המצב במגזר הערבי הוא סוג של גן עדן ליברטריאני.

הפגנה במאג'ד אל ערום,כנגד משטרת ישראל לאחר רצח שלשה מתושבי הכפר (צילום: David Cohen/FLASH90)
David Cohen/FLASH90
הפגנה במאג'ד אל ערום,כנגד משטרת ישראל לאחר רצח שלשה מתושבי הכפר

מתוקף טבעו החברתי של האדם – היכן שאין ממשלה, נוצרת ממשלה. זה בלתי נמנע. או יותר נכון, נוצרות מיני-ממשלות (חמולות), שלכל אחת זרוע אכיפתית (מיליציה, מאפיה) עם מערך גבייה ואוצר (פרוטקשן) ואולי גם מקורות הכנסה וכלכלה (הלבנת הון, סחר בסמים/נשק). כל זה תחת מינימום רגולציה על עסקים, בנייה וזכויות אדם.

היכן שאין ממשלה, נוצרת ממשלה. או מיני-ממשלות (חמולות), שלכל אחת זרוע אכיפתית (מיליציה, מאפיה) עם מערך גבייה ואוצר (פרוטקשן) ואולי גם מקורות הכנסה (הלבנת הון, סחר בסמים/נשק)

גן העדן האנרכו-קפיטליסטי הזה אידיאלי בתאוריה. בתאוריה, המיני-ממשלות הללו אמורות להתנהל בתחרות ביניהן וסביר שיגיעו בשלב מסויים לכינון סטטוס קוו של יחסי כוחות, המבטיח את השלום והביטחון לאזרחים החיים תחת שליטתן.

רק שאיכשהו כרגע זה לא בדיוק המצב, ולא נראה שהוא מתקדם לשם. נרצחים במגזר הערבי צעירים כל יום בערך. מאז תחילת השנה, נרצחו יותר משמונה. וזה רק יחמיר.

מי שלמד את מלחמת האזרחים בלבנון יכול לשים לב לנקודות ההשקה בינה לבין מה שעלול לקרות כאן. אמנם המלחמה הלבנונית נצבעה בצבעים עדתיים, שעיקרם היה המתיחות בין הנוצרים בלבנון למוסלמים. אבל כשנכנסים לפרטיה, רואים שם אלמנטים חמולתיים מובהקים שפיצלו גם את הנוצרים וגם את המוסלמים בתוך עצמם למשפחות ומיליציות ומאפיות.

כשהמתיחות התגבשה לכדי מלחמת אזרחים כוללת, היה קל להבחין גם במחלוקת אידיאולוגית מובהקת: קבוצות השמאל שכללו את הפלסטינים, המוסלמים, קבוצות קומוניסטיות וסוציאליסטיות ותומכי הפלורליזם הלבנוני מדתות שונות תחת מטריית לאום ערבי אחד – מול הנוצרים, מארונים בעיקר, שרצו לשמר את המצב הקיים וניתבו את הקנאות הלאומית שלהם לכדי חשדנות כלפי קבוצות זרות ערביות.

על פניו, נראה שהמחלוקת היא מחלוקת עדתית ואידיאולוגית שקיימת בכל מדינה. אז למה דווקא לבנון התפוצצה לכדי מלחמת אזרחים על בסיס זה? אף אחד לא יודע, אפילו הלבנונים עצמם לא יודעים לענות. אבל עולות השערות לכמה סיבות, שאחת מהן היא האפליה. בלבנון, בשונה ממדינת ישראל ומדינות מפותחות אחרות, הפער המעמדי בין הקבוצות היה גדול מאוד. קבוצות שחיו בביירות נהנו משירותים ממשלתיים וגישה למשאבים כלכליים; בעוד קבוצות אחרות, בעיקר מוסלמים שיעים ופליטים פלסטינים שחיו בפריפריה הלבנונית, סבלו מהזנחה, ממחסור בתשתיות בסיסיות ואף נדחקו לשוליים במשחק הפוליטי.

אך תנאי אחד נוסף, לדעתי משמעותי מאוד, תרם לפרוץ מלחמת האזרחים, והוא היעדר המונופול הממשלתי. במילים אחרות, היחלשות הצבא וזרועות אכיפת הסדר במדינה, בעיקר באזור דרום לבנון, היכן שהייתה כמעט הגמוניה מלאה של הפליטים הפלסטינים וכנופיותיהם (הגמוניה כ"כ משמעותית שאף קיבלה את השם "פתחלנד").

תנאי משמעותי שתרם לפרוץ מלחמת האזרחים בלבנון הוא היעדר המונופול הממשלתי. היחלשות הצבא וזרועות אכיפת הסדר במדינה, בעיקר בדרום לבנון, היכן שהייתה כמעט הגמוניה מלאה של הפליטים הפלסטינים וכנופיותיהם

ברגע שהצבא הלבנוני, ששייך לשלטון הלבנוני המרכזי, איבד את היכולת לאכוף את ריבונותו (מסיבות רבות, בין היתר התערבות חיצונית), כנופיות צצו כמו עשבים שוטים שרק חיכו לפיסת קרקע פוריה ופנויה. מאוחר יותר הצבא עצמו התפרק עקב המחלוקת האידיאולוגית, וכך סיימה המדינה הלבנונית את המונופול שלה על כוח וסדר, ופינתה את מקומה לקרבות דם בין פלגי העם.

במובנים רבים, ישראל הרבה יותר חזקה מלבנון, וצבא ההגנה חזק מכדי להותיר ריק שיכול להוביל את ישראל, גם היום וגם בעתיד, למלחמת אזרחים. אבל על הסקאלה בין סדר מוחלט לבין אנרכיה לבנונית, המגזר הערבי בישראל מרחף לו בתחום אפור.

למרות שמקרי הרצח במגזר הערבי נראים על פניו כמקרים נקודתיים שאין קו המחבר ביניהם, הם יכולים בקלות להתפתח למחלוקת שורשית שאת ניצניה אנחנו רואים כבר עכשיו. בצד אחד יש את תומכי הסטטוס קוו, שנהנים לשמר את כוחן של החמולות, נהנים מהיעדר הרגולציה הממשלתית על בנייה ונשק. מצד שני, אלה הרוצים לנפץ את הסדר הקיים ולבנות אחד חדש, בו הממשל הישראלי הוא השולט והאחראי, האוכף חוק אחיד ושוויוני על כלל החמולות והקבוצות.

המחלוקת הזו בין הצדדים, יכולה בתרחיש מרחיק לכת להתפתח למלחמה כוללת שדומה יותר למלחמת אזרחים מאשר לקרבות ירי בסכסוכים משפחתיים. הכוח הכלכלי והנשק שיש לחמולות, יכול רק לגדול עם הזמן. על השלטון המרכזי הישראלי לגדוע אותו עכשיו לפני מחר.

האמת, חלק גדול מהמסע הפוליטי שלי התעצב בחיקה של התנועה הליברטריאנית בישראל, מתוך הבנת חשיבותה של החירות לשגשוג האנושי. בזכות המסע האינטלקטואלי הזה, התחלתי להעריך דוקא את חשיבותו של השלטון המרכזי. באידיאולוגיה שבה מאמינים בתחרות, במיעוט רגולציה ובביזור כוח, דווקא שם התחזקה אצלי ההבנה שלולא כוחו של השלטון המרכזי והמונופול שלו על אלימות, גם זכויות בסיסיות מאוד שמבטיחות חופש וביטחון וקניין, אינן מובנות מאליהן.

במובנים רבים, ישראל חזקה בהרבה מלבנון, וצבא ההגנה חזק מכדי להותיר ריק שיכול להוביל את ישראל למלחמת אזרחים. אבל על הסקאלה בין סדר מוחלט לבין אנרכיה לבנונית, המגזר הערבי בישראל מרחף לו בתחום אפור

נדמה שהשלטון המרכזי בישראל לא נוכח במלואו במגזר הערבי, והמצב שם הוא מצב חירום, שזוחל לקצה האנרכיה. מדינת ישראל צריכה להיכנס לשם ולהשליט סדר. זאת הריבונות שלה, החובה שלה, אבל יותר חשוב, אלה חיי הילדים שלנו.

עלי עדי בכפר הבדואי בו גדל, שגב שלום, אחד הישובים הבדואים שהוקמו בשנות השבעים והשמונים כחלק מתוכנית הסדרת ההתיישבות הבדואית. הכפר נקרא כך כמחווה להסכמי השלום עם מצריים, ועד היום נמצא בתחתית הדירוג הסוציו-אקונומי בישראל
עלי עדי בכפר הבדואי בו גדל, שגב שלום, אחד הישובים הבדואים שהוקמו בשנות השבעים והשמונים כחלק מתוכנית הסדרת ההתיישבות הבדואית. הכפר נקרא כך כמחווה להסכמי השלום עם מצריים, ועד היום נמצא בתחתית הדירוג הסוציו-אקונומי בישראל

עלי עדי הוא פעיל פוליטי וחברתי מרקע מוסלמי, מזוהה עם הימין הקפיטליסטי בישראל. בעל תואר בקולנוע וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. שימש כעוזר עריכה ומפיק פוסט בהפקה "לבנון - גבולות הדם"

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 721 מילים
סגירה