בצלאל סמוטריץ', בשבתו כשר התחבורה, התנגד מאוד לסגירת שדה דב. הוא סבר שלשדה תעופה קטן שמחבר בין מרכז הארץ לאילת יש תפקיד חיוני ושזו תהיה טעות לוותר עליו.
כשראה שהכף נוטה נגדו ושהפתרונות הכלכליים והמשפטיים שניסה לקדם ברגע האחרון לא צלחו, סמוטריץ' שלף הצעת ביניים: הרי עד שהדחפור הראשון יעלה על השטח, אמר, יחלפו עוד כמה שנים טובות. אז למה לא להמשיך להפעיל את השדה בינתיים? למה ששטח כל כך גדול במיקום אסטרטגי יעמוד שומם ויתבזבז?
סמוטריץ' צדק, אבל ההיגיון הפשוט לא עמד מול החששות של בעלי הקרקע מפני הנטייה הישראלית המוכרת להפוך כל דבר זמני לקבוע; בקיץ 2019 השדה ננטש במהירות, פונה על ידי צה"ל והפך למתחם ענק ושומם בתווך שבין שכונות עבר הירקון לבין הים.
אלא שלוואקום, בעיקר אם הוא ממוקם בלב שטח עירוני צפוף שצמא לשטחים פתוחים, יש נטייה להתמלא. ראשונות היו להקות התנים שהתמקמו בדיונות ובשיחים שבשולי הבית החדש, אחר כך באו האנשים: מישהו פרץ פתח מאולתר בגדר, ואל השדה זרמו סקרנים שביקשו לבחון מקרוב את מגדל הפיקוח הנטוש, רוכבי אופניים ורצים שניצלו את השטח הענק כדי לשרוף קלוריות, ובעיקר תושבי השכונות הסמוכות שיצרו מעברים פיראטיים ועשו את דרכם דרך השדה הישר אל החוף הים.
גם בעיריית תל אביב זיהו את הפוטנציאל וביקשו לנצל את השטח בשנים הקרובות – למשל כאתר קמפינג סמוך לים או לעריכת ירידים ואירועים ציבוריים – אבל בעלי הקרקע נעמדו על הרגליים האחוריות, שוב מתוך החשש ששטח שמופקר לא יוחזר. קמפינג עלול להיות הזמנה לפולשי קבע ואת אלה, כידוע, לא קל לפנות בישראל.
אבל דבר אחד בכל זאת לא ירד מהשולחן: יצירת מעבר רשמי ומסודר דרך השדה אל הים, במקום משחקי החתול ועכבר שבהם הרשויות מתקנות את הפרצות בגדר ומייד אחר כך מישהו דואג לפתוח פתח כמה מטרים משם. בעירייה הבינו שאין שום סיבה למשוך עוד שנים את המצב האבסורדי, שבו תושבי ל' החדשה, רמת האביב החדשה ונופי ים יראו את הים מחלון דירתם, אבל כדי להגיע אליו ייאלצו לעשות עיקוף של קילומטרים.
בעירייה הבינו שאין שום סיבה למשוך עוד שנים את המצב האבסורדי, שבו תושבי ל' החדשה, רמת האביב החדשה ונופי ים יראו את הים מחלון דירתם, אבל כדי להגיע אליו ייאלצו לעשות עיקוף של קילומטרים
מי שקידמה את המהלך היתה חברת מועצת העיר סיגל ויצמן-אהרוני מסיעת מרצ. בחודש יוני השנה עברה במליאת המועצה ההצעה שלה להכשיר מעברים דרך השדה אל הים. מכיוון שחלק מהשטח שייך לרשות מקרקעי ישראל, נפתחו מגעים עם הרשות וניתן אישור לפתוח שני מעברים שמיועדים להולכי רגל ורוכבי אופניים. המעברים, אגב, תחומים משני צידיהם בגדרות של ה'שטח האסור', מה שיוצר תחושה של מעבר ים סוף.
שדרוג לאיכות החיים
מאז שהמעברים נפתחו בתחילת החודש, נראה בעליל שהציבור חיכה להם בצימאון: בשבתות האחרונות נצפו נחילים של של קשישים, הורים וילדים, מי ברגל, מי באופניים ומי באביזרים מתגלגלים אחרים – עושים את הדרך מהשכונות אל חוף הים ובחזרה. המעבר הצפוני מחבר את שכונת נופי ים אל חוף תל ברוך, והשני ממוקם כמה מאות מטרים דרומה משם.
"שנים חיכינו לזה", אומרת תושבת האזור, "כשעמדנו במרפסת וראינו את הים ממול הרגשנו כמו משה על הר נבו – כי כדי להגיע אל הים היינו צריכים לצאת למיני-מסע במקום פשוט לרדת אל החוף. זה שדרוג אדיר לאיכות החיים של עשרות אלפי אנשים". גם דף הפייסבוק של חברת המועצה ויצמן-אהרוני שופע מחמאות ושבחים מהתושבים.
שמחה לבשר שהבוקר החלו עבודות על מעבר החצייה נגיש בכביש 2040, מעבר בטוח לשביל שמחבר את השכונות לטיילת ולים בצמוד לגינה…
Posted by סיגל ויצמן sigal weitzman – חברת מועצה עיריית תל אביב-יפו on Sunday, December 20, 2020
מעבר לשביעות הרצון של התושבים, דומה שיש כאן שני לקחים שכדאי שיילמדו אצל פרנסי הערים בישראל:
1. לא לזלזל בחשיבות של הזמני. חניונים או מגרשים נטושים שעומדים שנים בהמתנה לבניין שייבנה עליהם, הופכים למדבריות אספלט לוהטות או למתחמים מוזנחים שפוגעים ברצף העירוני ובאיכות החיים של תושבי העיר. במקום להתייחס אליהם כאל משבצת שטח אבודה, אפשר לנצל אותם בינתיים לטובת כולם.
2. אחד הפרמטרים החשובים בתכנון המרחב העירוני, אם לא החשוב ביותר, היא רציפות התנועה של הולכי הרגל ורוכבי האופניים. רוצים להפחית את הפקקים, זיהום האוויר ובעיות החנייה, כלומר את השימוש ברכב פרטי? תנו לצועדים ולרוכבים להגיע בנוחות ובמהירות ממקום למקום. השאר כבר יקרה מעצמו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם