בחטיבת החדשות של קול ישראל בתחילת שנות השבעים נמצאה הגדרה מתאימה למצב:

"כשאתה בטוח שהגעת לקרקעית אתה שומע עדיין דפיקות מלמטה".

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

משפט שממצה את מצבנו כאן בישראל 2020 קצת לפני השנה האזרחית החדשה.

נבחרי הציבור שבים ומוכיחים עד כמה אינם ראויים לתפקידם. במקום לנהל את ענייני הציבור הם עסוקים בהתנהלות, ובעיקר בחתרנות ובהרס. כשמי מהם מבכה את אובדן המשילות אני מזיל דמעה, כמעט כמו זו של התנין.

נבחרי הציבור שבים ומוכיחים עד כמה אינם ראויים לתפקידם. במקום לנהל את ענייני הציבור הם עסוקים בהתנהלות, בחתרנות ובהרס. כשמי מהם מבכה את אובדן המשילות אני מזיל דמעה, כמעט כמו זו של התנין

די לראות כיצד מתנהלות הישיבות בכנסת על כל וועדותיה, די לראות את ישיבות הממשלה ואת ישיבות קבינט הקורונה – כדי להבין את העניין. דומה שכמי שחוקר את החברה הישראלית ואת רזי תורת המנהל ומדע המדינה אני יכול לומר בביטחה שיש כאן אצלנו כשל ניהולי.

הפוליטיקאים, ובפרט ראש הממשלה, טוענים לאורך הדרך שהם נתקלים בבעיות משילות, בבעיות בכנסת, בבעיות בממשלה ובבית המשפט. כל אלה, לטענתו של ראש הממשלה, מקשים עליו לקבל החלטות תבוניות. יש טענה חצי עממית חצי מדעית, האומרת ש"האשם הוא שם". תמיד כשיש כשל מחפשים, וראש הממשלה שלנו במיוחד – על מה להטיל את האשמה, ותמיד במקום אחר. והוא לא היחיד שטוען שהסיבה לכשלונות היא משילות וחוסר היכולת לנהל את העניינים בלי הפרעה.

אך האמנם אלו הם פני הדברים? האם באמת כל אלה מפריעים לו, לראש הממשלה, לפעול? לא פעם הוא טען, שבעת ממשלת המעבר בסגר הראשון הכל תיקתק ולא היו בעיות, כי הוא היה הדובר הבלעדי של המגפה. הוא קיבל את ההחלטות ובזכותו ישראל זכתה לשבחים ממנהיגים רבים בעולם. הסגר הראשון עבר חלף לו וגם השני, ואנחנו כבר בסגר השלישי, הטענה היא כמובן שהאשם הוא שם: אזרחים חסרי אחריות, שרים שמפריעים לו, בעיקר מכחול לבן, ובכלל כעת זה לא משנה כי הולכים לבחירות רביעיות.

נתניהו מנהיג מבריק, שמתנסח בבהירות, מפעיל כמעט לבד מנגנון הסברה מרשים, שאפשר להגדירו כמנגנון תעמולה משומן המדגים בכל רגע נתון שיש לנו ראש ממשלה שיודע לעשות הכל בעת ובעונה אחת. הוא נלחם בקורונה, עושה שלום עם מדינות ואפילו היה מבין המתחסנים הראשונים, כן ואסור לשכוח שהוא סגר את כל העסקאות עם יצרניות החיסונים לבד בלי עוזרים.

אז אם הכל טוב למה הכל לא טוב. למה שיעורי התחלואה נמצאים במגמת עליה? למה הכלכלה הישראלית מקרטעת? למה אין תקציב ולמה הולכים לבחירות רביעיות? הולכים לבחירות רביעיות כי נמאס מהמצב והולכים לבחירות רביעיות כי הפוליטיקאים חסרי מסור ואתיקה ולא מתעניינים בצרכים הציבוריים אלא רק בסטטוס שלהם עצמם.

לא פעם נתניהו שבממשלת המעבר הכל תיקתק כי הוא היה מקבל ההחלטות היחיד במגפה. אבל אנחנו כבר בסגר השלישי והאשם הוא שם: אזרחים חסרי אחריות, שרים שמפריעים לו, בעיקר מכחול לבן

גם ראש הממשלה, גם החלופי וגם יתר הטוענים לכתר, לא מבינים שהם נבחרו במסגרת מפלגות והם מחויבים למצע שהגישו לעיון הציבור לפני הבחירות. נושא שנתפש בציבור כנושא שולי, בזמן שמדובר בחוזה לכל דבר ועניין, חוזה שאמור להיות כזה שמחייב את כל חברי המפלגה, המקבלים את אמון הכנסת.

נבחרי הציבור שלנו חייבים להיות אנשים ראויים, ערכיים ואתיים, חייבים להכשיר אותם לתפקיד של שליחי ציבור, הם חייבים להבין איך מגדירים ערכים, איך מקצים להם משאבים, הם חייבים להבין איך בונים רעיונות לטובת הציבור, איך בונים הצעות חוק ואיך דואגים שהן תהיינה סבירות ומורות דרך לחברה בכללותה. נבחרי הציבור חייבים ללמוד איך מגיעים להסכמות בכל מחיר ולא מנהלים שוק קח תן לא ראוי.

כדי להבריא את המערכת חייבים לשנות כיוון. המפלגות חייבות להתחייב לבניה של קוד אתי להתנהלות של נבחרי ציבור. יש לחייב בשלב ראשון כל חבר כנסת שנבחר לעבור חודשיים של השתלמות במנהל ציבורי, אתיקה ומשפט. בשלב הבא יש לחייב כל מי שמבקש להיות נבחר ציבור ללמוד את הנושא ולרכוש השכלה ספציפית במנהל ציבורי, אתיקה מוסר וחוק. הכלל הזה חייב להיות מושת על כל נבחר באשר הוא כולל אלה שכבר עברו קדנציה אחת או שתיים.

כדי לרענן את השורות חייבים להגביל את מספר הקדנציות של נבחרי ציבור. מכל בחינה אשר תהיה, אין זה סביר שנבחר ציבור יראה בתפקיד הזה מקצוע לחייו. נבחר ציבור כשמו כן הוא, עומד לבחירת הציבור, בלי קביעות. אני מוסיף מגבלה נוספת  של הגבלת קדנציות כדי לרענן את השורות ולמנוע מעשי השחתה שנובעים במקרים רבים מאוד כשפוליטיקאים נשארים לפרקי זמן ממושכים מדי. הכלל הזה נכון לחברי כנסת וכמובן למי שעומד בראש המערכת – ראש הממשלה. ללא ספק המודל האמריקאי טוב גם לנו בנקודה זו.

הרעיונות לשיפור המערכת הם רבים, דומה שהצעד המשמעותי הראשון הוא אימוץ קוד אתי שיחייב את חברי הכנסת להתייחס ברצינות לשליחותם ולחשוב על הציבור ולא רק על עצמם.

כדי לרענן את השורות חייבים להגביל את מספר הקדנציות של נבחרי ציבור. מכל בחינה אשר תהיה, אין זה סביר שנבחר ציבור יראה בתפקיד הזה מקצוע לחייו. נבחר ציבור כשמו כן הוא, עומד לבחירת הציבור, בלי קביעות

ונחזור אל משל הפתיחה של המאמר, אל הקולות הנשמעים מלמטה. מסתבר שאפשר להפתיע ולדרדר את המערכת הפוליטית למטה. אני מציע לעצור את המהלך הזה, לחשוב טוב טוב לפני שמשלשלים את הפתק, ולשאול את המועמדים שאלות נוקבות, שהראשונה בהם היא: האם אתם מוכנים להיות מוסריים ואתיים.

אופס, כמעט שכחתי" אם אתם לא יודעים לנהל מערכת על תכניסו אותנו לבור, אנחנו זקוקים לבעלי שכל ישר ובעלי נסיון ניהולי מוכח.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.