שלך".

עוד 2,057 מילים
כל הזמן // יום שישי, 5 במרץ 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

סקר: למתנגדי נתניהו אין גוש חוסם, רע"מ עוברת ומרצ בחוץ

מנדלבליט דחה בקשת גנץ להכריע בשאלת ממשלת מעבר ● פעיל יש עתיד הוכה בפעילות שטח במחלף גבעת שמואל ● נתניהו לפוקס: "אנחנו הראשונים בעולם לצאת מהקורונה" ● מכה לנתניהו: בוטל ביקורו של מנכ"ל פייזר בישראל ● אחמד טיבי מתנצל על האופן שבו דיבר על ח"כ להב-הרצנו ● מנדלבליט: כהונת השרים הזמניים מסתיימת, מנו שרים קבועים במקומם

עוד 41 עדכונים

שלבי שיטת הטירוף

שלבי הטירוף במערכת בחירות של מופרע פוליטי כבר ברורים מאז דונלד טראמפ (או ארדואן).

נאומים מטורללים שכלי התקשורת יצטטו בגלל הטירוף, הקיצוניות והדברים הבלתי הגיוניים והמופרכים שייאמרו בהם, כי בטוח שיש בהם "עניין ציבורי" (כלומר רייטינג). הצהרות יומיומיות על מעשים מוזרים, חסרי כיסוי והזויים, שהציבור ההמום ישמע עליהם ויאמר לעצמו: הרי לא יתכן שהוא מתכוון לזה.

נאומים מטורללים שכלי התקשורת יצטטו בגלל הטירוף, הקיצוניות והדברים הבלתי הגיוניים והמופרכים שייאמרו בהם, כי בטוח שיש בהם "עניין ציבורי" (כלומר רייטינג)

בעיות המדינה יוצגו כאסונות, שקודמיו או סתם אחרים סביבו גרמו להם, ורק הוא מסוגל לתת להם פתרונות קסם. אחר כך יתפרסמו התקפות אישיות על כל נורמה, ערך, ושומר סף במדינה כדי להפחיד אותם, וכדי למצב שלטון יחיד שרק הנבחר – נשיא או רה"מ, יודע מה עושים ומה מחליטים בכל רגע בחיי המדינה.

שרי הממשלה יוחלפו בצייתנים או יצייתו בשתיקה. חברי הפרלמנט יקפאו במושבם מרוב אימה, וראש הפרלמנט יהיה משתף הפעולה הראשון עם המנהיג  המופרע.

השלבים הבאים ילוו כמובן בכינוסים אלימים של תומכים, שיגבו את כל דברי הרהב, השקר וההבטחות החלולות – באיום במלחמת אזרחים, שירחף מעל כל האזרחים הסבירים.

אחר כך יבוא שלב הטענות על זיוף בחירות, שפוגע במועמד כמובן ועלול "לרסק את הדמוקרטיה", שבה הוא לבדו זכה ויזכה לנצח.

בדרך שבין השלבים יינקטו כל מיני צעדים כלכליים נכלוליים ומושחתים, שיזרימו הון לכיסו של הנבחר המיועד ולכיסם של תומכיו העשירים.

בני ברית פוליטיים יקבלו נתח כבד, אתנן, שוחד בחירות מובהק שפשוט יסתום להם את הפה וישתק את בוחריהם מרוב פחד לאבד את המתנות שקיבלו.

ואז ביום הבחירות תבוא ההסתה הכבדה נגד כל מתנגדיו. הפצצות שטיח בכל כלי תקשורתי. כינויים וולגריים ברשתות, ראיונות רדיו וטלוויזיה אינסופיים, גסים ומתלהמים, שאיש כבר לא יכול לבדוק אותם או לענות עליהם.

המהלך האחרון יהווה בעצם הסחת דעת מהמתרחש בקלפיות. הסחה ממבצע הונאת הבחירות. שם בקלפיות יקבעו תוצאות הבחירות באמצעות אלפי ראשי ועדות קלפי, שיידעו להטיל פתקים של מי שלא הצביע, או של מתים, או סתם למחוק מצביעים שאינם מתומכי המנהיג.

המערכת הדמוקרטית מטבעה איטית, מסורבלת וביורוקרטית, לא תצליח לבדוק את עצמה בזמן, ובתוך 24 שעות יוכרז המנצח. אותו מסית, שקרן, שגונב את הבחירות מתחת לאפם של כל שומרי הסף.

גם בית המשפט העליון שידון בהתרחשויות יעשה זאת בדרכו האדישה הפחדנית, רק חודשים רבים אחרי שהמופרע יתמקם בכסאו ויתחיל לשנות את חוקי המדינה בטענה ש"זה רצון העם".

זהו מעין שילוב של "תהליכים" היסטוריים, שהס מלהשוות אותם למציאות הישראלית, עם טעימות משליטים מושחתים, דיקטטורים מופרעים, נשיאים חולי כוח ושיגעון ומוטציות שלטוניות אחרות. המדינה הדמוקרטית חווה את השלבים הללו בעוצמה כזו בפעם הראשונה ולכן לא יודעת להתגונן. לא מסוגלת להתאושש מהלם הקרב הפוקד אותה. בתי המשפט משותקים מפחד אישי וארגוני, המשטרה כנועה לדרישות השליט ומצייתת באופן אוטומטי, הצבא מנסה לשמור מרחק, ומערכות הביטחון החשאיות מנסות להתעלם מהמתרחש אצל הממונה עליהם. עימות עם הממונה עלול ליצור עימות בין מערכות הביטחון לבין עצמן.

גם בית המשפט העליון שידון בהתרחשויות יעשה זאת בדרכו האדישה הפחדנית, רק חודשים רבים אחרי שהמופרע יתמקם בכסאו ויתחיל לשנות את חוקי המדינה בטענה ש"זה רצון העם"

זהו מצעד איוולת אליו צועדת מדינה שלמה בעיניים פקוחות, כשלכל נבחרי הציבור ברור שהתהום היא סופו של המצעד.

רק המנהיג המופרע ימשיך להצית מדורות, לנגן בכינור בראיונות רדיו וטלוויזיה או בתכניות סטנדאפ .

מוחאי הכפיים שלו כבר מפוזרים בעמדות מפתח באולפנים וקהל שבוי ימשיך להצביע לו עד הקבר.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 509 מילים

במסע הרשמי הראשון שלו כשגריר ישראל בארה"ב, בחר ארדן לבקר באתרי מורשת של זכויות האזרח בדרום ארה"ב ולהיפגש עם מנהיגי הקהילות השחורות ● בשיחה עם זמן ישראל, ארדן השווה את המטעים למחנות הריכוז - אך אמר ש"אי אפשר להשוות" בין המאבקים של יוצאי אתיופיה והערבים בישראל לבין המאבקים למען צדק גזעי בארה"ב

עוד 873 מילים

הקורונה מעצימה אי-שוויון מגדרי וחברתי ומשנה את כללי המשחק

בשבוע הבא נציין שנה מאז פרוץ מגפת הקורונה בישראל ● בשבוע הבא חל גם יום האישה הבינלאומי ● יותר מאי פעם, השניים שזורים זה בזה

עוד 1,196 מילים

למקרה שפיספסת

אף מדינה לא טעתה כמו ישראל

שנה אחרי פרוץ משבר הקורונה מתברר, שהמדינות אשר הצליחו להתמודד עם המגפה בצורה הטובה ביותר חייבו בבידוד את כל הבאים מחו"ל במשך כל השנה ● מדינות שהתירו כניסה ללא בידוד ספגו את ההתפרצויות הקשות ביותר ● שתי דמוקרטיות השאירו את אזרחיהן בחו"ל על חשבונם ● ורק אחת זגזגה שוב ושוב: ישראל

עוד 1,732 מילים

מודל הנסיכות גרסת 2021

כאמא פמיניסטית צעירה, חשבתי שספרי נסיכות לא יעברו את סף ביתי. מודל האשה הדקיקה שמחכה לנסיך שיבוא ויגאל אותה לא היה המסר שרציתי שיחלחל אצל הבת שלי.

אלא שבדיוק כמו עם עניין הסוכר, לא לקחתי בחשבון את סף ביתה של סבתא, או את בת הדוד שלה שמעריצה כל נסיכה אפשרית.
בקיצור, הנסיכות הגיעו אלינו הביתה ובגדול.

כאמא פמיניסטית צעירה, חשבתי שספרי נסיכות לא יעברו את סף ביתי. מודל האשה הדקיקה שמחכה לנסיך שיבוא ויגאל אותה לא היה המסר שרציתי שיחלחל אצל הבת שלי

חשוב להבין, אין לי משהו רע נגד הנסיכות של דיסני (בטח שלא האחרונות שבהן – אנה ואלזה, מוהאנה, מרידה), אלא שהיה לי חשוב שהתכנים שהיא מקבלת בבית יהיו כאלו שיעזרו לה לגדול להיות האשה החזקה שאני רוצה שהיא תהיה. תמיד הלבשנו אותה בבגדים בכל הצבעים, קנינו לה בובות של חדי קרן וסמי הכבאי במקביל והשיחות בבית תמיד היו שהיא יכולה להיות מה שרק תרצה כשתגדל.

אז עמדנו, בן הזוג שלי ואני, בפני אתגר: איך לשלב את עולם הנסיכות, אליו היא נחשפה וכה אוהבת, עם הערכים שלנו? איך משלבים בין שמירה על עקרונות מסויימים יחד עם הפחד מלשמור אותה בבועה צרה? ואולי כדאי להיות מעורבים בכל התהליך כדי שתהיה לנו בקרה ושליטה?

כיוון שהיא עוד לא יודעת לקרוא, התחלתי לשנות מעט את הסיפורים ולתת להם את הדגש שלי:

כך, הנסיכה אורורה, הידועה בתור היפיפיה הנרדמת, לא חיכתה שנסיך כלשהו יבוא ויציל אותה אלא הצילה את עצמה.
בת הים הקטנה הבינה שהקול שלה הוא משהו שאסור לוותר עליו ושחשוב שתוכל לדבר בעצמה.
בנוסף, אף נסיכה לא התחתנה עם הנסיך שלה בן לילה. הכל לווה בתהליך של היכרות ורק אחר כך הם החליטו להתמסד. להציג התאהבות בן רגע, בזכות יופי חיצוני בלבד, זה מסוכן ותואם מציאות שלא הייתי רוצה עבור הבת שלי (יש הבדל בין תשוקה לאהבה).

ניסיתי ללמד אותה לאהוב את דמויות הנסיכות בזכות תכונות האופי החזקות שלהן ולא רק בשל השמלות הנהדרות שהן לובשות.

_84C1527 (צילום: הילה שילוני)
_84C1527 (צילום: הילה שילוני)

השנה, בפורים, היא בחרה להתחפש לנסיכה בל מסיפור היפה והחיה. כששאלו אותה למה, היא ענתה שבל חכמה ואוהבת לקרוא ספרים.

בל יכולה היתה להתחתן עם גסטון, 'יקיר הכפר' בו הם גרו. הוא היה יפה תואר, חזק, הגברים הקשיבו לו ונשים התאהבו בו. אלא שבל לא רצתה שום עסק איתו משום שהיה יהיר. היא ראתה מעבר לחזות החיצונית שלו.

בל התאהבה באדם שבהתחלה חזותו החייתית הייתה כאופיו: כעסן, אנוכי, מפונק ולא נעים לבריות, אך היא הצליחה לראות מתחת לפרצוף הכועס ולפרווה והגיעה ללב שלו. החיה הפך לאדיב, מנומס, נחמד ומסוגל לאהוב.

בעוד ימים ספורים נחגוג את יום האשה הבינלאומי. אין ספק שהגענו להישגים עצומים, אך הדרך לשוויון המיוחל עוד ארוכה.

אני מאמינה שכדי לגדל דור של לביאות עלינו להתחיל מגיל ינקות את נושא החינוך המגדרי.

יש להטמיע בילדות את זה שהן גיבורות בזכות עצמן. נסיך לצידנו זה נחמד, אך אסור שנהיה תלויות בו להצלה.

אני מאמינה שכדי לגדל דור של לביאות עלינו להתחיל מגיל ינקות את נושא החינוך המגדרי. יש להטמיע בילדות את זה שהן גיבורות בזכות עצמן. נסיך לצידנו זה נחמד, אך אסור שנהיה תלויות בו להצלה

אין ביכולתנו לשנות את העולם כולו, לכן עלינו לעשות כל שניתן כדי לצייר תמונה אופטימלית של המציאות הרצויה ולא רק המצויה.

חשוב לעודד את בנינו (וגם את בנותינו) לבטא את הרגשות. וכאשר מדובר בכעס, איך לשלוט בו ולא להתבייש לפנות לעזרה.

אם ה"עיוורון" למגדרים (כמו גם לצבעים, מצב פיזי וכו') יוטבע מינקות, השוויון יגיע מאליו.

יוכי רפפורט-זירלר היא מנכ"לית נשות הכותל. היא נולדה והתחנכה בצפת, בעולם אורתודוקסי. שירתה כמפקדת בקורס נתיב, בחיל החינוך והנוער, ולאחר מכן למדה מדעי המדינה ומזרח תיכון באוניברסיטת בר-אילן. לאחר שנה בה עבדה בסוכנות ידיעות, היא הבינה שהלב שלה שייך לעולם היהדות הפלורליסטית והצטרפה לנשות הכותל ב2016. יוכי מתגוררת בירושלים עם בן זוגה ובתם הקטנה, שם היא מנהלת אורח חיים אורתודוקסי פתוח (צילום: הילה שילוני)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 518 מילים
עודכן לפני 3 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

החקירה תימשך שנים, ללא שיתוף פעולה מצד ישראל

החלטת התובעת של בית הדין הבינלאומי לפתוח בחקירה נגד ישראל בנוגע ל"מצב בפלסטין" הייתה צפויה לגמרי, ועדיין עשויות להיות לה משמעויות דרמטיות ● ישראל תיאבק בבית הדין במישור הדיפלומטי והמשפטי, ומי שיצטרכו לעבוד כתף אל כתף הם נתניהו ומנדלבליט ● אחרי הכל, בדיוק לשם מטרה זו הצהיר נתניהו כי הוא מינה את מנדלבליט לתפקיד היועמ"ש ● פרשנות

עוד 1,102 מילים

המדינה מסרבת להעניק סיוע למרות הקורונה

פרסום ראשון העמותה לגריאטריה עתרה לבג"ץ בשם מוסדות גריאטריים פרטיים, בטענה שהשקיעו משאבים עצומים בהגנה על מטופליהם שבסיכון אך לא קיבלו סיוע ממשלתי ● לפי העתירה, המדינה הבטיחה תמיכה למוסדות השייכים לעמותות, ובכך מפלה לרעה את המוסדות הפרטיים ● "המוסדות מתמודדים עם אתגרי ההגנה על חיי המאושפזים שמצבם מורכב ורגישים שבעתיים לסכנת הנגיף - ללא תמיכה כספית"

עוד 575 מילים

דעה אוקיי, אז לא אסון אקולוגי. אבל מה כן?‎

מי שעמד בראש אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה עורר סערה כשהכריז כי זיהום הזפת איננו אסון אקולוגי ● "אז נפגעו כמה צבים ועופות", כתב ● אדלר צודק שהשיח בכל הנוגע לנושאי סביבה נוטה להיות רדוד ומוקצן, אבל אסור לזלזל בגודל הארוע הנוכחי ● לכל הפחות, מדובר בפגיעה נרחבת וקשה במשאב טבע שאי אפשר לדמיין את החיים בישראל בלעדיו

עוד 878 מילים ו-1 תגובות

המתנחלים מצופפים שורות, הצבא מטייח, המשפחה רוצה תשובות

בדיקת זמן ישראל צה"ל קבע כי חאלד נופל מת ב-5 בפברואר אחרי שתכנן לבצע פיגוע טרור במאחז הלא חוקי הסמוך לביתו בכפר ראס כרכר ● אבל פקיד השומה הפלסטיני לא היה חמוש, ולא ברור מה הביא אותו לפנות בוקר, לבד, לחוות שדה אפרים בה נורה למוות ● ישראל נסמכת על עדויות מתנחלים, אבל למשפחת ההרוג יש גרסה שונה לגמרי ● סיפור שקרה בחושך, על ראש גבעה שנויה במחלוקת, עם אקדח מעשן אחד  

עוד 2,298 מילים

במערכת הביטחון הופתעו מדברי גמליאל, שלפיהם, איראן אחראית לזיהום הזפת

בית הדין בהאג הודיע שיפתח בחקירת פשעי מלחמה של ישראל בשטחים; נתניהו: "ההחלטה - תמצית האנטישמיות והצביעות" ● בשל הפסקת התחבורה הציבורית לירושלים בפורים יהדות התורה הודיעה שלא תשתף פעולה עם המשטרה ● דמוקרטית, מפלגתם של פעילי המחאה נגד נתניהו, החליטה לפרוש מהמרוץ לכנסת ● יהדות התורה פרסמה קמפיין שבו הוצגו רפורמים ככלבים

עוד 43 עדכונים

מרתק לעקוב אחר המסע הארוך של ליברמן ממחוזות הימין הקיצוני לעבר השמאל החילוני-ליברלי ● אבל זה לא ממש הולך לו: מנהיג ישראל ביתנו תקוע בסקרים תקופה ארוכה, ואף במגמת היחלשות ● הסיבה לכך היא אמינות: קשה להפנים את העמדות המתונות של ליברמן כיום כלפי האזרחים הערבים, והדימוי שלו נותר ימני קיצוני, גם אם נתניהו מתעקש לקרוא לו שמאלן ● פרשנות

עוד 570 מילים ו-1 תגובות

מדוע נתניהו מתחמק מלחתום על תצהיר בנושא מינוי פרקליט המדינה?

בבג"ץ מתנהלות מזה כמה חודשים עתירות בנושא הסדר ניגוד העניינים שגיבש היועמ"ש עבור ראש הממשלה ● הדיון מצוי בשלב מתקדם, צו על תנאי כבר הוצא בנובמבר ● אולם כעת מתברר כי נתניהו מתחמק מלחתום על תצהיר בנוגע להכרזתו כי לא היה מעורב בהבאת מינוי של פרקליט המדינה הבא לממשלה, והטיעונים שמעלה בא כוחו עו"ד מיכאל ראבילו מעלים תהיות רבות ● פרשנות

עוד 734 מילים

מאות אבנים עושות את דרכן לישראל בדואר דיפלומטי

משבר הקורונה מונע ממשפחות שכולות שחיות בחו"ל להגיע לישראל ביום הזיכרון ● במסגרת יוזמה, שהחלה ביום הזיכרון בסגר הראשון, יוטסו השנה לארץ בסיוע משרד החוץ מאות אבנים ועימם מסרים אישיים ● חלוקי הנחל יונחו על הקברים על ידי מתנדבים, שידאגו לצלם את הרגע ולשלוח למשפחות את התיעוד

עוד 290 מילים

ביוני צפויים להסתיים תשלומי האבטלה והפיצויים לנפגעי משבר הקורונה ● כשבמשק יש עדיין למעלה מחצי מיליון מובטלים ועם עשרות אלפי עסקים שנסגרו, לאף אחד לא ברור מה יקרה ביום שאחרי ● פרופסור אייל וינטר: "חייבים להחזיק בהנשמה את כל מי שזקוק לזה בלי הגבלת זמן" ● פרופסור יוסף זעירא: "אנשים עלולים להגיע לפת לחם"

עוד 2,032 מילים

סקרים: 61-59 מנדטים למתנגדי נתניהו; לפי סקר חדשות 12, מרצ מתחת לאחוז החסימה

יושב ראש ועדת הבחירות פוגלמן אסר לשדר את הופעתו של נתניהו בתוכנית "סטנד-אפ ניישן" ● יושב ראש סיעת יהדות התורה פינדרוס: מי שהתגיירה בגיוס צה"לי היא שיקסע ● קבינט הקורונה קבע שישראלים יוכלו להיכנס לארץ ללא אישור של ועדת החריגים; ההחלטה תיכנס אם תאושר על ידי הממשלה ● לראשונה אותרו בישראל חולים בווריאנט הניו-יורקי של נגיף הקורונה

עוד 49 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה