לשמאל יש בעיה קצת מביכה בעניין הערבים.
השמאל אינו יכול לזכות ברוב בישראל ללא המיעוט הערבי. זה לא קרה מאז שנות ה-70. הוא זקוק לערבים כפי שהימין זקוק לדתיים.
עם זאת, הטיעון הדומיננטי של השמאל בעשור האחרון – מלבד התנגדות לבנימין נתניהו – יושב לא טוב עם התלות הזו בערביי המדינה. זה הטיעון הקובע כי חייבים לוותר על השטחים הכבושים אחרת ישראל תתקע עם יותר מדי ערבים. המספר העודף הזה כולל (בתוספת פלסטינים) את אותם ערבים ישראלים שהשמאל חייב שינהרו בשבילו לקלפיות. לא נעים.
לשמאל יש בעיה קצת מביכה בעניין הערבים. השמאל אינו יכול לזכות ברוב בישראל ללא המיעוט הערבי. זה לא קרה מאז שנות ה-70. הוא זקוק לערבים כפי שהימין זקוק לדתיים
הטיעון הגיוני: 14 מיליון תושבי ארץ הקודש מתחלקים שווה בשווה בין יהודים לערבים ורק הפרדה תציל את ישראל. ציבור הבוחרים נותר ברובו יהודי, מכיוון שמיליוני פלסטינים שישראל בפועל שולטת בהם אינם אזרחים. קיום הרשות הפלסטינית (שהוקמה על רקע התנגדויות הימין) הופך את המצב לכמעט סביר, אבל לא ממש. זה בניין של קלפים.
הטיעון לאומני מספיק כדי לא להתיישב בנוחות עם המונח "שמאל", שבדרך כלל מתקשר לצדק אוניברסלי ולקידמה אנושית. אז השמאל מיתג את עצמו מחדש כ"מרכז-שמאל".
מרכז-שמאל זה זוכה לתמיכת הרוב המכריע של ציונים חושבים שאינם דתיים מספיק בכדי לצפות לניסים. בין אלו נמצא את מרבית בכירי הביטחון, כולל אלה מהשב"כ שתפקידם היה לשמר את השליטה בפלסטינים. הם יודעים עד כמה העניין חסר תוחלת ובלתי אפשרי כאסטרטגיה לטווח ארוך.
תומכים בשמאל-מרכז היה מאשימים תדיר את הימנים בזה שהם לא דמוקרטים, או אנטי-ציונים שלא במודע, או טמבלים (מניסיוני, הראשון הוא ההסבר הנפוץ ביותר, אבל גם מהשלישי יש בשפע).
זה הטיעון שהוצג השבוע ב"הארץ" על ידי האלוף מיל' יאיר גולן. מי שהיה סגן הרמטכ"ל מוצא עצמו כעת ח"כ במרצ, ושואף גבוה יותר. בביצת הפוליטיקה של המאה ה-21 מדובר בסוג של אינטלקט.
בפנייה לימין הישראלי כתב ה"שמאלן" הזה כך:
"אתם מהווים איום על הפרויקט הציוני כולו. אתם חותרים תחת העיקרון הבסיסי ביותר של הציונות: מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי …. ואתם מסכנים את הבית הזה".
הטיעון לאומני מספיק כדי לא להתיישב בנוחות עם המונח "שמאל", שבדרך כלל מתקשר לצדק אוניברסלי ולקידמה אנושית. אז השמאל מיתג את עצמו מחדש כ"מרכז-שמאל"
מה צריך ערבי ישראלי להבין מזה? האם ערביי ישראל הם ציונים שרוצים לשמר את הרוב היהודי בישראל? הרעיון פחות אבסורדי ממה שנראה: יש כאלה שבאמת מביטים בעוני, באלימות וברודנות באזור ומסיקים שהציונים בנו כאן משהו טוב יותר שמועיל גם להם. אבל אף אחד לא יכול לצפות שהם באמת יהיו ציונים.
אם כבר, ייתכן שערביי ישראל יסיקו בסוף שהדבר ההגיוני ביותר הוא לתמוך בימין הישראלי הגזעני לפרקים, אשר בטיפשותו מוביל למדינה דו-לאומית. הפלסטינים יידרשו אזרחות, אי אפשר יהיה לעד להתחמק מזה, וכך יסתיים הפרק המוזר של הרצל.
גרסה לכך מתרחשת ממש עכשיו בימים בפלירטוטים בין מנסור עבאס, העומד בראש סיעה איסלאמיסטית בת ארבעה מושבים ברשימה הערבית המשותפת בת 15 המושבים, לבין נתניהו. עבאס שיתף פעולה עם הימין הישראלי בכל מיני עניינים, רומז שיפרק את המשותפת ויתמודד לבד בפעם הבאה, ולא לגמרי בלתי מתקבל על הדעת שהוא יילך בצורה כזו או אחרת עם הימין.
יש בזה היגיון. הוא איסלאמיסט שתומך בתיאוקרטיה וטיפולי המרה להומואים. יש לו הרבה יותר מן המשותף עם הקנאים היהודים בפלג הדתי של הימין הישראלי מאשר עם הקומוניסטים והחילונים מהמשותפת ומהשמאל ההומניסטי באשר הוא.
ברקע גם זעם כללי של הערבים שתמכו בגלוי במנהיג המרכז שמאל שבפועל ניצח בבחירות מרץ 2020, ומצאו אותו מקים ממשלה עם ותחת נתניהו ולא איתם בכל מיני הסברים. גנץ חווה התנגדות פנימית להליכה עם המשותפת, אבל שידר חולשה ליהודים, נתפס כבוגד בערבים, וכנראה גמר את הסוס.
הדברים לא תמיד היו עגומים כל כך. כשהחל תהליך השלום בשנות ה-90, העניין הדמוגרפי לא היה הסיפור היחיד. אז ישראלים רבים עוד דיברו על צדק לפלסטינים ושלום בין העמים. לפני כ -20 שנה שני שליש מהישראלים היהודים תומכו במדינה פלסטינית ברוב הגדה המערבית ובעזה.
יש בזה היגיון. מנסור עבאס איסלאמיסט שתומך בתיאוקרטיה וטיפולי המרה להומואים. יש לו יותר מן המשותף עם הקנאים היהודים בפלג הדתי של הימין הישראלי מאשר עם הקומוניסטים והחילונים מהמשותפת ומהשמאל ההומניסטי
מה קרה? שלושה דברים.
- ראשית, האינתיפדה השנייה. ישנם נרטיבים מתחרים, אך בעיני מרבית הישראלים היהודים – ישראל הציעה לפלסטינים מדינה בכ-95% מהשטח שרצו ותוגמלה בארבע שנות אוטובוסים, בתי קפה וקניונים מתפוצצים. כשההצעה שופרה על ידי אהוד אולמרט בשנת 2008 ועדיין לא התקבלה, הדבר חיסל את "מחנה השלום" האידיאולוגי בישראל.
- פחות ברור מאליו זה שישראל ישראל היהודית הפכה לדתית יותר, בעיקר בגלל ילודה אבל גם מסיבות אחרות. זה אולי יפתיע את מי שמשווה אדיקות עם הגינות, אך בישראל אין שום קשר בין דתיות לשאיפה לצדק.
- הסיבה השלישית היא או הכי פחות ברורה או הברורה ביותר, בהתאם לנקודת המבט הרחבה: הדמוקרטיה הולכת פייפן. הנוער העולמי ציני לגביה; ההמונים שבויים בתאוריות קוספירציה; בחירות חופשיות מובילות לשגיאות דרך קבע וה"אליטות" מיואשות; כעת הרפובליקנים בארה"ב מנסים לבטל בחירות שהפסידו ללא כל בושה.
הגדה המערבית היא אזור אידאלי לשיגור רקטות על קו החוף הצפוף של ישראל; קברים קדושים מעבירים דתיים על דעתם; מתנחלים שיצטרכו לעזוב יקימו מהומה. למה צריך סיכונים ובלגנים? כי הכיבוש אינו דמוקרטי?
הגדה המערבית שווה הרבה. מה כבר שווה, בימינו, הדמוקרטיה הזו?
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם