הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

ברקוויאם לקריירה הפוליטית שלו, גנץ חזר אל המקום בו נולדה

את הקריירה הפוליטית שלו בחר בני גנץ להשיק בראיון למוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות, בפברואר 2019 ● פחות משנתיים אחרי, כשהקריירה שלו נראית על סף סיום, גנץ התייצב שוב על השער של המוסף ● מעניין להסתכל על שני הראיונות האלה ל"7 ימים" ועל התהום הפעורה ביניהם ● כמה הוא השתנה לנו, כמה השתנינו אנחנו ● ואיך נשארנו בדיוק באותו המקום

בני גנץ על שער "7 ימים" של ידיעות אחרונות, 1 ביונואר 2021
בני גנץ על שער "7 ימים" של ידיעות אחרונות, 1 ביונואר 2021

בפברואר 2019 – לפני כמעט שנתיים, שלוש מערכות בחירות ומגפה עולמית אחת – התייצב בני גנץ לראיון ההכתרה הרשמי שלו כתקוות ישראל השפויה והאנטי-ביביסטית במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות. השבוע העניק את ראיון האשכבה של הקריירה הפוליטית שלו בשער של אותו המוסף ממש. המעגל נסגר.

גנץ אמנם טוען שהוא יתמודד גם בבחירות מרץ 2021, וגם מבטיח להצליח ("עשרה מנדטים זה לא בלתי ריאלי", אמר לאופירה וברקו בביישנות, אחרי שרק לפני שנה קיבל כמעט שליש מהקולות של בוחרי ישראל ועמד בראש המפלגה הגדולה בכנסת עם 35 מנדטים), אבל בפועל יודעים מקורביו להגיד שהוא תמיד מגיע באיחור – וכך כנראה גם להכרזת הפרישה.

מעניין להסתכל על שני הראיונות האלה ל"7 ימים" ועל התהום הפעורה ביניהם. כמה הוא השתנה לנו, כמה השתנינו אנחנו. ואיך נשארנו בדיוק באותו המקום.

בסיבוב הראשון של ידיעות ב-2019, הופקד גנץ בידיהם של הספק-בדרנים-ספק-עיתונאים חנוך דאום ושלמה ארצי, כותבי הטורים האישיים ב"7 ימים". האחד סאטיריקן ימני מבריק שיודע גם לשיר בפרסומות, השני מגה-סטאר קווזי-שמאלני שמילא את קיסריה לפני שעומר אדם נולד וכותב את אחד הטורים המיותרים בעיתונות הישראלית בכל הזמנים.

שער 7 ימים מה-8 בפברואר 2019, עם הראיון של שלמה ארצי וחנוך דאום עם בני גנץ
שער 7 ימים מה-8 בפברואר 2019, עם הראיון של שלמה ארצי וחנוך דאום עם בני גנץ

הצימוד הזה לא נועד להוציא כותרות מדיניות מרעישות או סודות מחדר האטום. המטרה הייתה סימון של נקודת זינוק, ותו לא. "גנץ מדבר" זעקה הכותרת. מה הוא אומר היה באותו הזמן פחות חשוב, אחרת היו משדכים לו את נחום ברנע או שמעון שיפר, סימה קדמון או רונן ברגמן. אפילו שיהוק פוליטי הוא כותרת כשבן אדם מדבר "בפעם הראשונה". כמו אצל תינוק.

הצימוד הזה לא נועד להוציא כותרות מדיניות מרעישות. המטרה הייתה סימון של נקודת זינוק, ותו לא. "גנץ מדבר" זעקה הכותרת. אפילו שיהוק פוליטי הוא כותרת כשבן אדם מדבר "בפעם הראשונה". כמו אצל תינוק

המפגש בין ארצי וגנץ המייצגים את ישראל היפה, הלבנה והערכית (וזאת שבדרך כלל לא אומרת שום דבר ממש משמעותי או מטלטל) היה אירוע בפני עצמו, שהמשכו כשגנץ הרים את הקהל במופע של ארצי מכיסאותיו בשאגות אדירות.

אחרי הסיבוב השלישי של הבחירות, טענתי במאמר שהעיתונות נשאה על כפיים את גנץ בתור תקווה גדולה לישראל, מבלי לתהות ברצינות מה יש בתוך הקנקן היפה והגבוה. על הראיון המפורסם ההוא עם ארצי ודאום כתבתי:

"הרושם המצטבר מתשובותיו של גנץ בראיון הוא שהבחור באמת היה מעדיף לישון צהריים במקום כל הרעש הזה. הוא היה מנומנם, כל התשובות שלו היו משעממות ברמות של 'נחיה ונראה', 'חבר'ה, לא צריך להחליט עכשיו' או סתם שתיקות מביכות והמהומים ארוכים".

למרבה הפליאה, בקריאה חוזרת השבוע, כמעט עולים געגועים לראיון מאז, שבו גנץ עוד התייחס (או לפחות התבקש להתייחס) להתנתקות, לחוק הלאום, לשוברים שתיקה, לאלאור אזריה ולעוד סוגיות שנויות במחלוקת.

הוא נשמע אז חי, תוסס ורלוונטי הרבה יותר מגנץ בראיון הרקוויאם השבוע, שהפעם נוהל בידי עיתונאים מנוסים בתחום הפוליטי (יובל קרני) והמגזיני (גבי בר-חיים) והבטיח בשער שגנץ "יורה לכל הכיוונים" ב"ראיון ראשון ובלעדי" (באותו היום התראיין גנץ גם לאופירה וברקו, אחת התוכניות עם הרייטינג הגבוה ביותר בתחום האקטואליה בטלוויזיה).

בני גנץ על שער "7 ימים" של ידיעות אחרונות, 1 ביונואר 2021
בני גנץ על שער "7 ימים" של ידיעות אחרונות, 1 ביונואר 2021

אל תדברי איתי על אריק

הראיון השבוע היה לא רק סימון התבוסה המשפילה של מצביא גדול שכל חייליו נוטשים אותו, סוג של אביר מונטי פייתוני שממשיך להילחם גם אחרי שכורתים את ידיו ורגליו, אלא גם ראיה ניצחת מדוע האיש פשוט אינו מתאים לפוליטיקה.

יתכן שגנץ היה איש צבא מעולה, אבל את הציבוריות הישראלית הוא פשוט אינו מסוגל להכיל. וזה לא רק בגלל "טוב ליבו" ו"תמימותו" כפי שמרחמיו שבים ומספרים לנו, כמו היה תלמיד כושל שקיבל ציון "כמעט טוב" על השתדלות.

האמת היא שמקסים ככל שיהיה, כפי שמטעימים מעריציו אופירה אסייג ואייל ברקוביץ', גנץ מצטייר בראיונות האלה כתלמיד לא מאד חרוץ בלימודיו. עקומת הלמידה שלו את שותפיו, יריביו, חוקי המשחק, חוליי התקשורת, מגבלות המדיום ושדה הקרב הציבורי של ישראל מאד איטית. נגיד זאת כך: הלוואי ומגפת הקורונה הייתה מתפשטת בקצב שבו גנץ מתקדם.

"סטאז' כמו זה שעברתי, אף אחד מהמתחרים שלי לא עשה", מתגאה גנץ בידיעות אחרונות, כאילו הציבור הישראלי הוא צלחת פטרי לניסויים כושלים עד להשגת חיסון פוליטי ראוי. הוא מזכיר את "אריק" (שרון) שגם הוא "היה במדבר וישב במזון הכנסת עם אדם אחד" במשך שנים.

"סטאז' כמו זה שעברתי, אף אחד מהמתחרים שלי לא עשה", מתגאה גנץ בידיעות אחרונות, כאילו הציבור הישראלי הוא צלחת פטרי לניסויים כושלים עד להשגת חיסון פוליטי ראוי

המראיינים לא תוהים אודות ההשוואה התמוהה הזאת, שהרי שרון עשה קילומטראז' אדיר בפוליטיקה לפני שהוגלה: הקים את הליכוד, שירת כשר חקלאות ושר ביטחון, והוגלה "למדבר" בעקבות מחדל סברה ושתילה.

ואם מדברים על שרון, כדאי לזכור כמה קשה עבד שרון כדי להתחבב מחדש על הציבור הישראלי: דיבר על חייו האישיים, פתח את צפונות ליבו, התרוצץ ממקום למקום בלי לאות. וכשיועצי התקשורת והאסטרטגיה שלו דוד ספקטור ורחלי גולדבלט נכחו שהוא מגיב לאט מדי עבור התקשורת המודרנית, הושיבו אותו מול מצלמות ועשו חזרות מתישות עד שתפס את הפרינציפ. זה לקח לו קרוב לשני עשורים לחזור למרכז הבמה. גנץ הוא פוליטיקאי של עידן האינסטנט, ואפילו ככזה הוא לא רוצה לקום לבית ספר.

וואט דה פאקינג דיל

למרות שרמזי ורמצי הרכילויות על הרומנים שהיו-או-לא-היו לגנץ עם רחל תורג'מן ועומר ינקלביץ' עפו בתוכנית פתיחת העונה של עובדה לכל עבר והמשיכו להצית את דמיונם של הכתבים והקוראים לאורך כל השבוע, גנץ הוכיח שהוא פשוט לא יודע להשכיב שום פרשה לישון כמו שצריך. כמו ישראלי מצוי ביום העצמאות, הוא עומד מול המנגל העכור הזה וממשיך לנפנף, מחייה את השמועות מבלי לתת להם פיתרון או מפלט.

אחרי שסוף סוף קיבלנו אישור לכך שהאיראנים אכן פרצו לו את הטלפון, הוא עדיין מסרב לומר מה היה שם, אבל גם מסרב להכחיש. "לכל אחד יש את הפינות שלו", הוא מתחמק משאלת כתבי ידיעות אחרונות. ובכלל "לא פרצו את הטלפון. זה לא פריצת טלפון, זה היה למיילים כמו שמגיעים לכל מיני מיילים בעולם… זה סיפור ישן ולא רלוונטי. גם פרצו לי לחשבון הבנק, וואט דה פאקינג דיל".

בדיקת פוליגרף לתשובה הזאת תפוצץ גם מכונת אמת איראנית. קודם כל, מה זה משנה אם זה למיילים או לווטסאפ? אם האיראנים פרצו ולקחו מידע מרמטכ"ל לשעבר ומועמד לראשות ממשלה זה די פאקינג דיל. ומה זה "גם לחשבון הבנק"? זה ביג פאקינג דיל.

מה זה משנה אם זה למיילים או לווטסאפ? אם האיראנים פרצו ולקחו מידע מרמטכ"ל לשעבר ומועמד לראשות ממשלה זה די פאקינג דיל. ומה זה "גם לחשבון הבנק"? זה ביג פאקינג דיל

ואיך זה "ישן" אם אתה בקושי שנתיים בפוליטיקה? ומה "לא רלוונטי" בפרשה שבעטיה נטען כי אולי ניסו לסחוט אותך במהלך מערכת בחירות, ואולי שולמו מאות אלפי שקלים בדמי שתיקה לחוקרים פרטיים משני הצדדים, ואולי נאסף מידע מביך על ראש הממשלה (שאיש אינו מוכן לגלות) ובינתיים חפרפרות רצו מצד לצד לאורך מערכת הבחירות?

השיטה הקבועה של גנץ, לפטור שאלות ב"זה קשקוש" במקום לענות בכנות ולסגור את המכסה, חוזרת על עצמה פעם אחר פעם. כך היה גם בסבב הבלתי נגמר סביב פרשת "הממד החמישי".

כששומעים את גנץ מנסה לשכנע ש"אין כלום" ובכך מעצים כל פרשה שולית הנוחתת על ראשו (ונותן תחמושת ליריביו), נזכרים בקטע מהמחזה "מלאכת החיים" של חנוך לוין, כשבני הזוג יונה ולביבה מנסים לשכנע את שכנם גונקלף שקפץ לביקור בשתיים בלילה, שהוא מפריע להם באמצע השינה והוא שב ושואל: "אז למה אור? בכל זאת, נשאלת השאלה למה אור? מה עשיתם בשתיים בלילה עם אור?".

שרת התפוצות עומר ינקלביץ' במשרדה בירושלים, 26 בנובמבר 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)
שרת התפוצות עומר ינקלביץ' במשרדה בירושלים, 26 בנובמבר 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

הרומן עליו נרמז בכבדות ב"עובדה" (מבלי לאשר מפורשות) עם עומר ינקלביץ' הוא כבר לא "רכילות" כפי שגנץ שב וטוען. אם לא היה רומן וסחטו אותו על כך – מדובר בסחיטה באיומים ובפייק ניוז. אם היה רומן שהזניק את הקריירה הפוליטית של ינקלביץ', אזי כפי שציין העיתונאי אורי תובל עולה מהסיפור הזה ריח לא טוב וחשד לניגוד עניינים ואולי אפילו עבירה של הפרת אמונים.

כך או כך, אי אפשר להכניס את הג'יני הזה חזרה לבקבוק שוב ושוב באמירות של "אין שם משהו שאני בסוף סחיט עליו, הכול קשקוש", כפי שאמר לידיעות. את השלב הזה עברנו והוא פשוט כבר לא מחזיק מים.

גנץ מאד רוצה שנעסוק בנושאים החשובים באמת ולא בשטויות. "לעם ישראל מגיע משהו אחר חוץ מהרכילות הזולה הזו על דיוקיה או אי דיוקיה", הוא אומר לאסייג וברקוביץ', מלבה בפעם המאה את התהייה הרכילותית מה באמת היה שם.

גנץ מאד רוצה שנעסוק בנושאים החשובים באמת ולא בשטויות. "לעם ישראל מגיע משהו אחר חוץ מהרכילות הזולה הזו על דיוקיה או אי דיוקיה", הוא אומר, מלבה בפעם המאה את התהייה הרכילותית מה באמת היה שם

הבעיה היא שב"נושאים החשובים" הוא מציע מעט מאד בשורה חדשה, אם בכלל. עיקר הטרמינולוגיה שלו היא קלישאות צבאיות נבובות: "טיפלנו בפצועים, מפנים את ההרוגים", הוא אומר על המשבר הממשלתי האחרון שהותיר את מפלגתו מרוסק.

"אנחנו בסופו של שבוע קשה שבו אנשים לא החזיקו מעמד", הוא מסביר את הבריחה מהספינה הכחול-לבנית המחוררת ככברה, כאילו מדובר באבינועם והקיפוד שלו הנמלטים מאימת הסורים ברמת הגולן. "השלדים היחידים שהשארתי מאחור הם של האויבים שלי", הוא מתגאה כששואלים אותו אלו עוד שלדים מסתתרים בארונו.

בני גנץ (צילום: AP Photo/Oded Balilty)
בני גנץ (צילום: AP Photo/Oded Balilty)

בניסיון נואש להוכיח שהוא באמת עוסק במצוקות של עם ישראל הנאנק תחת ההגבלות הסכיזופרניות של ממשלה לא מתפקדת, הוא מספר על פגישה שהייתה לו עם "אחד השרים החברתיים של כחול-לבן", כי הוא "נחוש לטפל באוכלוסיות החלשות".

את שם השר או השרה הוא משום מה לא מוכן לגלות (אולי גם זה סוד שמחזיקים בו האיראנים?), והרי יש כל כך הרבה אופציות ל"שרים חברתיים" מיותרים שאין סיכוי שנצליח לנחש. בסוף אנחנו יוצאים משני הראיונות עם סיסמאות על "שמירת מערכת המשפט" ו"ממלכתיות".

ולהתחיל מבראשית

אחרי סבב הראיונות הנוכחי סביר להניח שהעניין התקשורתי בגנץ ידעך בשבועות הקרובים. מפלגות חדשות צצות כפטריות אחרי הווירוס, וגנץ יצטרך לקבל הכרעה: לפרוש בשקט אל השקיעה הפוליטית או לדשדש במפלגתו המצומקת עד שימצא גוף מארח להיצמד אליו.

אבל את עוצמת הנזק שעשה למחנה שמחפש תקווה לשלטון החוק ולדמוקרטיה, לסדר יום אזרחי ולהתרחקות מפוליטיקה של שנאה וקיטוב, עוד ייקח זמן להעריך. כי בניגוד למה שעיתונאים טוענים בלהט, הבעיה האמיתית עם גנץ אינה ההימור הנאיבי על נתניהו, אלא העובדה שבכל סיבוב וסיבוב הוא גרם להסתיידות נוספת של המחנה הזה, אשר מגיע לישורת החדשה עם מועמדים חדשים כשהוא עייף, ציני ומנוכר מתמיד.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עם הסמרטוט הזה צריך לעשות כמו עם כל סמרטוט. לזרוק ולשכוח. חבל לדבר עליו אשי מסכן. וחבל שהבן הטיפש שלו שיכנע אותו ללכת לפוליטיקה כי רצה למצוא לאבא שלו מה לעשות ושלא יסתובב לו בין הרגליים... המשך קריאה

עם הסמרטוט הזה צריך לעשות כמו עם כל סמרטוט. לזרוק ולשכוח. חבל לדבר עליו אשי מסכן. וחבל שהבן הטיפש שלו שיכנע אותו ללכת לפוליטיקה כי רצה למצוא לאבא שלו מה לעשות ושלא יסתובב לו בין הרגליים.

עוד 1,511 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום רביעי, 20 בינואר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

נתניהו: מצפה שנחזק ביחד את הברית בין ארה״ב לישראל

גורמים בממשל ביידן: היעד שלנו כרגע למנוע מנתניהו להחמיר את המצב עם הפלסטינים ● לפני ההשבעה: טראמפ חתם על עסקת החמקנים לאמירויות ● היועמ״ש לכ״ץ: המנע מכלכלת בחירות ● בכירי המשטרה והכנסת דנו בתרחיש של השתלטות המונית על המשכן ● מנהל הריאלי בחיפה הוזמן לשימוע לאחר הזמנת מנכ״ל בצלם להרצאה ● קופות החולים יפסיקו לחסן בני 35 עד 40

עוד 37 עדכונים

חשמל באויר

את יום רביעי ההוא בערב לא תכננו להעביר בצפייה בחדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום שנשא מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, אחד מתומכיו הגדולים והעיקשים של טראמפ, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך כדי לצפות בו ובצ'אק שומר, מנהיג המיעוט (לעוד מספר ימים), מנסים להביא את הקונגרס האמריקאי לאחדות שלא נראתה מאז נובמבר 2016.

את יום רביעי בערב ההוא לא תכננו להעביר מול החדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, מתומכי טראמפ הגדולים והעיקשים, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך

כמה שניות לאחר מכן צפינו בשידור חי בהמון אדם דוחף כמה שוטרים ומתפרץ לבניין הקפיטול דרך הדלת הענקית בחזיתו. פיד השידור מהסנאט ומבית הנבחרים הופסק בפתאומיות, ובמקומו התחילו הערוצים לשדר תמונות ששלחו אנשים ששוהים בתוך המבנה – מתפרעים שנכנסו לליבו של בניין הקפיטול, חלקם מחזיקים בנשק, בזמן שסגן הנשיא וראשי שני הבתים מוברחים למקום מוגן. לא ישנו כל כך טוב באותו לילה.

בשעות ובימים מאז אפשר להבחין בשני מחנות שמתחלקים כמעט לפי הקו המפלגתי: מחנה אחד רוצה לנהל משפט נגד טראמפ בימיו האחרונים כנשיא ולוודא שכל מי שלקח חלק בהסתה שהובילה לכך, פוליטיקאי או אזרח, ישלם מחיר כבד.

המחנה השני, לעומתו, טוען שהדחתו של טראמפ בימים האחרונים של כהונתו, הליכים משמעתיים נגד מחוקקים שתמכו בניסיון ההפיכה האלים הזה והעמדה לדין של המתפרעים (שלא התביישו להצטלם ולספק עדויות קבילות לבתי המשפט), רק יעודדו את השסע ויפגעו בממשל הנכנס וביכולתו לתפקד. הם טוענים של"מפגינים" לא הייתה כוונה לפגוע באיש והם רק הביעו את זעמם ה"מוצדק" על "הבחירות שנגנבו מהם".

ובארצנו הקטנטונת? ראש הממשלה, שעומד לצידו של טראמפ בכל דבר ועניין, ניצל את ההזדמנות כדי לייצר את הקשר הלא קיים בין פורעים שפורצים לפרלמנט ובין הפגנות רועשות וכועסות נגדו, נגד התנהלותו ונגד מדיניותו (היי, גם להחליט לפי האינטרס האישי שלך זאת מדיניות!). מסביבתו יצאה ידיעה אודות הסכנה שנשקפה לחייהם של הזוג נתניהו ממפגינים כועסים שרצו לעבר מחסום שנמצא הרחק מהמעון והיא שודרה כעובדה מבלי לתהות מדוע המידע הזה שוחרר באיחור, ובמקביל להתרחשויות בארצות הברית.

שופרותיו של בלפור טענו שלמפגינים יש כוונה לרצוח את נתניהו, ומחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תסתכלו, תסתכלו איך מי שמפגינים בבלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות של "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות".

מחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תראו איך מפגיני בלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות"

אבל האמת, שאנחנו לא צריכים להשוות את ניסיון ההפיכה בוושינגטון להפגנות בבלפור. ההתפרעויות שראינו בשידור חי השבוע בדמוקרטיה החזקה בעולם הן קו שבר שמקביל, כנראה, לקו השבר הכואב ביותר של ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים – רצח רבין.

ממרחק של 25 שנים, קל לאישי ציבור ועיתונאים להכחיש את כל האירועים שקדמו לרצח רבין – הם ינסו לטפול אותם על "קומץ" של "עשבים שוטים", או להגיד שלפוליטיקאים לא הייתה יד בדבר. עמית סגל, שהיה חלק מפאנל נוער שהתראיין ב"ערב חדש" יום לאחר הרצח, ממשיך לטעון שהרצח תפס אותו בהפתעה. שאף אחד בציבור אליו הוא משתייך, ציבור שממנו יצא הרוצח ומשתפי הפעולה שלו, לא ידע מה הולך לקרות.

זה נורא מוזר, כי סגל ואני חולקים לא רק שם פרטי וגיל, אלא שנינו היינו נערים עם תודעה פוליטית מפותחת.

בניגוד לדבריו, אני זוכר את החשמל הזה באוויר, כמו שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת והברומטר מראה על ירידה חדה בלחץ האוויר. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך.

אז קרתה הטעות הגדולה. הדור שלי טעה, כולנו טעינו. חשבנו שהדבר הנכון הוא להקשיב לדמעות התנין של סגל הילד וחבריו, לקריאות "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" של גווארדיית המתנחלים. שכחנו פתאום את ההפגנות שבהן קראו "בדם ואש את רבין נגרש" או את בן-גביר שאמר למצלמת הטלוויזיה "הגענו אל הרכב שלו, נגיע גם לרבין". באמת שהכוונה שלנו הייתה טובה – רצינו לאחות את הקרע העצום הזה ופחדנו מכך שהוא יעמיק עד שלא יהיה אפשר לאחות אותו והוא יביא לסופה של מדינת ישראל.

אבל במבט לאחור – טעינו. טעינו בכך שבשם האחדות המזוייפת נתנו למסיתים להמשיך להסית, נתנו להם לקבוע את הכללים, לדרוש מאיתנו שנקבל את חוסר הסובלנות שלהם בשם הסובלנות ולהתעלם מכל מה שהביא את יגאל עמיר לירות שלושה כדורים בגב של ראש הממשלה ומהאנשים שעמדו מאחוריו ולחשו באוזנו (מטאפורית): "תלחץ על ההדק!".

בניגוד לדברי סגל, אני זוכר את החשמל באוויר, שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך

25 שנה אחרי, אנחנו רואים את פירותיה של הטעות הזאת בדמות ראש ממשלה שמסית נגד מתנגדיו הפוליטיים באמצעות שקרים ומביא לאלימות פיזית ומילולית של תומכיו נגד מתנגדיו. 25 שנה אחרי, החשמל הזה, של אסון שעומד להתרחש, נמצא שוב באוויר.

ברור לי שהנשיא הנבחר ביידן לא יקרא את דברי, אבל בכל זאת אני רוצה להגיד לו דבר חשוב: כבוד הנשיא, הפיוס לא יגיע באמצעות ויתור על עקרונות של שיוויון, לא באמצעות הכלה של חוסר סובלנות ושנאה ולא באמצעות התכופפות וכניעה לאלימות. אל תעשו את הטעות שאנחנו עשינו ב-1995, כי אחרת בעוד ארבע שנים טראמפ או אחד ממשתפי הפעולה שלו ישובו לבית הלבן, ואז כבר יהיה מאוחר מדי.

עמית לב-ברינקר, יליד 1982 ותל אביבי, נשוי ללוק ואב לראובן (השחור) ונחמה (הטריקולורית), הייטקיסט ביום ואקטיביסט בלילה, אבל לא אחרי 21:30

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 816 מילים

"ישראל היא הדוגמה לאופן שבו צריך להתמודד עם הנגיף"

אחרי מאות אלפי מתים ומיליוני נדבקים, החל השבוע מבצע החיסונים בברזיל, אבל עדיין מתקשים שם לראות את האור ● פרופ' אנה לוין, מראשי המלחמה בקורונה בבית החולים הציבורי הגדול בדרום אמריקה, רואה מה שקורה בישראל, ומקנאה ● בראיון לזמן ישראל היא מסבירה למה בברזיל בחרו בחיסון הסיני ומתי סוף סוף נצא מהגל העכור הזה

עוד 880 מילים

דווקא בשעה בה רבים כל כך סובלים מחוסר בטחון תזונתי, עולים סימני שאלה גדולים סביב מכרז תלושי המזון של משרד הפנים ● ברשויות המקומיות חוששים שהעברת הנתונים לשופרסל מתנגשת עם חוקי הגנת הפרטיות ● עתירות שהוגשו בנושא טוענות: "המענק עלול להגיע לידיים הלא נכונות, ולפגוע בזכאים" ● במשרד הפנים מגיבים: "לא קיים כל חשש לפגיעה בפרטיות" ● בדיקת זמן ישראל

עוד 968 מילים

למקרה שפיספסת

ראיון "הדבר האיום, הנורא ביותר שטראמפ השאיר לנו הוא הרס האמת"

"הנשיא תדלק את השקרים, בנה אותם, עודד אותם" ● אברהם פוקסמן, מהמנהיגים היהודים החשובים בארה"ב, מסכם את הקדנציה הרעילה של טראמפ ● מי שהיה מנכ"ל הליגה נגד השמצה מביט אחורה בייאוש ומציץ קדימה בדאגה: "האיש הזה חיזק את הקנאים, וצריך להיענש. יהיה קשה לרפא את המדינה"

עוד 1,820 מילים

משבר הקורונה חייב לעודד את משרד החינוך להפוך לריכוזי יותר, לא פחות

משבר הקורונה הציף מספר סוגיות חשובות הנוגעות למערכת החינוך, אך אם נתעלם מהתהליכים הפוליטיים המתקיימים בצילן, אנחנו עתידים לחזות בשינוי מהותי של המערכת, שאינו זוכה לדיון הציבורי הראוי לו. סוגיות אלו נוגעות לא רק לתפקידה הקריטי של המערכת בתהליך הקניית ידע והחינוך, אלא גם לאיזון הקריטי שהיא מאפשרת בשגרת החיים הכלכלית והחברתית בישראל.

משבר הקורונה הציף סוגיות חשובות הנוגעות למערכת החינוך, אך לא רק לתפקידה הקריטי בתהליך הקניית ידע והחינוך, אלא גם לאיזון הקריטי שהיא מאפשרת בשגרת החיים הכלכלית והחברתית בישראל

השבתתה של מערכת החינוך בעקבות משבר הקורונה לא רק פגעה במסלול החינוכי, בתחושת הביטחון וביכולת הלמידה של תלמידי המערכת, אלא גם ביכולתם של הורים רבים לשוב אל מקום עבודתם במהלך אסטרטגיית היציאה, כל עוד אין לילדיהם האפשרות לחזור אל בתי הספר.

בנוסף, הרצון העז של גורמים שונים, ובראשם השלטון המקומי וועדי ההורים, להוציא את השליטה בחינוך ילדיהם ממערכת ממשלתית מרכזית ולהעבירה לניהול הרשויות המקומיות – גרם לניצול משבר הקורונה כדי לשנות את מערכת החינוך מהיסוד.

בהשוואה שעשה פורום ארלוזורוב בין התנהלות ממשלת ישראל אל מול התנהלותן של ממשלות במדינות אחרות בעולם, עולה כי אחד הכשלים המרכזיים בניהול המשבר במערכת החינוך נשען על חוסר היכולת לייצר קונצנזוס בנוגע לממדי התחלואה בקרב ילדים. מגמה זו העמיקה בשבועות האחרונים, כאשר שר החינוך מציג נתונים הפוכים מאלו המוצגים מטעם משרד הבריאות.

כך, למרות הסגירה המהירה מאוד של המערכת שבוצעה בזמן הסגר הראשון, ישראל התעכבה בצורה משמעותית ביישום המגבלות אל מול נתוני התחלואה, והפעילה את מערכת החינוך למשך כמעט חודשיים (לא רצופים) במהלך שיאו של גל התחלואה השני. כעת, בשיאו של גל התחלואה השלישי (או הרביעי, תלוי איך סופרים), מעמיקים עוד יותר השסעים ואי ההסכמה בין משרדי החינוך והבריאות בכל בנוגע לפתיחתה או סגירתה של המערכת. חשוב לזכור כי בכל רגע בו מקבלי ההחלטות מתווכחים על המתווה הנכון, מיליוני תלמידי ותלמידות ישראל נמצאים במצב של אי ודאות בלתי נסבל.

המורכבות של מערכת החינוך על 60 מיליארד שקליה התקציביים, הפכה אותה לטרף קל בחודשים האחרונים בכל הנוגע להעמקת האוטונומיה הבית הספרית. שלילת סמכויותיו הריכוזיות של משרד החינוך והפיכתו לברז תקציבי לא מפוקח הם התגשמות חלום למנהלי בתי ספר רבים בישראל.

מורכבות מערכת החינוך על 60 מיליארד שקליה התקציביים, הפכה אותה לטרף קל באשר להעמקת האוטונומיה הבית הספרית. שלילת סמכויותיו הריכוזיות של משרד החינוך והפיכתו לברז תקציבי לא מפוקח, קורצים למנהלי בתיה"ס רבים

למרות זאת, דווקא התקופה המורכבת הזו הדגישה את מרכזיותה של מערכת החינוך בחיינו, ועל כן עלינו ללמוד מהשנה הזו ולייעל את המערכת, לא להפריט אותה. למרות שאין יחסי ציבור טובים למונח הריכוזיות, המצב ההיברידי בו נמצאת המערכת, בו חלקה מופרט וחלקה ריכוזי, רק פוגע בה.

הדרישה לעצמאות ניהולית, תקציבית ופדגוגית של בתי ספר בישראל אינה דרישה חדשה, אך משבר הקורונה, מסתבר, ליבה את האש מתחת לרגליהם של מנהלי בתי ספר והוליד מאבק מחודש לביזור סמכויות.

הרציונל נשען על ההנחה כי "השטח" (יהיה מונח מופשט זה אשר יהיה) מבין ויודע את כלל צרכיו ואין צורך במנגנון ריכוזי, איטי וביורוקרטי בכדי להוליד חינוך טוב ואיכותי לילדי ישראל. גם אם הנחה זו נכונה, והיא לא, הרי שהרצון לנצל את משבר הקורונה כדי לשנות מהיסוד את מערכת החינוך הוא בעייתי.  המהלך הנכון יותר הוא שיפור ערוצי התקשורת בין השטח לבין משרד החינוך, ולא הפקעת סמכויות מידי המדינה.

במקום לתת עוד כוח לא מפוקח לבתי ספר, אשר רק יעמיק את אי השוויון המשווע הקיים גם ככה במערכת החינוך, יש לעודד תהליך קבלת החלטות הוליסטי יותר, המקרב את השטח לשלטון ולא מרחיק אותו.

טוב יעשה משרד החינוך כולו אם יכניס לתוך תהליכי קבלת ההחלטות גם אנשי שטח. באופן זה, המדיניות תייצג נאמנה יותר את האינטרסים המקומיים, ובה בעת תיקח בחשבון סוגיות רחבות יותר אשר לא פעם מתעלמים מהן מתוך הרצון להתמקד במצוינות לימודית גרידא. המהירות בה מקבלי ההחלטות שוקלים הפרטה של שירותי החינוך במדינה מעידה יותר מכל על פזיזות מקבלי ההחלטות בהקשר זה.

השורה התחתונה אם כן, ברורה למדי. משרד החינוך צריך רפורמה, אך הפרטה, ביזור ואוטונומיה אינן הנחלה אליה הוא משווע. ריכוזיות הפכה למילת גנאי בשנים האחרונות, אז ריכוז נכון, אשר משלב אנשי מקצוע רלוונטיים ומייצר מדיניות הוליסטית יותר, היא היא הרפורמה אותה משרד החינוך צריך.

במקום לתת עוד כוח לא מפוקח לבתיה"ס אשר רק יעמיק את אי השוויון המשווע הקיים גם ככה במערכת החינוך, יש לעודד תהליך קבלת החלטות הוליסטי יותר, המקרב את השטח לשלטון ולא מרחיק אותו

הדרישות למתן סמכויות רחבות לבתי ספר צריכה להיענות בפריסת ידיים רחבה של משרד החינוך ובקריאת "ברוכים הבאים". רק ככה, משרד החינוך צריך להשתנות לאור המשבר הנוכחי.

טל חסדאי-ריפא הוא חוקר בכיר בפורום ארלוזרוב. טל הוא דוקטורנט במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בן 31, נשוי, אבא טרי. נע על התפר שבין אופטימיות להרמת ידיים, אבל מאמין גדול שראוי שיהיה כאן יותר טוב.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 692 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

נתניהו שוב מכה את בנט

נתניהו יכול היה להתרווח אמש בכיסאו ולמתוח חיוך רחב: המועמדת שלו, חגית משה, ניצחה בפריימריז לראשות הבית היהודי - האישה הראשונה לעמוד בראש המפלגה על גלגוליה השונים ● המשמעות היא ככל הנראה איחוד עם סמוטריץ' - מה שמקרב את נתניהו ל-61 מנדטים וכל הטוב שבא איתם ● המשימה הבאה על הפרק: לשכנע את סמוטריץ' להתאחד גם עם איתמר בן-גביר ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
וואי וואי וואי היו פריימריז במפלגה של 0.8% והאכלת עם המטעמים האלה חצי עם, וסגרת את הבחירות, ואת ה 61 מי שחושב שביבי ישן בלילות, לא ראה פאניקה מימיו הסקר האמין האחרון 58 מנדטים לימין. ב... המשך קריאה

וואי וואי וואי היו פריימריז במפלגה של 0.8%
והאכלת עם המטעמים האלה חצי עם, וסגרת את הבחירות, ואת ה 61

מי שחושב שביבי ישן בלילות, לא ראה פאניקה מימיו
הסקר האמין האחרון 58 מנדטים לימין. בקלפי. לפי הסקרים מהבוקר – 74
30% מגוש המרכז–שמאל עברו לימין–חרדים. ממש
יש לי מגרש למכור לך בביצות בפלורידה

עוד 590 מילים ו-1 תגובות

אז כמה מורים התחסנו עד כה? אף אחד לא יודע

בדיקת זמן ישראל שיקול משמעותי בהחלטה האם לפתוח מחדש את מערכת החינוך הוא מספר עובדי מערכת החינוך שכבר חוסנו נגד נגיף הקורונה ● למעשה, הסתדרות המורים אף איימה בשביתה אם לא תינתן עדיפות לסגל ההוראה בחיסונים ● אלא שאף גוף בישראל לא אוסף נתונים על שיעור המתחסנים בקרב המורים - ולקופות החולים יש מידע רק על כ-25% מחוסנים מכלל אנשי החינוך

עוד 861 מילים

נערים עובדים בזמן הקורונה פחות מבזמנים רגילים, כי יש פחות מקומות עבודה ● אבל אלה שעובדים, עובדים מגיל צעיר יותר, שעות רבות יותר, בתנאי העסקה גרועים בהרבה, רבים מהם בעבודות מסוכנות - ולעתים קרובות במקום ללמוד ● חלקם עובדים כדי להציל את פרנסת המשפחה, חלקם - כי זה מה שיש לעשות מחוץ לבית ● "מצב מסוכן וחמור: מי שנפלט ממערכת החינוך כבר לא יחזור אליה"

עוד 2,044 מילים

המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב, הגליל - וכל מה שביניהם

פתאום, דווקא בלב ראש העין המבוססת, זכו התושבים לקבל גינה מוזיקלית במימון המשרד הממשלתי של אריה דרעי לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל ● הגינה היפה מציפה שאלות לגבי הדרך והעקרונות שלפיהם מחולקים כספי תמיכה ממשלתיים ● האם באמת רשות מבוססת ועתירת תקציב זקוקה לסיוע ממשלתי על חשבון רשויות עניות יותר? ● תגובת המשרד: "אנחנו פועלים על פי נתוני הלמ"ס"

עוד 563 מילים

מאוריטניה ואינדונזיה היו הבאות בתור - אבל הזמן אזל

שר החוץ הנכנס של ארה"ב: ״נבחן בזהירות את ההסכם למכירת ה-F35 לאמירויות״ ● הוסיף כי יתייעצו עם ישראל לפני החזרה להסכם הגרעין ● חגית משה נבחרה לראשות הבית היהודי ● סמוטריץ׳: הזרם הרפורמי אינו חלק מהיהדות ● הסגר יוארך ב-10 ימים ● אביר קארה מצטרף לבנט ● דוד אלחייני מצטרף לסער ● גבי ברבש: לא אכנס לפוליטיקה ● מקורב לרב קניבסקי: הוא תומך בהחזרת תלמודי התורה

עוד 50 עדכונים

המסמכים המתעדים את ישיבות העבודה שניהל מנדלבליט ב-2016 בעניין תיקי נתניהו הועברו, כשהם מושחרים ברובם, לפני עשרה ימים לצוות ההגנה של נתניהו ● אתמול נחשפו בפומבי ● פרקליטי נתניהו טוענים כי המסמכים מוכיחים שהחקירות "נפתחו בחוסר סמכות" ● אלו טענות סרק - אבל המסמכים כן חושפים את האגביות והשטחיות שבהן פעל אז היועץ הטרי מנדלבליט ● פרשנות

עוד 1,035 מילים

סיר הלחץ המשפחתי שיצר משבר הקורונה בשנה החולפת הביא איתו הביתה גם כמה דברים טובים ● מומחים מסבירים שלמרות מה שנדמה, הקשר בין הורים וילדים השתפר בלא מעט מקרים, ושפתאום הדור הצעיר רוכש מיומנויות מפתיעות ● האם השינוי יחזיק מעמד ביום שאחרי? גם כאן התחזית לא רעה בכלל

עוד 1,303 מילים

בהעדר רגולציה, הבנקים קובעים את הכללים ומתעללים בסוחרים

אזרחים שרכשו מטבעות ביטקוין לפני מספר שנים מגלים כעת שהם מיליונרים על הנייר ● אם יבקשו למכור את המטבעות, יצטרכו מייד לשלם מס במאות אלפי ואף מיליוני שקלים ● אלא שבמקביל הבנקים מונעים מהם לקבל את כסף המכירה בטענות שונות ● וכל בנק ממציא כללים משלו ● בשוק המטבעות הוירטואליים קוראים לאסדרה של הנושא ● וכל מה שדרוש הוא החלטה של ועדת החוקה לחתום על צו

עוד 2,072 מילים

זה היה אמור להיות הלהיט הכלכלי הבא: קרן בינלאומית שמפוקחת בלוקסמבורג ומייצרת הזדמנויות צמיחה יוצאות דופן ● מנהלי בנקים לשעבר, אנשי הייטק, רופאים, מהנדסים, מרצים ואמנים מיהרו להשקיע שם כסף, הרבה מאוד כסף ● אבל ארבע שנים אחר כך מתברר שמהקרן נעלמו 100 מיליון אירו, כשרבע מהסכום שייך לישראלים ● זמן ישראל חושף את תעלומת האוצר האירופי האבוד

עוד 3,442 מילים

סער: "שנתיים שאנחנו בחוסר יציבות בגלל אדם אחד מטורף"

יושב ראש תקווה חדשה: "נקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת המחדל של ניהול הקורונה"; הליכוד: "גדעון ממשיך לעשות פוליטיקה קטנה בעיצומו של המאבק בקורונה" ● אהוד ברק הודיע שלא יתמודד על ראשות העבודה; ייתכן שעמר בר-לב יתמודד על התפקיד ● נתניהו הודיע לבית המשפט שהוא כופר בהאשמות נגדו; טוען שהואשם במעשים שכלל לא נחקר עליהם ● מסתמן שהסגר יוארך

עוד 48 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה