אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
2020. אילוסטרציה (צילום: iStock)

מכתב פרידה משנת 2020, שהייתה שנה פח

שלום לך, שנת 2020.

לא היה נעים להכיר והנה את סוף-סוף יוצאת לנו מהחיים. קחי את מחלות הרקע העלובות שלך ולכי לעזאזל. טרקי אחריך את הדלת, אל תחזרי לעולם וגם אל תתקשרי, כי לא נענה. אנחנו רוצים לשכוח אותך.

איזה שנה פח היית, שאלוהים ירחם על נשמתך המכוערת.

באמת האמנת שתצליחי לנצח את הזמן? לרגעים כמעט שכנעת אותנו שאם יש שנה שמסוגלת, זו את. היו ימים שהיינו איתך והרגשנו שהזמן עצר מלכת. איבד כל משמעות.

באכזריותך האין-סופית פירקת את החגים, טשטשת את ההבדלים בין ימי חול לסופי שבוע, פוררת ופיזרת את ימי הלימוד והעבודה. ואת מלאכת ריסוק הזמן עשית בכזאת שיטתיות מעצבנת, עד שקצת קשה להאמין שבסיכומו של דצמבר – גם את היית שנה ככל השנים. השלמת סיבוב אחד סביב השמש, זה הכול. רק עם המון דאווין של "קלטו איזה שנה מיוחדת אני". יאללה-יאללה, לכי.

iStock-1211989331-1

הימים במחיצתך התארכו ונזלו ונמרחו והפכו לשבועות ולחודשים של ריחוק חברתי, שעמום, חרדות, ריפרושים חסרי תוחלת ברשתות החברתיות, תקוות כמוסות שדשדשו בין הסלון לחדר השינה בנעלי בית והעבירו שעות מול ריבועי זום קטנטנים, בימים של עבודה מרחוק.

וכל הזמן געגועים לחיבוקים חמים, למפגשים משפחתיים, למסיבות, להופעות, לבתי קולנוע, לאולמות תיאטרון, לאצטדיונים הומים. כל הצעצועים האהובים שפעם, לפני שהגעת, נראו לנו מובנים מאליהם, החיים עצמם, עד שלא הקדשנו לנוכחותם או אפילו לעצם קיומם תשומת לב מיוחדת. הולכים לכדורגל, קופצים להופעה, יוצאים לסרט, סוגרים את הערב בפאב. מה הסיפור? ואז לקחת את כל אלה מאיתנו בהתקף טנטרום תוצרת סין, החזקת חזק-חזק וסירבת להחזיר.

למזלנו, עוד לא נולד הנגיף הבנזונה שיצליח לעצור את הזמן. גם לא COVID-19 האפס. אז הנה, 2020, גם זמנך עבר. שלום-שלום, ואל תבואי לנו בחלום. תכף תהפכי מהווה לעבר. מחדשות להיסטוריה. מבת זוג לאקסית מיתולוגית. רבים קוראים לך כבר עכשיו "השנה הארורה", כמו שקוראים לפעמים למחלת הסרטן. כי זה מה שאת – שנה מחלה. וגם אם עוד מוקדם לדעת איך נתבונן עליך ממרחק השנים, דבר אחד בטוח: לא תעוררי בנו נוסטלגיה.

בדיקת קורונה. אילוסטרציה (צילום: iStock)

כשהרשתות החברתיות במציאות המדומה של העתיד הבא עלינו לטובה יקפיצו לנו בעוד שנים תמונות מהימים שבילינו יחד, אם אפשר לקרוא לזה ככה – מסכות קורונה, כפפות גומי כחולות, מרכזי בדיקות, מטושים תקועים בנחיריים, רחובות ריקים בסגרים, מה-שמו סימן-טוב, עסקים קורסים – הם לא יעוררו בנו את הדגדוגים הנעימים במורד הגב שלפעמים מלווים פגישות מזדמנות עם מי שהיינו פעם מזמן.

אלה מאיתנו שלא קוראים להם מארק צוקרברג, סרגיי ברין, לארי פייג', ג'ף בזוס או המניאק ההוא ששיחק אותה עם "זום", יסחבו זיכרונות אישיים קשים ממך. לפעמים זיכרונות טראומטיים ממש.

ילדים יזכרו חודשים של בלבול. יש בית ספר? אין בית ספר? בזום? בקפסולה? אסור לצאת מהבית? מותר, אבל רק עד קצה הרחוב? ולמה אי אפשר לבקר את סבתא שנראית כל כך עצובה?

סבתא, למה יש לך עיניים כל כך קטנות? ולמה יש לך אוזניים כל כך קטנות? ולמה יש לך פה כל כך קטן?

למה? כי אני ב"זום", טמבל. זה למה. ואני לבד בחדר כבר חצי שנה.

סבא וסבתא בזום. אילוסטרציה (צילום: iStock)

ההורים ייזכרו בחרדות כלכליות, בתחושת אובדן שליטה, בקריסת האמון במקבלי ההחלטות, בהרגשה ש"הכל מטומטם".

ומי שאהוביהם גססו ומתו בתקופת הקורונה, יתאמצו לשכוח את ימיהם האחרונים, כשאי אפשר היה לתמוך בהם, להיפרד מהם, להקל עליהם מעט את השעות הקשות. ואז לוויה עצובה, בחוג משפחתי מצומצם ביותר, בלי חיבוקים מנחמים. זוועה.

שתי מילים מדכדכות יזכירו לנו אותך תמיד, 2020: ריחוק חברתי. אלה מילות השנה. גאה בעצמך?

אנחנו נפרדים ממך כמו שנפרדים מזוגיות מתעללת, אחרי שנה של מריבות, טריקות דלתות, צרחות, בכי ותסכול. נמאס לנו מהשרירותיות שלך, מהגז-לייטינג – יש סגר, אין סגר, מותר 500 מטר, בעצם רק מאה מטר, בתל אביב לא אבל בבני ברק כן, מותר לטוס לדובאי אבל אסור תיאטרון – שיגעת אותנו, 2020. את בטח גאה בעצמך.

כרגע אנחנו יכולים לראות רק את הפגמים שלך, את החולשות, את כל מה שהשניא אותך עלינו. אבל ממרחק השנים, כמו שקורה לא פעם בפרידות, יכול להיות שגם אם לא נתגעגע לרגעים הרבים שבהם אמללת אותנו, בכל זאת נצליח להעריך את הישגיך הגדולים. והיו כאלה.

חיסון לקורונה. אילוסטרציה (צילום: iStock)

הגדול שבהם הוא העובדה שהאנושות כולה התגייסה למבצע חסר תקדים בהיקפו למצוא חיסון לנגיף חדש. למדנו להכיר את הקורונה בתחילת השנה, ובסופה כבר הופצו בכל העולם חיסונים מאושרים למחלה. זה חתיכת הישג מדעי ולוגיסטי היסטורי, שבני הדורות הקודמים יכלו רק לחלום עליו ובני הדורות הבאים ילמדו עליו.

מה הם יראו בסרטים ובסדרות הדוקומנטריות שיעסקו בך?

בחירות מטורללות בארצות הברית, עם נשיא שמתכחש לקיומה של המגפה ומדרדר את ארצו לקטסטרופה בריאותית, ואז חוטף את המחלה, מחלים ממנה, מפסיד בבחירות אבל ממשיך להתבצר בטענה שהן זויפו.

קלוז אפ על האיפור נוזל על הלחיים של רודי ג'וליאני.
בוריס ג'ונסון חוטף קורונה ומחלים.
משחקי כדורגל וכדורסל מול יציעים ריקים.
שורות של ארונות מתים באיטליה.
קלוזאפ על ארון המתים של דייגו ארמנדו מראדונה.
רגל על הצוואר של ג'ורג' פלויד במיניאפוליס.
מהומות בכל רחבי ארצות הברית – חיי השחורים חשובים!
נמל ביירות עולה באש.
העסקים קורסים והבורסה טסה לשמים.
סגרים פה, סגרים שם, הופעות מוזרות בזום.

דונלד טראמפ (צילום: doddis / Alamy)

את מה נזכור יותר – את טירופו של הנשיא טראמפ, או את העובדה שאמריקה הצליחה להתעשת ולהקיא אותו מתוכה? ואולי את זה שבדרך היא גם בחרה בפעם הראשונה סגנית נשיא, ועוד אחת שהיא גם אפרו-אמריקאית וגם אסייתית-אמריקאית? הרי ברור שאם קמלה האריס תושבע יום אחד לנשיאת ארצות הברית, וזה לא תרחיש מופרך, סיכומי 2020 יקבלו טוויסט מרענן. ככה שעוד יש לך סיכוי לצאת מזה בכבוד, שנה רעה שכמותך.

ואצלנו – מהומה שלא הייתה כדוגמתה בצלו של אדם אחד, שהכול נהיה בדברו, הכול סובב סביב פופיקו וסביב כתבי האישום שלו, בתיו, משפחתו ואחיזת הפלדה שלו בתודעה הישראלית.

מי בכלל זוכר עדיין את נעמה יששכר, הנערה שנעצרה ברוסיה עם כמה גרם חשיש, שראש הממשלה החזיר בעצמו מהכלא הרוסי בסוף ינואר, במה שנראה אז כאירוע דרמטי שישפיע על תוצאות הבחירות, כשהוא בדרכו חזרה מוושינגטון שם חתם על "עסקת המאה" עם דונלד טראמפ, שהייתה אמורה לכלול את סיפוח השטחים אבל בסוף בכלל הובילה להסכמים עם מדינות המפרץ ומרוקו, שכוללים גם סעיפים מפוקפקים של סחר נשק, ו… סחרחורת.

בני גנץ (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90/עיבוד מחשב)

ואז בחירות. עוד בחירות. הבחירות שאחרי הבחירות ושלפני הבחירות. הליכוד 36, כחול לבן 33. בני גנץ מבטיח לא לשבת עם בנימין נתניהו ואז מתהפך; המפלגה שלו מתפרקת לו בידיים והוא חותם עם האיש שביזה והתעלל בו על הסכם רוטציה שלכולם חוץ מלקורבן עצמו היה ברור שלעולם לא יקויים.

מה נזכור בעתיד מבני גנץ, האיש ללא תכונות שכמעט הגיע ללשכת ראש הממשלה, ואז קפץ ראש לתוך בריכה ריקה, ולמרות שפתח את הראש תוך כדי, בכל זאת ניסה לשכנע את כולם שהוא נהנה וצעק "תראו איזה יופי! אני שוחה! אני שוחה!" ואז הצליח לטבוע, אפילו שלא היו סביבו מים?

ומצד שני, איך נזכור את יריבו הגדול – שבחודש מאי, עמוק בתוך משבר הקורונה, כשהמדינה מיטלטלת בין סגרים לאימה שהוא עצמו זרע על מגיפה בנוסח ימי הביניים, התייצב לפתיחת משפטו מוקף בשרים שפיותיהם מכוסים במסכות קורונה, בדימוי שכאילו נרקח במוחו של מעצב שטני אך מבריק?

ומולו: ההפגנות בבלפור. ההפגנות בגשרים. המחאה שנמשכת חודשים רבים בלי להתעייף, מול המכת"זיות, הסגרים, האלימות המשטרתית, ההשמצות, האלימות ברחוב. האם נתניהו באמת הסתבך הפעם עם הדור הלא נכון, כמו שנכתב בשלטים? האם המחאה הזו תצמיח מתוכה הנהגה חדשה, קולות חדשים, פוליטיקה חדשה? או שהיא תיזכר כאנקדוטה שהצטלמה נהדר?

בנימין נתניהו (צילום: קובי בן גדעון/לע"מ/עיבוד מחשב)

הרומן בינינו, 2020, היה סיפור כל כך מופרע וכל כך מסחרר, שאולי אפשר לספר אותו גם כך: לחבר זה לזה את כל הנאומים בשידור חי שנתניהו נשא במהלך השנה ולערוך מהם מונולוג אחד ארוך-ארוך, שכולו שבחים עצמיים, בדרך כלל בגוף ראשון יחיד – הוריתי, הנחיתי, עשיתי, הבאתי, חתמתי, באתי, ראיתי, ניצחתי –  עסקאות, הסכמים, הזדמנויות צילום, מול המפגינים, מול מערכת המשפט, מול הנגיף, מול המשק הקורס, מול התקשורת. מסית, לועג, רומס, מבזה, משסה, ואז מקליט גרסה מזויפת ל"יש בי אהבה והיא תנצח", כאילו המציאות כולה, חיינו, עתידנו, תקוותינו, הם לא יותר מתפאורה לשאפתנות שלו, לנחישות שלו, ל"קילר אינסטינקט" הזה שלו, שמהלך קסם על רבים כשם שהוא מהלך אימה על רבים אחרים.

מה הפלא שאחרי כל אלה, האמון חרחר ונפח את נשמתו? המפגינים לא מאמינים למילה של נתניהו, הביביסטים לא מאמינים למילה של הפרקליטות, הציבור לא מאמין למילה של התקשורת, ולכל אחד יש את הרופא/המומחה/הקואצ'ר/הגורו/הבלוגר/היוטיובר שמספקים לו בדיוק את חוות הדעת שהוא מעוניין בה – יש נגיף ויש מגפה, יש נגיף אבל אין מגפה, אין נגיף ואין מגפה, יש חיסונים אבל הם לא יעילים, החיסונים כן יעילים אבל אין בהם צורך, או שהם בכלל קונספירציה של תאגידי התרופות הבינלאומיות, ואולי בכלל של ביבי, שכל מה שמעניין אותו זה לדכא את ההפגנות ולברוח ממשפט.

המפגינים לא מאמינים למילה של נתניהו, הביביסטים לא מאמינים למילה של הפרקליטות, הציבור לא מאמין למילה של התקשורת, ולכל אחד יש את המומחה/בלוגר שמספק לו בדיוק את הדעה שהוא מעוניין בה

וחוץ מזה, לא נשכח את הקפיטליסטים החזירים, שזיהו הזדמנות לעשות קופה ענקית נוסח "דוקטרינת ההלם", שלא לדבר על הסוציאליסטים שכל מה שמעניין אותם זה שליטה בתודעה, וכולם משתמשים בכלים המטורפים האלה של פייסבוק וטוויטר, עם האלגוריתמים, מה לא ראית "הדילמה החברתית"? זה סרט השנה, נשמה. את חייבת לראות.

אז יאללה, 2020, עופי לנו מהעיניים. חבל שהכרנו אותך בכלל. שברת לנו את הלב.

2020. אילוסטרציה (צילום: iStock)

עוד 1,380 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 20 בינואר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

נתניהו: מצפה שנחזק ביחד את הברית בין ארה״ב לישראל

גורמים בממשל ביידן: היעד שלנו כרגע למנוע מנתניהו להחמיר את המצב עם הפלסטינים ● לפני ההשבעה: טראמפ חתם על עסקת החמקנים לאמירויות ● היועמ״ש לכ״ץ: המנע מכלכלת בחירות ● בכירי המשטרה והכנסת דנו בתרחיש של השתלטות המונית על המשכן ● מנהל הריאלי בחיפה הוזמן לשימוע לאחר הזמנת מנכ״ל בצלם להרצאה ● קופות החולים יפסיקו לחסן בני 35 עד 40

עוד 36 עדכונים

חשמל באויר

את יום רביעי ההוא בערב לא תכננו להעביר בצפייה בחדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום שנשא מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, אחד מתומכיו הגדולים והעיקשים של טראמפ, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך כדי לצפות בו ובצ'אק שומר, מנהיג המיעוט (לעוד מספר ימים), מנסים להביא את הקונגרס האמריקאי לאחדות שלא נראתה מאז נובמבר 2016.

את יום רביעי בערב ההוא לא תכננו להעביר מול החדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, מתומכי טראמפ הגדולים והעיקשים, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך

כמה שניות לאחר מכן צפינו בשידור חי בהמון אדם דוחף כמה שוטרים ומתפרץ לבניין הקפיטול דרך הדלת הענקית בחזיתו. פיד השידור מהסנאט ומבית הנבחרים הופסק בפתאומיות, ובמקומו התחילו הערוצים לשדר תמונות ששלחו אנשים ששוהים בתוך המבנה – מתפרעים שנכנסו לליבו של בניין הקפיטול, חלקם מחזיקים בנשק, בזמן שסגן הנשיא וראשי שני הבתים מוברחים למקום מוגן. לא ישנו כל כך טוב באותו לילה.

בשעות ובימים מאז אפשר להבחין בשני מחנות שמתחלקים כמעט לפי הקו המפלגתי: מחנה אחד רוצה לנהל משפט נגד טראמפ בימיו האחרונים כנשיא ולוודא שכל מי שלקח חלק בהסתה שהובילה לכך, פוליטיקאי או אזרח, ישלם מחיר כבד.

המחנה השני, לעומתו, טוען שהדחתו של טראמפ בימים האחרונים של כהונתו, הליכים משמעתיים נגד מחוקקים שתמכו בניסיון ההפיכה האלים הזה והעמדה לדין של המתפרעים (שלא התביישו להצטלם ולספק עדויות קבילות לבתי המשפט), רק יעודדו את השסע ויפגעו בממשל הנכנס וביכולתו לתפקד. הם טוענים של"מפגינים" לא הייתה כוונה לפגוע באיש והם רק הביעו את זעמם ה"מוצדק" על "הבחירות שנגנבו מהם".

ובארצנו הקטנטונת? ראש הממשלה, שעומד לצידו של טראמפ בכל דבר ועניין, ניצל את ההזדמנות כדי לייצר את הקשר הלא קיים בין פורעים שפורצים לפרלמנט ובין הפגנות רועשות וכועסות נגדו, נגד התנהלותו ונגד מדיניותו (היי, גם להחליט לפי האינטרס האישי שלך זאת מדיניות!). מסביבתו יצאה ידיעה אודות הסכנה שנשקפה לחייהם של הזוג נתניהו ממפגינים כועסים שרצו לעבר מחסום שנמצא הרחק מהמעון והיא שודרה כעובדה מבלי לתהות מדוע המידע הזה שוחרר באיחור, ובמקביל להתרחשויות בארצות הברית.

שופרותיו של בלפור טענו שלמפגינים יש כוונה לרצוח את נתניהו, ומחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תסתכלו, תסתכלו איך מי שמפגינים בבלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות של "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות".

מחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תראו איך מפגיני בלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות"

אבל האמת, שאנחנו לא צריכים להשוות את ניסיון ההפיכה בוושינגטון להפגנות בבלפור. ההתפרעויות שראינו בשידור חי השבוע בדמוקרטיה החזקה בעולם הן קו שבר שמקביל, כנראה, לקו השבר הכואב ביותר של ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים – רצח רבין.

ממרחק של 25 שנים, קל לאישי ציבור ועיתונאים להכחיש את כל האירועים שקדמו לרצח רבין – הם ינסו לטפול אותם על "קומץ" של "עשבים שוטים", או להגיד שלפוליטיקאים לא הייתה יד בדבר. עמית סגל, שהיה חלק מפאנל נוער שהתראיין ב"ערב חדש" יום לאחר הרצח, ממשיך לטעון שהרצח תפס אותו בהפתעה. שאף אחד בציבור אליו הוא משתייך, ציבור שממנו יצא הרוצח ומשתפי הפעולה שלו, לא ידע מה הולך לקרות.

זה נורא מוזר, כי סגל ואני חולקים לא רק שם פרטי וגיל, אלא שנינו היינו נערים עם תודעה פוליטית מפותחת.

בניגוד לדבריו, אני זוכר את החשמל הזה באוויר, כמו שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת והברומטר מראה על ירידה חדה בלחץ האוויר. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך.

אז קרתה הטעות הגדולה. הדור שלי טעה, כולנו טעינו. חשבנו שהדבר הנכון הוא להקשיב לדמעות התנין של סגל הילד וחבריו, לקריאות "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" של גווארדיית המתנחלים. שכחנו פתאום את ההפגנות שבהן קראו "בדם ואש את רבין נגרש" או את בן-גביר שאמר למצלמת הטלוויזיה "הגענו אל הרכב שלו, נגיע גם לרבין". באמת שהכוונה שלנו הייתה טובה – רצינו לאחות את הקרע העצום הזה ופחדנו מכך שהוא יעמיק עד שלא יהיה אפשר לאחות אותו והוא יביא לסופה של מדינת ישראל.

אבל במבט לאחור – טעינו. טעינו בכך שבשם האחדות המזוייפת נתנו למסיתים להמשיך להסית, נתנו להם לקבוע את הכללים, לדרוש מאיתנו שנקבל את חוסר הסובלנות שלהם בשם הסובלנות ולהתעלם מכל מה שהביא את יגאל עמיר לירות שלושה כדורים בגב של ראש הממשלה ומהאנשים שעמדו מאחוריו ולחשו באוזנו (מטאפורית): "תלחץ על ההדק!".

בניגוד לדברי סגל, אני זוכר את החשמל באוויר, שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך

25 שנה אחרי, אנחנו רואים את פירותיה של הטעות הזאת בדמות ראש ממשלה שמסית נגד מתנגדיו הפוליטיים באמצעות שקרים ומביא לאלימות פיזית ומילולית של תומכיו נגד מתנגדיו. 25 שנה אחרי, החשמל הזה, של אסון שעומד להתרחש, נמצא שוב באוויר.

ברור לי שהנשיא הנבחר ביידן לא יקרא את דברי, אבל בכל זאת אני רוצה להגיד לו דבר חשוב: כבוד הנשיא, הפיוס לא יגיע באמצעות ויתור על עקרונות של שיוויון, לא באמצעות הכלה של חוסר סובלנות ושנאה ולא באמצעות התכופפות וכניעה לאלימות. אל תעשו את הטעות שאנחנו עשינו ב-1995, כי אחרת בעוד ארבע שנים טראמפ או אחד ממשתפי הפעולה שלו ישובו לבית הלבן, ואז כבר יהיה מאוחר מדי.

עמית לב-ברינקר, יליד 1982 ותל אביבי, נשוי ללוק ואב לראובן (השחור) ונחמה (הטריקולורית), הייטקיסט ביום ואקטיביסט בלילה, אבל לא אחרי 21:30

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 816 מילים

"ישראל היא הדוגמה לאופן שבו צריך להתמודד עם הנגיף"

אחרי מאות אלפי מתים ומיליוני נדבקים, החל השבוע מבצע החיסונים בברזיל, אבל עדיין מתקשים שם לראות את האור ● פרופ' אנה לוין, מראשי המלחמה בקורונה בבית החולים הציבורי הגדול בדרום אמריקה, רואה מה שקורה בישראל, ומקנאה ● בראיון לזמן ישראל היא מסבירה למה בברזיל בחרו בחיסון הסיני ומתי סוף סוף נצא מהגל העכור הזה

עוד 880 מילים

דווקא בשעה בה רבים כל כך סובלים מחוסר בטחון תזונתי, עולים סימני שאלה גדולים סביב מכרז תלושי המזון של משרד הפנים ● ברשויות המקומיות חוששים שהעברת הנתונים לשופרסל מתנגשת עם חוקי הגנת הפרטיות ● עתירות שהוגשו בנושא טוענות: "המענק עלול להגיע לידיים הלא נכונות, ולפגוע בזכאים" ● במשרד הפנים מגיבים: "לא קיים כל חשש לפגיעה בפרטיות" ● בדיקת זמן ישראל

עוד 968 מילים

למקרה שפיספסת

ראיון "הדבר האיום, הנורא ביותר שטראמפ השאיר לנו הוא הרס האמת"

"הנשיא תדלק את השקרים, בנה אותם, עודד אותם" ● אברהם פוקסמן, מהמנהיגים היהודים החשובים בארה"ב, מסכם את הקדנציה הרעילה של טראמפ ● מי שהיה מנכ"ל הליגה נגד השמצה מביט אחורה בייאוש ומציץ קדימה בדאגה: "האיש הזה חיזק את הקנאים, וצריך להיענש. יהיה קשה לרפא את המדינה"

עוד 1,820 מילים

משבר הקורונה חייב לעודד את משרד החינוך להפוך לריכוזי יותר, לא פחות

משבר הקורונה הציף מספר סוגיות חשובות הנוגעות למערכת החינוך, אך אם נתעלם מהתהליכים הפוליטיים המתקיימים בצילן, אנחנו עתידים לחזות בשינוי מהותי של המערכת, שאינו זוכה לדיון הציבורי הראוי לו. סוגיות אלו נוגעות לא רק לתפקידה הקריטי של המערכת בתהליך הקניית ידע והחינוך, אלא גם לאיזון הקריטי שהיא מאפשרת בשגרת החיים הכלכלית והחברתית בישראל.

משבר הקורונה הציף סוגיות חשובות הנוגעות למערכת החינוך, אך לא רק לתפקידה הקריטי בתהליך הקניית ידע והחינוך, אלא גם לאיזון הקריטי שהיא מאפשרת בשגרת החיים הכלכלית והחברתית בישראל

השבתתה של מערכת החינוך בעקבות משבר הקורונה לא רק פגעה במסלול החינוכי, בתחושת הביטחון וביכולת הלמידה של תלמידי המערכת, אלא גם ביכולתם של הורים רבים לשוב אל מקום עבודתם במהלך אסטרטגיית היציאה, כל עוד אין לילדיהם האפשרות לחזור אל בתי הספר.

בנוסף, הרצון העז של גורמים שונים, ובראשם השלטון המקומי וועדי ההורים, להוציא את השליטה בחינוך ילדיהם ממערכת ממשלתית מרכזית ולהעבירה לניהול הרשויות המקומיות – גרם לניצול משבר הקורונה כדי לשנות את מערכת החינוך מהיסוד.

בהשוואה שעשה פורום ארלוזורוב בין התנהלות ממשלת ישראל אל מול התנהלותן של ממשלות במדינות אחרות בעולם, עולה כי אחד הכשלים המרכזיים בניהול המשבר במערכת החינוך נשען על חוסר היכולת לייצר קונצנזוס בנוגע לממדי התחלואה בקרב ילדים. מגמה זו העמיקה בשבועות האחרונים, כאשר שר החינוך מציג נתונים הפוכים מאלו המוצגים מטעם משרד הבריאות.

כך, למרות הסגירה המהירה מאוד של המערכת שבוצעה בזמן הסגר הראשון, ישראל התעכבה בצורה משמעותית ביישום המגבלות אל מול נתוני התחלואה, והפעילה את מערכת החינוך למשך כמעט חודשיים (לא רצופים) במהלך שיאו של גל התחלואה השני. כעת, בשיאו של גל התחלואה השלישי (או הרביעי, תלוי איך סופרים), מעמיקים עוד יותר השסעים ואי ההסכמה בין משרדי החינוך והבריאות בכל בנוגע לפתיחתה או סגירתה של המערכת. חשוב לזכור כי בכל רגע בו מקבלי ההחלטות מתווכחים על המתווה הנכון, מיליוני תלמידי ותלמידות ישראל נמצאים במצב של אי ודאות בלתי נסבל.

המורכבות של מערכת החינוך על 60 מיליארד שקליה התקציביים, הפכה אותה לטרף קל בחודשים האחרונים בכל הנוגע להעמקת האוטונומיה הבית הספרית. שלילת סמכויותיו הריכוזיות של משרד החינוך והפיכתו לברז תקציבי לא מפוקח הם התגשמות חלום למנהלי בתי ספר רבים בישראל.

מורכבות מערכת החינוך על 60 מיליארד שקליה התקציביים, הפכה אותה לטרף קל באשר להעמקת האוטונומיה הבית הספרית. שלילת סמכויותיו הריכוזיות של משרד החינוך והפיכתו לברז תקציבי לא מפוקח, קורצים למנהלי בתיה"ס רבים

למרות זאת, דווקא התקופה המורכבת הזו הדגישה את מרכזיותה של מערכת החינוך בחיינו, ועל כן עלינו ללמוד מהשנה הזו ולייעל את המערכת, לא להפריט אותה. למרות שאין יחסי ציבור טובים למונח הריכוזיות, המצב ההיברידי בו נמצאת המערכת, בו חלקה מופרט וחלקה ריכוזי, רק פוגע בה.

הדרישה לעצמאות ניהולית, תקציבית ופדגוגית של בתי ספר בישראל אינה דרישה חדשה, אך משבר הקורונה, מסתבר, ליבה את האש מתחת לרגליהם של מנהלי בתי ספר והוליד מאבק מחודש לביזור סמכויות.

הרציונל נשען על ההנחה כי "השטח" (יהיה מונח מופשט זה אשר יהיה) מבין ויודע את כלל צרכיו ואין צורך במנגנון ריכוזי, איטי וביורוקרטי בכדי להוליד חינוך טוב ואיכותי לילדי ישראל. גם אם הנחה זו נכונה, והיא לא, הרי שהרצון לנצל את משבר הקורונה כדי לשנות מהיסוד את מערכת החינוך הוא בעייתי.  המהלך הנכון יותר הוא שיפור ערוצי התקשורת בין השטח לבין משרד החינוך, ולא הפקעת סמכויות מידי המדינה.

במקום לתת עוד כוח לא מפוקח לבתי ספר, אשר רק יעמיק את אי השוויון המשווע הקיים גם ככה במערכת החינוך, יש לעודד תהליך קבלת החלטות הוליסטי יותר, המקרב את השטח לשלטון ולא מרחיק אותו.

טוב יעשה משרד החינוך כולו אם יכניס לתוך תהליכי קבלת ההחלטות גם אנשי שטח. באופן זה, המדיניות תייצג נאמנה יותר את האינטרסים המקומיים, ובה בעת תיקח בחשבון סוגיות רחבות יותר אשר לא פעם מתעלמים מהן מתוך הרצון להתמקד במצוינות לימודית גרידא. המהירות בה מקבלי ההחלטות שוקלים הפרטה של שירותי החינוך במדינה מעידה יותר מכל על פזיזות מקבלי ההחלטות בהקשר זה.

השורה התחתונה אם כן, ברורה למדי. משרד החינוך צריך רפורמה, אך הפרטה, ביזור ואוטונומיה אינן הנחלה אליה הוא משווע. ריכוזיות הפכה למילת גנאי בשנים האחרונות, אז ריכוז נכון, אשר משלב אנשי מקצוע רלוונטיים ומייצר מדיניות הוליסטית יותר, היא היא הרפורמה אותה משרד החינוך צריך.

במקום לתת עוד כוח לא מפוקח לבתיה"ס אשר רק יעמיק את אי השוויון המשווע הקיים גם ככה במערכת החינוך, יש לעודד תהליך קבלת החלטות הוליסטי יותר, המקרב את השטח לשלטון ולא מרחיק אותו

הדרישות למתן סמכויות רחבות לבתי ספר צריכה להיענות בפריסת ידיים רחבה של משרד החינוך ובקריאת "ברוכים הבאים". רק ככה, משרד החינוך צריך להשתנות לאור המשבר הנוכחי.

טל חסדאי-ריפא הוא חוקר בכיר בפורום ארלוזרוב. טל הוא דוקטורנט במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בן 31, נשוי, אבא טרי. נע על התפר שבין אופטימיות להרמת ידיים, אבל מאמין גדול שראוי שיהיה כאן יותר טוב.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 692 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

נתניהו שוב מכה את בנט

נתניהו יכול היה להתרווח אמש בכיסאו ולמתוח חיוך רחב: המועמדת שלו, חגית משה, ניצחה בפריימריז לראשות הבית היהודי - האישה הראשונה לעמוד בראש המפלגה על גלגוליה השונים ● המשמעות היא ככל הנראה איחוד עם סמוטריץ' - מה שמקרב את נתניהו ל-61 מנדטים וכל הטוב שבא איתם ● המשימה הבאה על הפרק: לשכנע את סמוטריץ' להתאחד גם עם איתמר בן-גביר ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
וואי וואי וואי היו פריימריז במפלגה של 0.8% והאכלת עם המטעמים האלה חצי עם, וסגרת את הבחירות, ואת ה 61 מי שחושב שביבי ישן בלילות, לא ראה פאניקה מימיו הסקר האמין האחרון 58 מנדטים לימין. ב... המשך קריאה

וואי וואי וואי היו פריימריז במפלגה של 0.8%
והאכלת עם המטעמים האלה חצי עם, וסגרת את הבחירות, ואת ה 61

מי שחושב שביבי ישן בלילות, לא ראה פאניקה מימיו
הסקר האמין האחרון 58 מנדטים לימין. בקלפי. לפי הסקרים מהבוקר – 74
30% מגוש המרכז–שמאל עברו לימין–חרדים. ממש
יש לי מגרש למכור לך בביצות בפלורידה

עוד 590 מילים ו-1 תגובות

אז כמה מורים התחסנו עד כה? אף אחד לא יודע

בדיקת זמן ישראל שיקול משמעותי בהחלטה האם לפתוח מחדש את מערכת החינוך הוא מספר עובדי מערכת החינוך שכבר חוסנו נגד נגיף הקורונה ● למעשה, הסתדרות המורים אף איימה בשביתה אם לא תינתן עדיפות לסגל ההוראה בחיסונים ● אלא שאף גוף בישראל לא אוסף נתונים על שיעור המתחסנים בקרב המורים - ולקופות החולים יש מידע רק על כ-25% מחוסנים מכלל אנשי החינוך

עוד 861 מילים

נערים עובדים בזמן הקורונה פחות מבזמנים רגילים, כי יש פחות מקומות עבודה ● אבל אלה שעובדים, עובדים מגיל צעיר יותר, שעות רבות יותר, בתנאי העסקה גרועים בהרבה, רבים מהם בעבודות מסוכנות - ולעתים קרובות במקום ללמוד ● חלקם עובדים כדי להציל את פרנסת המשפחה, חלקם - כי זה מה שיש לעשות מחוץ לבית ● "מצב מסוכן וחמור: מי שנפלט ממערכת החינוך כבר לא יחזור אליה"

עוד 2,044 מילים

המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב, הגליל - וכל מה שביניהם

פתאום, דווקא בלב ראש העין המבוססת, זכו התושבים לקבל גינה מוזיקלית במימון המשרד הממשלתי של אריה דרעי לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל ● הגינה היפה מציפה שאלות לגבי הדרך והעקרונות שלפיהם מחולקים כספי תמיכה ממשלתיים ● האם באמת רשות מבוססת ועתירת תקציב זקוקה לסיוע ממשלתי על חשבון רשויות עניות יותר? ● תגובת המשרד: "אנחנו פועלים על פי נתוני הלמ"ס"

עוד 563 מילים

מאוריטניה ואינדונזיה היו הבאות בתור - אבל הזמן אזל

שר החוץ הנכנס של ארה"ב: ״נבחן בזהירות את ההסכם למכירת ה-F35 לאמירויות״ ● הוסיף כי יתייעצו עם ישראל לפני החזרה להסכם הגרעין ● חגית משה נבחרה לראשות הבית היהודי ● סמוטריץ׳: הזרם הרפורמי אינו חלק מהיהדות ● הסגר יוארך ב-10 ימים ● אביר קארה מצטרף לבנט ● דוד אלחייני מצטרף לסער ● גבי ברבש: לא אכנס לפוליטיקה ● מקורב לרב קניבסקי: הוא תומך בהחזרת תלמודי התורה

עוד 50 עדכונים

המסמכים המתעדים את ישיבות העבודה שניהל מנדלבליט ב-2016 בעניין תיקי נתניהו הועברו, כשהם מושחרים ברובם, לפני עשרה ימים לצוות ההגנה של נתניהו ● אתמול נחשפו בפומבי ● פרקליטי נתניהו טוענים כי המסמכים מוכיחים שהחקירות "נפתחו בחוסר סמכות" ● אלו טענות סרק - אבל המסמכים כן חושפים את האגביות והשטחיות שבהן פעל אז היועץ הטרי מנדלבליט ● פרשנות

עוד 1,035 מילים

סיר הלחץ המשפחתי שיצר משבר הקורונה בשנה החולפת הביא איתו הביתה גם כמה דברים טובים ● מומחים מסבירים שלמרות מה שנדמה, הקשר בין הורים וילדים השתפר בלא מעט מקרים, ושפתאום הדור הצעיר רוכש מיומנויות מפתיעות ● האם השינוי יחזיק מעמד ביום שאחרי? גם כאן התחזית לא רעה בכלל

עוד 1,303 מילים

בהעדר רגולציה, הבנקים קובעים את הכללים ומתעללים בסוחרים

אזרחים שרכשו מטבעות ביטקוין לפני מספר שנים מגלים כעת שהם מיליונרים על הנייר ● אם יבקשו למכור את המטבעות, יצטרכו מייד לשלם מס במאות אלפי ואף מיליוני שקלים ● אלא שבמקביל הבנקים מונעים מהם לקבל את כסף המכירה בטענות שונות ● וכל בנק ממציא כללים משלו ● בשוק המטבעות הוירטואליים קוראים לאסדרה של הנושא ● וכל מה שדרוש הוא החלטה של ועדת החוקה לחתום על צו

עוד 2,072 מילים

זה היה אמור להיות הלהיט הכלכלי הבא: קרן בינלאומית שמפוקחת בלוקסמבורג ומייצרת הזדמנויות צמיחה יוצאות דופן ● מנהלי בנקים לשעבר, אנשי הייטק, רופאים, מהנדסים, מרצים ואמנים מיהרו להשקיע שם כסף, הרבה מאוד כסף ● אבל ארבע שנים אחר כך מתברר שמהקרן נעלמו 100 מיליון אירו, כשרבע מהסכום שייך לישראלים ● זמן ישראל חושף את תעלומת האוצר האירופי האבוד

עוד 3,442 מילים

סער: "שנתיים שאנחנו בחוסר יציבות בגלל אדם אחד מטורף"

יושב ראש תקווה חדשה: "נקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת המחדל של ניהול הקורונה"; הליכוד: "גדעון ממשיך לעשות פוליטיקה קטנה בעיצומו של המאבק בקורונה" ● אהוד ברק הודיע שלא יתמודד על ראשות העבודה; ייתכן שעמר בר-לב יתמודד על התפקיד ● נתניהו הודיע לבית המשפט שהוא כופר בהאשמות נגדו; טוען שהואשם במעשים שכלל לא נחקר עליהם ● מסתמן שהסגר יוארך

עוד 48 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה