הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

ליל השימורים של הימין

ליל הפרעות בוושינגטון הציב את נאמני טראמפ בתקשורת הישראלית בפני דילמה ● היו מי שלראשונה הכירו בסכנה הגלומה בו, אך היו לא מעט שהמשיכו להגן עליו גם במחיר התעלמות מהעובדות ● בשורש ההערצה הטראמפיסטית העיוורת הזו עומדת לא רק אידיאולוגיה יוקדת אלא גם, ואולי בעיקר, עיתונות גרועה

שלט חוצות בנתיבי איילון בתמיכה בדונלד טראמפ, 21 באוקטובר 2020 (צילום: AP Photo/Oded Balilty)
AP Photo/Oded Balilty
שלט חוצות בנתיבי איילון בתמיכה בדונלד טראמפ, 21 באוקטובר 2020

בעיצומו של ארוע הפרעות בבית הנבחרים על גבעת הקפיטול בוושינגטון, צייץ הפרשן הפוליטי הפופולרי ביותר בישראל עמית סגל את ההודעה הכנה הבאה: "שנים חשבתי שהטענות על טראמפ ותומכיו הן הכפשות פוליטיות. ההתנפלות על הקונגרס מלמדת אחרת".

לא בקלות מתוודה עיתונאי מוכר בטעותו הנמשכת על פני "שנים" ואפשר כמובן להביע הערכה להודאה זו, כעדות ליושרתו. ואפשר גם לתמוה.

בציוצו הקצר (שהיה בעצם שירשור של ציוץ אחר בו ניבא כי דונלד טראמפ יאמלל מעתה למפלגה הרפובליקאית את החיים, כאילו לא עשה זאת בחמישים גוונים של אפור כבר קודם) – חשף סגל ליקוי מאורות של מחנה שלם בעיתונות הישראלית, אשר בחן את נשיא ארה"ב במשך כל שנות כהונתו המטורללת אך ורק בפריזמה לאומית-ישראלית דקה כנייר, והתעלם לצורך כך מהעובדות והמציאות הפסיכוטית המתהווה סביבו.

גישת סגל וחבריו, זאת שרואה בכל מי שלא מסכים עימם "מכפישן שמאלני", הייתה קליטה כסטיקר במיני-ואן מרופט: "טוב לנו – טוב לעולם". ותעזבו אותי כבר עם הקשקושים הצדקניים שלכם על פייק ניוז, מיזוגניה, הסתה לאלימות, בוז לסדר העולמי או רמיסה של עקרונות דמוקרטיים.

אמיר איבגי, ראש מערכת החדשות של גלי צה"ל בעידן הברדוגואי, הייטיב לנסח זאת ביום שאחרי הבחירות בארה"ב, כשכינה את הישראלים המברכים על הפסדו של טראמפ בתואר "כפויי טובה".

הציוץ הקצר של איבגי מספר את הסיפור כולו: ככל שישראל גדלה ומתעצמת – אומת היי-טק בלתי-מנוצחת היכולה בהקשת אצבע להביא לכאן יותר חיסונים מכל אירופה גם יחד – כך היא מסתגרת יותר בפוזיציית "הילד הרע", כפוי הטובה. זה, שלמרות שהדודה נותנת לו ממתקים, הוא מתעקש להוציא לה לשון.

חיפשתי ציוץ פולו-אפ של איבגי בימים שאחרי הפרעות בגבעת הקפיטול, אולי בכל זאת גם הוא מבין כעת, כמו סגל, שהתנגדות ישראלים לטראמפ נובעת מסלידה עמוקה ממה שהאיש מייצג. אך לא מצאתי כזה.

וכך נולד לו סגל חדש ב-6 בינואר, כזה שמכיר בכך שהעולם אינו צלחת עגולה המסתובבת על ראש שמחתנו, עמוסה בפירות נאים כמו שגרירות בירושלים, תוכנית המאה, ותמיכה אוטומטית במדיניות ישראל ביהודה ושומרון.

סגל ודאי לא היה מעניק את אותה מתת נאיביות לפוליטיקאים ישראלים. כאן הוא ציני להפליא, מקפיד לחפש ולמצוא את הניואנסים הקטנים ביותר של אינטרסים מתוחכמים, דיבור כפול ומניפולציות מגוחכות בכל פעולה של ח"כ או אפילו ראש הממשלה, בו הוא לעיתים גם תומך.

כי בישראל מותר לעיתונאים לנהל ויכוח נוקב בשאלה האם ביבי טוב או רע לישראל או ליהודים. אבל כאשר זה מגיע לארה"ב, הסיפור אחר. בשביל לחדול להאמין בטוב ליבו וניקיון כפיו של נשיא אמריקאי שהעביר שגרירות לירושלים ותומך בהתנחלויות צריך מינימום מיני-טבח בקונגרס. פחות מזה – וכל דבר רע שתגיד עליו הוא "הכפשות פוליטיות".

עמית סגל (צילום: גילי יערי/פלאש90)
עמית סגל (צילום: גילי יערי/פלאש90)

עד לא מכבר סגל הקפיד מאד בכבודו של טראמפ. גם כאשר זה עסק בגלוי בהפצת שקרים ובהסתה למהפכה, סגל לעג לעיתונאים שתמכו בקטיעת מסיבות העיתונאים הכוזבות, גינה פוליטיקאים ישראלים שהעזו לצאת נגד טראמפ בגלוי (מתוך חשש שיבולע לנו, הילידים, כמובן), והצהיר אמונים להסכמי שלום מופרכים, שכמובן מעולם לא הבשילו.

הוא אמנם הכיר בכך שמסיבת העיתונאים מליל ה-4 בנובמבר שבה טראמפ הכריז שניצח את הבחירות הפכה אותו ל"קצת לוזר" המסרב להכיר במציאות, אבל גם אז לא היה בכך די כדי להבין שכל אותן טענות נגד טראמפ אינן אלא "הכפשות פוליטיות". "גם אני כמו רוב אזרחי ישראל אשמח אם טראמפ יהיה נשיא", הקפיד סגל להוסיף להצהרת הלוזריות, כדיסקליימר.

הנה כי כן הרוביקון של עיתונות הימין, המדד הנורמטיבי בעידן הפוסט-אמת: לא די בקלטות בהם מתפאר הנשיא בפשעי מין, בהתחברות הסטורית לגזענים, בסירוב לגנות ניאו-נאצים וברמיזה לתומכיהם להמתין ליום פקודה, באלפי שקרים הנורים כממטרה בכל הופעה פומבית, בלעג לנכים או בבוז מוחלט לשיטה הדמוקרטית. לא די בהסתה לאלימות.

כל אלה הינם "הכפשות פוליטיות" של שמאלנים אשר אינם מבינים כמה טוב הרעיף עלינו נשיא ארה"ב וכמה רע צפוי לנו תחת שלטון אחר בבית הלבן. צריך דם, אש, פצועים והרוגים כדי להתפכח.

תומכי טראמפ משתלטים על מדרגות גבעת הקפיטול, המקום בו מושבע נשיא ארצות הברית, 6 בינואר 2021 (צילום: AP Photo/John Minchillo)
תומכי טראמפ משתלטים על מדרגות גבעת הקפיטול, המקום בו מושבע נשיא ארצות הברית, 6 בינואר 2021 (צילום: AP Photo/John Minchillo)

הונאת התקשורת, השמאל ובתי המשפט

ובעצם אולי גם בכך לא די. סגל אמנם חזר בתשובה לעת עתה והתנער באיחור מאבק טראמפ, אבל לעומתו רבים מחברי האלט-רייט בתקשורת הישראלית נותרו בבונקר. בעיצומו של ליל השימורים בקפיטול, כשבאולפן של "פוקס ניוז" שוררת אווירת תדהמה וזעזוע, רבים מעיתונאי הימין בישראל מצאו עדיין נקודות של אור ונחמה בהתנהגותו של טראמפ. חלקם ממש קינאו בטרוריסטים האמריקאים, הבוחרים במעשה על פני פטפטת.

"האמריקאים לא פראיירים כמו הימין בישראל", התלהב בועז גולן, המגיש הבכיר של ערוץ  20, בציוץ שמחק מאוחר יותר בעקבות התגובות הקשות.

"לאזרחים נמאס מהונאת ה-pc", פירשן גיא בכור.

"הדמוקרטים נגד אלימות, חידוש מרענן!", התפייט גדי טאוב.

"תמוה בעיניי שחשבונו של הנשיא נחסם דווקא כשהוא קורא לקהל שלו לחזור הביתה בשלום ולהימנע מאלימות", השתומם עורך "ישראל היום" בועז ביסמוט, אחרי שטוויטר חסמה ל-12 שעות את הנשיא היוצא לנוכח סרטון הוידיאו שבו אמר לפורעים כי הוא "אוהב אותם" ו"מבין לליבם".

"כל כך אוהב את טראמפ, את העמידה שלו על דרכו ודעתו", התוודה שמעון ריקלין, בזמן שחברי בית הנבחרים הסתתרו רועדים מפחד במקום מסתור ופורעים עם רובים בזזו את משכן הדמוקרטיה, "אבל צריך להודות שהמופע שלו מביך".

אחרים, מתחת לשמש הקופחת, כבר החלו בדיוני ועדת החקירה להאשמת השמאל, השופטים או התקשורת:

אראל סג"ל, עוד לפני גינוי כלשהו, מיהר לזהות את הבעיה האמיתית: "התנהלות השמאל בטוויטר ובתקשורת אחרי אירועי וושינגטון היא בדיוק אותה טכניקת תקיפה שבוצעה בהצלחה לאחר רצח רבין".

אברהם בלוך, כתב המשפט של "סרוגים", תלה חלק מהאחריות בהחלטות בית המשפט העליון האמריקאי (ואולי ברמז גם לישראלי): "אירועי האלימות המטורפים באר"הב ממחישים מה יכול לקרות כששופטי בית משפט עליון מקבלים החלטות פוליטיות". בסידרת ציוצים שבאה אחר כך בלוך הבהיר שוב ושוב שלא התכוון בציוץ זה להביע כל תמיכה, אפילו מרומזת, באלימות.

ינון מגל, לשעבר עורך וואלה! וכיום מגיש בערוץ 20 וברדיו 103fm, הבהיר שהבעיה היא בעצם כאן, אצלנו: "טראמפ: עושה לנו שלום עם הערבים מבטל את ההסכם עם איראן מכיר בירושלים פותח שגרירות בירושלים…. התקשורת בישראל היא תקלה". זה אותו מגל שאחרי ניצחון ביידן כתב: "מוזר. השמאל ניצח בארה"ב ואין אלימות ברחובות".

ועירית לינור, בפוסט בו גינתה את האלימות בלשון מפורשת, האשימה מיד בפיסקה הבאה את תרבות הפוליטיקלי קורקט וההשתקה של השמאל, ועשתה סלט שלם בין עובדות לפייקים שתקצר היריעה מלפרט כאן.

ובכן, מסתבר שטראמפי שלי לא יודע להפסיד בכבוד, וניתן האות לפרשן ברוורס את כל תקופת נשיאותו כאילו מתחילתה ועד סופה היתה…

Posted by ‎עירית לינור‎ on Thursday, January 7, 2021

אמת כסוכנת של פוליטיקלי קורקט

בשורש ההערצה הטראמפיסטית העיוורת של חלק מהעיתונות הביביסטית בישראל לא עומדת רק אידיאולוגיה יוקדת אלא גם, ואולי בעיקר, עיתונות גרועה. עירית לינור, גיא בכור, אברי גלעד או גדי טאוב ניזונים מדיאטה לא בריאה של פייק ניוז ממקורות אפויים-למחצה, ואז מתלוננים על מדיניות "פוליטקלי קורקט" של העיתונות השמאלנית.

הם מחפשים "איזון" במקום שבו יש רק צד אחד של המטבע. הם מתקשים להבין שאין "עובדות אלטרנטיביות" – יש עובדות מול שקרים. מבחינתם, תוצאות הבחירות מזוייפות עד שיוכח אחרת, ומשום כך ההסתה המתמשכת נגד ההליך הדמוקרטי היא חלק מ"חופש הביטוי". לשיטתם, הזעזוע של עיתונאים "שמאלניים" – וכל מי שאינו תומך בבנימין נתניהו ובטראמפ בעידן זה הוא הרי שמאלן – מפייק ניוז אינו אלא טכניקה מתוחכמת "להשתיק את הימין".

הם מחפשים "איזון" במקום שבו יש רק צד אחד של המטבע. הם מתקשים להבין שאין "עובדות אלטרנטיביות" – יש עובדות מול שקרים. מבחינתם, תוצאות הבחירות מזוייפות עד שיוכח אחרת

כשאברי גלעד נוזף במגיש על שכינה את ביידן "הנשיא הנבחר", הוא מחפש "איזון" כמפלט מפני האמת האבסולוטית, אשר קובעת שהנשיא הנבחר זכה ביותר אלקטורים. הוא מבקש מהמבזקן לנטוש עקרון עיתונאי קדוש (אמירת אמת, או לפחות אמירת כל האמת הידועה לשעה הנתונה) למען "איזון" – כלומר שקר מוחלט.

מה ימנע מגלעד לעשות כדבר הזה כאשר נתניהו יפסיד? מה יעצור אותו מלהודיע שהיו "זיופים בבית המשפט", אשר "הושפע מהתקשורת" ומשום כך אשם ב"עיוות דין" במשפטי נתניהו? מה יעצור אותו מלהורות למבזקן להימנע מלקרוא לילד בשמו אם וכאשר המשפט יסתיים בהרשעה?

עיתונאים כמו גולן, ריקלין, בכור, ביסמוט ואחרים לא מסוגלים להפנים שהבערת אמריקה יכולה להוביל גם להבערת המזרח התיכון, ושהאינטרסים הישראלים קשורים בחלקם גם לסדר עולמי תקין – ולא רק למיקומה הגיאוגרפי (הסמלי) של השגרירות האמריקאית. הם מתקשים להבין שטראמפ מייצג השקפת עולם כוללת ואחודה הגורסת שכאוס (בניגוד למערכת כללים) משרת את שלטונו.

עיתונאים כמו גולן, ריקלין, בכור, ביסמוט ואחרים לא מסוגלים להפנים שהבערת אמריקה יכולה להוביל גם להבערת המזרח התיכון, ושהאינטרסים הישראלים קשורים בחלקם גם לסדר עולמי תקין

את אותה הגישה מפעילים הביביסטים בתמיכתם העיוורת בגישתו של שלדון אדלסון, אשר יוצר חיץ בל ניתן לתיקון בקהילה היהודית באמריקה ומרחיק מישראל את הגורמים הליברלים ביהדות ארה"ב, כחלק מתמיכתו האגרסיבית בנתניהו ובטראמפ. מבחינתם, הגביר בעיירה בעדנו – וזה כל מה שהיושב בציון צריך לדעת. שהיהודים הליברלים השמאלנים, סוציאליסטים, אוטו-אנטישמיים ילכו לעזאזל.

אראל סג"ל (צילום: צילום מסך מ"כאן 11")
אראל סג"ל (צילום: צילום מסך מ"כאן 11")

אולי מוקדם לגזור גזירה שווה מארה"ב אלינו, אבל גזירה חלקית אראל סג"ל ועירית לינור כבר עשו, ולא בכדי. החשש מהאצבע המאשימה שתבוא אליהם משמאל, "כמו ברצח רבין", והאשמת התקשורת בהסתרת מידע על "אלימות השמאל", חושפת פחד נסתר שהקמפיין האגרסיבי נגד רשויות החוק למען מאבקו של נתניהו במשפטו, יגלוש גם אצלנו לגילויי אלימות, ואז "כמו ברצח רבין" יבואו בטענות אליהם, שנמנעו מלהרגיע את הרוחות.

מדי יום אנחנו מקבלים את מפגן התעמולה הבלתי-פוסק של יעקב ברדוגו נגד מה שהוא מכנה "מפלגת צלאח א-דין" (מקום מושבו של משרד המשפטים) בהבנה; וגם בפינצטה נתקשה למצוא עיתונאי ימין המגנים בפומבי את מסע הפייק ניוז המטורלל נגד התובעת ליאת בן-ארי, למרות שרבים מהם יודעים שמדובר בשקרים מופרכים.

מדי יום אנחנו מקבלים בהבנה את מפגן התעמולה הבלתי-פוסק של ברדוגו נגד מה שהוא מכנה "מפלגת צלאח א-דין"; וגם בפינצטה נתקשה למצוא עיתונאי ימין המגנים את מסע הפייק ניוז נגד ליאת בן-ארי

עיתונאי ימין אידיאולוגי כבר הסתייגו לא אחת מתרבות השקר של נתניהו, לעומת עיתונאים ביביסטים אשר מאמצים באופן קבוע, ללא בדיקה, את דף המסרים השקרי של ראש הממשלה ואנשיו: סיגרים, שמפניות ויהלומים בדרישה קבועה הן "מתנות בין חברים", ארוחות פאר של שפים הן "חמגשיות", מאות תביעות ממו"ל וואלה! לסילוף הסיקור באתר הן "דרישה לסיקור הוגן", צנזורה של תחקירים היא "איזון תקשורתי", וכן הלאה וכן הלאה.

יעקב ברדוגו (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יעקב ברדוגו (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הם באמת מאמינים שתרבות שלמה הנשענת על שקר והסתה נגד המוסדות הדמוקרטיים מסייעת לאידיאולוגיה ימנית לגיטימית.

ואז, כשפתאום המופרע התורן מלואיזיאנה חודר לקודש הקודשים של הדמוקרטיה האמריקאית עם אקדחים ולפידים, הם בהלם. או כמו שכתב ביסמוט, שמבלה חלקים נכבדים מימיו בצילומי סלפי מביכים באמריקה, אבל אף פעם לא שם לב מה מתרחש לימינו ולשמאלו: "היה קשה לצפות בכאוס המוחלט, המסוכן והמבהיל בגבעת הקפיטול".

עוד 1,535 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 10 בינואר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הפריצה לקפיטול הישראלי כבר קרתה, ולא שמתם לב

האם אירועי ה-6 בינואר בוושינגטון יכולים להתרחש בישראל? הם כבר קרו! ההבדל הוא שההמון הביביסטי המוסת לא צריך להתאמץ הרבה. די לו באיום.

את ההתפרצות לכנסת וההשתלטות האלימה במרץ 2020, לא ביצעו ביריונים ביביסטים "מהרחוב", מפני שיולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת דאז, ואמיר אוחנה, אז שר המשפטים (הזמני!) עשו את מלאכתם.

את ההתפרצות לכנסת וההשתלטות האלימה במרץ 2020, לא ביצעו ביריונים ביביסטים "מהרחוב", מפני שיולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת דאז, ואמיר אוחנה, אז שר המשפטים (הזמני!) עשו את מלאכתם

האחרון סגר את בתי המשפט בצו לילי מפוקפק, רגע לפני פתיחת משפטו של נתניהו, בחיוך מרושע. הראשון פשוט סירב לפתוח את המליאה, ואז סירב לכנס את הישיבה הראשונה בה מקובל לבחור יו"ר כנסת חדש, בידיעה שהוא יוחלף. הנימוק שנתן היה כן לחלוטין: החלפתו "תקשה על הקמת ממשלת אחדות" – כי ברור שרק ממשלת אחדות שכוללת את מפלגתו שלו היא הלגיטימית.

השלים את התמונה הליצן ממשכן הנשיא, שקרא לכל הצדדים לאחדות, אחדות ואחדות. הנשיא נהג כאיש הנאמן למפלגתו ולא כבעל תפקיד ממלכתי. איפה בחוק יסוד: הכנסת או חוק יסוד: הממשלה כתוב "ממשלת אחדות"? איפה בדיוק כתוב שלסיעת הליכוד אסור לשבת באופוזיציה?

במרץ 2020, כמו באפריל 2019, תוצאות הבחירות הראו רוב ברור למתנגדי נתניהו. נכון, המחנה הזה מגוון מאוד אידיאולוגית; המפלגה הגדולה בו היתה אכן מעשה-טלאים – אבל זאת לא תופעה חסרת תקדים. קואליציה שמורכבת מהסכמות מוגבלות ומאוחדת בשאיפה להחלפת השלטון היא תופעה דמוקרטית נורמלית לחלוטין.

שורת העריקים מ"כחול לבן" ורשימת העבודה-מרצ-גשר היו רק התירוץ. לו נהגה קואליציית ה-62 בנחישות ובמהירות, אף אחד לא היה מעז למעול באמון הבוחר כך, דקה אחרי סגירת הקלפיות. המשוואה נקבעה מזמן: או שהשלטון בידי הליכוד, או אלימות ורצח. לא משנה מהן התוצאות בקלפי, "העם" תמיד עם הימין או עם הליכוד. הדרישה ל"אחדות" היא תמיד התיישרות עם דרישות הליכוד. העריקים רק ניצלו את הפחד הכללי.

הפוליטיקה הישראלית נשלטת שנים על ידי המשוואה "ממשלה בתמיכת הח"כים הערבים = רצח פוליטי". צילו של ה-4 בונבמבר 1995 ארוך מאוד, והוא מוטל עלינו עד היום. גם תוצאות הבחירות של 2013 הוכרעו בקלפי אחת בלבד שנפסלה בטייבה (כמה מעניין שאלה הן הקלפיות שנפסלות, בזמן שבקלפיות אחרות, שכולנו יודעים היכן הן, אין משקיפים כלל ואין פסילות) והעבירה את המנדט האחרון לגוש הימין, שהפך ל"נתניהו הוא ראש הממשלה הנצחי".

המשוואה נקבעה מזמן: או שהשלטון בידי הליכוד, או אלימות ורצח. לא משנה מהן התוצאות בקלפי, "העם" תמיד עם הימין או עם הליכוד. הדרישה ל"אחדות" היא תמיד התיישרות עם דרישות הליכוד

גם בחירות 2015 לא העניקו לנתניהו ותומכיו רוב ברור; אבל הפחד המשתק מחבירה לח"כים הערבים אפשר ליאיר לפיד בפעם הראשונה, ולכחלון בפעם השניה, להחזיר לנתניהו את השלטון שכמעט איבד. מאז, כידוע, נכנסנו לסחרחרת סבבי בחירות חוזרים, שבאף אחד מהם נתניהו לא הצליח להשיג רוב. אבל הבריחה העקבית מקואליצית שינוי ותיקון, הכוללת את הרשימה המשותפת מחזיקה אותו בכסא ראש הממשלה.

איני חושב שראשי מחנה המרכז-שמאל, או "מחנה השלום", או "מחנה רק לא ביבי" שונאי ערבים – לא במידה שמאשימים אותם (או במידה שבשמאל אוהבים להאשים את עצמם; ההתמכרות הזאת להלקאה עצמית היא חלק מהסירוס מרצון של המחנה). הם בעיקר מפחדים. הם לא מעזים להודות בפחד, אף על פי שהוא מאוד מאוד ברור ושקוף למי שרוצה להסתכל.

לחיצת היד שחרצה את דינו של יצחק רבין למוות לא היתה לחיצת היד של יאסר ערפאת. זאת היתה הושטת היד (המוגבלת אך הכנה והאמיצה) לח"כ תופיק זיאד המנוח ולח"כ דראושה. זה הטאבו האפל של הפוליטיקה הישראלית. מצד שמאל של קו אידיאולוגי-מחנאי מסויים (שזז לפעמים) – פוחדים פחד מוות מהטאבו; מצד ימין מנצלים אותו.

זה לא הנדל, זה לא האוזר, זאת לא לוי-אבקסיס. זה הפחד מרצח פוליטי. אבל הכניעה לסחיטה באיומים לא מורידה את המתח ולא מפחיתה את האיום: להפך, היא הופכת את הנכנע לבן ערובה של הסחטן.

נדב אלגזי עוקב אחרי הימין החדש זה כמה שנים, מאז שהיה קשור לחוגים הניאו-שמרניים או פעל בתוכם, וראה את המהפך המבעית לימין הפופוליסטי החדש. את ניצול הפרצות בחוק ובשיח הפוליטי-תרבותי. שואף להעלות את המודעות בציבור הדמוקרטי הרחב לסכנה, ולחשוף את דרכי הפעולה של החוגים הללו שפעלו לגמרי מתחת לרדאר שנים ארוכות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 572 מילים
עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

יעלון נפרד מלפיד ויתמודד ברשימה נפרדת

השר אוחנה מסרב להנחיות משרד הבריאות והיועמ"ש לחסן אסירים נגד קורונה בשל הסיכון הגבוה הנשקף להם ● הפרופסור חגי לוין עוזב את הצוות המייעץ לקבינט ורץ לכנסת ● נתניהו ואדלשטיין התחסנו במנה השנייה נגד קורונה והבטיחו: כל האזרחים מעל גיל 16 יתחסנו עד הבחירות ● יזהר שי: "ההדבקה החלה לרדת 13 יום מתחילת הסגר הרך, אין צורך בסגר המהודק" ● שלושה מפגינים נגד רה"מ הותקפו הערב באלימות

עוד 24 עדכונים

למקרה שפיספסת

הציוץ האחרון של טראמפ

כ-12 שנים מאז פתח חשבון בטוויטר, ואחרי שצבר 88.7 מיליון עוקבים, דונלד טראמפ נחסם לצמיתות מהרשת החברתית ● הציוץ האחרון נראה תמים: הנשיא היוצא הודיע שלא יגיע לטקס ההשבעה של מחליפו ג'ו ביידן ב-20 בינואר ● אולם ניתוח הארועים ביומיים האחרונים לא השאיר מקום לספק באשר לכוונותיו

עוד 1,293 מילים ו-2 תגובות
ביאטה סירוטה, מימין, בפסטיבל היפני-אמריקאי ב-1938

עד אחרי מלחמת העולם השנייה, לנשים היפניות לא היו כמעט זכויות בסיסיות ● עד שהגיעה ביאטה סירוטה גורדון, צעירה אלמונית, שמשום מקום דאגה למהפכה אמיתית ● "זה הסיפור הכי מעורר השראה והכי פחות צפוי ששמעתי אי פעם", אומר הסופר ג'ף גוטספלד, שהוציא כעת ספר חדש המגולל את סיפורה של ביאטה

עוד 725 מילים

ברב המכר של 2020, העיתונאי רוברט קולקר עוקב אחרי מסעם של מימי ודון גלווין בניסיון לקבל תשובות מהקהילה הרפואית, אחרי ש-6 מתוך 12 מילדיהם חלו במחלות נפש קשות ● "רציתי לכתוב עליהם כעל בני אדם, כמו על כל בני אדם אחרים. ברגע שפגשתי אותם הבנתי שזה לא יהיה כל כך קשה" ● ראיון

עוד 1,372 מילים

תגובות אחרונות

אף שיחסים בין בני אותו מין אסורים באיחוד האמירויות, תארח דובאי את הוועידה הבינלאומית בנושא זהות מגדרית וזכויות להט"ב ● הרשויות במצרים מכחישות שחולי קורונה מתו בגלל מחסור בחמצן, אבל סרטונים שמופצים במדינה מעידים אחרת ● והגולשים בלבנון תוקפים את המנהיגים שטוענים שהמדינה עצמאית ולא בת חסותה של איראן ● קסניה סבטלונה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 970 מילים

אחרי שהמועדונים החברתיים של ניו ג'רזי סירבו לקבל את הבנקאי היהודי, הקים אוטו קאהן את טירת אוהקה - שהפכה לאתר עלייה לרגל עבור ידוענים ובני אצולה ● בשיאה, עבדו בטירה למעלה ממאה עובדים, שהשתמשו במערכת סודית של מעברים כדי להישאר מחוץ לטווח הראייה של האורחים ● אחרי שיפוץ מקיף, הפכה הטירה לבית מלון, וכיום אף ניתן להזמין חדרים במחיר מופחת בשל הקורונה

עוד 1,361 מילים
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 12 ימים להשבעה

השוטים על הגבעה

כמו כל כהונת טראמפ, נסיון ההתקוממות של תומכיו בגבעת הקפיטול היה מזעזע ונלעג גם יחד ● ההתפרעות הפכה בסופו של דבר בעיקר לביטוי של טנטרום ילדותי - ובכל זאת, היו שלושה רגעים מכוננים שבהם ההיסטוריה הייתה יכולה לפנות לכיוון אחר ● במקביל לדרמה בוושינגטון, היסטוריה נרשמה בג'ורג'יה - ודווקא הדמוקרטים הם שהצליחו להשתלט על מוסדות השלטון

עוד 2,222 מילים

"מעמד הביניים יעזוב, וזה נורא"

הפרויקטים שישראל אינה מסוגלת להשיק נעים ממעונות יום חינם, דרך רפורמות בתקציב בתי החולים, ועד מיזמי תשתית גדולים כמו רכבת תחתית ● את ההשלכות של העדר הרפורמות נרגיש היטב בעתיד עם שיעורי צמיחה כלכלית נמוכים, יותר אבטלה ואי-שוויון, והרבה יותר עוני ● פרופ' צבי אקשטיין: "אנחנו לא נשמור כאן על איכות החיים כמו המדינות המתחרות" ● ראיון

עוד 1,625 מילים ו-1 תגובות

ניסנקורן: אם לא נהיה חזקים - נתניהו יימלט ממשפטו

דיווחים כי בשבוע שעבר הוכנסו רה״מ ורעייתו לחדר מאובטח לאחר שמפגינים התקרבו למתחם בלפור ● היועמ״ש לאוחנה: אין בסמכותך להורות שלא לחסן אסירים ● אוחנה: החלטתי תישאר בעינה ● סקר: חולדאי יורד ל-5 מנדטים ● המורים יחוסנו מרביעי הקרוב ● בית הדין של הליכוד פסק: לא יתקיימו פריימריז ● דרעי יואשם בכפוף לשימוע בעבירות מס ● הדיון במשפט נתניהו נדחה

עוד 36 עדכונים

אוחנה יכול להירגע: בלפור זה לא גבעת הקפיטול

אמיר אוחנה ניצל את המראות המטלטלים מוושינגטון כדי להזהיר מהתפרעויות שאין להן כל סיכוי להתממש ● אוחנה כמובן התייחס למפגינים בבלפור, אבל מה יקרה אם בית המשפט ירשיע את נתניהו והוא יתקשה לעזוב את הבית בבלפור, כמו טראמפ? ● האם מאות אלפי אנשי ימין יגיעו להפגנה דומה לזו שטראמפ קיים בוושינגטון? ● האם הם יצעדו לכיוון הכנסת? ● התשובה היא לא ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 609 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה