אביר היושר מוצא עצמו דחוי, מצורע, בתוך עולם חרב

חופש הביטוי. אילוסטרציה (צילום: Nomadsoul1/iStock)
Nomadsoul1/iStock
חופש הביטוי. אילוסטרציה

דמיון רב מתקיים בין המוטרדות-מינית לבין חושפי-השחיתויות. אחד הקווים הבולטים הוא ההתמודדות לבד מול המערכת הממסדית החזקה.

לכן חשבנו בעמותת-עוגן, המגנה על חושפי-השחיתויות, שיהיה נכון לחבר בין החושפים, כנהוג בארגונים המגנים על מוטרדות. המטרה היתה להקל על הבדידות שהפכה באחת להיות מנת חלקם של החושפים, כמו של המוטרדות.

המחקרים מלמדים שאחוז משמעותי של חושפי-השחיתויות הם עובדים מצטיינים, שבאמת ובתמים טובת הארגון עומדת לעיניהם. על כך הם זוכים להערכה רבה, ונדמה כאילו שטיח-אדום פרוס תחת רגליהם לקידום במעלה הקריירה האישית שלהם.

אז התכנסנו בערב סתווי, בחדר-הישיבות של העמותה, לפגישה ראשונה של חיבור בין חושפים, שהגיעו מקצוות הארץ, עובדים מצטיינים, בעמדות שונות בארגונים השונים.

פתחנו את הפגישה במילים: יו"ר העמותה, עו"ד חי בר-אל, הגה את הרעיון לכנות אתכם "אבירי-היושר", משום שאנחנו יודעים שמעולם לא התכוונתם לחשוף שחיתות. אנחנו יודעים שהתכוונתם להיות עובדים טובים, אכפתיים, שתורמים לארגון את כישוריכם ואת היושרה שלכם.

היה לנו חשוב שידעו שאנחנו כאן מלאי הערכה לפועלם, בהבדל מהתדמית שיש לאבירים בציבוריות הישראלית (שטינקרים". זוכרים? זו התווית שהדביקו להם בעלי השררה שנתפסו בקלונם). עכשיו ביקשנו לעשות סבב בו כל אחד ואחת מהקרואים יספר את הסיפור האישי שלו.

הראשונה סיפרה: הגעתי למעמד של מזכירה בכירה בארגון. יום אחד נחשפים לעיני מסמכים המעידים על התנהלות בלתי תקינה. פניתי לממונים עלי. הופתעתי להיווכח שהם לא מרוצים מההערות שלי. למחרת הבחנתי שכל חברי לעבודה מתרחקים ממני. בחדר-האוכל לא ישבו לידי. מאוחר יותר קבלתי מכתב בו אני מתבקשת כבר למחרת להגיע לשימוע (לא ידעתי שכדאי להגיע לשימוע עם עו"ד, וגם אם הייתי יודעת לא הייתי מספיקה למצוא עו"ד כי הכל התרחש מהרגע להרגע).

פניה של המספרת היו חיוורות כסיד, עיניה מושפלות, דיבורה היה מבולבל.

השני בסבב סיפר: הסיפור שלי זהה לסיפור ששמענו. השלישי בסבב הוסיף: גם שלי. וכך גם הרביעי, החמישי ועד האחרון. החומה אותה מציב הארגון מול אבירי-היושר, זהה בכל הארגונים.

הלסת שלי נשמטה: איך יתכן שבכל הארגונים התגובה לחשיפת שחיתות היא אותה תגובה? הרי אלה ארגונים שונים לגמרי, שאין ביניהם שום חיבור.

אביר-היושר, העובד המצטיין, שמורגל לחוות הערכה רבה כלפיו בסביבת העבודה שלו, מוצא עצמו באחת דחוי, מצורע.עולמו נחרב, והוא נדרש עכשיו להתנהל בתוך עיי החורבה הזו, כשאיננו מיומן בהתנהלות בתוך עולם חרב.

הוא מבולבל. הוא לא יודע שזו רק התחלה של מסלול ייסורים שהוא עומד לעבור. במשך השנים הבאות, אם יצליח לשרוד את מסכת ההתעמרות שהארגון מכין לו, ישכח גם את התקופה הראשונה הזו.

להזכירכם: אבירי-היושר הם האנשים הנהדרים שלולא הם לא היינו יודעים על השחיתות המתרחשת. הם ה"מקורות" של העיתונאים, הם החלוצים בראש מחנה המאבק בשחיתות, והם הראשונים שמשלמים מחיר בלתי-נסבל, ומאוד לא צודק.

והם הרי פעלו למען הארגון ולמען כולנו. בפוסטים הבאים אספר עוד על דרך הייסורים של אבירי-היושר, בתקווה גדולה שהמיידעים שאביא יגרמו ליותר אנשים לעזור לעמותת-עוגן, ולאחרים, לחולל את השינוי הנדרש ביחס של החברה הישראלית לאבירים שלנו.

גלילה ונגרוב, מעצבת-אופנה, עצמאית למעלה מ-30 שנה. אחר-כך מנכ"לה כשנתיים את עמותת-עוגן.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 427 מילים ו-1 תגובות
סגירה