מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 40 ימים להשבעה

הבחירות הגיעו לנמל בטוח. טראמפ המשיך לשוט הלאה

למעלה מ-40 תביעות הוגשו על ידי טראמפ ואנשיו - כולן נדחו, מרביתן בבושת פנים ● ביום שלישי השבוע, חלף המועד החוקי לערעור על התוצאות הרשמיות ועמו הסאגה אמורה היתה להגיע לסופה ● אולם אז הגיח התובע של טקסס והגיש תביעה לביהמ"ש העליון, כשהוא מגובה בעשרות רפובליקאים ● התביעה נראית חסרת סיכוי, אך עצם הגשתה מהווה קריאת תיגר על מבנה הרפובליקה האמריקאית

דונלד טראמפ בכנס בחירות חוזרות לסנאט בג'ורג'יה, 5 בדצמבר 2020 (צילום: AP Photo/Evan Vucci))
AP Photo/Evan Vucci)
דונלד טראמפ בכנס בחירות חוזרות לסנאט בג'ורג'יה, 5 בדצמבר 2020

כמו במדינה מזרח תיכונית המוכרת לנו, גם בארצות הברית היו גנרלים שהפכו אחר כך לפוליטיקאים ואיכזבו. אולי הבולט שבהם היה יוליסס סימפסון גרנט, המפקד הכללי של צבא הצפון החל מ-1864, שהיה הגיבור המוכר ביותר של המלחמה. לכן, ב-1868, כאשר המפלגה הרפובליקאית חיפשה מועמד לאחר כמעט ארבע שנים של עימותים עם אנדרו ג'ונסון – סגנו של אייב לינקולן, שהפך לנשיא לאחר הירצחו של האחרון – גרנט היה מועמד מושלם.

גרנט כיהן שתי קדנציות שהחלו בעיסוק נרחב ברקונסטרוקציה (כמו כהונת ג'ונסון קודמו), הניסיון לבנות חברה רב-גזעית במדינות הדרום הכבושות. אלא שככל שחלף הזמן הוכתם ממשלו בעוד ועוד סיפורי שחיתות וסקנדלים, וב-1873 קריסת חברת ההשקעות ג'יי קוק הביאה למשבר פיננסי ולאחר מכן כלכלי נרחב.

יוליסס ס. גרנט (צילום: Library of Congress)
יוליסס ס. גרנט (צילום: Library of Congress)

לבחירות 1876 הגיעו הרפובליקאים פגיעים הרבה יותר; בדרום, דמוקרטים לבנים כבר השתלטו על רוב המדינות, ודעת הקהל בצפון עייפה מהרקונסטרוקציה. ואכן, המועמד הדמוקרטי, מושל ניו-יורק סמואל טילדן, זכה ברוב הקולות (51%-48%), אך לא ברוב האלקטורים.

הוא זכה ברוב במדינות בסך 184 אלקטורים, אל מול 175 של המועמד הרפובליקאי רתפורד הייז, אך 20 אלקטורים נותרו במחלוקת: 19 אלקטורים מלואיזיאנה, פלורידה ודרום קרוליינה, שבהן התרחשו זיופי בחירות נרחבים, וכן אלקטור אחד מאורגון. המחלוקת הגיעה לפתחו של הקונגרס, אבל גם שם הייתה מחלוקת בין המפלגות למי הסמכות לדחות או לקבל אלקטורים.

לבסוף הושגה הפשרה של 1877: האלקטורים של הייז התקבלו והייז נבחר לנשיא, ובתמורה צבא הצפון נסוג ממדינות הדרום, הרקונסטרוקציה הופסקה ולבנים השתלטו בחזרה על כל מדינות הדרום שטרם השתלטו עליהם והחלו את עידן חוקי ג'ים קרואו.

כלקח מסאגת 1877 נחקקו מספר חוקים. אחד מהם הוא חוק "נמל בטוח", הקובע – בהקשר של הבחירות – כי כל הערעורים על בחירת אלקטורים צריכים להסתיים עד שישה ימים לפני התכנסות האלקטורים בבירות המדינות, וכן כי לא ניתן לערער על תוצאות רשמיות של בחירת אלקטורים שנשלחו ממדינה כלשהי לארכיב של ארה"ב עד לתאריך זה.

מועדי המפתח בין הבחירות להשבעה (צילום: AP Graphic)מאחר שלפי חוק אחר, האלקטורים צריכים להתכנס ביום שני, יום שלישי שעבר היה "יום הנמל הבטוח" ואכן כל 50 המדינות וכן וושינגטון הבירה אישררו את התוצאות עד אז. בפעם המי יודע כמה, ג'ו ביידן זכה בבחירות; מעל 40 התביעות שדונלד טראמפ, מי מטעמו או למענו, הגישו במדינות השונות נדחו כולן, לרוב בבושת פנים.

חמש תביעות נדחו באריזונה: ארבע ניסו לפסול קולות בתואנות טכניות שונות ואחת טענה לזיופים.

האחרונה היא אחת מ"תביעות הקראקן", סדרה של תביעות מצד סידני פאוול – שהודהדו בשוליים היותר ביזאריים של היקום הקולנועי של "פוקס ניוז" – בטענה שהן יחשפו זיופים "בממדים תנ"כיים", ושכמו הקראקן המיתולוגי שמטביע ספינות שלמות, הן תטבענה את נצחונו של ביידן.

בתביעה זו קבע השופט שהתביעה "נעדרת כל ראיות רלוונטיות או אמינות" ו"מבוססת בעיקרה על עדים אנונימיים, עדות שמועה או ניתוח לא רלוונטי של בחירות אחרות".

בית המשפט העליון של אריזונה מתכנס לאשרר את תוצאות הבחירות במדינה, 30 בנובמבר 2020 (צילום: (AP Photo/Ross D. Franklin)
בית המשפט העליון של אריזונה מתכנס לאשרר את תוצאות הבחירות במדינה, 30 בנובמבר 2020 (צילום: (AP Photo/Ross D. Franklin)

חמש תביעות נדחו בג'ורג'יה: שלוש ניסו לפסול קולות בטיעונים משפטיים, ושתיים טענו לטעויות או זיופים על ידי מכונות ההצבעה – מהן אחת נמשכה על ידי התובעים, והשנייה (שוב, אחת מתביעות ה"קראקן") נדחתה מכיוון שהתביעה הוגשה לא בזמן הנכון, לא בבית המשפט הנכון ובכל מקרה אין סמכות חוקית לבצע את בקשתה של פאוול, דהיינו לבטל את תוצאות הבחירות.

שבע תביעות נדחו במישיגן: שש מהן הן וריאציות שונות לטענות על ספירת הקולות במישיגן. בעיקרית, שהגיעה עד לפסיקה בבית המשפט העליון של מישיגן, קבע השופט כי "פרשנות התובעים למאורעות אינה נכונה ולא אמינה"; וכי התצהירים הובאו מפי עדים ש"לא הבינו את תהליך ספירת הקולות". השופט אף ציין שאילו המשקיפים המדוברים היו נוכחים ביום ההדרכה בו היו אמורים להשתתף אך נעדרו, ייתכן שהיו מבינים את התהליך ולא מבזבזים את זמנו של בית המשפט.

השופט ציין שאילו המשקיפים המדוברים היו נוכחים ביום ההדרכה בו היו אמורים להשתתף אך נעדרו, ייתכן שהיו מבינים את התהליך ולא מבזבזים את זמנו של בית המשפט

האחרונה היא עוד אחת מתביעות הקראקן, ובה השופטת קבעה שהתביעה מבוססת אך ורק על "תיאוריות, צירופי מקרים וספקולציות", והעריכה שהתובעים לא מחפשים באמת סעד משפטי אלא לערער את האמון הציבורי בתוצאות.

תביעה אחת נדחתה במינסוטה, מכיוון שהוגשה באיחור רב.

שבע תביעות נדחו בנוואדה: ארבע ניסו לפסול קולות בנימוקים משפטיים ושלוש עסקו סביב טענות דומות למעשי זיופים. בתביעה העיקרית מבין אלה, קבע השופט ש"התובעים לא הוכיחו בשום צורה שקולות לא חוקיים נספרו או שקולות חוקיים לא נספרו בצורה לא ראויה או לא חוקית".

התובע הכללי לשעבר של מדינת נוואדה, אדם לקסאלט, שעמד בראש הקמפיין של הטראמפ בנוואדה, מופיע במסיבת עיתונאים שבה הצהירו ראשי הקמפיין על כוונתם להגיש לבית המשפט ערעור על תוצאות הבחירות במדינה. 17 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/John Locher)
התובע הכללי לשעבר של מדינת נוואדה, אדם לקסאלט, שעמד בראש הקמפיין של הטראמפ בנוואדה, מופיע במסיבת עיתונאים שבה הצהירו ראשי הקמפיין על כוונתם להגיש לבית המשפט ערעור על תוצאות הבחירות במדינה. 17 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/John Locher)

שבע תביעות נדחו בוויסקונסין: שש ניסו לפסול קולות בטיעונים משפטיים שונים, ועוד תביעת קראקן אחת שנדחתה. השופטת בתביעה האחרונה ציינה, בין השאר, כי נראה שפאוול המציאה ציטוט מפסק דין לא קיים.

עשר תביעות נדחו בפנסילבניה: שמונה ניסו לפסול קולות באמצעים משפטיים או טכניים. התביעה המרכזית של קמפיין טראמפ טענה ל"חוסר הגינות" אבל לא במפורש לזיופים, ועל כך דחה אותה השופט באמירה "לקרוא לבחירות 'לא הגונות' לא הופך אותן לכאלה; תביעה דורשת האשמות ספציפיות והוכחות, ואין לנו כאן לא מזה ולא מזה".

התביעה המרכזית בפנסילבניה טענה ל"חוסר הגינות", ועל כך דחה אותה השופט באמירה "לקרוא לבחירות 'לא הגונות' לא הופך אותן לכאלה; תביעה דורשת האשמות ספציפיות והוכחות, ואין לנו כאן לא מזה ולא מזה"

ולבסוף, התביעה היחידה שהגיעה לבית המשפט העליון: חבר הקונגרס מארק קלי טען שלבית המחוקקים של פנסילבניה אין סמכות חוקתית לאשר הצבעה בדואר. בית המשפט העליון של פנסילבניה דחה את הבקשה וקלי ערער לעליון.

השופט הרלוונטי סמואל אליטו הורה למדינה לענות עד יום שלישי, ולאחר שענתה פסק בית המשפט כנגד קלי במשפט אחד: "העתירה שהוגשה לשופט אליטו והפנתה על ידו לבית המשפט נדחית".

אגב, שום תביעה פלילית אפילו לא הוגשה, לאחר שהתובע הכללי של ארה"ב, ויליאם בר – מנוי פוליטי מובהק של טראמפ – קבע כי "אין כל ראיות לזיופים בקנה מידה משמעותי"

מפגינים תומכי טראמפ מחוץ לבית המשפט העליון בוושינגטון הבירה, נובמבר 2020 (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)
מפגינים תומכי טראמפ מחוץ לבית המשפט העליון בוושינגטון הבירה, נובמבר 2020 (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)

הפירוט הזה מעט מייגע אבל הוא מאיר עיניים בכמה רבדים, ואולי יכול לעזור להבהיר מה יהפוך את הדיון הציבורי לפורה יותר.

ראשית, אין מקום יותר לשום אמירה המפקפקת בתוצאת הבחירות. זה לא ויכוח בין שני צדדים, אלא בין אמת לשקר.

שנית, חשוב להבחין למה כל הטענות על זיופים כביכול נדחו בכזו קלות: בשביל לקבל זכות שימוע צריך לטעון טענה ספציפית עם לפחות יכולת סבירה להוכיח אותה. רמיזות, צירופי מקרים ושאר פעלולי העשן והמראות שמרכיבים תיאוריות קונספירציה פשוט לא תופסים בבית המשפט.

שלישית, בבדיקה מדוקדקת ניתן לראות שהיחידה שלבסוף טענה בפירוש בבית המשפט שהתבצעו זיופים היא סידני פאוול וצוותה. כל עורכי הדין האחרים – כולל רודי ג'וליאני – הקפידו לא לטעון במופרש שמדובר בזיופים או בהונאה, וכאשר נשאלו על כך בבית המשפט הם הבהירו: This is not a fraud case.

סידני פאוול ורודי ג'וליאני במסיבת עיתונאים בוושינגטון, 19 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Jacquelyn Martin)
סידני פאוול ורודי ג'וליאני במסיבת עיתונאים בוושינגטון, 19 בנובמבר 2020 (צילום: AP Photo/Jacquelyn Martin)

יש לכך סיבה. לפי סעיף 9 של תקנות סדר הדין האזרחי הפדרלי, אחד מתנאי הסף של תביעה בנושאי הונאה או רמיה הוא שיצויינו במדויק פרטי מעשה הרמייה הספציפי ונסיבותיו; ולפי סעיף 11, עורך דין שהטריד את בתי המשפט בבקשה שלא עומדת בתנאי הסף יכול לספוג סנקציות כספיות ואחרות, ועד כדי שלילת רישיון עריכת הדין שלו.

לפי סעיף 11, עורך דין שהטריד את בתי המשפט בבקשה שלא עומדת בתנאי הסף יכול לספוג סנקציות כספיות ואחרות, ועד כדי שלילת רישיון עריכת הדין שלו

ורביעית, חלק מהתביעות נדחו מכיוון שלא הוגשו בזמן, בבית המשפט הנכון או בצורה לא ברורה מספיק. האיחור בהגשה מעיד על חוסר תום לב: מכונות ההצבעה של חברת דומיניון או החוקים המרחיבים את ההצבעה שנגדם יצאו התביעו השונות היו ידועים כבר חודשים לטראמפ, פאוול ואחרים – וזה לא הפריע להם עד שהתברר שטראמפ מפסיד.

למרות שעבר את מועד יום הנמל הבטוח, תביעה אחת עדיין עומדת בפני בית המשפט העליון.

פרקליט מדינת טקסס קן פאקסטון הגיש בשם מדינתו תביעה נגד המדינות פנסילבניה, מישיגן, ויסקונסין וג'ורג'יה ואליו הצטרפו אלבמה ולואיזיאנה, וכן טראמפ ו-17 פרקליטי מדינה רפובליקאים נוספים, 107 חברי קונגרס רפובליקאים וכן הנשיא טראמפ.

התביעה ממחזרת טענות משפטיות שנדחו בתביעות הקודמות, ומבקשת לבטל את הבחירות בארבע המדינות (בתקוה שאז בתי המחוקקים המדינתיים – הנשלטים בידי רפובליקאים – יתעלמו מתומאות הבחירות וימנו אלקטורים בעצמם) או לחילופין לדחות את מועד מושב האלקטורים.

התובע הכללי של טקסס, קן פאקסטון (צילום: AP Photo/Tony Gutierrez)
התובע הכללי של טקסס, קן פאקסטון (צילום: AP Photo/Tony Gutierrez)

פרקליטי המדינה של ארבע המדינות המדוברות, שבעליל ניכר כי הסאגה המופרכת הזו מתחילה להמאס עליהם, ענו לתביעה בתגובות די אגרסיביות, ובהן קראו לדחות את העתירה ואף להטיל סנקציות מסויימות על העותרים.

כך, למשל, כותב ג'וש שפירו, התובע הכללי של מדינת פנסילבניה:

"למאמץ של טקסס לגרום לבית משפט זה לבחור את הנשיא הבא אין בסיס בחוק ובעובדות. בית המשפט לא צריך לקבל ניצול מרדני זה של ההליך השיפוטי, והוא צריך לשלוח איתות ברור ובלתי ניתן לטעות כי אסור לחזור על ניצול כזה"

המילה "מרדני" – seditious, בה השתמש שפירו בתגובתו, לא מתייחסת לסתם מרדנות של גיל הנעורים אלא ממש הסתה למרד – כמו פרישת הדרום ב-1861 או המצעד על רומא של מוסוליני.

למה בעצם זו התביעה הזו מצליחה להגיע לביהמ"ש העליון? פאקסטון ניצל פרצה, לפיה בתביעות בין מדינות בית המשפט העליון הפדרלי הוא הערכאה הראשונה. בבסיס, זהו הליך שנועד להסדיר סכסוכים על נושאים כמו מיקום גבול בין מדינות או זכויות מים, אבל פאקסטון ניצל זאת כדי לעקוף את כל מערכת המשפט הפדרלית שכל שאר התביעות נדחו ברבדיה השונים.

התובע הכללי של פנסילבניה, ג'וש שפירו (צילום: AP Photo/Mark Scolforo)
התובע הכללי של פנסילבניה, ג'וש שפירו (צילום: AP Photo/Mark Scolforo)

התביעה בעייתית בשלל רבדים – לא ברור למה לטקסס יש בכלל זכות עמידה בענייניהן הפנימיים של מדינות; הטענות העובדתיות הן מיחזור של טענות שכבר נדחו בערכאות קודמות; הטיעון הסטטיסטי מבוסס על טעות (או יותר מדויק, הטעיה) בסיסית בסטטיסטיקה, ולבסוף לא ברור כי לבית המשפט העליון יש בכלל סמכות לדחות את מושב האלקטורים.

גם אם סביר שהעתירה תדחה, ראוי בכל זאת להתעכב על החוצפה הבלתי נתפסת שבעצם התביעה, והעמידה של חלקים ניכרים מהמפלגה הרפולביקאית מאחוריה.

התובעים מבקשים מבית המשפט העליון לבצע הלכה למעשה הפיכה, מכיוון שתוצאות הבחירות לא נראות להם. זאת ועוד, התביעה שמה ללעג ולקלס את טיעון "זכויות המדינות" הרווח בימין האמריקאי, כאשר טקסס מעוניינת לקבוע עבור פנסילבניה מה חוקתי בפנסילבניה גופא.

נראה שהעיקרון כי לדמוקרטים אסור אי-פעם לזכות בבחירות הפך לעיקרון העל של המפלגה הרפובליקאית, או שמאז ומתמיד "זכויות המדינות" היו סתם כיסוי. ולכן, תמיד כדאי לשאול כשמדברים על "זכויות המדינות" – זכויות המדינות לעשות מה?

עוד 1,486 מילים
כל הזמן // יום שישי, 26 בפברואר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הטורקים טוענים שמטוסי קרב יוונים ביצעו יעף מאיים מעל ספינת הצי הטורקי ● היוונים מכחישים וטוענים שהטורקים מייצרים פרובוקציה לקראת חידוש השיחות בין המדינות בחודש הבא ● לתוך הקלחת הזו נכנסת ישראל שלא ברצונה, כשלמעשה הדבר האמיתי שמטריד את ארדואן הוא צינור הגז הישראלי-קפריסאי-יווני ● וזו גם בדיוק הסיבה לניסיונות ההתקרבות של ארדואן לישראל ● פרשנות

עוד 679 מילים

סדרת הטלוויזיה "אויבים" – המשך הדמוניזציה באמצעים ישנים

"כאן 11" סיים לאחרונה להקרין סדרה תיעודית על חמישה מנהיגים ערביים – סדאם חוסיין העיראקי, גמאל עבד אל-נאצר ואנואר אל-סאדאת המצריים, יאסר ערפאת הפלסטיני, חאפז אל-אסד הסורי וחומייני הפרסי. מטרתה של סדרת הדוקו-אקשן הזו, על פי יוצריה, לחשוף את סודותיהם של מנהיגי ערב דרך עיני שירותי המודיעין הישראליים.

הנחת העבודה של היוצרים היא ש"במדינות המזה"ת המנהיג הוא בדרך כלל המחליט הבלעדי", ולכן "הכרת דמותו, מעשיו ומחשבותיו הכרחית לסיכול כוונותיו ההתקפיות". מפתיע ככל שזה נשמע, הקרנת סדרה תיעודית על מנהיגי האזור בפרט, ועל המזרח התיכון בכלל, הינה דבר נדיר למדי. הסכסוך הישראלי-ערבי זוכה לתשומת לב רבה יותר, אולם החברה הישראלית אינה מתעניינת במיוחד בשכניה, הן במצב מלחמה והן במצב של שלום. על כן, יש לברך באופן עקרוני על כל ניסיון תקשורתי להרחיב את הידע של החברה הישראלית לגבי ההיסטוריה של השכנים.

מפתיע ככל שיישמע, הקרנת סדרה תיעודית על מנהיגי האזור בפרט, ועל המזה"ת בכלל, הינה דבר נדיר למדי. הסכסוך הישראלי-ערבי זוכה לתשומת לב, אולם החברה הישראלית אינה מתעניינת במיוחד בשכניה, במצב מלחמה או שלום

אולם, למרבה הצער, הסדרה סובלת מכמה כשלים מהותיים שפוגמים בתוצאה הסופית. כשלים אלה סובבים סביב ארבע סוגיות:

  1. האחת, אי-בהירות לגבי מוקד הסרטים.
  2. השנייה, בחירת עדשה חד-ממדית דרכה מועבר המידע.
  3. השלישית, בחירה סלקטיבית של מידע שמשרתת את העדשה שנבחרה, אולם אינה משקפת באופן מהימן את הידע ההיסטורי הקיים כיום.
  4. ולבסוף, סתם טעויות היסטוריות. מתוך מטרה להתמקד בעיקר, לא אטפל בסוגיה האחרונה.

1

אי-המיקוד של הסדרה נובע מהעובדה שיוצריה לא החליטו שמא היא נועדה להציג ביוגרפיה של השליטים או לספר את סיפורי הגבורה של המודיעין הישראלי ביחס למנהיגים אלו.

התוצאה היא ערבוב בין פרטים ביוגרפיים של המנהיגים – אשר מסופרים בדרך כלל על ידי אנשי אקדמיה – ובין סיפורי המודיעין המסופרים על ידי אנשי מערכת הביטחון, קרי מוסד, שב"כ והמודיעין הצבאי. וכך, הנרטיב קופץ בין סיפור תולדות חייו והחלטותיו של המנהיג, ובין פרשיות מודיעין – לעתים שוליות – שמקבלות נפח שידורי מעל ומעבר לחשיבותן ההיסטורית.

כך, למשל, פרשת המדענים הגרמנים בתקופתו של עבד אל-נאצר (מבצע "דמוקלס") – שנלעסה כבר לא מעט לאורך השנים – תופסת כמעט כשליש מהפרק על מנהיג חשוב זה. ניתן היה להבין החלטת הפקה ועריכה אם פרשת פיתוח הטילים נגד ישראל אכן הייתה איום של ממש על קיומה של ישראל, אולם המחקר ההיסטורי מלמד כי לא כך היה. למעשה, כבר בזמן אמת – כפי שראש המוסד מאיר עמית כתב – היה ידוע כי הטילים שהוצגו לראווה במפגן הצבאי של העשור למשטר, אינו שמיש ונועד בעיקר לצרכי תעמולה פנימית. למעשה, גם חלק מהמרואיינים הודו בכך, אולם למה לקלקל סיפור טוב המספר על מדענים גרמנים, לאחר השואה, שמסייעים לשליט המצרי לפתח נשק שישמיד את ישראל. במלים אחרות, הצגת הסיפור נועדה לחזק את התזה שמדובר במנהיג הפועל להשמדת ישראל.

למה לקלקל סיפור טוב, המספר על מדענים גרמנים, לאחר השואה, שמסייעים לשליט המצרי לפתח נשק שישמיד את ישראל. במלים אחרות, הצגת הסיפור נועדה לחזק את התזה שמדובר במנהיג הפועל להשמדת ישראל

2

עניין זה מביא לסוגיה השנייה, וזו הפריזמה או העדשה דרכה מוצגת הסדרה. כינויה "אויבים" ממקם את גלריית האישים תחת עדשה מאיימת. ספרות הפסיכולוגיה הפוליטית קוראת לכך "דמוניזציה" או השטנה. במלים אחרות, היריב מתואר בצורה מאיימת ומפחידה, לעתים בצורה מוגזמת באופן שאינו משקף את המציאות המורכבת. דמוניזציה מתרחשת כמעט בכל סכסוך, וישראל אינה יוצאת דופן מבחינה זו. היא נועדה לחזק את הסולידריות והנחישות של החברה במאבקה נגד האויב המשותף. אמנם אף לא אחד מהמנהיגים היה ידיד של ישראל (גם לא סאדאת), אולם חלקם לא שאפו לחסל את ישראל, ואף קיימו עמה לעתים קשרים חשאיים.  מידע זה, שאינו עולה בקנה אחד עם התואר "אויב", לא נכלל בתכניות, אם מחמת צנזורה עצמית או בורות.

3

דבר זה מוביל לביקורת השלישית והיא בחירה סלקטיבית של מידע. התיאור של עבד אל-נאצר כמי שחתר להשמיד את ישראל תואם לתיאור המסורתי שלו בתקשורת הישראלית כהיטלר וכמוסוליני, כאשר עיקרי האידיאולוגיה שלו שפורסמו ב"פילוסופיה של המהפכה" הושוו ל"מיין קאמפף" של היטלר.

למותר לציין, כי אין שום דמיון בין שני הכתבים הללו. ואולם, יש גם עדויות שעבד אל-נאצר ניסה לקיים מגעים עקיפים וישירים עם ישראל. מאיר עמית חשף כי ב-1966 התקיים קשר עם קצין בכיר בצבא המצרי שהיה אמור להוביל לפגישה ישראלית-מצרית רמת דרג בקהיר, אולם איסר הראל  טרפד את היוזמה, בעיקר בשל "מלחמות יהודים". המוסד הוביל את המגעים הללו ולכן מן הראוי היה להכלילם בהתייחסות של המודיעין למנהיג המצרי, אולם תיאור זה היה "מקלקל" את דימויו השטני החד-ממדי.

גם ערפאת קיים קשרים עם ישראל באמצעות בכירים בארגונו בשנות ה-70 ו-80, ואף הכיר בישראל ובהחלטה 242 כבר ב-1988, חמש שנים טרם הסכמי אוסלו, אולם ישראל בחרה להתעלם, וכך גם התכנית על ערפאת. העיתונאי דני רובינשטיין אמר בסוף הפרק כי הוא מאמין שערפאת רצה הסדר שלום, אולם אין ניסיון להבהיר מה מביא את אחד הפרשנים המוערכים בארץ לערפאת (רובינשטיין כתב עליו ביוגרפיה) לומר משפט שעומד בסתירה לכל מה שהוצג בפרק. שהרי אם המטרה היא להראות את האויב והטרוריסט ערפאת, הרי כל מידע שעלול לפגוע בדימוי זה אינו רצוי.

כינוי הסדרה "אויבים" ממקם את גלריית האישים תחת עדשה מאיימת. ספרות הפסיכולוגיה הפוליטית קוראת לכך "דמוניזציה" או השטנה. היריב מתואר בצורה מאיימת ומפחידה, לעתים בצורה מוגזמת

הפרק על אסד עוסק בהרחבה בפעולות הטרור של המשטר, אך ממעיט לעסוק במגעי שלום עם ישראל לאורך שנות ה-90. גם כאשר הוזכר תהליך השלום, המסקנה מפי דניס רוס הייתה כי מצבו הבריאותי לא אפשר לו להתגמש ולכן המשא ומתן נכשל.

אולם, הידע שקיים כיום מאושש את הקביעה כי אסד בימיו האחרונים רצה לחתום על שלום עם ישראל כדי להותיר לבנו ירושה שקטה בחזית הזו, אולם התעקשותו של ברק שלא לאפשר לאסד להגיע לכנרת, כדרישתו, שמה קץ לשיחות. קלינטון האשים את ברק בטרפוד ההסכם. במלים אחרות, לא תמיד "האויבים" אשמים בהחמצת הזדמנויות אלא גם ישראל החמיצה הזדמנויות (וכמובן אפשר להתווכח אם זה היה רצוי וכו' אבל זה כבר וויכוח אחר).

באשר לסאדאת, אמנם הפרק דן בצדק בפספוס המודיעיני של השלום, אך משום מה התעלם מהתפקיד החשוב שמילא המוסד במפגש שהתקיים בין דיין ונציג מצרי בכיר במרוקו והכשיר את הקרקע לביקור סאדאת בירושלים.

*  *  *

כתיבת ההיסטוריה, כמו גם סיפורה התיעודי בקולנוע ובתקשורת, היא תהליך דיאלקטי שמושפע מחשיפת מסמכים חדשים וקיומה של פרספקטיבה היסטורית עמוקה יותר שמאפשרת – ולעיתים דורשת – רוויזיה בנרטיב ההיסטורי. מצופה מסדרה דוקומנטרית חדשה שלא תשחזר את הנרטיב הישן אלא תשאל שאלות שלא נשאלו או תקרא תיגר על תפיסות קיימות. למרבה הצער, הסדרה מאששת את הסטריאוטיפ הישן של הערבי או הפרסי "האויב" ומפספסת את חלקם של קברניטי ישראל והמודיעין בניפוח הדימוי השלילי של האויב, וכן את תרומתם להחמצת הזדמנויות לשלום.

פרופ' אלי פודה מלמד בחוג ללימודי האסלאם והמזה"ת באוניברסיטה העברית וחבר וועד מנהל במיתווים, המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית. ערך יחד עם פרופ' און וינקלר את הספר "הגל השלישי: מהפכה ומחאה במזרח התיכון".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,010 מילים

החיסונים לא מצילים את נתניהו ובליכוד רואים את הקו האדום

נתניהו הגיע אתמול לאולפן ערוץ 13 כשהוא אינו במיטבו וישב מול מראיין שהצליח להוציא את ראש הממשלה מאיזון ● לנתניהו יש סיבות להיות בלחץ: מבצע החיסונים לא מסייע לליכוד בסקרים ואתמול השרים הבכירים אף ראו את המפלגה מתקרבת לקו האדום ● עכשיו ראש הממשלה משנה טקטיקה: חיסונים - אאוט, כלכלה - אין ● פרשנות

עוד 589 מילים ו-1 תגובות

למרות העוצר הלילי - מקדם ההדבקה ממשיך לעלות ומתייצב הבוקר על 0.97

לפי סקר, שפורסם הבוקר ב"מעריב", הליכוד עודנה הרשימה הגדולה ביותר - עם 29 מנדטים; שנייה לה, יש עתיד - עם 17 מושבים בכנסת הבאה; חמישה מנדטים לכחול לבן ● דיווח: העימות בין נתניהו ומירי רגב, שעליו דווח השבוע בתקשורת - מבוים ונועד לצרכי קמפיין

עוד 6 עדכונים

למקרה שפיספסת

החוק מטומטם ולכן הציבור ישלם

בחירות זה עסק יקר, וחוק מימון מפלגות מ-1973 לא מתאים למציאות שבה מתקיימות בחירות כל שני וחמישי ● הבנקים כבר לא ששים לתת הלוואות למפלגות שאולי לא יצליחו להחזיר את הכסף, וכך הפכה הכנסת לבנק מממן בתנאים נוחים ● לא פלא שהמפלגות החדשות מעדיפות ערבויות מטייקונים על פני תרומות קטנות מהציבור ● כך או אחרת, זו יוצא מהכיס שלנו - וכרגע חייבים לנו 196 מיליון שקל

עוד 2,653 מילים

לא ארץ ללוויתנים

הסיפור ״מעשה בלוויתן גדול מדי שהתאהב בצוללת קטנה״ מאת אקיוקי נוסקה מתאר את יום כניעת יפן במלחמת העולם השנייה מעיני לוויתן עצוב. בילדותו לימדה אותו אמו להיזהר מהחיות החכמות והאכזריות המכונות בני-אדם, שעלולות להטיל צִלצַל ולפגוע בו:

עטיפת הספר: סיפורי מלחמה לילדים
עטיפת הספר: סיפורי מלחמה לילדים

״לא עשינו להם כל רע״, אמרה לו, ״בכל הים הגדול אין יצור שישווה בתבונתו לבני האדם מלבדנו, הלווייתנים. לו רק היו מגלים מעט חביבות כלפינו!״.

לאחרונה קרַב הלוויתן ברישול לסירת בני אדם. להפתעתו במקום לפגוע בו, שמחו האנשים בסיפון לראותו ונופפו לו בחיבה. אחר כך פגש באיש צף על גבי סירה צהובה מגושמת שהביט בו בתחנונים. האנשים בספינה היו חיילים יפנים שהוסעו לקרב על איווג׳ימה וקינאו בלוויתן השלֵו למראה. בסירת ההצלה הצהובה שכב טייס אמריקאי פצוע, שפִּילל להיגרר בידי הלווייתן לחוף מבטחים.

הסיפור ״מעשה בלוויתן גדול מדי שהתאהב בצוללת קטנה״ מתאר את יום כניעת יפן במלחמת העולם השנייה מעיני לוויתן עצוב. בילדותו לימדה אותו אמו להיזהר מהחיות החכמות והאכזריות המכונות בני-אדם

ביום כניעת יפן נַדֲמו השמיים כי נעלמו מהם להקות המטוסים שהזכירו לו להקות סרדינים. הוא אהב סרדינים. בגלל תאבונו גדל גופו באופן שהרחיק מעליו נקבות, ולכן נהיה בודד.

והנה, ביום הכניעה פגש בלוויתנית שאִפשרה לו לשהות בקרבתה מבלי להירתע מפניו. למעשה הייתה זו צוללת יפנית שהמתינה במפרץ למשימת התאבדות. אנשיה לא ידעו כיצד לנהוג בלוויתן המוזר שנצמד אליהם. במסירותו לנקבה שהסכימה לקִרבתו ספג במקומה הלווייתן את פצצות העומק שהוטלו עליה. במותו, הציל הלווייתן את הצוללת.

כך באחרית ימיו נחשף הלוויתן לטוּבם ולחביבותם של בני האדם וגם להגיונם, לאכזריותם ולשרירותם. נזכרתי בסיפורו למראה הלוויתן הגדול שהגיע לחוף ניצנים, פה. האם זכה גם הוא לקורטוב של נחת ביומו האחרון בדומה לאחיו מיפן? האם למד דבר-מה על בני האדם? ואולי ראה כלי-שיט משחרר מגופו פסולת שחורה וממשיך הלאה בדרכו כאילו לא ארע דבר? מה קלט מבטו של הלוויתן בחוף ישראל, כיצד נראו הדברים מעיניו?

אולי כבר קרַב בעבר לחופים ולמד לדעת את צבעם וצורתם. על כל פנים, תחנתו האחרונה התגלתה כחוף שחור. מוכר שלגונים המכריז ״אני הולך, אני בא, לא להפעיל עלי לחץ״ נעדר מהחוף; תחתיו התרוצצו בו אנשים שדיברו בהתרגשות למיקרופונים מול עדשות מַצלמות. היו אלו כתבים שסיקרו את הסופה. הכתבים התעלמו מהלוויתן ועסקו בדקלום שבחים על אודות השלג הלבן. הוא התפלא שאינם משגיחים בו: ככל שידע, לוויתנים כמותו לא נראו מעולם בחוף הזה. בנוסף תמה מדוע מדברים על לבן כשהכל סביב נצבע שחור ותהה האם ראייתם של בני-אדם שונה מזו של לוויתנים. כלומר, האם אנשים אינם רואים את מה שניצב מול עיניהם? 

בחולשתו התקשה לקבוע האם דמויות נוספות שזיהה אכן התהלכו סביבו או בקעו מתעתועי דמיונו. איש נוקשה למראה הפיק עשן סמיך באמצעות תנור ישן; אדם זה הופקד על איפול האירוע. אחרים הפריכו כזבים מילקוטם לכיוון אנשים שפערו את פיהם ובלעו לתיאבון מבלי למיין ולבדוק. ״אפילו את הפלנקטון שלי הייתי מסנן טוב יותר״, חשב הלווייתן. מרחוק גזר אדם במספריו את האוויר. איש זה הופקד על ניתוק הקשר בין סיבה לתוצאה. אנשים תשושים בסירות שצבאו על החוף בדרישה לשוב ארצה נהדפו חזרה למים בהסבר שרק לזפת מותר להיכנס לארץ כי בניגוד אליהם, היא דבקה במקומה ולכן קלה להשגחה.

ביום הכניעה פגש בלוויתנית שאִפשרה לו לשהות בקרבתה מבלי להירתע מפניו. למעשה הייתה זו צוללת יפנית שהמתינה במפרץ למשימת התאבדות. במסירותו לנקבה שהסכימה לקִרבתו ספג במקומה הלוויתן את פצצות העומק

אדם עולץ וזחוח הזוקף כרס קטנה החווה סביב בידיו והצהיר ״הכל עשיתי אני, הכל בזכותי. תראו, איזה יופי, איזה יופי!״, מורה בגאווה על דברים טובים ויפים לכאורה, אך במקומם נראו רק גושים שחורים צמיגיים שנאחזו בחול ובסלעים.

איש אחֵר, עצוב למראה, גוו שחוח, ניגב בעדינות אגלי רטיבות מפה ומשם בעזרת מגבת רכה. ״מי אתה ומה תפקידך בארץ המשונה הזאת?״ שאל אותו הלווייתן בכוחותיו האחרונים. ״אני תפקידי לנגב לה את הדמעות״, ענה האיש.

פתאום הבחינו בו הכתבים – ״הנה לוויתן!״, אמרו. הם החלו להציג את קיומו באותן מילים דלות עצמן שוב ושוב ושוב, במהדורות כאלו ואחרות. גם בזפת הבחינו לבסוף, אמנם לאחר מכן. אך את זאת הלוויתן כבר לא ראה ולא שמע.

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית, מטפלת בקליניקה פרטית במטופלים מגיל נוער ועד גיל שלישי, מטפלת במורות ובגננות מטעם הסתדרות המורים, ומדריכה הורים. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת, וטווה מחשבות מול נופים בריצה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 613 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

פרשת ילדי ארה"ב

אמהות וזוגות צעירים אולצו במשך שנים לוותר על התינוקות שלהם, ולמסור אותם ● זה קרה בארה"ב בין שנות ה-50 לשנות ה-70 ● לפחות 2.5 מיליון תינוקות לבנים נמסרו לסוכנויות אימוץ, ועברם נמחק ● בספר חדש חושפת גבריאל גלזר את זוועות השיטה, כולל הניסויים הכואבים שערכו רופאים יהודים בתינוקות יהודים שרק נולדו

עוד 1,201 מילים

האיחוד בציונות הדתית מקרב יותר מאי-פעם את איתמר בן-גביר למושב בכנסת ● בעקבות זאת, החל מאמץ חסר-תקדים להלבין את הפעיל הקיצוני שהחל את דרכו כמי שגנב עיטור מרכב הקדילק של יצחק רבין שבועות לפני הירצחו והפך לעו"ד פעלתני ומרואיין מבוקש בתקשורת ● אך הוויכוח הוא לא באמת על בן-גביר אלא על נתניהו, ועד כמה ירחיק לכת כדי להבטיח את המשך שלטונו

עוד 1,916 מילים

נתניהו: אני תוקף את התקשורת הישראלית כי מגיע לה

נתניהו שהתראיין לערוץ 13 הבטיח: לא אקדם חוקים שיעניקו לי חסינות ● היועמ״ש בודק את תכנית חלוקת החיסונים למדינות זרות שהוקפאה בינתיים ● סקר מנדטים: הליכוד נחלש, לנתניהו אין קואליציה ● דירקטוריון קק״ל אישר תקציב לרכישת קרקעות בשטחים ● עדות יועץ הזוג נתניהו: אין אחד שלא מפחד משרה, כל הלשכה ידעה על המגעים עם מוזס ● פורסם מדד רמזור לחופים

עוד 32 עדכונים

החוק שאושר אתמול בכנסת, המאפשר למסור מידע על מתחסנים ולא-מתחסנים לשורת רשויות ציבוריות, לא היה עובר אלמלא ההיסטריה הציבורית סביב מגפת הקורונה והחיסונים ● ואלמלא אותה היסטריה, סביר להניח שבית המשפט העליון היה פוסל את החוק ● השאלה היא, מה תהיה הפגיעה הבאה בזכויות היסוד של האזרחים ● פרשנות

עוד 712 מילים ו-1 תגובות

חמש הערות על המצב

המשרד להגנת הסביבה עבר מהתמודדות עם זיהום הים לפארסת זיהום החקירה ● מיקי זוהר הוציא צו איסור דיון שערורייתי ● שוב הוכח שבישראל, האינסטינקט ההישרדותי מציף מייד את פתרון הקסם: צה"ל ● בניקוי הזפת מהידיים, מתברר שאסון סביבתי אחד מסייע להיפטר מאסון סביבתי אחר ● וכמה אירוני שגם המבנים בים נושאים שמות של אנדרטאות לזכר הטבע שהולך ונעלם ● פרשנות

עוד 1,517 מילים

"מגן אבות ואמהות" מתיר לבקר דיירי דיור מוגן בביתם

מעקב זמן ישראל מנהלת "מגן אבות ואמהות" הודיעה השבוע כי קרובי משפחה וחברים של דיירים בדיור מוגן יורשו מעתה לבקרם בדירתם - לראשונה מזה שנה ● הביקורים מותרים כרגע רק בדיור המוגן ולא בבתי אבות וכפופים לכללי התו הירוק ● המשמעות היא כי מחוסנים, מחלימים וכן בעלי בדיקה שלילית יוכלו לשהות בדירת הדיירים ● עם זאת, לא כל רשתות הדיור המוגן מאמצות את ההיתר החדש

עוד 527 מילים

בדיקת זמן ישראל גדרות עתיקות לא בונות שכנות טובה

הרס החומה סביב מזבח הר עיבל עורר סערה גדולה בחודש שעבר ● המתנחלים מאמינים שהפלסטינים, שפרקו אבנים מהחומה בת ה-3000 שנה, ביצעו "פיגוע טרור" ● צה"ל לא יכול, או לא רוצה, להיכנס למקום, בעומק שטח B שבשליטת הרשות הפלסטינית ● אז המתנחלים התגייסו לתקן את הנזק בעצמם ● ד"ר אסף אברהם: "אני לא יודע מה יותר טרגי, ההרס המקורי או ניסיון השיקום"

עוד 2,014 מילים ו-1 תגובות

דיווח: נתניהו ביקש מביידן שלא להסיר את הסנקציות שהטיל ממשל טראמפ על התובעת בהאג

הקמפיין של מפלגת העבודה יתמקד בסוגיות מגדריות ● יועמ״ש משרד האוצר: בניגוד לדבריו, כ״ץ אמר לי לא לקדם את התכנית הכלכלית ● כ"ץ: עומד מאחורי דבריי ● סערה במליאה לאחר שח״כ שטרן מהליכוד תקף בנאומו את מרב מיכאלי על רקע פרשת קסטנר ● נתניהו מעריך שבחודשים הקרובים יחלו בישראל לחסן גם ילדים ● עקב הזיהום: משרד הבריאות אוסר שיווק של דגים מהים התיכון

עוד 42 עדכונים

נתניהו מגרש את הנשיא והופך כל אירוע ממלכתי לקמפיין בחירות

בבית הנשיא בירושלים שוררת בימים האלה תחושת כעס, מבוכה וחיסול חשבונות ● נתניהו משתלט בכל פעם על ארועים ממלכתיים, ברגע האחרון, ומתעלם מפרוטוקולים וסדרי עולם למען צרכיו האישיים ● ריבלין אינו היחיד שמסרב לשתף פעולה עם קמפיין הבחירות של נתניהו ● אבל ריבלין הוא היחיד שעוד ייפגש איתו כשנתניהו יבקש מנדט להרכיב ממשלה ● פרשנות

עוד 999 מילים ו-1 תגובות

פרסום ראשון קרן אברהם מונחת על קרן הצבי

להסכמי הנורמליזציה בין ישראל למפרציות, צירפה ארה"ב קרן נדיבה בסך 3 מיליארד דולר למימון שיתופי פעולה מסחריים בין המדינות ● מאות בקשות למימון הוגשו לאישור הקרן, כ-15 מיזמים מתחומי האנרגיה, ביטחון תזונתי והמגזר הפיננסי כבר נבחרו - אבל אז הכל נעצר ● עם חילופי השלטון בוושינגטון בחודש שעבר, הקרן נותרה ללא מנהל - וככל הנראה גם ללא מימון

עוד 970 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה