ג'ון לה קארה ב-2001 (צילום: Norbert Michalke/Alamy)
כשג'ון לה קארה שיתף את מחשבותיו העמוקות ביותר על יהודים וישראל

"אנשים טובים מכל אומה חייבים להציל את האמת"

ראיון נדיר

בראיון לפני 22 שנים, מחבר ספרי הריגול האגדי, שהלך לפני שבוע לעולמו בגיל 89, דיבר בפתיחות כפי שמעולם לא דיבר על ה"מצפון היהודי" שלו, ביקוריו בישראל ועוד ● "אף אומה על פני כדור הארץ", לה קארה אמר אז בלהט, "לא הייתה ראויה יותר לשלום - וחטפה יותר גינויים על מאבקה לשלום" ● והוא לא סלח למו"ל שלו על שמנע ממנו להגיב לעיתונים שקבעו כי הוא אנטישמי

ריאיון זה עם ג'ון לה קארה, אשר נערך באנגלית על ידי דאגלס דיוויס עבור ה-Jewish World Review, התפרסם לראשונה ב-1 בינואר 1998 תחת הכותרת "לא ממש קונבנציונלי". הוא מתפרסם כאן באדיבות המחבר.

* * *

מבנה הגוף גבוה ואצילי, מעליו רעמה של שיער לבן ומבריק. הפנים רעננים ופתוחים, אך חצובים כמו חופי דרום-מזרח אנגליה, שם הוא מתגורר. במבט מקרוב, העור ורוד ורך באופן בלתי צפוי. הטון מובנה בקפידה, המילים מכוילות בעדינות, המשפטים מסותתים באלגנטיות.

ג'ון לה קארה ב-2008 (צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth)
ג'ון לה קארה ב-2008 (צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth)

זהו הדיוקן של הג'נטלמן האנגלי האופייני. או שלא? כמו ג'ורג' סמיילי, מומחה הריגול רב-הפנים והאפלולי שמהווה חלק מרכזי ברבים מהספרים שלו, סופר מותחני הריגול ג'ון לה קארה הוא לא מה שהוא נראה. מה שהוא בכלל לא, הוא מתעקש, זה אותו ג'נטלמן אופייני.

"אני לא האנגלי הקונבנציונלי כפי שאני נראה", הוא אומר. "כמו רבים מאיתנו, אני ערבוב. קוקטייל".

יש דמיון מופלא ועל-טבעי בין לה קארה וסמיילי. שניהם חולקים תשוקה לספרות גרמנית, שניהם היו לוחמים פעילים במלחמה הקרה בשירות החשאי של בריטניה, שניהם חיים במעמקי מחוז קורנוול, שניהם רבי-פנים באופן קיצוני.

שלא ממש במפתיע, אולי, הרמז שמגלה הכי הרבה על הזהות הלא ממש ודאית של לה קארה נמצא בדברים שלו על הזהות של הדמות הבדיונית הידועה שלו: "זה עניין של צירוף מקרים בלבד" אומר לה קארה, "שסמיילי עצמו אינו יהודי", ואז: "אולי הוא כן".

מהר מתברר כי יהודים הם גורם משיכה, אולי אפילו אובססיה, עבור לה קארה. אכן, דמויות יהודיות הן חוט הנשזר באופן מתמיד בעבודותיו. בעמוד הראשון של הספר הראשון שלו – הכולל זוג יהודי במשרד החוץ הבריטי – לה קארה מתאר באופן חושפני כי "סמיילי צורף לרכבת-החברה-הטובה בקרון-המטענים, בלי מדבקות-זיהוי על מלתחתו".

בעמוד הראשון של הספר הראשון שלו – הכולל זוג יהודי במשרד החוץ הבריטי – לה קארה מתאר באופן חושפני כי "סמיילי צורף לרכבת-החברה-הטובה בקרון-המטענים, בלי מדבקות-זיהוי על מלתחתו"

הכמיהה להיות שייך

לא ריגול ולא עמימות נמצאים בראש מעייניו בזמן הריאיון. כאן, בסביבה היוקרתית של מלון סבוי בלונדון, ג'ון לה קארה רוצה לדבר על הכאב של האאוטסיידר, והכמיהה להיות שייך, על סמיילי ויהודים ואנטישמיות.

וכמובן, על ישראל.

"אולי הבנתי מוקדם מדי איך הבריטים יכולים להתייחס אלייך אם אתה לא ממש אחד משלהם", הוא אומר. "אולי הלקח הזה המשיך כשגיליתי איך האנגלים מענישים את האמנים שלהם".

"או אולי", הוא אומר, "אני לא שונה מאף אמן אחר בכל מקום בעולם שמרגיש את עצמו בתור אאוטסיידר במדינה שלו וסבור שיש מדינה אחרת במקום כלשהו בה הוא יהיה שמח יותר ובטוח יותר".

"אולי אני לא שונה מאף אמן אחר בכל מקום בעולם שמרגיש את עצמו בתור אאוטסיידר במדינה שלו וסבור שיש מדינה אחרת במקום כלשהו בה הוא יהיה שמח יותר ובטוח יותר"

לה קארה – אשר נולד בשם דייויד ג'ון מור קורנוול ב-1931 – מדלג בקלילות על ילדות שבוודאי הייתה מבלבלת, אם לא כואבת עד מאוד. אמו, לדבריו, נעלמה – "בחוכמה, ללא ספק" – כשהיה צעיר מאוד. הילד נותר כשהוא נתון לרחמיו של אב שבחר לחיות בשולי החברה וזכה בתמורה למספר תקופות מאסר.

ג'ון לה קארה ב-1965 (צילום: AP Photo)
ג'ון לה קארה ב-1965 (צילום: AP Photo)

בעקבות כל זאת, לה קארה העביר את שנותיו המוקדמות "סגור בבטחה בפנימייה עגמומית כזו או אחרת, לומד איך להפוך לג'נטלמן מזויף".

"כשהייתי בגיל עם מחשבות רומנטיות", הוא נזכר, "חלמתי להשתייך לשבט נוודים רב-לשוני ופצוע של פליטים גיבורים בשם 'יהודים', עליהם לא ידעתי דבר מלבד זה שבבית הספר הם נתנו לי את הנקניקיות שלהם וקיבלו פטור מהכנסייה.

"הייתי רוצה לספר לך שכאשר הציקו לילדים יהודים זינקתי באצילות להגנתם וזכיתי לאף מדמם בתמורה לטרחה שלי. אבל אני לא יכול. מתוך היכרות עם עצמי, אני בטוח שלכל היותר התחמקתי משם והתחבאתי. היה לי רצון עז מדי להשתייך".

"כשהייתי בגיל עם מחשבות רומנטיות, חלמתי להשתייך לשבט נוודים רב-לשוני ופצוע של פליטים גיבורים בשם 'יהודים', עליהם לא ידעתי דבר מלבד זה שבבית הספר הם נתנו לי את הנקניקיות שלהם וקיבלו פטור מהכנסייה"

אבל במהלך ימי בית הספר, אותם בילה עם אביו במעברים תכופים, הוא נפגש עם יהודים מסוגים שונים – "מרכז-אירופאים עם מוח חריף ומבטא עשיר שאהבתי לחקות".

"אבי שיחק איתם פוקר, שדד אותם ואני מקווה, במלוא הרצינות, נשדד על ידם בחזרה", הוא משחזר. "ואני, שהייתי יותר צופה משחקן בסצנות האלו, העתקתי את החולצות והמבטאים שלהם".

"ומעת לעת, הם פתחו באופן מעוות את הדלת האפלה להיסטוריה שלהם – החיים שלהם היו שזורים בהומור שחור שהפך אותם לקלים יותר לעיכול מצד מי שלא היה לו ניסיון של כאב בסדר גודל שכזה".

ג'ון לה קארה בהשקת ספרו "בוגד משלנו" בלונדון, ב-16 בספטמבר 2010 (צילום: AP Photo/Alastair Grant)
ג'ון לה קארה בהשקת ספרו "בוגד משלנו" בלונדון, ב-16 בספטמבר 2010 (צילום: AP Photo/Alastair Grant)

תזכורות של טרגדיה אנושית

בגיל 16, לה קארה הצליח לברוח מהעולם התחתון הביזארי של אביו ומהפנימיות העגמומיות, והפך למה שהוא מתאר "פליט" – שוב, אאוטסיידר – באוניברסיטת ברן בשווייץ ואז אוקספורד, מהן יצא עם תואר בספרות גרמנית.

אולם ביקור ב"מחנות הכעורים" של בלזן ודכאו, זמן קצר לאחר המלחמה, השפיע באופן צורב על הצעיר המושפע בקלות והסופר-לעתיד, והתברר בתור חוויה משנת חיים: "עד היום", הוא אומר, "אין מוזיאון ואין סרט, לא משנה עד כמה הם טובים, אפילו לא ספר, שיכולים להשתוות להשפעה המתמשכת של המקומות האלו עליי".

ביקור ב"מחנות הכעורים" של בלזן ודכאו השפיע עליו באופן צורב. "עד היום, אין מוזיאון ואין סרט, לא משנה עד כמה הם טובים, אפילו לא ספר, שיכולים להשתוות להשפעה המתמשכת של המקומות האלו עליי"

שנה אחת לאחר מכן, הוא חזר – אבל הפעם בתור צעיר מגויס, איש מודיעין, לסייר ב"כלובי הפליטים" ולתשאל את אלו שנשטפו ממזרח ומרכז אירופה.

ג'ון לה קארה ב-1982 (צילום: AP Photo/Str)
ג'ון לה קארה ב-1982 (צילום: AP Photo/Str)

"כל יום הביא את הסיפורים שלו על טרגדיה אנושית", הוא אומר. "כל יום הביא את התזכורות שלו על כך שכל אי-נוחות קטנה ממנה סבלתי בחיי, הייתה בדיחה בהשוואה לדבר האמיתי.

"וכל יום הביא את היהודים שלו. משפחות שבורות עם מזוודות שבורות. יש לי עניין עם האנשים האלו, חשבתי. יש משהו בין המבט שלי לשלהם".

גם לאחר ששוחרר, לה קארה עדיין לא היה בשל לכתוב. במשך שנתיים הוא לימד באיטון, בית הספר של מיטב ילדי בריטניה, ואז בפעם השלישית בחייו הצעירים חזר לגרמניה – הפעם בשירות משרד החוץ הבריטי – לתקופה של חמש שנים בבון ובהאמבורג. באמצע תקופה זו, ב-1961, ספרו הראשון של לה קארה, "חיוג אל השאול", יצא לאור והקריירה הפנומנלית שלו יצאה לדרך.

מסע של הארה עצמית

עקשנותם של יהודים להיות נוכחים בעבודה שלו משכה אותו לעבר ישראל, אבל רק בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת לה קארה אזר אומץ להתמודד עם הנושא ש"היה בשדה הראייה שלי במשך זמן רב, גם אם הפחיד אותי תמיד: הסכסוך הערבי-יהודי". התוצאה הייתה "המתופפת הקטנה".

"לא ידעתי כלום על המזרח התיכון, אבל תמיד ראיתי את הספרים שלי בתור הזדמנויות להשכיל", הוא אומר. "לקחתי את הבורות שלי והטמעתי אותה בדמות הראשית שלי – שחקנית אנגליה שמאלנית – והפכתי את הנאיביות שלה ליתרון.

"התחלתי במסע של הארה עצמית, חייתי את הדמות שיצרתי, נטיתי עם כל משב רוח – כעת לכיוון ישראל, כעת הרחק ממנה – בשורה של ביקורים סכיזופרניים ברבת עמון, דמשק, ביירות, דרום לבנון ומאוחר יותר בטוניסיה. ואז בחזרה לישראל, בחציית גשר אלנבי או דרך קפריסין".

עטיפת הספר "המתופפת הקטנה" מ-1983 (צילום: ויקיפדיה)
עטיפת הספר "המתופפת הקטנה" מ-1983 (צילום: ויקיפדיה)

ישראל, הוא אומר, "היממה אותי. הגעתי עם ציפייה שכל סנטימליסט אירופאי מצפה לה – יצירה מחודשת של הרובעים הטובים יותר של האמפסטד [בלונדון]. או דנציג הישנה, או וינה או ברלין. הצלילים של מנדלסון מהחלון הפתוח בערב קיץ. ילדים שמחים בכובעי ימאים מדלגים לבית הספר עם נרתיקי כינור בידיהם…"

במקום זאת, הוא מצא "את הקרנבל הכי יוצא דופן של גיוון אנושי שאי פעם נתקלתי בו, אומה בתהליך של הרכבה מחדש של עצמה מרסיסי העבר, פה אוריינטלית, שם מערבית, כאן חילונית, שם דתית, אבל תמיד בוחנת בחרדה את המוסר שלה, מבקרת את עצמה באכזריות מאואיסטית, אומה המתבקעת מוויכוחים, מגלה מחדש את העבר שלה בזמן שהיא נלחמת על העתיד שלה".

"אף אומה על פני כדור הארץ", הוא אומר בלהט, "לא הייתה ראויה יותר לשלום – וחטפה יותר גינויים על מאבקה לשלום".

במשרדים ובבתים של המארחים הישראלים, לה קארה העלה רעיונות וחקר – מבלי, הוא מציין, שאי-פעם נאלץ לשכנע מי מהם שהוא מתכוון לטוב. "וכשאמרתי למארחים שלי שאני עומד לחצות את הקווים וללכת לתשאל את הפלסטינים, הם אמרו 'רעיון טוב' ואיחלו לי בהצלחה. ולדעתי הם התכוונו לזה".

בביירות, הוא אמר ליאסר ערפאת שהגיע על מנת "להרגיש את פעימות הלב הפלסטיני", ובתגובה ערפאת "לקח את ידי הימנית והניח אותה על החלק השמאלי של החזה שלו, על חולצת החאקי… 'הנה הוא! הנה הוא!'".

כך, אחרי המסע ללב הסכסוך הערבי-ישראלי, באיזה צד של הגדר הוא נחת? "איפה שהתחלתי – רק ביתר שאת. כלומר, עמדתי – ואני עומד – בלב שלם מאחורי מדינת הלאום של ישראל בתור המולדת והמקום המוגן עבור יהודים מכל העולם. ובלב שלם מאחורי תהליך שלום בתור ערבות לא רק להישרדות של ישראל, אלא גם להישרדות של הפלסטינים".

הוא מתנצל על ההצהרה הנדושה, אבל כעת הוא ננעל בנחישות על הטרף שלו: "אני חושש שהאמת היא, בדיוק כמו בפוליטיקה, שהמרכז הקיצוני הוא מקום מסוכן למדי להיות בו. זה המקום בו אתה מושך אש מקיצוניים משני הצדדים".

"אני חושש שהאמת היא, בדיוק כמו בפוליטיקה, שהמרכז הקיצוני הוא מקום מסוכן למדי להיות בו. זה המקום בו אתה מושך אש מקיצוניים משני הצדדים"

זהו גילוי שהתחזק כאשר "המתופפת הקטנה" יצא לאור "והפיץ את התזה הכופרת הטוענת כי ישנם היבטים צודקים ושגויים בשני הצדדים של הסכסוך הערבי-ישראלי".

"חידת המצפון היהודי שלי"

ג'ון לה קארה הגיע למלון סבוי בנסיבות בהן ג'ורג' סמיילי עצמו היה מרגיש בנוח: הזמנה לכנס יוצא-דופן של תומכי ישראל, בעיקר עשירים, בעיקר לא-יהודים, בעיקר אריסטוקרטים: כמות מכובדת של אבירים ועמיתיהם; קומץ בני מלוכה משניים. האאוטסיידרים של המעגל הפנימי איתם לה קארה מרגיש כנראה הכי בנוח.

ג'ון לה קארה מקבל תואר דוקטור של כבוד מאוניברסטית אוקספורד ב-2012 (צילום: AP Photo/Lefteris Pitarakis)
ג'ון לה קארה מקבל תואר דוקטור של כבוד מאוניברסטית אוקספורד ב-2012 (צילום: AP Photo/Lefteris Pitarakis)

ההזמנה שלהם לארוחת ערב, הוא אומר, הגיעה בנקודה בה "הסתקרנתי מאוד לבחון את חידת המצפון היהודי שלי, להטיל בו ספק באופן מחמיר – בכנות שלו, במקורות שלו, באותנטיות שלו – ולהבין איך התפתח והשתנה כאשר חזר והופיע ספר אחרי ספר במהלך שנות הקריירה שלי".

"הסתקרנתי מאוד לבחון את חידת המצפון היהודי שלי, להטיל בו ספק באופן מחמיר – בכנות שלו, במקורות שלו, באותנטיות שלו – ולהבין איך התפתח והשתנה כאשר חזר והופיע ספר אחרי ספר במהלך הקריירה שלי"

ג'ון לה קארה משתמש בשפה של קתרזיס. מה שהכי מפריע לו מעל לכל – פוצע אותו – הן ההאשמות האפלות של אנטישמיות מארצות הברית שהיו תלויות נגדו ונגד העבודות שלו שנבחנו מקרוב ונותחו למרכיבים הקטנים ביותר.

"בתפישה שלי את הזהות היהודית – בדיאלוג המתמשך שלי איתה, באופן פרטי ובספריי – הייתי מודע משלב מוקדם לקרבה רוחנית המאמצת את מה שיצירתי בי, וסולחת למה שמתועב, וחולקת איתי את הגאווה והבדידות והכעס הנולדים מניכור.

"מאז שאני זוכר את עצמי, האוזניים שלי רגישות להדהוד הדעות הקדומות הבריטיות חסרות האחריות. ואני בהחלט גאה בעצמי על כך שיש לי אוזן טובה לזיהוי הניואנסים של האמנות הדוחה אך הגוססת באיטיות, של האנטישמיות הבריטית במעמד הביניים העירוני המשכיל, הפעיל והפטפטן.

ג'ון לה קארה ב-2008 (צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth)
ג'ון לה קארה ב-2008 (צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth)

"הייתי כה להוט לשחזר זאת בספרים שלי עד שלעתים אלו שלא מצליחים להפריד, התבלבלו בין הזמר לשיר. אנחנו ימים מתוחים. הם מתוחים מהיום בו התחלתי לכתוב לפני כ-40 שנה".

הוא נזכר בתגובה לספר השלישי שלו, "המרגל שחזר מהכפור", "שהמשיך את ההיטמעות שלי בגורל של היהודים בגולה". בספר זה, ספרן יהודי בריטי מארקסיסט מתפתה להשתתף במזימה בריטית מרושעת ומשלם על כך בחייו. קצין מודיעין מזרח-גרמני יהודי מעורב גם הוא בקנוניה.

עבור לה קארה, שתי הדמויות היו כאלו שניתן להזדהות איתן, אך ארגונים יהודים באמריקה דרשו באופן מיידי לדעת האם הוא השווה יהודים לקומוניסטים. הוא הגיב שהוא לא השווה יהודים לשום דבר, אם כי הוא מוכן להגיד היום ש"במלחמה הסוערת בין הרעיונות באותה תקופה, ליהודים היו סיבות טובות יותר מרוב הגורמים האחרים להימשך לחזון השאפתני של שוויון כלל אנושי.

"זו הייתה הפעם הראשונה בה הסימפטיה שלי ליהודים הוטלה בספק, והייתי בהלם".

"במלחמה הסוערת בין הרעיונות באותה תקופה, ליהודים היו סיבות טובות יותר מרוב הגורמים האחרים להימשך לחזון השאפתני של שוויון כלל אנושי"

במחשבה לאחור, הוא אומר, "התפישה שלי את היהדות בשלב זה הייתה מעורפלת ואנגלו-צנטרית. הארכיטיפ היהודי שלי היה נער המלקות שסופג את העונש על הכאוס האירופאי שלנו".

עטיפת ספרו של ג'ון לה קארה, "החייט מפנמה"
עטיפת ספרו של ג'ון לה קארה, "החייט מפנמה"

כעת, באמריקה, הטענות לאנטישמיות חודשו סביב הספר האחרון שלו (נכון ל-1998), "החייט מפנמה", שהוביל את המבקר של הניו יורק טיימס לטעון כי "באופן מודע או לא מודע, הקשבתי לקולות הפנימיים של האנטישמיות האנגלית שלי כשכתבתי את הספר שלי", מספר לה קארה.

בזמן שישב במשרד של המוציא לאור שלו בארה"ב – "בית הוצאה לאור ישן בבעלות יהודית, מורשת של יציאת מצרים אינטלקטואלית מאירופה בשנות השלושים" – הוא הבין שאלו לא היו "האשמות חריגות של אנטישמיות אלא המשקל הכולל והדכאני של תקינות פוליטית".

זה היה, לדבריו, "סוג של תנועה הדומה למקארתי בכיוון ההפוך, אשר בשם הסובלנות מוקיעה כל התייחסות למגדר, אתניות, צבע עור, העדפה מינית, מוצא חברתי ואפילו גיל. לא היו לה מנהיגים, ככל שאני יודע, רק חסידים מבועתים".

הוא רצה לומר לניו יורק טיימס שבתור העיתון הטוב ביותר באמריקה, הבחירה להשחיר את שמו בהאשמות אנטישמיות באופן כל כך שרירותי היוותה חוסר אחריות עיתונאית, "אבל לא הספקתי לעשות דבר לפני שכל שוחרי טובתי נזעקו".

הם הזהירו אותו שהקריירה שלו בארצות הברית תיהרס, שהוא רומז לכך שהניו יורק טיימס מלא ביהודים ("אם זה נכון, אין מאושר ממני") וכי הוא הניח שהניו יורק טיימס נשלט על ידי יהודים ("זה גם לא בדיוק מגזין הבית של הפלסטינים, נכון?") כך שלה קארה השתכנע לשמור את דעותיו לעצמו ו"אני מתחרט מאוד שהקשבתי להם".

ג'ון לה קארה (צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth)
ג'ון לה קארה (צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth)

"אומות הגונות הן משפחה"

אבל כעת הוא מתקרב לנקודה שהוא נבנה לקראתה, הצהרת האמונה שלו: "הייתי צריך להגיד, לעזאזל עם שיח תקין ולעזאזל עם משטרת המחשבות. הייתי צריך להגיד שאני יודע איפה הלב שלי נמצא, אתם לא יודעים. הייתי צריך להגיד את מה שהרגשתי והאמנתי בו – ולספוג את הביקורת. זו הייתה תקופה בה סופרים נהגו להגיד אחד לשני שזו הדרך הנכונה להתנהל.

"אשמח להגיע ליום בו יהיה אפשר למתוח ביקורת על מדינת ישראל מבלי להיות מואשם באנטישמיות. ההאשמות מעליבות לא רק את מי שמואשם בפגיעה, אלא גם את המדינה שהוא שואף להגן עליה.

"כל המדינות, בנקודה כזו או אחרת, עושות דברים טיפשיים, דברים שגויים, דברים מרושעים. אומות הגונות הן משפחה. אנשים טובים בכל אומה חייבים לעצמם להציל את האמת מהמניפולטורים שלה אשר הופכים למיומנים יותר ויותר.

"כל המדינות, בנקודה כזו או אחרת, עושות דברים טיפשיים. אומות הגונות הן משפחה. אנשים טובים בכל אומה חייבים לעצמם להציל את האמת מהמניפולטורים שלה אשר הופכים למיומנים יותר ויותר"

"יש לי זכות לבקר את החברים שלי בישראל, אפילו שזה פוגע. להם יש זכות לבקר את המדינה שלי. אני לא חושב שמטרה גדולה כלשהי, או אומה גדולה כלשהי, השתפרה בעקבות דיכוי המבקרים שלה.

"ואם קומץ רשעים מנצלים לרעה את החופש שלהם – ובכן, אלו תמיד היו המחיר שצריך לשלם עבור החופש הגדול יותר שניתן לכולנו".

ובגלל כל זה, הוא אומר, הוא דווקא היה מרוצה מהתובנה עד כמה נפגע מההאשמות נגדו על אנטישמיות, ועד כמה הוא מתעב את המגבלות שהונחו עליו על ידי המו"ל שלו, על אף כוונותיו הטובות, כשרצה להגיב: "קחו אותי בחזרה לישראל, חשבתי, המקום שבו אני יכול לומר את דעתי ללא חשש".

ג'ון לה קארה ב-2008 (צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth)
ג'ון לה קארה ב-2008 (צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth)
עוד 2,235 מילים
כל הזמן // שבת, 6 במרץ 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הנשיא א-סיסי אף קבע שריבוי האוכלוסין הוא איום אסטרטגי על מצרים ● בחזבאללה מתנגדים בחריפות ליוזמה לערב גורמים זרים בניסיון לפתור את המשבר הכלכלי והפוליטי בלבנון ● על רקע הדוח האמריקאי, שקושר בין יורש העצר בן סלמאן לרצח חאשוקג'י, משחררת סעודיה פעילי זכויות אדם מהכלא ● שגריר איחוד האמירויות בישראל נכנס לתפקידו ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזה"ת

עוד 1,184 מילים

להעיף את נתניהו - תנאי הכרחי ולא מספיק. הצביעו מרצ

כמו שאמריקאים יכולים לנתח באובססיביות סטטיסטיקות של קבוצות בייסבול, כמו שבטבריה נהנים לדבר על מפלס הכנרת, או כמו שבועז ביסמוט יכול להאריך עוד ועוד ועוד ועוד בניתוח סגולותיו של בנימין נתניהו, כך קשה לחשוב על תחביב אינטנסיבי יותר בקרב פרשני שמאלנות מאשר ניתוח מצבה של מרצ.

אורי טלשיר כתב לאחרונה בהארץ:

"אף אחד לא מדבר על שלום, אף אחד לא מדבר על מרצ. מה לעשות, לפעמים אין צדק".

כמו שאמריקאים אובססיבים לניתוח קבוצות בייסבול, בטבריה נהנים לדבר על מפלס הכנרת וביסמוט מאריך בניתוח סגולות נתניהו, כך קשה לחשוב על תחביב אינטנסיבי יותר בקרב פרשני שמאלנות מניתוח מצבה של מרצ

כמו רבים שחושבים מרצ, טלשיר צופה מהצד ומעריך שהצדק אינו עומד להופיע. בעצמו הוא צופה מהצד ומגלה שהוא לא שוקל להצביע מרצ. אם היה צדק, כולם היו מדברים על השלום ועל מרצ. אבל זה קצת נמאס לו, אז אין צדק.

אז אני אדבר על שלום ועל מרצ. אבל רגע קודם, על סוף ימי נתניהו.

חד-משמעית: אין דבר דחוף יותר לישראל מקץ שלטונו של נתניהו. שלושה סבבי בחירות שבחלוקה הפוליטית למחנות "רק" ו"רק לא" ביבי יש שני גושים דומים בגודלם עם תזוזות קלות וכמעט מקריות מסיבוב לסיבוב. בבחירות הקרובות יש סיכוי מצוין לניצחון הטובים במאבק הזה. כן, לפעמים יש צדק. כדי שזה יקרה צריכים להתקיים שני תנאים.

  1. הראשון: נטישה של קבוצה לא גדולה של אנשי ימין את נתניהו. ייתכן שבעניין זה גדעון סער מציע תקווה חדשה.
  2. השני: שלא יקומו לנתניהו מושיעים חדשים כפי שקמו בכנסות הקודמות מספסלי העבודה, יש עתיד, כחול לבן ואפילו הרשימה המשותפת.

המצב ישתפר. האלטרנטיבה לנתניהו (בניכוי ליברמן) תהיה פחות מושחתת ותבוז פחות לעקרונות יסוד של דמוקרטיה. בכך פחות או יותר נגמרות החדשות הטובות.

ישראל תמשיך להיות מדינה שהחיים בה כרוכים במועקה מתמדת. השמיים ימשיכו להיות מכוסים בגזענות, חיי המשפחה שלנו ימשיכו להיות מוקרבים על מזבח חקיקה דתית, הכלכלה שלנו תמשיך להתבסס על משק שהמונים בו מועסקים בשכר רעב. מעל הכל, עתיד המדינה עדיין יהיה קורבן של לאומנות משיחית והתעללות יום-יומית מתמשכת במיליוני פלסטינים עדיין תהיה באחריות כולנו.

האלטרנטיבה לנתניהו (בניכוי ליברמן) תהיה פחות מושחתת ותבוז פחות לעקרונות יסוד של דמוקרטיה. בכך פחות או יותר נגמרות החדשות הטובות. ישראל תמשיך להיות מדינה שהחיים בה כרוכים במועקה מתמדת

אני מסרב לקבל שמה שיש לישראל להציע לשלושת ילדיי נמצא במרחב שבין המלל הריק של יאיר לפיד לפשיזם הממאיר של סמוטריץ' ובן-גביר עם כל הגנץ והסער והבנט שביניהם.

מה שאני מחפש עבורם ועבור כולנו לא נמצא אצל אחת שנאבקת בכפייה דתית או אחד שנאבק באפלייה מגדרית ולא באחד שזוכר שצריך להגן עלינו מפני הכיבוש (אפילו אם היה כזה פרט למרצ). מה שאני מחפש נמצא רק במפלגה שיודעת מה המשמעות של צדק – חברתי, סביבתי, מגדרי, יו ניים איט.

זה נמצא רק במפלגה שיודעת איך צריכים להיראות החיים שלנו. שיש בהם שוויון שמאפשר להסתכל בלי חשש בעיניים של הזולת ויש בהם חירויות לפרט שמאפשרות לחיות את החיים שבחרנו לנו ושאנחנו ראויים להם.

למפלגת העבודה יש הפעם רשימה ראויה ומנהיגה ראויה, אבל גם עמיר פרץ נדמה היה כמנהיג שמאלני ראוי. ועידת המפלגה איתה נכנס לממשלת נתניהו נותרה אותה ועידה שעשויה להעיף את מיכאלי רגע אחרי הבחירתו תמורת נזיד תיקים (תשאלו את עמרם מצנע, אברום בורג, כמה פעמים היינו בסרט הזה).

ביש עתיד יש אנשים ראויים. גם ברשימה המשותפת. בכלל קשה להתמודד עם כל הטוב שמורעף עלינו מכל עבר. חריפות ומגניבים, שנונות ויפים. אולי יותר ממרצ, אולי לא. צו האופנה לא עם מרצ. היא רק אומרת את הדברים הנכונים ורק יש בה אנשים מצוינים והיא רק נלחמת בעקשנות על המדינה שאני וילדיי נוכל גם ליהנות לחיות בה וגם להתגאות בה.

היא עושה את זה מול הרוח האנטי-דמוקרטית של הימין והיעדר הרוח של ציבור שפרש מהמאבק לישראל כמו שישראל יכולה להיות, לטובת איסוף פירורים שזורקים לעברו מיני סלבריק'ה פוליטיים. כמה גדול הציבור שיהיה חלק מהמאבק נגד נתניהו אבל גם חלק מהמאבק נגד הימין, החרדים כל הבלונים שבמרכז? אני לא יודע. אני אפעל שיהיה גדול ככל האפשר.

אני מסרב לקבל שמה שיש לישראל להציע לשלושת ילדיי נמצא במרחב שבין המלל הריק של יאיר לפיד לפשיזם הממאיר של סמוטריץ' ובן-גביר עם כל הגנץ והסער והבנט שביניהם

לפעמים אין צדק. אבל שה"לפעמים" הזה ייפול על המשמרת של מישהו אחר במדינה אחרת. במדינה שלי ובילדים שלי אני לא צופה מהצד. הצביעו מרצ.

רועי פלד הוא מרצה למשפט מינהלי בביה"ס למשפטים ע"ש חיים שטריקס במכללה למינהל, והשנה משמש כמרצה אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 656 מילים

זיהום הזפת הביא לאיסור לשחות, לצלול ולדוג בים ● אבל מי שנמצא בחוף מדי יום מאמין שדווקא אפשר לחזור לפעילות רגילה ופשוט לנקות את הזפת מהגוף, כמו פעם ● המשרד להגנת הסביבה אומר שהמים בסדר, אך משרד הבריאות קובע שהבדיקות אינן תקינות ● ועם אסדות הגז והמכליות שבדרך למפרץ אילת, זה עלול להיות רק הפרומו לאסון הבא

עוד 2,416 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

השרה ללוחמה בטרור

הגלובוס הירוק מגיע בהפתעה מהרי ירושלים ● הגלובוס השחור הולך לגילה גמליאל שחירטטה מעשיה על טרור איראני ● והטיפ: במקום להרתיח קומקום, תרתיחו כוס

עוד 667 מילים

למקרה שפיספסת

מדיום האתר על פי תורת היחסות ומצב היסוד של הוואקום הקוונטי

וינסנט ון-גוך צייר את ליל הכוכבים ביוני 1889, כשנתיים לאחר הניסוי המפורסם של מייקלסון-מורלי, שלכאורה הפריך את קיומו של מדיום האתר האקסיומטי, החומר שנחשב לממלא את כל המרחב. תנועות המכחול המיוחדות של וינסנט ון-גוך מתארות תנועה סיבובית של המרחב סביב הכוכבים הזוהרים.

הניסוי של מייקלסון-מורלי ב- 1887

הניסוי של מייקלסון-מורלי נחשב לאחד מהניסיונות החשובים של הפיזיקה המודרנית. הניסוי לא הצליח למצוא אפילו שינויים קלים במהירות האור ביחס למדיום האתר. עד הניסוי המתוחכם והיקר של מייקלסון-מורלי, היה מקובל על המדענים מאז אייזיק ניוטון קיומו של מדיום האתר, הנושא את גלי האור ומעביר מרחוק את כוח הכבידה, כאקסיומה כמעט מובנת מאליה.

מדיום האתר נתפס כנוזל בלתי דחיס, מעין מוצק, חסר מסה וצמיגות, שכוכבי הלכת נעים בתוכו ללא חיכוך. הניחו שכדור הארץ נע סביב השמש בתוך מדיום האתר, כאשר בחלק מהזמן הוא נע עם כיוון תנועת רוח האתר ובחלק מהזמן נגד כיוון רוח האתר. מייקלסון ומורלי הניחו, כי בעזרת מכשיר מדידה מדוייק ניתן יהיה למדוד את השינויים הקטנים במהירות האור במהלך השנה, כפי שהאיור למטה משמאל מדגים.

מדיום האתר נתפס כנוזל בלתי דחיס, מעין מוצק, חסר מסה וצמיגות, שכוכבי הלכת נעים בתוכו ללא חיכוך. הניחו שכדור הארץ נע סביב השמש בתוך מדיום האתר, כשבחלק מהזמן הוא נע עם כיוון תנועת רוח האתר ובחלק מהזמן נגדו

מייקלסון ומורלי השתמשו באינטרפרומטר מדוייק וקרן אור קוהרנטית שפוצלה לשתי אלומות, שעשו מסלולים ניצבים זה לזה והוחזרו על ידי מראות אל הגלאי. סטייה יחסית במהירות קרני האור היתה אמורה לייצר הזזת פאזה שהאינטרפרומטר המדוייק היה אמור לזהות. מייקלסון ומורלי חזרו על הניסוי בשעות שונות ביממה ובעונות שונות לאורך השנה ולא נצפתה הזזת פאזה. המסקנה הייתה שמהירות האור קבועה ושכדור הארץ לא נע בחלק מהזמן עם ובחלק אחר כנגד רוח האתר. לכן הסיקו מתוצאות הניסוי שמדיום האתר לא קיים, האקסיומה של קיום האתר הופרכה.

כדור הארץ נע בשדה הגרוויטציה של השמש עם רוח אתר (צילום: אילוסטרציה)
כדור הארץ נע בשדה הגרוויטציה של השמש עם רוח אתר (צילום: אילוסטרציה)

האם יש הסבר אחר?

האם אפשרי שמדיום האתר ינוע בשדה הגרוויטציה של השמש ביחד עם כדור הארץ כפי שמודגם באיור למעלה מצד ימין? במקרה זה רוח האתר הגרוויטציוני נעה ביחד עם כדור הארץ, תנועה יחסית ביניהם לא קיימת וגם כך לא אמור להתקבל שינוי פאזה באינטרפרומטר במהלך עונות השנה או שעות היום כפי שמייקלסון ומורלי קיבלו בניסוי. ניסוי שאולי לא הפריך את קיום האתר בעצם.

גם בהסתמך על כשלון הניסוי של מייקלסון-מורלי למצוא תנועה של כדור הארץ ביחס למדיום האתר, איינשטיין הניח בתורת היחסות שמהירות האור קבועה בכל מערכות הייחוס, ללא תלות במהירות של הגוף שפולט את האור. הוא פרסם זאת במאמר מה-30 ביוני 1905 על האלקטרודינמיקה של גופים בתנועה.

מדיום האתר על פי תורת היחסות של אינשטיין

אינשטיין התחיל את הרצאתו על האתר ותורת היחסות באוניברסיטת ליידן ב-5 במאי 1920, בשאלה מה מהות הרעיון שקיים בנוסף לחומר הרגיל שאנחנו מכירים גם חומר נוסף מסוג אחר, מדיום האתר. אינשטיין קישר את קיום מדיום האתר לנושא של הפעלת כח מרחוק ללא מגע מיידי ולתכונות של גלי האור.

אינשטיין התחיל את הרצאתו על האתר ותורת היחסות ב-1920, בשאלה מה מהות הרעיון, לפיו בנוסף לחומר הרגיל שאנחנו מכירים קיים גם חומר מסוג אחר, מדיום האתר. אינשטיין קישר את קיומו להפעלת כח מרחוק ללא מגע מיידי ולתכונות של גלי האור

אינשטיין ציין שניוטון העלה את הרעיון של הפעלת כח מרחוק על ידי מסות ללא מגע ישיר ומיידי, ושרעיון קיום מדיום האתר הממלא את המרחב נבע כאקסיומה מכך. כשהתגלה שהאור הוא תנודה שעוברת במרחב, באופן טבעי הניחו שמדיום האתר נושא גם את גלי האור. לאור יש תכונה של גל רוחבי, לא תנועה של גוף קדימה, ולכן הניחו שמדיום האתר איננו נוזל אלא הוא מעין מוצק לא דחיס המעביר תנודות רוחביות יחסיות קטנות שהם גלי האור.

אבל קיום מדיום אתר נייח הוא בעייתי מבחינת תיאוריית היחסות הפרטית כמערכת ייחוס אבסולוטית ולכן הסיקו מכשלון הניסוי של מייקלסון-מורלי שהאתר פשוט לא קיים. שגלי האור הם ישויות בפני עצמם שלא מתקיימות כהפרעה מתפשטת במדיום האתר. שגלי האור, כמו חלקיקי החומר, מתקדמים במרחב הריק.

אינשטיין טען בהרצאה שתיאוריית היחסות איננה שוללת את קיום מדיום האתר כל עוד לא מתיחסים לאתר כמורכב מחלקיקים בעלי מיקום ומהירות. אינשטיין אמר שלמרחב עצמו יש תכונות פיזיקליות ושהוא לא ריק. מדיום האתר הגרוויטציוני קיים אבל חסר "גוף" ומאופיין על ידי 10 המשוואות הדיפרנציאליות של אינשטיין שתלויות בחומר וגם במצב האתר בסביבה.

אינשטיין אמר שמדיום האתר הגרוויטציוני על פי תורת היחסות שונה ממודלים קודמים של האתר שהציעו מקסוול, לורנץ, הרץ ומאך, אך בסיכום דבריו אמר שמדיום האתר הגרוויטציוני חייב להיות קיים ושלא ניתן לחשוב על המרחב-זמן של תורת היחסות ללא האתר.

מצב היסוד של הוואקום הקוונטי וים האלקטרונים הבלתי נראים של דירק

ב-1920, כשאינשטיין דיבר על האתר ותורת היחסות, הוא לא התיחס לקיומם של חלקיקי האנטי-חומר, הפוזיטרונים, שהתגלו ב-1927 על ידי פול דירק, ועל ההבנה של דירק לגבי מצב היסוד של הוואקום הקוונטי המלא באין סוף אלקטרונים בלתי נראים.

דירק אומר שבאופן מפתיע, דוקא החלקיקים בעלי הספין, האלקטרונים, הם החלקיקים הפשוטים ביותר בטבע. כשגילה את האנטי-אלקטרונים בעלי האנרגיות השליליות, הפוזיטרונים לקח לדירק בערך עוד כשנה להבין ולהציע שאין-סוף אלקטרונים בלתי נראים לנו ממלאים את כל הרמות השליליות שמתקבלות מפתרון משוואת דירק. האלקטרונים הבלתי נראים של הוואקום ממלאים את כל רמות האנרגיה השליליות ממינוס אין-סוף ועד רמת היסוד הקוונטית, שמעליה נמצאים האלקטרונים החופשיים הרגילים שאותם אנחנו רואים.

הפתרון המאוד יצירתי ולא מובן מאליו של דירק קיבל את השם ים האלקטרונים של דירק, אבל נתפס כפרשנות לא כמציאות פיזיקלית מוחשית.

שבירת סימטריה

דירק דיבר בתחילת הראיון על שיקולי הסימטריה שהכניס אינשטיין. המודל הסטנדרטי מתאר את חלקיקי החומר והאנטי-חומר, ותורת היחסות מתארת את המרחב-זמן שהוא כנראה שם אחר למדיום האתר.

החיבור של שתי התורות הגדולות מתאר את ההתנהגות של החומר, האנטי-חומר והאתר. אז מה חסר? מה שחסר זה הוכחה של מנגנון יצירת החומר ביקום, שבירת הסימטריה בין החומר והאנטי-חומר.

החיבור של שתי התורות הגדולות מתאר את ההתנהגות של החומר, האנטי-חומר והאתר. אז מה חסר? הוכחה של מנגנון יצירת החומר ביקום, שבירת הסימטריה בין החומר והאנטי-חומר

על פי ההצעה של סחרוב מ-1967, שבירת הסימטריה התרחשה בזמן המפץ הגדול. על פי מודל קרינת הוקינג, הפרדה בין חלקיקים ואנטי-חלקיקים מתרחשת על האופק של חורים שחורים ואולי אף מועצמת במרכזים גלקטיים פעילים ובסילונים שהם אולי מנועי יצירת החומר של היקום.

ליל הכוכבים

ים האלקטרונים של דירק, הממלאים את אין-סוף הרמות השליליות של משוואת דירק יחד עם הפוזיטרונים, יוצרים ים של זוגות אלקטרון-פוזיטרון (פוזיטרוניום), הממלאים את המרחב ויכולים להשמיד זה את זה במפגש של חלקיקי חומר ואנטי-חומר או ליצור זוגות קשורים חזק במצב הפוזיטרוניום המשונה.

אוסף הזוגות יכול לקרוס למצב קוונטי רב-חלקיקי קוהרנטי שנקרא בוז-אינשטיין קונדנסט שבתוכו אין משמעות למיקום של כל פוזיטרוניום בנפרד.

זה מתאים להנחה של אינשטיין עבור מדיום האתר הגרוויטציוני חסר הגוף והחלקים שניתן לייחס להם מיקום ומהירות. זוגות הפוזיטרוניומים והקוואקוניומים יכולים להיות מדיום האתר האלקטרומגנטי והגרוויטציוני שאינשטיין תיאר בהרצאתו ב-1920 וגם ים החלקיקים האינסופי שתיאר דירק כמצב היסוד של הוואקום הקוונטי.

ים הזוגות יכול להיות מדיום האתר של המרחב "הריק" שאולי נע סביב גופים מסיביים, כמו שוינסנט ון גוך ב-1889 דמיין וצייר בליל הכוכבים, בלי להכיר את התיאוריות המדעיות הגדולות והקשות להבנה של המאה ה-20.

רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור. מתמקד בעיקר בהשפעת הערוץ המדיני החשאי של קיסינג'ר ואיסמעאיל על המלחמה ובהתנהלות של שר הבטחון משה דיין במלחמה. פרסום קודם - תעלומת המפגש החשאי השלישי של קיסינג'ר ואיסמעאיל בספטמבר 1973, מערכות, גיליון נובמבר 2018: http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/114325.pdf

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,071 מילים
עודכן לפני 10 שעות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

החוות שמצילות את הטרנסג'נדרים היהודים

הם מעולם לא מצאו מנוח, ולא היו שלמים עם זהותם המגדרית ● רק הרחק, במרחב החקלאי, בשדות של קליפורניה ואריזונה, הצליחו להתחבר לזהותם היהודית ולקרוא לעצמם טרנסג'נדרים ● אלכס קוחנסקי הבין סוף סוף שהוא יכול ללבוש שמלה בפומבי ● שי שנאל התחבר לצמיחה האישית המחודשת דווקא באמצעות הקומפוסט ● ובכנס רשת של החקלאים היהודים אחד מכל שלושה בחרו להשתמש בשפה מגדרית מכלילה

עוד 1,118 מילים

"עוזרו של דרעי שלף נוסעים מרשימת המיועדים למלוניות"

נדחתה עתירת הליכוד נגד הופעת פוליטיקאים ב'אופירה וברקו' ● הקבינט דחה את ההצבעה על אישור התו הירוק וביטול ועדת חריגים למוצ"ש ● מפגינים באום אל-פאחם התנפלו על ח"כ מנסור עבאס והדפו אותו בכוח ● סקר: כמחצית ממבקשי המקלט בתל אביב על סף רעב

עוד 34 עדכונים

הדרבי המבוים של חובשי הכיפה הסרוגה

בימים האחרונים התלקחה הזירה במפתיע בין בנט לסמוטריץ' ● בנט האשים את רשימת הציונות הדתית ב"יהדות מתנשאת, מתבדלת ויהירה" ● סמוטריץ' החזיר: "בנט הולך לממשלה עם השמאל" ● אבל אסור להתרגש יותר מדי: הכל מבוים ומתואם, במטרה לעורר את מצביעי המחנה ולוודא שיבחרו בין השניים ולא ילכו לליכוד ● וזה עובד: במשותף, יש לשניים כ-17 מנדטים ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 458 מילים ו-1 תגובות

במסע הרשמי הראשון שלו כשגריר ישראל בארה"ב, בחר ארדן לבקר באתרי מורשת של זכויות האזרח בדרום ארה"ב ולהיפגש עם מנהיגי הקהילות השחורות ● בשיחה עם זמן ישראל, ארדן השווה את המטעים למחנות הריכוז - אך אמר ש"אי אפשר להשוות" בין המאבקים של יוצאי אתיופיה והערבים בישראל לבין המאבקים למען צדק גזעי בארה"ב

עוד 873 מילים

הקורונה מעצימה אי-שוויון מגדרי וחברתי ומשנה את כללי המשחק

בשבוע הבא נציין שנה מאז פרוץ מגפת הקורונה בישראל ● בשבוע הבא חל גם יום האישה הבינלאומי ● יותר מאי פעם, השניים שזורים זה בזה

עוד 1,196 מילים

אף מדינה לא טעתה כמו ישראל

שנה אחרי פרוץ משבר הקורונה מתברר, שהמדינות אשר הצליחו להתמודד עם המגפה בצורה הטובה ביותר חייבו בבידוד את כל הבאים מחו"ל במשך כל השנה ● מדינות שהתירו כניסה ללא בידוד ספגו את ההתפרצויות הקשות ביותר ● שתי דמוקרטיות השאירו את אזרחיהן בחו"ל על חשבונם ● ורק אחת זגזגה שוב ושוב: ישראל

עוד 1,732 מילים

סקר: למתנגדי נתניהו אין גוש חוסם, רע"מ עוברת ומרצ בחוץ

מנדלבליט דחה בקשת גנץ להכריע בשאלת ממשלת מעבר ● פעיל יש עתיד הוכה בפעילות שטח במחלף גבעת שמואל ● נתניהו לפוקס: "אנחנו הראשונים בעולם לצאת מהקורונה" ● מכה לנתניהו: בוטל ביקורו של מנכ"ל פייזר בישראל ● אחמד טיבי מתנצל על האופן שבו דיבר על ח"כ להב-הרצנו ● מנדלבליט: כהונת השרים הזמניים מסתיימת, מנו שרים קבועים במקומם

עוד 41 עדכונים

החקירה תימשך שנים, ללא שיתוף פעולה מצד ישראל

החלטת התובעת של בית הדין הבינלאומי לפתוח בחקירה נגד ישראל בנוגע ל"מצב בפלסטין" הייתה צפויה לגמרי, ועדיין עשויות להיות לה משמעויות דרמטיות ● ישראל תיאבק בבית הדין במישור הדיפלומטי והמשפטי, ומי שיצטרכו לעבוד כתף אל כתף הם נתניהו ומנדלבליט ● אחרי הכל, בדיוק לשם מטרה זו הצהיר נתניהו כי הוא מינה את מנדלבליט לתפקיד היועמ"ש ● פרשנות

עוד 1,102 מילים

המדינה מסרבת להעניק סיוע למרות הקורונה

פרסום ראשון העמותה לגריאטריה עתרה לבג"ץ בשם מוסדות גריאטריים פרטיים, בטענה שהשקיעו משאבים עצומים בהגנה על מטופליהם שבסיכון אך לא קיבלו סיוע ממשלתי ● לפי העתירה, המדינה הבטיחה תמיכה למוסדות השייכים לעמותות, ובכך מפלה לרעה את המוסדות הפרטיים ● "המוסדות מתמודדים עם אתגרי ההגנה על חיי המאושפזים שמצבם מורכב ורגישים שבעתיים לסכנת הנגיף - ללא תמיכה כספית"

עוד 575 מילים

דעה אוקיי, אז לא אסון אקולוגי. אבל מה כן?‎

מי שעמד בראש אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה עורר סערה כשהכריז כי זיהום הזפת איננו אסון אקולוגי ● "אז נפגעו כמה צבים ועופות", כתב ● אדלר צודק שהשיח בכל הנוגע לנושאי סביבה נוטה להיות רדוד ומוקצן, אבל אסור לזלזל בגודל הארוע הנוכחי ● לכל הפחות, מדובר בפגיעה נרחבת וקשה במשאב טבע שאי אפשר לדמיין את החיים בישראל בלעדיו

עוד 878 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה