יש מישהו שהופתע באמת מכשלון ממשלת האחדות? יש מישהי האמינה שנתניהו אכן יקיים את הסכם הרוטציה? למי מאיתנו הייתה ציפייה כי בני גנץ, נחמד וממלכתי ככל שיהיה אך לא בדל של ניסיון פוליטי, יצליח להתמודד עם הטריקים והשטיקים של נאשם בפלילים? כזה שדואג רק לעתידו וראה ביו"ר כחול לבן טרף קל? כרוניקה של סוף ידוע (עצוב) מראש ומערכת בחירות רביעית ומיותרת יוצאת לדרך.

"יש מי שרצו להמשיך להתגלגל לעוד מערכת בחירות. אני וחבריי לא יכולנו לעמוד מנגד – בחרנו לשמור על הדמוקרטיה ולהילחם בקורונה והשלכותיה . לשם כך חייבים היינו להפשיל שרוולים ולעבוד מבפנים".

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

את הנאום האחראי ומלא הפתוס הזה, נשא, אם הספקתם לשכוח, ורק לפני כשמונה חודשים, יו"ר כחול לבן בני גנץ. מי שהפציע לזירה הפוליטית אך לפני כשנתיים ומיד סומן כמשיח של גוש המרכז-שמאל, המנהיג הבא של המחנה אשר יסיים את שלטונו הארוך של נתניהו – התגלה כיריב חסר עמוד שידרה, נרפה וללא כל תפיסת עולם מגובשת. כזה שחוסר ניסיונו הפוליטי בלט בכל רגע נתון.

מי שהפציע לזירה הפוליטית אך לפני כשנתיים ומיד סומן כמשיח של גוש המרכז-שמאל אשר יסיים את שלטונו הארוך של נתניהו – התגלה כיריב חסר עמוד שידרה, נרפה וללא כל תפיסת עולם מגובשת

צריך לומר ביושר, בניגוד ללא מעט חברי כנסת אחרים, ליו"ר כחול לבן היו אינספור כוונות טובות. גנץ הביא עימו סגנון ג'נטלמני כזה שלדאבוננו הספקנו כבר לשכוח שקיים אצל פוליטיקאים, לא כל שכן אצל מנהיגים. אבל כידוע, עם כוונות טובות לא הולכים למכולת, ועם ג'נטלמניות לא כובשים את משרד ראש הממשלה. נוסף על כך בחרו גנץ וגם אשכנזי, להתעלם מהאזהרות שהטיחו בפניהם שניים שכבר נכוו ברותחין, שותפיהם לקוקפיט ז"ל, יאיר לפיד ובוגי יעלון, ובחרו להכנס לגוב האריות המנוהל היטב מבלפור.

לכאורה, הצדיקו גנץ, אשכנזי וחברי כחול לבן הנותרים את כניסתם לממשלה בעקבות נגיף הקורונה, בצורך בממשלת "פיוס לאומי" אחראית, ובחשיבות שלהם כשומרי הסף של שלטון החוק ומגיני מערכת המשפט. בפועל, קיבלנו ממשלה מגוחכת (שלום לך אדוני שר המים), מנופחת בעת משבר תקציבי של פעם המאה, הקרע בעם רק הלך והתעצם מאז, קבינט הפיוס טרם הוקם אפילו, ואם יש לקח שלמד נתניהו מהממשלה הזאת הוא שמשרד המשפטים יישאר להבא צמוד צמוד אליו.

צא ולמד, מה ביקש ראש הממשלה לעשות למי שכמעט והצליח לתפוס את מקומו. נתניהו – והאמת היא שרובנו – ידע מראש שאין בכוונתו לקיים שום רוטציה עם בני גנץ. לשם כך התעקש רה"מ לחסום כל אפשרות לבניית תקציב למדינה שכבר שכחה תקציב שנתי מהו, לקבל החלטות ביטחוניות ומדיניות דרמטיות ללא שיתופם של שרי הבטחון והחוץ שלו, ובאופן כללי לבייש ולייבש ככל שהיה יכול את מי שנשא בתואר מבזבז כספי הציבור שלנו – ראש הממשלה החליפי. בהדרגה ובהתאם הוכיח כל סקר שרמת האמינות בגנץ צונחת פלאים ובהתאמה מספר המנדטים של מפלגתו, וכך יצר נתניהו את הטענה הסבירה למדי, שלא הגיוני לפנות את כסאו עבור מישהו ששווה מספר חד ספרתי של מנדטים.

ומי שהולך לישון כשותף חלש בממשלה "פריטטית" שלא יתפלא אם יתעורר כחבר במפלגה על סף אחוז החסימה. את השיעור שלימד נתניהו את גנץ ואשכנזי, למדו על בשרם שורה של אישים מכובדים בעבר: משאול מופז, ציפי ליבני ועד אהוד ברק. כולם היו המתמודדים המרכזיים מול ראש הממשלה, כולם בחרו ברגע קריטי אחד ללכת איתו בדרך משותפת, וכולם סיימו את דרכם הפוליטית עם הזנב בין הרגליים ומוקדם מהצפוי.

גנץ וגם אשכנזי בחרו להתעלם מהאזהרות שהטיחו בפניהם שניים שכבר נכוו ברותחין, שותפיהם לקוקפיט ז"ל, יאיר לפיד ובוגי יעלון, ובחרו להכנס לגוב האריות המנוהל היטב מבלפור

מנגד, דווקא לנתניהו היה אינטרס עז בשבועות האחרונים למשוך את הממשלה הנוכחית עוד קצת. השפן ששלף סער – שאמנם התפטר מהכנסת לפני כשבועיים אך ניהל באופן מושלם מבחוץ את דרמת ההצבעה שהובילה לבחירות – בדמות מפלגת ימין חדשה, הלחיצה את ראש הממשלה. וההיסטוריה מוכיחה שכשנתניהו לחוץ זה לא ניגמר טוב עבורו. נתניהו קיווה, שהמכנה המשותף היחיד לו ולשר הבטחון – הפחד מהתכווצותן של הליכוד וכחול לבן לאחר הבחירות – יסייע לו להותיר את גנץ ואנשיו לעוד כמה חודשים תמורת הסכם רוטציה מחודש שאותו יוכל להפר בעתיד ובזמן יותר נח.

אך היכן שכשלו שני הגנרלים גנץ ואשכנזי, הצליחו שלושה מחברי כחול לבן להוכיח שיש גם קולות אחרים, כנים ואמיצים יותר, גם אם חלקית, במפלגה מול ביבי. אסף זמיר, מיקי חיימוביץ ורם (נרדמתי ברכב) שפע הצטרפו לאופוזיציה ולפורשות הליכוד והצליחו לשים קץ לממשלה הגרועה והמשותקת הזאת.

ועכשיו, עם הפנים קדימה, חייבים וחייבות ראשי מפלגות המרכז-שמאל לשבת ולשבור את הראש כיצד ממשיכים מכאן. הרי בכל סקר שמפורסם מאז יצא גדעון סער לדרך עצמאית, עולה כי צפויה נפילה כואבת נוספת של הגוש בבחירות הבאות. המיקוד, כך ניראה, של מרבית הבוחרים יעמוד בבחירה בין מפלגת ביבי (בעבר הליכוד), מפלגת ימין חילונית (ליברמן), מפלגת ימין ממלכתי (סער) ומפלגת ימין דתית-לאומנית. ומנגד ילחמו על 35-45 מנדטים הנותרים יש עתיד, הרשימה המשותפת (בהנחה שהיא עדיין משותפת), מרצ אולי גם חולדאי, והשאריות של כחול לבן והעבודה.

בשל כך, וכדי שלא יגלו שזה מאוחר מידי, על מנהיגי המחנה לייצר הבחנה ברורה בין המפלגות הקיימות, כדי למשוך אליהן קהל יותר ממוקד. בנוסף, הגיע הזמן לבדוק היטב כל מועמד חדש על דעותיו ותפיסת עולמו וזאת עוד לפני כניסתו למחנה. ניסיון העבר הלא רחוק יכול ללמד כמה מבוכה וגניבת קולות זה יכול לחסוך. אולי צעדים אלה לא יישנו באופן קיצוני את תוצאות הבחירות הקרבות, אך בהחלט עשויים לסייע לבנות ולעבות את המחנה מחדש.

על מנהיגי המחנה לייצר הבחנה ברורה בין המפלגות הקיימות, כדי למשוך קהל יותר ממוקד. הגיע הזמן לבדוק היטב כל מועמד חדש על דעותיו ותפיסת עולמו, לפני כניסתו למחנה. ניסיון העבר הקרוב יכול ללמד כמה מבוכה וגניבת קולות זה יכול לחסוך

ובתוך כל זה מילה טובה מגיעה ליו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד. יו"ר יש עתיד הוביל בכנסת היוצאת חבורה של 48 חברי כנסת, האופוזיציה הכי הטרוגנית שהכרנו, מסמוטריץ' ועד אחמד טיבי, מאלכס קושניר ועד תמר זנדברג, וכל זה מול קואליציה אינטרסנטית וכוחנית של 72 חברים הדבוקים היטב לכיסא. בעיקשות רבה ובעקביות, ובסופו של דבר בעזרת חברים מהקואליציה- הן מהליכוד והן מכחול לבן – הצליח לפיד למלא בהצטיינות את תפקידו של כל יו"ר אופוזיציה ולהפיל ולפרק את הממשלה.

מאיר מישאל. פעיל חברתי, עוסק בדוברות וייעוץ תקשורתי לגופים חברתיים. דתי וסוציאל-דמוקרט שמאמין בערכי שלום שיוויון וצדק בכלכלה אנושית וביהדות מקרבת. פועל בכדי להציג יהדות מתונה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.