אילו היה בני גנץ כן עם עצמו ועם בוחריו, הוא היה מנצל את הפריים טיים שקיבל אתמול בטלוויזיה (אולי בפעם האחרונה, כי כבר לא יאמינו לו אם ימשיך לצאת בהצהרות חסרות תוכן) ומתוודה על האינטרס האמיתי שמניע אותו.
וכך היה אומר: "תראו, פישלתי בענק. אני יודע שכל מה שבניתי מתפרק, וגם אני בדרך הביתה, כי הסקרים לא מבשרים לי טובות. אבל אני חייב לנסות עוד משהו אחרון. אם לא תקום ממשלה, וגם זה נראה בסקרים, אנחנו נלך לבחירות חדשות, חמישיות. אם התהליך הזה יימשך עד ה-17 בנובמבר אני אהיה ראש הממשלה.
"זה הסיפור. אף אחד לא כל כך קרוב לתפקיד כמוני. אף אחד לפני לא היה רשום בשמו כראש ממשלה חלופי בחוק יסוד: הממשלה. רק אני. אסור לי לפספס את הצ'אנס הזה, גם אם הוא נראה לכולכם הזוי, ואולי גם לי. אני חייב להיות בכנסת, בכל רשימה שהיא. אצל יאיר לפיד או נפתלי בנט, גדעון סער או רון חולדאי. ישראל לפני הכול? הפעם זה כבר גנץ לפני הכול".
עד כאן הווידוי שלא נעשה ולא ייעשה. הבעיה היא כבר לא של גנץ. הוא יכול להמשיך ולהתבזות. הבעיה היא כבר שלנו: בני גנץ מחזיק היום בתיקים בכירים ביותר בממשלה, אחרי שחבריו עזבו אותו ואת כחול-לבן בזה אחר זה.
קצת קשה לי להבין איך איש שנראה ונשמע כל כך מדוכדך; שלא מצליח להבחין בין טוב ורע, מותר ואסור, עיקרי ותפל, לפחות ברמה הפוליטית; שמודה כי מרמים אותו ומוליכים אותו שולל; ועכשיו הוא עוד מבקש להצטרף לרשימה של מי שאותו כינה רק אתמול "שונא אנשים". קשה לתפוס איך גנץ במצבו יכול לנהל היטב את משרד הביטחון והמשפטים והתיקים האחרים.
הקריאה היא כמובן לאחד את המפלגות כדי להפיל את בנימין נתניהו. ההתחייבות היא לא לשבת יותר עם נתניהו. החרטה היא על השותפות שקמה עם נתניהו. אבל הדברים יוצאים ממי שיושב עם נתניהו ברגע זה בממשלה.
התוצאה היא קשה. ישיבת הממשלה שאמורה הייתה להתכנס היום (שלישי) כדי לאשר את קובי שבתאי כמפכ"ל קבוע למשטרה בוטלה, בגלל הדברים חסרי התוחלת של גנץ. לא ברור מתי תתכנס שוב.
נתניהו לקח את המדינה כבת ערובה בשנתיים האחרונות. זה לא חדש. ארבע מערכות בחירות ותקציב שלא עבר מונחים על ראשו. הנזק שגרם הוא בל ישוער. עכשיו גם גנץ לוקח אותנו בשבי רק בשביל הסיכוי הקלוש שיהיה פעם ראש הממשלה, ואין באמת סיכוי כזה.
בנאומו אמש אמר גנץ, "לחצתי את ידו של מפר הבטחות סדרתי. טעיתי". בעיני רבים, יו"ר כחול-לבן הפך בשנה האחרונה למפר הבטחות סדרתי בעצמו. מילא הבגידה הגדולה, כשנכנס לממשלה עם נתניהו, אבל היו לגנץ אין-ספור הזדמנויות אחר כך לעמוד במילתו – כשהבטיח לפרוש אם לא יהיה תקציב, למשל. שוב ושוב הוא לא עמד אפילו באולטימטומים שהוא קבע.
המניעים הם אחרים והשניים שונים בתכלית, אבל גנץ מתעלם מהעובדה כי בסופו של דבר, הוא הפך להיות כל הדברים שבהם הוא מאשים את נתניהו: דואג רק לעצמו, מפר הבטחות סדרתי, לוקח את המדינה בת ערובה.
אתמול במשך היום נפוצו שמועות כי גנץ הולך לפרוש מהחיים הפוליטיים, אחרי כל מה שהוא עובר לאחרונה. זה היה יכול להיות הפתרון הטוב ביותר, גם לגנץ עצמו. תמיד חשוב לצאת החוצה ביוזמתך, לפני שהציבור יראה לך את הדלת. פרישה הייתה יכולה להיות גם סיבה יחידה לשידור חי. מעבר לזה אין לו כבר מה לחדש. אנחנו לא בינואר 2019, אז גנץ היה המועמד המשמעותי לראשות הממשלה. אנחנו בינואר 2021. עכשיו הוא לא מועמד לכלום.
בסוף עשיתי כמה בירורים ואמרו לי שגנץ לא הולך לשום מקום. הצטערתי בשבילו. אם הוא לא מפרק את כחול-לבן ומתעקש להישאר, זה בזבוז קולות גדול לגוש ומתנה לנתניהו.
עד לרגע זה לא נרשמו במפלגות קופצים על גנץ, שמציע את עצמו ו"מוכן להקריב הרבה" לשם כך. לפי שעה, אף אחד לא מוכן לתת לו מקום ריאלי ברשימה. לא בטוח שיהיו כאלה בהמשך. אולי לפיד ייתן לו בסוף חנינה, אם הסקרים יראו שגנץ מוסיף לו משהו, וגם זה רק לקראת ה-4 בפברואר.
ואגב, איפה שר החוץ גבי אשכנזי? למה הוא לא נחלץ לעזרת גנץ? למה הוא לא מתייצב, מתראיין, זורק מילת עידוד, נותן כתף לחבר במצוקה? הוא הרי היחידי שנשאר ויכול לעזור, איכשהו. אומרים לי שהוא קיווה שגנץ יעביר לו את המפלגה, אבל זה לא קרה, ולכן הוא התבאס ומפנה לו את הגב. גם הוא.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם