המערכת הפוליטית בישראל היא אחד ממצעדי האיוולת המובהקים בעולם הדמוקרטי. מבין כל המפלגות, לא נותרה אף מפלגה שתקיים פריימריז, אחרי שגם בליכוד וגם במרצ הוחלט לא לנהל בחירות פנימיות לרשימת המועמדים – ואחוז ניכר מהרשימה יורכב משריונים.

התוצאה היא שמערכת הבחירות מורכבת משורה של קרקסים פרטיים עם ידוענים מהתקשורת או פנסיונרים מצה"ל או משב"ס או משב"כ או המוסד או מאברבנאל.

כל המפלגות הלא-דמוקרטיות הללו צורחות את מושג הדמוקרטיה, משוח בפצפוצי קדושה, למרות שהן בוחרות את נציגיהן בגוגל, או על פי המלצות מחברים, או עניינים אחרים. מה הפלא שכחול-לבן התאדתה כמו נייר צלופן שנשרף על אישו של נר?

כל המפלגות צורחות את מושג הדמוקרטיה, למרות שהן בוחרות את נציגיהן בגוגל, או על פי המלצות מחברים, או עניינים אחרים. מה הפלא שכחול-לבן התאדתה כמו נייר צלופן שנשרף על אישו של נר?

מה הפלא שהאסטרטגים של בני גנץ המפורק מסבירים בכל אולפן ותחת כל מיקרופון פתוח (כולל בסתר) מדוע הוא התפרק ונפל? אסטרטג פוליטי אינו האחראי העיקרי לתוצאות הפוליטיות, אבל כאשר הכשלון הוא כה מהדהד – לא מוטב שהיועץ האסטרטגי יבחר באסטרטגיה של הורדת פרופיל לתקופה לא קצרה, עד שכולנו אולי נשכח שידו הייתה בפשלה?

גנץ וכחול-לבן התרסקו משום שהמפלגה התנהלה כמו תנועת צופים, ללא תפיסה וללא תכניות מעשיות. ללא ניסיון להציג תכנית חילוץ של ישראל מהמשבר הכלכלי שלה, מהמשבר החברתי שלה – בכלל, לחלץ את ישראל. ישבו על הכיסאות וספרו כבשים.

פוליטיקה היא עיסוק רציני. פוליטיקאי מתקדם צריך לחשוב על רעיונות פוליטיים מהותיים, על פתרונות לבעיות מהותיות וזה צריך לבעור בעורקיו. הוא גם צריך לדעת להציג אותן. הוא צריך לדעת להתווכח ולהתמודד מול אלה שחושבים אחרת ממנו. הוא צריך להבין את הציבור שאותו הוא משרת. הוא צריך להוביל אותו ולא להיות מובל על ידו. ואת זה לא לומדים בחודשיים. בזה, גם האסטרטגים לא יכולים לעזור. הם לא בעלי עומק וידע מספק כדי להעניק רעיונות חדשים לשמאל, או למרכז, או לימין.

פוליטיקה היא עיסוק רציני. פוליטיקאי צריך לחשוב על רעיונות פוליטיים מהותיים, על פתרונות לבעיות מהותיות וזה צריך לבעור בעורקיו. הוא גם צריך לדעת להציג אותן

תפיסות פוליטיות חדשניות הן פרי של מאמץ אינטלקטואלי עצום ויכולת מימוש ביצועית שלהם. את זה מקבלים המנהיגים האמיתיים עוד בגיל צעיר – או בבית או במערכת פוליטית שמאפשרת לגדול, להתפתח ולאט לאט להפוך למנהיג פוליטי. בדיוק כמו שעושים בחברות ההיי-טק עם מתמטיקאי צעיר או מהנדסת.  שנים של חיכוך עם הנושא וחיכוך עם הסביבה האנושית והעסקית – רק הם מביאים למנהיגות לא חלולה.

אין קיצורי דרך.

את כל הנ"ל לומד אדם שהחליט להיות פוליטיקאי באנגליה, בארה"ב, בצרפת.   שם הוא עובר דרך ארוכה ומתישה של עימותים עם עמיתיו בחוגים בתיכון, בלימודי האוניברסיטה, ואחריהם תפקידים פוליטיים כאלה ואחרים – סנאטור, חבר קונגרס וכן הלאה, עד שהוא מגיע למעמד של מועמד לנשיאות או לראשות ממשלה, וגם אז הוא עובר עימותים ישירים מול יריביו הפוליטיים.

אילו היינו מביאים גנרל בריטי לעמוד מול בוריס ג'ונסון – הגנרל היה יורד מהזירה חבוט ושותת דם, בוש וניכלם. אין לזה קשר לאידאולוגיה. או לפטריוטיות. זה קשור להבנה ונסיון בפוליטיקה.

אילו היינו מביאים גנרל בריטי לעמוד מול בוריס ג'ונסון – הגנרל היה יורד מהזירה חבוט ושותת דם, בוש וניכלם. אין לזה קשר לאידאולוגיה. או לפטריוטיות. זה קשור להבנה ונסיון בפוליטיקה

בישראל אין עימותים פוליטיים בכלל. יש מסך של יחצ"נים, שעוטפים את השלומפרים האלה בעטיפות לא חדירות לכאורה, מעמידים אותם מול טלפרומפטרים, מלמדים אותם להרים את הקול ולהפחיד, ומבלבלים להם את המוח על כללי כיתה א' אסטרטגיים שלומדים בכיתה י'.

זה מה שהיה לנו עד עכשיו.

כלומר. לא היה לנו.

מצעד האיוולת, הגדירה ברברה טוכמן, הוא מצעד של אלה שמכשילים את עצמם בדבקות, בכישרון, ואין להם מושג ירוק שהכשל טמון בהם עצמם. הם פועלים במרץ כדי להצליח, והפעילות שלהם עצמה מפילה אותם. ואותנו.

עד שלא נבין זאת, וניקח אוויר, ונקים גוף פוליטי שמביא עמו תשתית פוליטית שלמה שבה מתפתחים מנהיגים פוליטיים לטווח ארוך – לא תהיה ישועה.

יש תקווה. היא תלויה רק בהפנמה שלנו, האזרחים, שהמערכת הפוליטית היא מערכת קריטית לתפקודה של כל מדינה בעולם – כולל ישראל.

חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב