עוד זה הולך וזה בא. בני גנץ ורון חולדאי קיימו אמש שתי מסיבות עיתונאים, בזה אחר זה.

גנץ הגיע לכפר המכבייה עייף ומותש, אחרי שנתיים פוליטיות שהתחילו בנסיקה דרמטית בבורסה הפוליטית והסתיימו בפשיטת רגל, שהוא עדיין לא שמע עליה. חולדאי התחיל אתמול את המסע שלו ונראה כמו גנץ ב-29 בינואר 2019 בגני התערוכה: נחוש, נמרץ, בהיר ומעורר תקווה.

מעניין יהיה לשמוע את הנאום של חולדאי בעוד שנתיים ומשהו, אחרי החוויות שיצבור בפוליטיקה הארצית ובמסדרונות הכנסת, אם אכן יעזוב את עיריית תל אביב אחרי הבחירות. מעניין גם מי יהיה הבא בתור אחרי חולדאי, שייתן את נאום התקווה החדשה, מודל 2022.

מעניין יהיה לשמוע את הנאום של חולדאי בעוד שנתיים ומשהו, אחרי החוויות שיצבור. מעניין גם מי יהיה הבא בתור אחרי חולדאי, שייתן את נאום התקווה החדשה, מודל 2022

הנאום של גנץ לא היה אירוע מבשר על עתיד גדול. זה היה נאום של תסכול וחיסול חשבונות עם כל העולם. משום כך הוא גם היה נוגע ללב. גנץ הרי יודע שהכישלון שלו יירשם בספרי ההיסטוריה הפוליטית בארץ וייזכר עוד שנים רבות. הוא מבין ששמו יונצח לדיראון כראש הממשלה החליפי הראשון שהיה כאן והלך.

גנץ יודע שהוא צריך היה לשאת אתמול נאום פרישה מפואר, ללכת הביתה אחרי שכל המפלגה שלו ברחה ממנו, אין לו תוחלת, וכל יום רק מוריד ממנו עוד מניות. אפילו עד לרגע זה ממש גנץ מנהל קרבות מתישים עם אבי ניסנקורן, שלא מפנה כל כך מהר את משרד המשפטים על פי דרישה.

אבל גנץ בחר לשאת נאום מופרך, עמוס במעשיות שלא היו ולא נבראו ולקשור לעצמו כתרים בהיקף הראש של דוד המלך.

כאשר אנחנו היינו עסוקים בשלנו, בטלנים שכמונו, כך בעצם אמר, הוא הציל את הדמוקרטיה הישראלית, את ביטחון המדינה, את המערכת המשפטית וכמעט גם את הקורונה. סביר להניח שאם גנץ היה כזה מוצלח, כחול-לבן הייתה עומדת ברגע זה על 30 ומשהו מנדטים, והבכירים לא היו בורחים כמו מספינה טובעת.

כאשר אנחנו היינו עסוקים בשלנו, בטלנים שכמונו, כך בעצם אמר גנץ, הוא הציל את הדמוקרטיה הישראלית, את ביטחון המדינה, את מערכת המשפט וכמעט גם את הקורונה

רון חולדאי הוא סיפור אחר. אחרי עשרות שנים של ציפייה – הוא דווקא קופץ על הספינה. הנאום שלו היה בנוי היטב, עם מסרים מדויקים והדגשים נכונים. במידה רבה הוא הזכיר את הנאום המכונן של גנץ בתחילת הדרך. גם החיבור עם אבי ניסנקורן מוצלח ואפילו טבעי.

ניסנקורן הוא פוליטיקאי תכליתי וחסר רחמים, שלא עורר הרבה תשומת לב, אבל הפתיע והפך לאיש היחיד בכחול-לבן שזוכה לתמיכה ציבורית. חולדאי וניסנקורן חולקים את אותן דעות, שניהם חברי מפלגת העבודה בעבר הקרוב. אפשר להעריך שהשניים יעשו שימוש בפלטפורמה של העבודה, שעדיין מחזיקה סניפים ופעילים ברחבי הארץ ונכסים בשווי 200 מיליון שקל.

חולדאי, בצעד חכם, בחר גם לתקוף חזיתית את גדעון סער, זאב אלקין, נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ'. אנשי מרכז ושמאל, מתנגדי נתניהו, חיפשו להם בית פוליטי אלטרנטיבי אחרי ההתרסקות של כחול-לבן, לא מצאו ופנו לימינה של בנט ואחר כך לתקווה החדשה של סער. היום יש להם כתובת חדשה, ברורה ורלוונטית יותר. מפלגת "הישראלים" של חולדאי תבלע קרוב לוודאי גם את עפר שלח ותקזז קולות מכל מפלגות אנטי-ביבי, גם מסער. יש שם מרחב של 8-7 מנדטים.

זהו זמן המפצים, אתמול בימין והיום בשמאל. היתרון של חולדאי הוא בחידוש. חולדאי הוא היחידי שלא היה כאן עד עכשיו. החיסרון שלו הוא בהתניה. אם לא תבחרו בי להנהיג אתכם, כך הוא משדר, אשאר בתל אביב. אף אחד לא רוצה שיעשו לו טובות, ואם כבר קפצת לבריכה הארצית, אנא תשרת אותנו – גם באופוזיציה.